מתוך חיי מוהר"ן - נכתב ע"י ר' נתן תלמידו המובהק

בערב ראש השנה האחרון באומין עמדנו לפניו בעת שנתננו לו הצעטליך [קויטלאך] שלנו ומעות על פדיון. אז שאל על איש אחד מנעמריב שלא בא על ראש השנה. והתחיל רבי נפתלי לתרצו ולא קיבל הדברים, והקפיד עליו מאד.
ואחר כך דיבר עוד מאחד שלא בא על ראש השנה מחמת רבוי מניעות, ומחמת זה נסע לרבנו זכרונו לברכה קודם ראש השנה וסיפר לו המניעות. וצוה לו רבנו זכרונו לברכה בעצמו לשוב לביתו ולא יהיה אצלו על ראש השנה. וזה האיש היה מגדולי החשובים, והיה צר לו מאד מה שלא יזכה להיות נמנה עמנו בראש השנה. והתחיל להתעקש לפניו זכרונו לברכה שלא ישוב לביתו רק ישאר אצלו על ראש השנה. ולא נתרצה הוא זכרונו לברכה בדבריו וגרשו לביתו. ואז אמר לו רבנו זכרונו לברכה. איני יכול לצייר לעצמי הצער הזה מה שאתה לא תהיה אצלי על ראש השנה. ואמר לו האיש הנ"ל אם כן אשאר בכאן, ולא הסכים ושב לביתו.
אחר כך בערב ראש השנה דיבר עמנו מזה, ואמר שעליו יש רחמנות גדול, כי רצה באמת להיות כאן על ראש השנה, אך נמנע מחמת הנ"ל. אחר כך ענה הוא ז"ל ואמר בקול חזק מעומק הלב "ומה אומר לכם אין דבר גדול מזה, היינו מלהיות אצלו על ראש השנה. ואמר בזו הלשון בקול זיע סגיא "ווי אזוי זאל איך אייך זאגין, קיין גרעסערס דער פון איז ניט פאר האנין. איי אנדערע גוטע יודין זאגין ניט אזוי, איז נאך אקשיא" [מה אמר לכם אין דבר גדול מזה, ואם צדיקים אחרים אינם אומרים כך אז עוד קשיא] (כלומר הלא בלא זה כבר מקשין עליו קשיות הרבה ויהיה קשה עוד קשיא זאת גם כן מה שהקפיד כל כך להיות אצלו על ראש השנה דיקא).
ומכלל דבריו הקדושים שדבר אז עמנו למדנו כמה דברים. למדנו עוד הפעם עוצם גודל החיוב להיות אצלו על ראש השנה. כי אף על פי שידענו זאת מכבר, אף על פי כן מרבוי דבריו הקדושים אז בזה, ומתנועותיו הנוראות אז, הבינו עצם החיוב יותר ויותר, שאי אפשר לבאר זאת בכתב.
וגם אז למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש השנה תמיד לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה.
וגם למדנו כמה צריכין לחזק לשבר המניעות מדבר שבקדושה, בפרט המניעות מלהיות על ראש השנה שצריכים לשברם ביותר ולהיות דיקא על ראש השנה, עד שאפלו אם הוא ז"ל בעצמו מצוה ומסכים לבלי להיות אצלו על ראש השנה, חלילה להסתכל על זה, וצריכין לזהר מאד לבלי לשאל אותו שום שאלה על זה, כי הוא ישיב בודאי לבלי להיות, ואף על פי כן בנקדת האמת לאמתו צריכין להיות דיקא [וכן הוא נוהג לדורות].
וענין זה נוגע למה שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י: 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו' כמו שפרש רש"י. והוא מדברי רבותינו ז"ל על פסוק (במדבר כ"ב): "לך עם האנשים". וכן בשלוח מרגלים שהכרח משה רבנו עליו השלום בעצמו לשלחם, אף על פי שבאמת רצונו לא היה כלל בזה. וענין זה ראינו מרבנו ז"ל כמה פעמים, בפרט בענין ראש השנה שהיו אנשים שהיו להם מניעות מלהיות אצלו על ראש השנה, ושאלו אותו בעצמו והשיב להם שלא יהיו על ראש השנה. והתחילו להתעקש, הלא שמענו מכם גדל האזהרה להיות אצלכם על ראש השנה, ועשה עצמו כמקפיד עליהם וגער בהם שלא ידברו יותר, וכן עשו ולא באו על ראש השנה. ואף על פי כן אנחנו זכינו להיות רגילים לעמד לפניו. שמענו והבננו ברמז ובפרוש שפנימיות רצונו אינו נוחה בזה כלל, רק הוא מכרח לומר להם כך מחמת ששואלים אותו על זה. ויש בזה הרבה לספר, ומעט מזה יתבאר במקום אחר (שיחות הר"ן ריד).
וכן הוא נוהג לדורות שכששואלין להרב והמנהיג על דבר שיש בו כעין מסירת נפש צריך להשיב לאו, אף על פי שבאמת לאמתו רצונו שימסר נפשו וישבר כל המניעות. על כן מי שרוצה להתקרב ולשבר המניעות באמת לאמתו, צריך לזהר מאד לבלי לשאל אותו בזה כלל. ועוד תבין ענין זה במקומות אחרים שמדברים מענינים כאלה והבן מאד:
(נשמט מלעיל לענין ראש השנה שצריכין להיות אצלו על ראש השנה דיקא, אמר שיכולין אז אנשים לקבל תקונים מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה להם תקון בשום אפן, אף על פי כן בראש השנה יכולין אפלו הם לקבל תקון. אף על פי שבכל השנה אפלו הוא בעצמו זכרונו לברכה לא היה יכול לתקנם, אבל בראש השנה גם הם יכולים לקבל תקונים. כי אמר שהוא עושה בראש השנה ענינים ותקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות): 
 

בקטע הזה, רבי נחמן לא אומר שהוא רוצה שיבואו אליו בראש השנה אחרי מותו.

את זה הם לומדים מדבריו.

ואני רוצה להגיד לך שהענין הזה לא היה ברורלחסידי ברסלב מיד אחרי מותו, אלא הפך להיות מצווה רק אחרי שרבי נתן הפך להיות המנהיג של חסידות ברסלב.

זה לא קרה תיכף ומיד.

מה שנכון, הוא שרבי נחמן אמר במפורש שהוא רוצה שיבואו אצל קברו, אבל אז הוא לא דיבר דווקא על ראש השנה.

כיוון שאנשים סבורים בטעות שכל כולה ציטוטים של רבי נחמן וזה פשוט לא נכון.

יש את הציטוטים וישנן הרבה מובאות שהן רק השערות לגבי דעתו של רבי נחמן.

זו לא דעתו המוסמכת, אלא ניחושים של התלמידים שלו, שהם בעצמם מודים שבאופן כללי הם אינם ברמה שהם יכולים לרדת לסוף דעתו.

שני דברים בטוחים:

א. רבי נחמן רצה שיבואו לקברו

ב. רבי נחמן רצה שיבואו אליו בראש השנה.

אין ציטוט מובהק של רבי נחמן שקושר את שני הרצונות, אבל רוב חסידי ברסלב, קיבלו את הדעה של רבי נתן בענין והדעה שלו היתה שרבי נחמן רצה שיבוא לקברו במיוחד בראש השנה.

אולי רבי נחמן אמר שהוא רוצה שיבואו לקברו בראש השנה, אבל זה לא מתועד.

לגבי סתם להגיע לקברו , יש כמה מקורות , אחד זה:

אמר אז רבינו ז"ל בזו הלשון: כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי (רצונו לומר בעבור הזכרת נשמתו הקדושה כנהוג, ובלשון אשכנז: "אין וועט געבין אפרוטה צדקה פון מייניט וועגין וכו'") ויאמרו אלו העשרה קפיטל [מזמורי] תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תיקון למקרה לילה רחמנא לצלן, אז יניח רבינו עצמו לאורך ולרוחב, ובוודאי יושיע לזה האדם. ואמר שבהפאות יוציא אותו מהגיהנם אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה, אפילו אם עבר מה שעבר. רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאולתו חס ושלום: (חיי מוהר"ן סימן רכה)

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?