אסור לה להיראות חלשה
אסור
ואם זאת חברה
או אמא
או אחות
או בת דודה
או סתם ילדה
זה משנה??
סליחה בעצם
אנשות
בס"ד
ולמה אסור לה להראות חלשה?
מה אם היא תראה לרגע חלשה
תוריד את המסכה
וסוף סוף מישהו יבוא ויעזור לה?
מה יקרה אם היא תרשה לאנשים להתקרב?
כישוף כושלבס"ד
(איתך)
בס"ד
כי בסוף בסוף
היא לא תוכל לבד
מהרגע שנולדנו, זה היה סימן שאנחנו בחיים".
תפרשו את זה איך שבאלכם![]()
כשהרגשות חזקים כל כך שהם מתבטאים חיצונית.
כשבן אדם שמח- הוא צוחק, ולפעמים מתחיל לבכות.
מצד שני- יש מצבים שאדם כל כך מתוסכל או נבוך שהוא מתחיל לצחוק.
אני חושבת שבסופו של דבר, זה תלוי בתדירות- אם מישהו צוחק בכל רגע, הגיוני שתחשבי אותו למוזר או משוגע, כי זה עודף שמחה. אבל אדם שבוכה (מעצב) מדברים קטנים, גם לא ממש מתנהג כמו אדם נורמלי.
לעניות דעתי חוסר אונים הוא הגורם לבכי, והוא המצדיק אותו.
יותר מזה - לעתים קרובות, כשמוותרים על הבכי נגרמים נזקים חמורים.
כל השאלה היא מתי מגיע חוסר אונים.
אצל ילד בן שנתיים מכה קטנה בברך יוצרת חוסר אונים, ולכן הוא בוכה.
ילד בן עשר כבר בעל בגרות נפשית ונסיון שמקנים לו יכולת התמודדות והתגברות מבלי להישבר.
חוויות שאנחנו עוברים מחסנות אותנו, ומונעות את השבירה.
אבל כל אדם חלש בנקודות מסויימות, ולכן יכול להגיע למצב של חוסר אונים שמביא לבכי.
אם אדם בן ארבעים יבכה על גלידה שנפלה זה אכן מגוחך ומעיד על נפש ילדותית.
אבל בכי על חסרונות שבו או מחסום שעומד בפניו, יכול לאפשר לו להכיל את המקומות החסרים שבו ולאחר מכן ללמוד כיצד להתגבר עליהם.
אמרת נכון שבשלב מסויים זה מראה על חולשה, כי הנפש צריכה להתבגר ולא להיתקע בגיל 3. אבל חובה שיהיה מקום לבכי.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)