הן גם עלי רוחות הסערה נשבו..
את שביקשת אף אני ביקשתי בכל מאודי!
למצוא את מקומיייי ואין!!!
הן גם עלי רוחות הסערה נשבו..
את שביקשת אף אני ביקשתי בכל מאודי!
למצוא את מקומיייי ואין!!!


דוסית גאה!שמעתי תמשפט שאחרי זה והתבלבלתי..
יעלולמשכן מזבח אשים לקרני הודו
ולנר תמיד אקח לי... את אש הבערה ששרפה אותי
משכני אחריך, אחריך נרוצה!!!!!
הביאני המלך! הביאני המלך! הביאני חדריו! הביאני חדריו! נגילה נגילה! נגילה ונשמחה בך! ונשמחה בך!!
כמו לא מרגישה את הסכין בגב
אגב, היא תמיד נאמנה לו בגילגול הזה ובגילגול שלפניו
הרבה מלכים לטשו בה עין
היא לא אחת שדמפרה בריתות כרותות לשפ]תיים שיבשו מרב תחנות ומענות
סגולה סגולה!
את לא יכולה להיות כמו כל הבנות!
מהא תמחפשת ברחובות?
יפה כמוש את לא צריכה להשתנות
באחת מעינייך ליבבתיני1 כל כבודך מיוחסת שכמותך הוא פנימה השכילי להפנימה!
את לא צעירה אתמ יודעת, אל פתחךף
אגב, ידגו תמיד פשוטה, רק תצפצפי
כינור של המלך! ינגן ואת שוב תטבלי באור!!
דוסית גאה!כשאלמד לעוף לכל מקום אוכל לראות אהה לראות הכל
אני יודע, שמישהו גדול רואה אותי, שומר הכל ואני צועק בקוווווולללל
אלוהי!! אבטח בו!!
אלוהי!!!! אבטח בו!!
אלוהי! אבטח בו!
אלוהי! אבטח בו!
לעד, ה' אחד ושמו אחד! אבטח לעד אבטח לעד!
שריבון העולמים נותן לנו חרות לחיות את החיים הכי יפים!
אז שכל יקום והיהיה מושיע ויגאל עצמו מידם
אם ראק נסתכל אחורה נראה שהדבר שבורחים מפניו זה רק עלךה הנידף ברוח
אך הדגים ששוחררו חזרה אל הים הפתוח ממשיכים להסתובב שם סביב עצמם
והציפור שיצאה משבביה ממנאנת לפרוס כנפיעההההה
עבדים היינו היינו עבדים היינו עסבדים
עתה בני חורין עתה בני חורין בני חורין בני חורין
למה אנו מחכים???
כשאת כ"כ עייפה
צאי לטיול לאור זריחה
רחוקה מהבית השביל לחזור נמחק הולכת על חבל דאאק
הלילות ארוכים בלי לדעת למה
בורחת ואין רודף
עעעעד מחרררר
עודדדדד מעטטטט
ילד רץ אליךך
מחבקקק אותךך!
מקיף אצת הפארק רק להפסיק לחשוב אנשים עייפים ראצים ברחוב
היינו פה כבר קודם בתפקיד הפוווך
הליכה מהירה להתיש את הגוףףףף!!!!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)