ליבו יכול להתלכלך מעשייה מרובה ושימוש, ויכול להתלכלך מאבק וחוסר טיפוח.
כל אדם צריך לבחון את ליבו בכל עת ולוודא שהוא מלוכלך מהסיבה הנכונה.
אבל איך יודעים?
ליבו יכול להתלכלך מעשייה מרובה ושימוש, ויכול להתלכלך מאבק וחוסר טיפוח.
כל אדם צריך לבחון את ליבו בכל עת ולוודא שהוא מלוכלך מהסיבה הנכונה.
אבל איך יודעים?
בס"ד
זה נראה אחרת
בס"ד
בלי עין חדה גם עשייה ומרובה לא מומלצת, כי מי יודע האם זו עשייה חיובית.
ואפילו לגוי יותר קשה כי אין לו מורה דרך.
בס"ד
לגוי הרבה יותר קל, כי הוא יכול פשוט לסמוך על השכל שלו ואף אחד לא יבוא אליו בטענות.
אנחנו צריכים ליישב את השכל עם המסורת.
הוא יגיע ככה לכלום, ולא השיג את המטרה שלו.
בהנחה שהמטרה הכללית של בני האדם היא להיות טובים.
בס"ד
הוא לא יכול לעזות מאמצים נוספים. או שהוא מצליח עם השכל או שלא.
אנחנו צריכים להתאמץ עוד.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)