מה עם קצת לשחרר? למשל מוצץ . אני מבטיחה לך שבתקופת השירות הלאומי/צבא היא לא תיקח מוצץ . למה רק כשהולכים לישון? אולי יש לה עדיין צורך כמו תינוקות לחוש דרך הפה ? אולי לוותר על החוק הזה? 

נצל"ש :הילדה שלי בת 4 ושמתי לב , שיש לה עדיין צורך למצוץ , לחוש דברים בפה. זה זעזע אותי , למשל כשהיא "טעמה" כמו תינוק את המעקה  בתחנת הרכבת למשל , וצעקתי וצרחתי ואז הבנתי , שהפחדתי אותה . אפשר להגיד , להדריך , אבל תגובה היסטרית לפעמים סתם פוגעת . 

ובחזרה אלייך-אולי קצת לשחרר? נשמע שקשה לה . גבולות זה דבר מצויין , אבל גם לגבולות צריך גבולות. 

וגילוי נאות מביך מאד : אם אני לא טועה היה לי מוצץ כמעט עד גיל חמש . 

אצלי להפך - ברגע שגמלתי ממוצץ עבר לאצבע.

יש אלף תרחישים אפשריים.

אבל היום מגלה שלפעמים עדיף יותר ברכות. לבדוק מה באמת עקרוני, ולהישאר רק עם זה. נגיד, מאוד יכול להיות שילדה בת שלש תרצה צבע קערה מסוים ואז תשנה את דעתה. אפשר אולי לשאול את האח אם הוא מוכן לוותר. בטוח לא צריך להתרגש, ככה הרבה ילדים מגיבים כשהם לא מקבלים משהו שהם רוצים. 

בתוך התקף הזעם, אני חושבת שכן הייתי לוקחת לחדר, ואם היא מעיפה דברים בתוך החדר - זה הדברים שלה. אחר כך כשהיא מבואסת שהכל מבולגן וזרוק אפשר לשקף לה שזה באמת לא נעים להיות בחדר כזה, ולהציע עזרה להרים. 

אין מה לכעוס או לזלזל בהתנהגות שלה - היא ילדה בת שלש! (וזה הגיל הכי הכי קשה....). תחשבי כאילו שהיא בת שנתיים. אני זוכרת גם את עצמי בקטע הזה - כשהילדים שלי היו בני שנתיים לא ציפיתי לשליטה בהתנהגות, ופתאום כשהם נהיו בני שלש הרגשתי שהם אמורים להיות "גדולים", אבל הם לא. הם ממש ממש קטנים. ירד לי האסימון רק כשהתחלתי לעבוד בגני ילדים וראיתי שכל בני השלש הם כאלה. תחזרי לכל השיטות של גיל שנתיים - הומור, החלפת נושא, חיבוקים וכו'. 

גם ילדים שלי - לא כולם - עשו את זה

ובדרך כלל רק מולי או מול בעלי, ממש לא מול אנשים זרים

לאט לאט זה יעבור

מה שחשוב זה איכשהו להישאר רגועים ולא להתעצבן וגם לא להילחץ

אם היא ממש מגזימה והורסת דברים אז אפשר לתפוס אותה ולחבק עד שתפסיק ותירגע

רק לגבי החשש מול הגננת- את בטוחה שהיא עושה את זה שם?

אצלי, גיליתי שזה מיוחד בשבילי, בגן היא מבינה שזה לא מתאים ולא עושה זאת.

בבית- היא מקוה להשיג ככה את רצונה.

המללתי לה את העניין

(לדוגמא: אני מבינה שאת בוכה כי את רוצה את הקערה הירוקה. עכשיו כבר שמתי את האוכל בקערה האדומה ולא מלכלכים עוד קערה.הבכי לא נעים לנו, אפשר לדבר יפה ולהסביר. פעם הבאה תגידי לי מראש את צבע הקערה וכן הלאה...)

ועם הרבה סבלנות, בסוף זה עובר...

אני מציעה משהו, ואני יודעת היטב (מניסיון, אלא מה...) שהוא קשה כקריעת ים סוף - לנסות להשלים עם העובדה שאנחנו לא יכולים לתכנן את הילדים שלנו.

הנה, עשית כל מה שנכון בעינייך כדי שהילדה לא תצא 'מפונקת'. הקפדת על כל כללי הגבולות כהלכה, ובפועל - אח, פתאום היא נראית ונשמעת כמו אותו מודל של 'ילד מפונק' שהיה לך בראש, נכון?

אז זו לא את, ולא קשור אלייך, זו היא, זה האופי שלה, או השלב שהיא נמצאת כרגע, א הבחירות שלה, או כל דבר אחר שאין לך שליטה עליו.

עכשיו השאלה היא איך לעזור לה ולך להתמודד עם הקושי.

אני חושבת שכשהיא נתונה בהתפרצות כזאת, מה שיכול אולי הכי לעזור הוא לנסות להתנתק לדקה או שתיים מעצמך, מהתפיסות והזיכרונות והרצונות והמחשבות שלך, להניח את כל אלה בצד שיחכו לך טיפונת - ולהעמיד פנים, כלפי עצמך, שאת היא. להיכנס לנעליים שלה. לחשוב את המחשבות שמין הסתם עוברות לה בראש ברגע הזה, לרצות את מה שהיא משתוקקת אליו כרגע, להיאחז בתקוות שהיא נאחזת בהן --- פשוט לחוש אותה מבפנים. זה קשה, אבל כשעושים כך הרבה פעמים באה ההשראה מה יהיה הדבר הנכון לעשות, איזו תגובה תיתן לה מענה הכי טוב, ותמוסס את הקושי.

אחרי הדקה הזאת את יכולה לחזור לנעליים שלך, שוב להיות האמא הסמכותית שפועלת מתוך עוצמה פנימית, כי יש לך ביטחון אמיתי במה שנכון להגיד ולעשות כרגע.

מה דעתך?

אני כל הזמן לומדת ממך.

ינוסה אצלנו בבית בע"ה....

עם הגדולים, עבדנו עם שיטות ידועות- גבולות, פעולה=תגובה ועוד כהנה שטויות של הורים צעירים עם שיטות מערביות. 
נסיון עם בתי הצעירה- בנוסף לשחרור שתירה אותו יפה 'בהתהוות', היא קיבלה טיפול הומאופטי. נתנו לה טיפות שרקחה עבורינו הומאופטית
תרופה המתאימה למזג הכולל של הילדה ובכל פעם שהיה משהו- וירוס, התפרצות זעם, דלקת אוזניים - כמה שזה נשמע מוזר
זה עבד והבעיה התפוגגה במהירות. 


 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות