(בעתיד)

את פסימית?!

את כותבת מדהים ומטלטל ומלחיץ.

כי פשוט אינלי דברים יפים ואיכותיים.

סליחה

מספיק עם התקטנות וקשקושים.

ואפילו יצאה לי סונטה לפני כמה שבועות

אפשר 

גם?

כאשר אמות
לעבור למהות אחרת -
יפרד הכרמל האי-נראה
שהוא כולו שלי,
כוחו תמצית האושר,
שמחטיו, אצטרובליו, פרחיו וענניו
חקוקים בבשרי -
מן הכרמל הנראה
עם שדרת האורנים היורדת לים.

האם תענוג השקיעה האדומה
הוא מיסוד התמותה שבי?
ותענוג הבשמים
ורגע ערפילי המים
ורגע השיבה
למבט התקיף של שמי ירושלים,
לעליון על הכל -
האם מיסוד התמותה הוא?

ביקשתי יפה מאד שיר שלך.

היום סלחו לי באמת, במספר מילים פשוטות
שהיו כל כך הרבה אבק
שנשטף מהשמיים בגשם של הקלה
ושאלתי עצמי
(כי מי הרי עוד יש שם)
איך אלהים יכול לסלוח.

הן רבבות סליחות ממוטרות עליו
מקשקשות על גגו, כמו בעת שהילדים
רצים מהכיתה, אל הברד
מאבדים כל ריכוז, כל ריקוד עדין

והוא עצמו הרי, הוא כה גדול מאותם הילדים
ואבקו הוא אדמת טרשים נצחית
אדמת ארץ ישראל, מיבלת הידיים
הנצחית, הבלתי ניתנת לחרישה שהיא
או לקץ שהוא.

אך אולי דווקא באותה אדמה רחומה
הנפערת כדי לקבל את הבלתי נמנע, לבסוף,
את כל טיפות המים וגרגירי האבק הנוחתים
באותו הנצח, הפשוט והמושלם
חסר המשמעות כל כך לניצן הפורח
טמונה הסליחה היחידה היכולה להאמר באמת.

זה גאוני.

תודה.

תמיד רציתי לצלם אותו למישהו

 

ראש השנה אומר לך משו?

 

להלהלהלה
נהנהנה
לילילילילילילי
טרילילו
בולולולו

אבל יש לך פוטנציאל ליותר |מגרד בזקנו|