יימח שמם
זה היה יירוט, אבל זה בכל זאת עשה בום חזק. וזה קרוב לבית. ואחותי נפגעת חרדה וזה מחריד איך שהיא נהיית לבנה.
וכל הזה שלי התחיל בגלל צוק איתן.
|בוכה| ההתראה, הצליל. הבום.
אני לא מפחדת. אני לחלוטין בחרדה עמוקה.
אני לא רוצה עוד פעם.
בס"ד
לא יהיה עוד פעם.
אני מניח שכבר עכשיו החמאסניקים מחפשים את מי שעשה את זה כדי לאכול לו ת'ראש
בס"ד
אבל הדרך היחידה להשפיע על הבפנים היא ע"י השכל.
וכן. זה לא פייר.

בס"ד
אני חושב שהם פועלים אפילו ביותר הגיון מאיתנו. הבעיה שלהם (והנס שלנו) היא שהפילוגים והמטרות המנוגדות אצלנו הם כמו מריבות של ילדים בגן לעומת מה שהולך אצלם. וכשלכל חמישה ערבים עם רובה ושני קסאמים יש מטרה אחרת- את רוב מאמצי ההרג הם מפעילים אחד על השני.
יעליהיה טוב, זה ברור.
אני לעצמיאם לא היה לאדם החוש לצפות לעתיד טוב,
ללא ספק העולם היה מדוכא וחסר משמעות.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)