בהנחה שהייתם פוגשים את ג'ק ספארו (ואם את בת-בהנחה שלא היית שומרת נגיעה):
מה הייתם נותנים לו קודם, כאפה או חיבוק?
כי יש בו משהו מאוד מקומם0 וגם שובה לב במקביל. אז זו התלבטות.
בהנחה שהייתם פוגשים את ג'ק ספארו (ואם את בת-בהנחה שלא היית שומרת נגיעה):
מה הייתם נותנים לו קודם, כאפה או חיבוק?
כי יש בו משהו מאוד מקומם0 וגם שובה לב במקביל. אז זו התלבטות.
סתמסתם חברה שלי מכורה אליו... אין לי מושג אבל מי זה...
חולה עליו |מאוהב קשות|
נחלטוב שמיכל פה
חסכת לנו לראות שודדי הקריביים
אולי תארגני לנו רשימה של דברים שצריך לדעת כדי להיות רק חור בהשכלה ולא מכתש?
לא שצריך לדעת את זה אבל סתם כדי לא להרגיש מוזר כל הזמן...![]()
חחחמיכל =>
אני הייתי הולכת על אינסטינקט ראשוני
מיכל =>מה שיצא לי באותו שנייה
מישי' מאפושו'במציאות?
הייתי בורחת.
הוא שווה לב. אבל המציאות בה הוא חי מפחידה ומסוכנת. ואני בת, ברור שהייתי בורחת! [אבל אם היה צוות של במאים, מפיקים, צלמים, אנשי תאורה וסאונד - מנהסתם הייתי נותנת לו כיף, אולי גם יושבת איתו לאיזה דרינק. (בתנאי שהוא בצד שלי..)]
היה פגישה מאחורי הקלעים הייתי רצה אליו לסלפי וחתימה
חחח
שהייתי ביורו דיסני היינו שם ליד הספינה (עד כמה שזכור לי זה היה של ג'ק) ליד גשר ענקי מלחיץ כזה מתנדנד
והיה שם גם את הפירטים [שחקנים] כאלה הצטלמתי איתם ואז אחד עשה עם החרב שלו לכוון הגרון שלי
פחדתי שאני לא אצא בחיים מהתמונה
וואי זה היה טיול חוויה ..^-^
לא תיירת מצטלמת ומתלהבת.
באלי להיות בצוות.
אני צריך להשקיע בשביל זה המון. שתדעו. קולנוע זה קשה. קשה. קשה. וכייף.
מיכל =>בהצלחה לך אם את הולכת לכיוון ..
רעיה123

..מיכל =>זה סוג של נקמה!!..את קישרת אותי לאיזה שרשור בנוג"ה די חופר
!
וזה שודד ים מוכר מ- "שודדי הקאריביים" (סדרה..)
תמונה די מעפנה שלו ...
אם הייתי בת ולא הייתירעיה123
) והייתי פוגשת אותי והייתי מזהה אותו אז... אממ... נראלי כאפה
סתם כי זה יותר נחמד.. אבל לא יודעת
הייתי צורחת ואז קופצת עליו ויהיה צריך 11 מאבטחים כדי להציל אותו![]()
![]()
![]()
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)