טרלילילליבס"ד
אז בשביל מה בעצם לעשות תשובה? הרי אנו יודעים ששוב ניפול ? הרי העבירות שלנו נובעות מתכונות מולדות שלא תשתנינה?
תשובת הרב אבינר- זה לא נכון ,בגלל שלוש סיבות, שכל אחד מהן מספיקה. קודם כל, אדם מסוגל להילחם נגד טבעו. איזהו גיבור, הכובש את יצרו, והרמב"ם מסביר בשמונה פרקים: הכובש את טבעו. בוודאי שזה מצריך מאמץ. לכן נאמר: איזהו גיבור. בשביל זה האדם נברא אדם ולא מלאך. למלאך אין מאמץ. והאדם לעמל יולד. כל מה שהתורה ציותה הוא אפשרי. אין הקדוש ברוך הוא מטיל עלינו חובה שאי אפשר לעמוד בה. או בלשון חז"ל: אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו.
או להבדיל בלשון של הפילוסוף קנט: אתה חייב, סימן שאתה יכול.
בהלכה שוטה פטור על מעשיו. בחוק, אדם פטור רק אם הוכח שיש לו יצר בלתי בר-כיבוש. אבל ב"ה, אינינו כאלו. ולכן אנו מסוגלים להתגבר על טבענו.
הנקודה השנייה בנושא שלנו. בתחילת הלכות דעות, הרמב"ם כותב שיש שלוש סוגי תכונות: מולדות, קנויות ונוטות להתפתח, ועל שלושתם האדם יכול להתגבר. הרי האדם נולד עם יצר טוב ועם יצר רע, או בלשון בעל התניא בפסיכולוגיה האלהית שלו, עם נפש אלהית ועם נפש בהמית. אך אין זו עילה להשתעבד ליצר הרע, אלא יש להילחם נגדו.
הנקודה השלישית, כמו שכותב רבי יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק שהאדם נברא לוחם. וכן בפרק ראשון של מסילת ישרים, שהאדם נמצא במלחמה החזקה פנים ואחור. ובמלחמה לא תמיד מנצחים, העיקר הוא לא להניח את הנשק. להיות מנוצח בקרב, זה קשה, אך זו לא טרגדיה. טרגדיה, זה להיות מנוצח בלי קרב. גם אם נופלים יש לקום ושוב להילחם. שבע יפול צדיק וקם ולא יתייאש.
כמו שאמר המגיד ממזריץ': הייאוש הוא האויב הכי גדול של האדם. היצר הרע, במקום להתאמץ להכשיל את האדם בעבירה, לוחש לו: לא תצליח, אתה אבוד, כל כך הרבה פעמים ניסית ונכשלת. ואז האדם חדל מלהילחם וזה האסון הכי גדול.
הכוח להילחם טמון בנשמתינו הטהורה. נשמה שנתת בי טהורה היא. גם אם אני חוטא, היא עדיין טהורה. היא בת אש שמימית המתגעגעת אל רבונו של עולם. האדם צריך לתת אמון בעצמו שיש לו נשמה טהורה, בנשמתו יש לאדם כח אין סופי. וכמובן יטכס עצה על ידי חשבון נפש יומי ולימוד ספרי מוסר יומי.
(על פי הרב אבינר)
@מדרשת תחיה