ואישה חזקה (למרות מה שנראה לך)

ושהילדים ובעלך זכו.

כל הכבוד שאת מטפלת בעצמך, זה מדהים!!

הבא להיטהר מסייעים בידו!

ואל תיפחדי כל כך.

באמת שאת מלכה!

אמנם כתבת ל"אימהות", אבל אני מניח שזה לא בדווקא.

א. אל תחששי כלל שזו אשליה שאת יכולה להיות אמא טובה וכו'; אלו ממש שטויות! יצר הרע נטו. זה דבר קלאסי, שאדם לא מצליח לרגע במשהו שמנסה - אז בא "קול" כזה... ממש הבל הבלים. לגמרי.

ב. אשרייך שעלית מכח האימהות שלך. מה זה מראה? שהנתינה והחסד והאחריות האלה, אכן בונים אותך. זו תכונה שכבר נוכחְת שקיימת, והיא קיימת. וזה אכן בונה את האדם. וגם כשילד קצת "מראה עצמאות", עדיין הוא אותו ילד. היחס הזה ימשיך ויבנה אותו.

ג. קורה לכל אחד שלפעמים הילדים קצת "משגעים" אותו. אלא מה? שאצלך זה מעורר חשש שמא את בעצם "מעתיקה" תגובות מהבית. אז לא. החשש הזה עצמו, הוא גורם את עצמו...  אל תפחדי. כח הבחירה הוא גדול מאד - הבחירה שלך היא טובה, את לא תהיי כמו שאת לא רוצה להיות.

ויש עוד משהו, שבגלל הרגישות שהיתה לך בעבר, אז דברים כאלה, גורמים אצלך לפעמים להרגשה קצת יותר חריפה מהרגיל. כמה שתתרחקי מהתקופה של ההרגשה המדוכדכת שהיתה לך, כך תייצבי יותר על החוסן של הטוב.

לכן, בינתיים, אין כל רע בכך שהבעל "לוקח פיקוד" ברגעים כאלו. אין צורך להסתכל על כך כ"גלגל הצלה" שלילי. תסכמו ביניכם, בנחת, שאת משתדלת כמיטב יכולתך, ושאם את מרגישה שזה כבר יותר-מידי, הוא תופס פיקוד לזמן מה, את הולכת קצת לנוח, לשמוע מוזיקה, לשתות משהו, לקרוא, להגיד פרק תהילים - וחוזרת מחוייכת ורגועה אל השובב הקטן.

זה בסדר גמור - ועדיף - שבמקום להתמודד חזיתית ברגע קשה, כשיש אופציה אחרת, הולכים רגע הצידה. קחי כלגיטימי נקודות-זמן כאלו, וזה יעבור מהר וטוב.

הרי זה כמו אדם שמניח רגע משא על הרצפה, כדי לסדר אותו עליו יותר טוב. בלשון חז"ל זה  נקרא "לנוח על מנת לכַתף", ונחשב כחלק מההליכה...

ד. שאמא "צועקת", זה לא נעים - אבל לא סוף העולם (פעם שמעתי איזה הורה שסיפר זכרונות.. אמר שהבת שלו כשהיתה קטנה שאלה חידה: מה זה שר בבקר וצועק בערב?.. אמא..). כדאי למעֵט, אבל אל תשפטי את עצמך בחומרה אם קרה. טוב שיש לך דרישות מעצמך, כדי לא להיסחף - אבל כל זמן שלא הגזמת ממש, אל תקחי קשה. בעז"ה לא תגזימי.

ה. על "הרגשות", קשה לפעמים להשתלט בשעתן.  מה שכדאי לעשות אולי, זה שכאשר הבן בגן, אחרי שנתת זמן נעים לעצמך - לדמיין אותו, ולתפוס שהוא בעצם באמת ילד קטן. גם מה שהוא "מרביץ", זה לא "אדם שמרביץ", זה ילד קטן. תסתכלי על זה כאילו "מלמעלה", מהצד. תחייכי מהילדון שלא יודע עדיין לבטא את עצמו כ"כ. זה יגרום לך לחוש כלפיו אהבה, וכשיבוא, תבטאי את זה.

אפשר גם לומר, סליחה חמוד. הבוקר אמא קצת כעסה. אבל אתה באמת ילד טוב - ולתת חיבוק.

ו. אל תעשי ענין ממשברים של רגע. קורה לכל אחד/ת. אצלך מקבל קצת תוספת של משמעות וחשש.

יעבור - תראי שאת ממשיכה להיות לא פחות טובה. אפשר גם להשקיע קצת מחשבה מראש באיך ראוי להתייחס כשמתנהג בכל מיני צורותת. לפעמים כשלוקחים כ"פרוייקט חינוכי" קל יותר להתנתק מהתרגזות על כך.

ז. תודי לבעלך על "רגעי ההתאוששות" שהוא נותן לך. כך הדבר הזה יתרום גם למה שביניכם..

חיזקי ואימצי. הצלחה רבה.

אחרי שהוא ישן ואת רגועה, תלכי להסתכל עליו ואולי גם ללטף אותו קצת.

פתאום את רואה כמה שהם מלאכים טהורים וזכים.

אולי תחזור בך האהבה אליו.

אני בטוחה שאת אוהבת אותו רק מרגישה מה שאמרת מרוב תסכול על האנרגיות שצריך להוציא איתם ועל הדילמות שהם מציבים בפנינו באופן כ"כ לא צפוי.

אבל כן כותבת , את צריכה עזרה . עזרה יכולה להיות נשים , אמהות , חברות , שלוקחות את הילד , כך שאת מפנה זמן לעצמך . וסתם נשים , שאפשר קצת לשתף במה שעובר עלייך . האנשים שהכי עזרו לי בחיים לא היו אנשי מקצוע , אלא חברות טובות .  עזבי רגע את האמהות imahoot  . מה יכול לשמח אותך ? מסעדה ? פיקניק בחורש עם הבעל ? תני את זה לעצמך בלי רגשות אשם . אל תגדירי את עצמך , אמא טובה , אמא גרועה, אמא נהדרת . פשוט אל .

בילוי עם הבעל  או אפילו לבד ,עולה כסף והמצב קשה ? אני קוראת לזה הוצאה מוכרת . תלווי כסף עבור בייביסיטר טובה כדי לאפשר לעצמך לשמוח קודם כל עם עצמך . אם לשמוח , זו מילה גבוהה מדיי ,אז בואי נקרא לזה לחזור למרכז שלך .

לא למדתי לימודי ימימה , אבל שמעתי על זה דברים טובים . כדאי לנסות . 

הילד אלים...את האמא , את תקבעי , את יכולה . הוא ילדון קטן - כן הם יכולים להוציא אותנו מהכלים , אבל אנחנו יודעות לנשום עמוק , וגם אם נפלנו -לתפוס את עצמנו . 

אה ..ועוד משהו . את יודעת הקב"ה הוא של כולם .פטנט רשום על שמו , שמהמקומות הנמוכים קוראים לו , והוא שם . אז תערבי אותו . הוא עוזר במקומות הכי חשוכים . לא תמיד הוא מגשים משאלות , כי הוא לא פיה טובה , אבל מנסיוני הדל כשקוראים אליו מהמצוקות הכי קשות -אז הוא איתך . זה עוזר לפעמים  . 

חזקי ואמצי . בהצלחה רבה . מתוך מה שכתבת אני מאמינה , שאת כבר אמא טובה . 

אני מאד מבינה את מה שאת אומרת ואת החשש שלך להתחיל להיות אמא 'לא טובה', 

בגלל מה שעברת את בצדק חוששת.

וכל הכבוד לך ש 3 שנים היית כפי שרצית להיות,זה בכלל לא מובן מאליו.

מהדברים שכתבת מובן שאת  אדם נעלה עם רצונות טובים.

אך בגלל שגדלת צורה מסויימת,אז כן, דפוס ההתנהגות הזה שהיה לאמך יכול פתאום בשעת עצבים/לחץ/חוסר אונים לבוא לידי ביטוי אצלך ללא שליטה. ולכן כדאי לך אם את רוצה להימנע מזה לשמוע שיעורים שמאד מדברים אלייך בנושא חינוך ילדים,לאו דווקא כדי לחדש לך בנושא, אלא יותר כדי להיות עם היד על הדופק. להיות במודעות על הנושא הזה, ואז כשמגיעה סיטואציה שעלולה למשוך אותך להתעצבן ולצעוק עליו, מיד עולה התמונה מהשיעור וכל מה שנאמר  שם  וזה מיישר אותך, מאפס אותך,ואת נזכרת מה צריך לעשות ואיך להגיב.

אמשיך מחר בע"ה

בוקר טוב,

היה לי יום מאד לא קל אתמול. יום שהתחיל בחרדה גדולה, בלבול וחוסר אונים, התקדם לעבר מסע של חיפושים לעזרה והסתיים בהרגשה חזקה של צמיחה ושל ''היום הזה ייזכר כאבן דרך חדשה בחיים שלי''. הבנתי והפנמתי כל מיני דברים. מעבר לפורום היקר ולאנשים היקרים שנמאים בו, פניתי לעזרה דרך כמה וכמה אפיקים וכל אחד ואחד תרם את חלקו, הבהיר לי דברים אחרים והרגיע אותי. אני לא אומרת כמובן שמכאן ואילך הדרך תהיה קלה תמיד וללא מכשולים אבל אני ממש מרגישה שביחד (אתם, האנשים האחרים שפניתי אליהם ואנוכי) הצלחנו לעשות קברת דרך משמעותית מאד בנושא ניטרול החרדות שלי. אחת התובנות (היו כמה וכמה) שהגעתי אליה אתמול היא שב''ה לא חצתי שום קו אדום מבחינת המעשים שלי. נכון מה שעשיתי לא היה רצוי בכלל אבל בסך הכל זה נשאר לגמרי במסגרת של הורות נורמטיבית. אני עדיין שואפת להשתפר עוד ועוד אבל היה לי מאד מרגיע להבין שזה שאיבדתי את שלוותי לא מבשר על שום הורות נוראית שעומדת להחליף את מה שהיה עד עכשיו. 

תודה רבה מקרב לב שלקחתם את הזמן לענות, לעודד, לפרגן ולהרגיע. תודה בעיקר לדן, לדניאל 55, ולאמאשוני. אתם קלטתם טוב מאד איזה סוג של עזרה חיפשתי והענקתם לי אותה. אני מתכוונת להעתיק את ההודעה שלי ואת התשובות שלכם ולשים את זה בתיקייה מיוחדת במחשב (או להדפיס אותן, נראה...), שאוכל לפתוח שוב בעתיד בעת צורך, על מנת להזכר במה שלמדתי אתמול. 

שוב תודה ושבת שלום

והמון הצלחה לכולנו...

תובנות מצויינות.

אכן, לא חצית "קו אדום", עם כל ה"בלאגן" שהלך לך לרגע בראש (לפעמים בלאגן כזה מהווה תחליף-לשניה לצורך לפרוק. "זועמים" לרגע בִפנים, בצורה שיודעים שחלילה לא תהיה מעשית בשום אופן..). ואדרבה, את יכולה לקחת מזה עידוד כלשהו, "הפוך על הפוך"... אפילו כשהרגשתי לרגע כך, לא ירדתי מהכביש לשוליים... זה מראה על חוסן שכבר צברת בך, והתייצב.

וטוב מאד שתפסת שיש כאן "אבן דרך". מעבר לעוד דברים - עצם התפיסה שהייתי בהרגשה כזו, והנה יצאתי ממנה, ומחוזקת - זה דבר חשוב מאד. כאשר אדם מתרגל "לנצל" הזדמנויות כאלו, אז הבהלה שלו שמא יקרה מי יודע מה, פוחתת. וממילא, גם התתנהלות שלו במצב לא הכי רצוי, מתונה יותר.

הצלחה רבה. יישר כח.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....