פעם היה מלך שרצה ללכת לדוג, אך לא היה בטוח האם תנאי מזג האוויר בממלכה מתאימים לכך. קרא המלך לחזאי המלכותי ושאל אותו לגבי תחזית מזג האוויר שצפויה לשעות הקרובות. החזאי הבטיח לו שאין סיכוי לגשם לא רק בשעות הקרובות, אלא גם בימים הקרובים.
אז המלך יצא לדוג יחד עם אשתו המלכה וכל משרתיהם ומלוויהם.
בדרך פגשו שניהם באיכר על חמורו. כשראה האיכר את המלך, אמר: "הוד מלכותו, אתה צריך לחזור לארמון תיכף ומיד, כי אני צופה שתוך זמן קצר יחל לרדת גשם חזק מאוד באזור".
המלך היה מנומס ומתחשב, הוא ענה לאיכר: "אני מעסיק חזאי בעל השכלה וניסיון שמרוויח שכר גבוה מאוד. הוא נתן לי תחזית שונה מאוד משלך, אולם אני סומך עליו ולכן אמשיך בדרכי". וכך המלך והמלכה עשו.
עם זאת, זמן קצר לאחר מכן החל לרדת גשם זלעפות. המלך והמלכה היו רטובים לגמרי, והפמליה שלהם גיחכה כשראתה אותם במצב מביש כל כך.
עצבני, חזר המלך לארמון והורה להוציא את החזאי להורג תיכף ומיד.
אחר כך הוא זימן את האיכר והציע לו את התפקיד היוקרתי של החזאי המלכותי. האיכר ענה: "הוד מלכותו, אני לא יודע שום דבר על חיזוי. כל המידע שלי מגיע מהחמור שלי. אם אני רואה שזנבו מורם, סימן שצפוי יום קיצי ושמשי, אם הוא הוא רוקע ברגליו הקדמיות, נראה שרוח חזקה מתקרבת ואם אוזנו הימנית של החמור צונחת, זה אומר שבוודאות יירד בקרוב גשם".
הקשיב המלך לדבריו, והחליט שהפעם יפעל על פי העובדות ולא בהתאם להבטחותיו של חזאי זה או אחר. הוא גירש את האיכר, הזעיק את רב המשרתים והורה לו להעסיק את החמור בו במקום.
וכך החלה מסורת ארוכת שנים של בחירת חמורים ברי מזל לעמדות הבכירות ביותר והמשפיעות ביותר בכל מדינה...
?