-חסרה בעולם הזה נשיות. חבל.
-שבוע לא הייתי פה. אולי כדאי לחזור שוב עוד שבוע?
-להיות חכם ורגיש בו זמנית זה לא פשוט בכלל. בפרט כשרוצים להיות מצויינים בשניהם.
-אני צריכה ללמוד תורה. וצריך הרבה משמעת עצמית בשביל זה.
-איך אני יכולה להוציא מעצמי התלהבות ורצון?
-סוכות. איזה כיף.
-כשמעבירים למישהו אחר רעיון מסויים, מפנימים אותו יותר טוב.
-שיהיה חג שמח! ושיהיו כוחות.
אין מספיק נשיות.
או יותר נכון, אין מספיק בנות שאומרות את זה על עצמן
אין, אין מספיק בכלל 
זה כזה פספוס.
מישהי=)בס"ד
נראה לי שזה הדבר הטוב היחיד בישיבה, שהאווירה עוזרת לאדם לשקוע בלימוד.
סוכות כיף, אבל איך הוא מופיע ככה פתאום אחרי יום כיפור? זה כל כך לא שייך..
|מתעלם מכל שאר הדברים שאני לא מבין בהם|(למרות שחבל, אין ספק שחלקם לפחות היו יכולים לעזור לי)
יעל- נשיות? למה חסר? נראה לי שדווקא יש הרבה.
- (הממ. מצד אחד בשבילך כדאי שתחזרי כל שבועיים, מצד שני לא יפה שאני אומר את זה. אז תעשי מה שבא לך 
)
- נכון 
- רוצה שנלמד יחד? |נלהב|
- סוחטים חזק, בסוף זה יוצא. סתם. את צריכה בשביל זה המון רצון שתצליחי להוציא התלהבות ורצון, והמון אמונה בכך שזה יצליח.
- 
- וואי, נכון ממש. הבעיה היא שלפעמים קולטים את הרעיון רק הרבה אחרי שכל העולם למד אותו ממך, ואז יצאת אהבל. אני לפחות.
- גם לך! 
*בננית*
יעלזה רעיון. אבל אני לא כל כך אוהבת לדון.
אפשר לסחוט חזק, אולי זה יצא ממני
ממך לא ציפיתי
צריך למצוא קטעים יפים לסוכות.
יעלמה לא ציפית? אני אין לי סבלנות לדיונים חסרי שחר, לצערי
וסוכות עוד רגע נגמר!
אני יכולה לשלוח קובץ שירה של סוכות 
שירה? אממ.. פחות 
וההגיגים שלך אשכרה גרמו לי להגיב. ובדכ אני לא מגיבה על הגיגים אז קבלי זאת כמחמאה.*בננית*
בעיקר עם זה שלהיות חכם ורגיש בו זמנית זה ממש קשה....
אבל עם הכל!
חג שמח גם לך...
כלומר, לא מדוייק לקרוא לה אנשה. אולי נקבה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
