ברמה כזו כדאי לדעתי לטפל. וכדאי מעכשיו למרות שבד"כ בשלב כזה של ההריון הנטיה היא להציע לא לחשוב על זה כרגע.

יש מגוון אפשרויות טיפול אלטרנטיביות.

אני גם סובלת מחרדה קשה מרופא שיניים ומלידות. ב"ה הקב"ה מרחם עלי והלידות שלי מהירות מאוד, סוערות אפילו, אין זמן לחשוב ואין זמן לפחד . אבל לקראת טיפולי שיניים אני לוקחת הומאופתיה וזה עוזר לי מאוד.

אני משערת שבמקרים מיוחדים אפשר לעבור הרדמה (אפידורלית עדיף כמובן) וללכת להליך ניתוחי שנקבע מראש.

כמו שעושים טיפולי שיניים בהרדמה כללית במקרים מיוחדים. הידיעה שהאפשרות הזו קיימת יכולה להרגיע.

הכל תלוי עד כמה תוכלי להתעשת ולשתף פעולה למרות החרדה.

ובינתיים, עד שתבררי עם עצמך את ענין ההיערכות ללידה, תשמחי בבשורה הטובה. אין סתירה בין הדברים.

מזל טוב!

מציעה לך ללכת לטיפול.

מכירה מישהי מעולה מאיזור המרכז שמטפלת בשיטת "מוח אחד".

מאמינה מאד שזה יכול לעזור..

ובסוגריים אומר- שמה שלי הכי עזר זה הידיעה שזו הדרך הטבעית של התינוק להיולד..

ושהקב"ה הוא המיילד שלי.

החרדה שלך היא רק מהלידה עצמה או גם מאחרי? מלגדל ילד ולהיות אמא? כי כל ההודעה שלך עוסקת בלידה עצמה ובמשפט האחרון הכנסת גם את זה שאת לא בטוחה מה הילד בשבילך..

בכל מקרה, אני ממליצה לך מאד ללכת לטיפול. או פסיכולוגית טובה או שיטות אלטרנטיביות. מצטערת שאין לי המלצות, מקווה שיהיו פה כאלה שידעו להמליץ.

לא פשוט לחיות עם התחושות האלה והחרדה המשתקת.

סך הכל לא אמורים לעשות את זה בשביל לרצות את הקב״ה. הרצון צריך לבוא ממנו, מבפנים. וזה דבר טבעי לרצות להיות הורים כך שלמרות כל החרדה, אני בטוחה שהרגש העמוק הזה מצוי גם בך.

ו, אני לא בטוחה שזה יעזור במצב חרדתי כמו שלך אבל אני תדעי שלידה יכולה להיות ממש לא מפחידה ולא כואבת. היום כשיש אפידורל זה ממש לא אותו סיפור כמו פעם. אני למשל סבלתי כאבי צירים רק שעה בערך ב״ה. קיבלתי אפידורל מאד מהר ומאז לא הרגשתי כמעט כלום. וגם בניתוח, אם תבחרי באופציה הזו, את לא מרגישה כלום תוך כדי, אבל ההתאוששות יותר קשה.

בע״ה מקווה שתמצאי פתרון לחרדה, אבל ממש חשוב לטפל ולא להזניח!

בהצלחה והריון קל ומשעמם!

זה שושנה שטייף מטפלת?

אם כן, לא נשמע לי קשור..

ודווקא לדעתי זה מאד עניין לפסיכולוגית.יש לזה אפילו הגדרה מדעית בפסיכולוגיה, זה נקרא טוקופוביה (את יכולה לגגל, ראיתי שיש פורום לזה..)

אבל זה מה שמצאתי..

http://www.doctors.co.il/forum-1241

בקשר לביקום, ממה שאני חוויתי זה יותר לבעיות פיזיות, אנחנו הלכנו על פצעים בעור ונשירה. זה בודק למה הגוף לא מגיב טוב לכן זה לא נשמע לי קשור..

לדעתי במצבך יכולים להתאים טיפול במוח אחד, ואם זה לא מספיק, אז הומאופתיה - יש שם תשובה מדוייקת ויעילה לחרדה מהסוג שלך.

היתרון בהומאופתיה הוא שמצד אחד, זה כמו שאמרת - "לבלוע כדור והכל יעלם" - כלומר, התרופה ההומאופתית נותנת מענה מיידי ומפיגה את החרדה הקשה, ומצד שני, מחוללת שינוי לאורך זמן : מוציאה אותך מהמקום הלא פשוט הזה, ומאפשרת לגשת אל הלידה ממקום אחר, סביר ובגבולות הנורמה.

שתינו אנונימיות , אם תרצי, אפשר דרך תחיה מנהלת הפורום ליצור קשר, אוכל להציע כתובת.

או שתפתחי שם משתמש חדש לצורך העניין.

יקירה, אני נכנסתי באותו מצב להריון. הרגשתי שזה "לא בסדר" למנוע וגם בעלי מאוד רצה אז אמרתי לעצמי- כמה מהר כבר נכנסים להריון?.. אז מסתבר שיש כאלה ב"ה שדי מהר וחודשיים אחרי החתונה כבר הייתי בהריון.. בהתחלה כשהתחלתי להרגיש שינויים ממש התכחשתי ובסוף חודש שני שבעלי כבר הבין מה קורה הוא אמר לי שכבר צריך לדבר על זה וללכת לרופא וכו'. ממש בכיתי מרוב לחץ וחרדה והרגשתי מאוד מנותקת, רציתי פשוט שהכל יעלם ושאני אתעורר בבוקר ואגלה שזה חלום. פחדתי כל כך.. מהלידה, מלהיות אמא.. ככל שהתקדם ההריון שאלתי את עצמי שאלות כמו- מה אם אני לא אצליח לאהוב אותה? (זו בת).. מה אם הלידה תהיה נוראית?.. והיו עוד כמה וכמה דמעות בדרך.. ההריון התקדם, הלכנו לכל הבדיקות, כבר התחלתי להרגיש תנועות ובאיזשהו שלב (די מתקדם) הבנתי שאני מתחילה להרגיש משהו כלפיה, התחלתי לדבר אליה, ללטף את הבטן, לדבר עליה עם כינוי חיבה, לחפש באינטרנט בגדי תינוקות.. לאט לאט הרגשות התפתחו למשהו חזק ומשמעותי יותר.

הפחד מהלידה הוא לגמרי הגיוני, אבל היום ב"ה כבר יש אפידורל ולפי מה ששמעתי זה עובד כמו קסם אני ילדתי בלי (מסיבות בריאותית אסור לי..) 10 שעות בחדר לידה, היה קשה אבל ברגע שראיתי אותה בחוץ ידעתי שזה היה שווה הכל! את ההריון, הלידה, התפרים (והיו לא מעט..).. אני היום שבועיים אחרי הלידה וכל פעם שאני מסתכלת עליה אני חושבת שהיא הדבר הכי מתוק ומקסים שיש. כמובן שההתחלה קשה אבל בסוף מגלים שזה שווה הכל!

לגבי טיפול או לא טיפול אני לא הלכתי, אבל לא רוצה להמליץ או לא. פשוט ראיתי שאף אחת פה לא סיפרה על תחושות דומות שהיו לה אז רק רציתי לשתף אותך שאת לא היחידה שמרגישה ככה וב"ה בסוף זה הילד שלך ואת תאהבי אותו, גם אם הדרך לשם נראת ארוכה מאוד.

בהצלחה!

מזל טוב!!

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.

אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.

אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.

לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

כשמתאזן מפסיקה עם החזייה

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

יש לזה יתרונות וחסרונות.

אבל מה שבטוח שצריך לנצל את הזמן עכשיו ולא לבזבז על מלחמות פנימיות מתישות.

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול

כבר המון זמן הברחות ממצרים עם רחפנים, נשק סמים ומה לא.

לא יודעת למה התחזקו אצל חיזבאללה דווקא עכשיו

יכול להיות שהיה להם מגבלות כלכליות פשוט כי איראן מותקפת בטירוף, ועכשיו הצליחו להתגבר על זה

למה אין מה לעשות נגדם - לפי מה שהבנתי הצורה שהם מנווטים היא אחרת ומקשה לעלות עליהם. הם מקושרים למפעיל לא עם רשת אלחוטית כלשהי אלא עם סיב שממש מחבר פיזית בין הרחפן למפעיל שלו. חץ מזה שהם קטנים

אני מאמינה שה' יעזור לנו ונמצא דרך להתמודד איתם. יש לנו מוחות מעולים וסייעתא דשמיא. אבל צריך סבלנות.

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...