ה - כ - ל - !

@שחקנית

@שחקנית

ואם זאת חברה

או אמא

או אחות

או בת דודה

או סתם ילדה 

זה משנה??

בכל אופן
הלילה היא כבר לא תישן

סליחה בעצם
אנשות

בס"ד

 

ולמה אסור לה להראות חלשה?

מה אם היא תראה לרגע חלשה

תוריד את המסכה

וסוף סוף מישהו יבוא ויעזור לה?

מה יקרה אם היא תרשה לאנשים להתקרב?

וקשה מידי
ולא בטוח שאני רוצה לכתוב את זה כאן
סליחה



רק להגיד
שכל מי שהתקרב נפגע
או יפגע מתשהוא
ולא בא לי לפגוע באף אחד

בס"ד

 

(איתך)

חייבת
כדי לא לפגוע באף אחד
כדי שלא ישנו אותה
או את המחשבות
והמעשים
והרצונות שלה
(אני חושבת שזאת הסיבה שהיא לא מבקשת עזרה)

בס"ד

 

כי בסוף בסוף

היא לא תוכל לבד

ועדיף כשהיא תיפול בסוף
היא תיפול לבד
עם מינימום נזקים

בס"ד

כך שיהיו נזקים
ושווה להתמודד במקום ליפול

אבל אם היא יכולה למזער אותם
אז כדאי


והתמודדות דורשת כוח ואומץ ואמונה
וחסר לה משלושתם

מותר להשבר.
אבל זה תמיד עדיף להתמודד, בעצם להתגבר.
אבל אני האחרונה שתגיד לך עלזה משו.

בסד

אפשר לשאוב אותם מהאנשים שהיא תעזר בהם

סליחה
מפחדת?

בס"ד

חבל להשאר בפחד

תני לו לשטוף אותך
ואז עצמי עיניים ותגידי לו
'אוקי פחד הכרנו הרגשתי אותך ועכשיו לך כי אני מתקדמת'
ההתנתקות הזו באמת עוזרת
אבל נורא קשה

דבר קל יותר לעשות
זה ברגע קטן של אומץ לבקש עזרה
ומשם פשוט להרשות לה לשטוף אותך

ולא מציאותי



וחוץ מזה
איך מוצאים את הבן אדם הנכון לעזרה??
זה שלא ילך וילשין , זה שלא תעיק עליו , זה שלא יפגע

בסד

לא יודעת אם יש אדם כזה
אבל יש אנשים שאפשר לסמוך עליהם
אפשר למצוא אנש מתאים
רק צריך לרצות ולהאמין

שני מילים שכל כך רחוקות ממני

מהרגע שנולדנו, זה היה סימן שאנחנו בחיים".

 

 

 

 

תפרשו את זה איך שבאלכם

שילד נופל וכואב לו הוא בוכה
ילד שחולה ומרגיש חלש בוכה
צריך עוד דגמאות?

כשהרגשות חזקים כל כך שהם מתבטאים חיצונית.

כשבן אדם שמח- הוא צוחק, ולפעמים מתחיל לבכות. 

מצד שני- יש מצבים שאדם כל כך מתוסכל או נבוך שהוא מתחיל לצחוק.

אני חושבת שבסופו של דבר, זה תלוי בתדירות- אם מישהו צוחק בכל רגע, הגיוני שתחשבי אותו למוזר או משוגע, כי זה עודף שמחה. אבל אדם שבוכה (מעצב) מדברים קטנים, גם לא ממש מתנהג כמו אדם נורמלי.

לעניות דעתי חוסר אונים הוא הגורם לבכי, והוא המצדיק אותו.

יותר מזה - לעתים קרובות, כשמוותרים על הבכי נגרמים נזקים חמורים.

 

כל השאלה היא מתי מגיע חוסר אונים.

אצל ילד בן שנתיים מכה קטנה בברך יוצרת חוסר אונים, ולכן הוא בוכה.

ילד בן עשר כבר בעל בגרות נפשית ונסיון שמקנים לו יכולת התמודדות והתגברות מבלי להישבר.

חוויות שאנחנו עוברים מחסנות אותנו, ומונעות את השבירה.

אבל כל אדם חלש בנקודות מסויימות, ולכן יכול להגיע למצב של חוסר אונים שמביא לבכי.

אם אדם בן ארבעים יבכה על גלידה שנפלה זה אכן מגוחך ומעיד על נפש ילדותית.

אבל בכי על חסרונות שבו או מחסום שעומד בפניו, יכול לאפשר לו להכיל את המקומות החסרים שבו ולאחר מכן ללמוד כיצד להתגבר עליהם.

 

אמרת נכון שבשלב מסויים זה מראה על חולשה, כי הנפש צריכה להתבגר ולא להיתקע בגיל 3. אבל חובה שיהיה מקום לבכי.

אשכרה.