בכי היסטרי מילדה בת 3אמא של נוני
אנשים טובים,
אשמח לקבל יעוץ ממי שחווה משהו דומה..

יש לנו ילדה בת 3 שבחודשים האחרונים התחילה לסגל לעצמה מנהג של צרחות ובכי כל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניה. הגורמים לבכי לא צפויים אבל זה קורה המון.
לדוגמא, היא רוצה לאכול בקערה בצבע מסוים וקיבלה את הצבע שרצתה ואז היא מתחרטת ורוצה את הקערה בצבע שאח שלה קיבל ואני לא מסכימה. זה מתכון מצוין לסירנה.
עוד דוגמא, החלטתי שמקבלים מוצץ רק כשהולכים לישון. היא חוזרת מהגן ומבקשת מוצץ, אני שואלת אם היא רוצה לישון אז אני לא מרשה. מתחילה שוב סירנה.

אנחנו לא הורים מפנקים ואני שמה גבולות, המון.
בהתחלה חשבתי שאם אתעלם או אקח אותה לחדר זה ירגע אבל זה חוזר על עצמו, וגם בחדר היא יכולה להעיף ספרים או כסאות מעצבים.
מה זה אמור להיות??

אני מרגישה שההתפרצויות שלה מחבלות בקשר שלי איתה, אני מפסיקה לתת לה פידבקים חיוביים ולא כ"כ יוצרת איתה מגע פיזי כי אני כועסת ומזלזלת בהתנהגות שלה. אולי מאוכזבת מעצמי, איך יצאה לי בת כזאת מפונקת..

ועוד נקודה קטנה, אני חוששת שזה לא יפגע ביחס של הגננת החדשה והילדים בגן שלה כלפיה. סה"כ התחילה השנה..

תודה למי שקרא עד כאן.
אשמח מאוד לקבל עיצות ממי שחווה דבר כזה ומה אפשר לעשות.
התרשמות מקריאה שטחית של מה שכתבתזקנת השבט

מה עם קצת לשחרר? למשל מוצץ . אני מבטיחה לך שבתקופת השירות הלאומי/צבא היא לא תיקח מוצץ . למה רק כשהולכים לישון? אולי יש לה עדיין צורך כמו תינוקות לחוש דרך הפה ? אולי לוותר על החוק הזה? 

 

 

נצל"ש :הילדה שלי בת 4 ושמתי לב , שיש לה עדיין צורך למצוץ , לחוש דברים בפה. זה זעזע אותי , למשל כשהיא "טעמה" כמו תינוק את המעקה  בתחנת הרכבת למשל , וצעקתי וצרחתי ואז הבנתי , שהפחדתי אותה . אפשר להגיד , להדריך , אבל תגובה היסטרית לפעמים סתם פוגעת . 

 

ובחזרה אלייך-אולי קצת לשחרר? נשמע שקשה לה . גבולות זה דבר מצויין , אבל גם לגבולות צריך גבולות. 

 

וגילוי נאות מביך מאד : אם אני לא טועה היה לי מוצץ כמעט עד גיל חמש . 

לא מדויקמיניונית
מכירה אישית נשים בנות 18 שמוצצות אצבע, לא גמלו אותן ממוצץ אז החליפו באצבע וגם אחרי החתונה עשו זאת
כן מסכימה עם זקנת השבט למעט בגבולות, תתעקשי על מה שחשוב באמת. מוצץ בגיל 3 זה עדיין לגיטימי, אז חבל על המריבות
אגב ביתי בת 2.10, גם נכנסת להתקפי צרחות או בכי, מצאתי מס שיטות הרגעה יעילות: חיבוק עז עם מוצץ בפה/ אמבטיית קצף / שלוק קפוא/ השכבה במיטה עם מוצץ, על כרית, אני מלטפת אותה ומהר מאוד נרגעת
נכון , חיבוק !זקנת השבט


רק לגבי מה שכתבת שבגלל שלא גמלו ממוצץ לכן עברו לאצבעאנונימי (2)

אצלי להפך - ברגע שגמלתי ממוצץ עבר לאצבע.

יש אלף תרחישים אפשריים.

היא התחילה גן? ברוכה הבאה!ספגטי מוקרם
ככה זה. זה שינוי סדרים מטורף והם משתגעים..
תנסי למצוא מתי הרגעים הקשים ובהם להבליג.
אם זה כשחוזרים מהגן, אפשר לתת מוצץ רק עד האוכל. שימי לב מה טוב לה, אני זוכרת איך חיכיתי שהילד יאכל משו רק שירגע כבר מהבכי הזה.
שימי לב מתי הכי קשה לה ותמזערי את הרגעים האלו. תהיי בהם הכי הכי סבלנית למרות שזה נראה פינוק, זה לא.
אני הייתי מכורה לגבולותרבקה כהן

אבל היום מגלה שלפעמים עדיף יותר ברכות. לבדוק מה באמת עקרוני, ולהישאר רק עם זה. נגיד, מאוד יכול להיות שילדה בת שלש תרצה צבע קערה מסוים ואז תשנה את דעתה. אפשר אולי לשאול את האח אם הוא מוכן לוותר. בטוח לא צריך להתרגש, ככה הרבה ילדים מגיבים כשהם לא מקבלים משהו שהם רוצים. 

בתוך התקף הזעם, אני חושבת שכן הייתי לוקחת לחדר, ואם היא מעיפה דברים בתוך החדר - זה הדברים שלה. אחר כך כשהיא מבואסת שהכל מבולגן וזרוק אפשר לשקף לה שזה באמת לא נעים להיות בחדר כזה, ולהציע עזרה להרים. 

אין מה לכעוס או לזלזל בהתנהגות שלה - היא ילדה בת שלש! (וזה הגיל הכי הכי קשה....). תחשבי כאילו שהיא בת שנתיים. אני זוכרת גם את עצמי בקטע הזה - כשהילדים שלי היו בני שנתיים לא ציפיתי לשליטה בהתנהגות, ופתאום כשהם נהיו בני שלש הרגשתי שהם אמורים להיות "גדולים", אבל הם לא. הם ממש ממש קטנים. ירד לי האסימון רק כשהתחלתי לעבוד בגני ילדים וראיתי שכל בני השלש הם כאלה. תחזרי לכל השיטות של גיל שנתיים - הומור, החלפת נושא, חיבוקים וכו'. 

אני חושבת שלחכות עד שרב הזעם יעבור ואז לנסות להרגיעl666

גם ילדים שלי - לא כולם - עשו את זה

ובדרך כלל רק מולי או מול בעלי, ממש לא מול אנשים זרים

לאט לאט זה יעבור

מה שחשוב זה איכשהו להישאר רגועים ולא להתעצבן וגם לא להילחץ

אם היא ממש מגזימה והורסת דברים אז אפשר לתפוס אותה ולחבק עד שתפסיק ותירגע

נפוץ מאד בגיל הזה...אמא!!

רק לגבי החשש מול הגננת- את בטוחה שהיא עושה את זה שם?

אצלי, גיליתי שזה מיוחד בשבילי, בגן היא מבינה שזה לא מתאים ולא עושה זאת.

בבית- היא מקוה להשיג ככה את רצונה.

המללתי לה את העניין

(לדוגמא: אני מבינה שאת בוכה כי את רוצה את הקערה הירוקה. עכשיו כבר שמתי את האוכל בקערה האדומה ולא מלכלכים עוד קערה.הבכי לא נעים לנו, אפשר לדבר יפה ולהסביר. פעם הבאה תגידי לי מראש את צבע הקערה וכן הלאה...)

ועם הרבה סבלנות, בסוף זה עובר...

מוכר, מוכר בהתהוות

 

אני מציעה משהו, ואני יודעת היטב (מניסיון, אלא מה...) שהוא קשה כקריעת ים סוף - לנסות להשלים עם העובדה שאנחנו לא יכולים לתכנן את הילדים שלנו.

הנה, עשית כל מה שנכון בעינייך כדי שהילדה לא תצא 'מפונקת'. הקפדת על כל כללי הגבולות כהלכה, ובפועל - אח, פתאום היא נראית ונשמעת כמו אותו מודל של 'ילד מפונק' שהיה לך בראש, נכון?

אז זו לא את, ולא קשור אלייך, זו היא, זה האופי שלה, או השלב שהיא נמצאת כרגע, א הבחירות שלה, או כל דבר אחר שאין לך שליטה עליו.

עכשיו השאלה היא איך לעזור לה ולך להתמודד עם הקושי.

 

אני חושבת שכשהיא נתונה בהתפרצות כזאת, מה שיכול אולי הכי לעזור הוא לנסות להתנתק לדקה או שתיים מעצמך, מהתפיסות והזיכרונות והרצונות והמחשבות שלך, להניח את כל אלה בצד שיחכו לך טיפונת - ולהעמיד פנים, כלפי עצמך, שאת היא. להיכנס לנעליים שלה. לחשוב את המחשבות שמין הסתם עוברות לה בראש ברגע הזה, לרצות את מה שהיא משתוקקת אליו כרגע, להיאחז בתקוות שהיא נאחזת בהן --- פשוט לחוש אותה מבפנים. זה קשה, אבל כשעושים כך הרבה פעמים באה ההשראה מה יהיה הדבר הנכון לעשות, איזו תגובה תיתן לה מענה הכי טוב, ותמוסס את הקושי.

אחרי הדקה הזאת את יכולה לחזור לנעליים שלך, שוב להיות האמא הסמכותית שפועלת מתוך עוצמה פנימית, כי יש לך ביטחון אמיתי במה שנכון להגיד ולעשות כרגע.

מה דעתך?

 

בהתהוות, התגעגעתי לתגובות שלך!מדי פעם פה

"הכל סובב את האשכנזים". חיוך ממית

 

 

תענוג לקרא ! תודה .זקנת השבט


רציתי להוסיףtt


עם הגדולים, עבדנו עם שיטות ידועות- גבולות, פעולה=תגובה ועוד כהנה שטויות של הורים צעירים עם שיטות מערביות. 
נסיון עם בתי הצעירה- בנוסף לשחרור שתירה אותו יפה 'בהתהוות', היא קיבלה טיפול הומאופטי. נתנו לה טיפות שרקחה עבורינו הומאופטית
תרופה המתאימה למזג הכולל של הילדה ובכל פעם שהיה משהו- וירוס, התפרצות זעם, דלקת אוזניים - כמה שזה נשמע מוזר
זה עבד והבעיה התפוגגה במהירות. 


 

וואו! תודה על כל התגובות!אמא של נוניאחרונה
הארוכות והמושקעות!
כשהיא צורחת אני לא מסוגלת להתקרב אליה, קל וחומר שלא לחבק אותה ולא לעשות שום דבר נחמד כמו אמבטיית קצף. אבל אני אנסה להכנס לראש שלה ולראות מה עובר לה בראש.
לגבי הגננת, הבנתי שיש לה 'קטעים' בגן מאמירות שהגננת זורקת לי כמו-" אל תשכחי לתת לה חיבוק כשאת יוצאת, אתמול לא נתת לה והיה לה מאוד קשה" (ברור שנתתי..)
הבנתי שהיא עשתה להם סרטים כנראה.
אני לא רוצה לשאול על זה יותר מדי כדי שלא יבינו שזה קטע בעייתי אצלה ויתייגו אותה.
מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

מחפשים קהילהאבא פגום

אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.

נשמח מאד להמלצות ☺️

ילגים מפרק א וצוואהיל 000

לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי

שלום  בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים

לנו משותפים

הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא

סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות


אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים

ואני לא יכלתי לעבוד

כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל


מבעל חזק שלא היה חולה  אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום

עובד פיזית קשה כל חייו

לא יכולה לפרט הכל

שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך

ילדיו רצו מידע על כל  דבר

על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו

לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה

מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע

אין לי תו ירודה לא נותנים מידע  גם לאישה

אבל הם בשלהם


עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע

ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד

עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי

אני לא בתחרות


הם יושבים מולי ומחלקים  את הבית

החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם

הם אמרו לא נוציא אותך מהבית


לא בטוב לב,בהתנשאות

פה שתקתי


שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי

כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה


ועבדתי פחות

לא היה לו עזרה משום צד

המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה

ולא באו לבקר פעם אחת

לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם

רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים

 אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי

התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים

קראו לי בשמה של,גרושתו


ולא אמרתי כלום

בעלי גוסס והם אבים איתי מולו

שתקתי

אבל הילדים שלו איתם יד ביד

אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים

אימא שלהם השחקנית הראשית פה

הראתה לי שהיא איתי

ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה

על התערבות בכל נישא


לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור

ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת

אלי

אני איתו בכל הטיפול והם  לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה


בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל  רצתה לדעץ להתערב


 היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו

הוא מת את כלום

רוצים את חלקם לא  מוותרים על כלום


אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות


הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם

ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם

לא הבנתי איך אני הרעה פה

מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב

חיבת עורך דין שיתן לי בטחון

אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי


מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה

תפני לעורך דין.


לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

פרסום הנסחן120

שלום וברכה,

חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.

לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.

הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.

ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.

"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,

כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .

בתפילה  לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.

אולי יעניין אותך