@אביה_א

1. אפשר לקחת "כדור עצבים" פשוט- כזה שכיף למעוך אותו בידיים.

2. או פלסטלינה [אבל היא מלכלכת] או קפיץ של ילדים- קטן.

3. או אוריגאמי. לקחת דגם פשוט ולנסות להרכיב אותו

[יש המון חוברות ורעיונות ליצירות כיפיות ולא מסובכות בכלל וחמודות מאד!]
4. שיחות של טד- זה מעין הרצאות קצרות מאד [למיטב הבנתי- עד 20 דק'] הנושאים מגוונים בתחומים שונים.
 

עם שלוש נקודות תלחץ על זה ויש לך את כל השפות שם.

אממ זה באמת מעניין אותך או שסתם ענית על האופציה .. אחותי שמאלית סורגת בימין, אני גם שמאלית ולמדתי לסרוג בשמאל, והפסקתי, כי זה שיעמם אותי 

(מי שמדבר....לי אין זכות לדבר, זה בטוח )

ולעניינינו - לא נראה לי שאני מוגדר היפר והעל הפרעת קשב וריכוז (אולי רק קצת, אבל לא נראה לי שכמו שמקובל להגדיר היום..) - אבל דווקא הנסיעה במקום מגוון כמו אוטובוס יכול להיות נפלא לבעלי קשב וריכוז - יש לך המון אנשים להסתכל עליהם ולהתחיל לבנות בדמיון שלך סיפורים עליהם, או אפילו (אל תספר לאף אחד) פשוט להקשיב לשיחות שלהם (מי שמדבר בקול במקום ציבורי לוקח בחשבון שאתה תשמע אותו...ככה שלא נראה לי שזה בעיה הלכתית להאזין בכוונה..) - תתפלא כמה דברים יפים וחמודים למדתי מהקשבה לשיחות אוטובוס שכאלה.
לאחר מכן, לאו דווקא להסתכל לנוף, אלא להסתכל החוצה, לקלוט את הסביבה, להתחבר בעזרת אסוציאציות לדברים אחרים שחווית (וואי, נחל הזה מזכיר לי את...)

ותראה - כל זה רק במוח, בלי בכלל לערב גדג'אטים מודרניים שקיימים היום לרוב ויכולים להעביר לפחות חלק מהנסיעה (פלאפון/מחשב נייד/טאבלט/נגן אמפי 3 או 4/הטטריס הישן הזה, כן כן...)

ב"הצלחה!!!

אחרת היית מבין שזה קורה באופן אוטומטי, וזה לוקח כמה שניות...

אתה כותב תגובה בפורום תוכ"ד שיעור תורה, והקשבה לנאום של ביבי (איזה נואם גדול...),

ותוך כדי מצליח להרוג צרעה ענקית שעפה ברחבי הסוכה...

לחשוב מה הנחל אומר לי - גם לוקח כמה שניות, וגם הולך אחרי כמה שניות...

אני שומע שיעורים בדרכים, יש לך את קול הלשון בפלאפון, כנס לאתר שלהם.

אצלי לעומת זאת לעלות על טרמפ צריך להיזהר שלא יגיע לאיזה כפר ערבי בסביבה... אצלכם הכי הרבה שיש זה דרוזים, והם בדרך כלל לא רוצים לחטוף יהודים ולרצוח אותם

(מה שכן באוטובוס אתה בהחלט צודק, אבל זה רק מאז שיפור קווי התחבורה. בעבר זה היו נסיעות הרבה יותר סיוט...)

ו25 דקות נסיעה אתה יודע מה זה? זה בערך חצי שיעור של הרב ערן טמיר/הרב אלישע וישלויצקי/רב אורח אחר שמגיע לישיבות השונות (גם אותך שואלים איך "נפלת" למקום הזה ואומרים, "מה, אבל יש ישיבה ב*** - קרוב אליך - למה לא הלכת לשם? זה קורה לי בלי סוף..לאנשים נופלת הלסת כשהם שומעים פעם ראשונה מאיפה אני )

@אביה_א

אבל אין לה בעיה לישון בנסיעות

הלוואי שהייתי מצליחה לנצל את כל הזמן שמתבזבז על שינה בנסיעה!

מי יודע, גיאוגרפית, איזה יישוב נמצא בקו החצי של מדינת ישראל (לעניינינו, המדינה ממטולה ועד אילת) ?

רבים מאוד מאוד כאן יהיו מאוד מופתעים לשמוע את התשובה שממש לא מתחברת לאסוציאציה של "מרכז"

זה צריך להיות ממצפה שלגים ועד מעבר גבול טאבה. אין היגיון לחשב דווקא לפי מקומות ישוב.

אני זוכר שבזמנו בדקנו מקצה לקצה והגענו לכביש בין מעון לכרמל.

עדכון:

אני לא זוכר בדיוק איך מדדנו אז. אני רק יכול להגיד שיש הרבה שיטות אפשריות. למשל, אפשר לצייר ריבוע סביב הגבולות הקיצוניים ביותר ולמצוא את המרכז שלו, אפשר למתוח קו אחד ולמצוא את נקודת האמצע, או למתוח שני קוים.

בדקתי עכשיו בשתי שיטות:

1. מתיחת קו אחד ישר מהקצה הצפוני ביותר לקצה הדרומי ביותר: זה יוצא נקודה לא מיושבת באמצע מדבר יהודה.

2. הורדת אנך מהנקודה הצפונית ביותר לקו של הנקודה הדרומית ביותר. ממרכזו הוצאתי אנך ישר מערבה כדי לזהות את קו הרוחב. מרכז קו הרוחב זו בעצם נקודת האמצע, והיא מעט צפון מזרחית לשקף. (שתי הסתייגויות על המדידה: היישור נעשה באופן חזותי ולפי הפיקסלים, כך שתיתכן סטיה קלה. כמו כן במפה באתר של דפי זהב איתה עבדתי, כי אפשר למתוח שם קוים, לא מסומן הגבול בתוך ים המלח, כך שהסתמכתי על השערה.)

מגבול על גבול זה יוצא שדרות.

זו תופעה מוכרת???

נדיר שאני מצליחה להרדם באוטובוס או בנסיעות. גם בטיסה של 11-12 שעות לא נרדמתי לדקה.

הדבר היחיד שמציל אותי זה מוזיקה חזקה באוזניות.

גם אני ערה לילות וימים וזה דיי דפק לי את החיים. לא מצליחה לסדר את זה.

אבל לפעמים זה ממש מציק!

ברור! אא"כ הוא איכשהו מעניין ברמה של סרט.. ואין לי הפרעת קשב    לפעמים מקנאת..

מה בנ"א מסוגל לעשות כשהוא מחויב.

כבר יצא לי לשמוע הרצאה של שעה וחצי-שעתיים ברצף. בלי הפסקה.

ואני לא היחידה.

גם באוטובוס תמיד יש אוזניות רזרביות בתיק, אין דבר כזה שאין.

(לא היפרית ולא מאובחנת, אבל עם חשש שהייתי יכולה להיות לו רק הייתי עוברת אבחון )

נסיעות זה הקטע הקשה אצלי.. אני פשוט מתחרפנת מהם

פעם הצלחתי לפחות להגיד תהילים אבל היום גם בזה אני לא מתרכזת

(יש להם גם יתרון משני- היצר הרע עובד יותר קשה להסיח מהתפילה, ואז כשממש עייפים יש סיכוי להירדם )

אם אתה כמוני- ברמה כזאת שגם אחרי כמה לילות בלי כמעט שינה ולא מרגיש טוב ועדין לא מצליח להירדם ביום,

אז לא סביר שתצליח להירדם סתם כך בנסיעות

להבא תנסה להשיג תעסוקה מראש- ספר, מישהו לדבר איתו, רעיונות לדברים שאפשר לחשוב עליהם בנסיעה, שיחות טלפון

ואז לפחות הנסיעה לעבור יותר מהר

ואם תמצא דרכים לישון ביום (ולפעמים גם בלילה) תעדכן, הרבה ישמחו לשמוע..

אם מנחם אותך שהמצב יכול להיות גרוע יותר

אני עייפה תמיד ועדין כמעט לא נרדמת, גם אם אני נהיית חולה מזה

וכמו שכתבתי לא רק ביום אלא- כשקר\חם\מואר\יש רעש כלשהו (אפילו שעון)\ לא נוח לי וכל הפרעה אחרת..

אז תודה לה' שאתה באמת לא זקוק לזה ולא סתם לא נרדם..

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

זוכר? אם גם לא בתגובה נחמדה כל כך....

ולפעמים קורה שלא רואים מה מגיבים, כי נכנסים לפורום אחרי ימים אחדים וגם המגיבים

לא עונים מייד; אני יכולה עכשיו להגיב למישהו שכתב עוד בתמוז וגם להיפך.....

זה ממש בולט, וכל הכבוד על זה.

אנחנו לומדים מזה.

תודה על הדיבור הזה. ממש שימח אותי.

פתאום הרגשתי לרגע לא שקוף.. שמישהו שם לב ללב שלי. שאני קיים. תודה!

ואפילו שלא מכירים, מכירים באיזה מקום; הרי האופי, האישיות

ניבטים גם אם השם בדוי...

ו...בבקשה!

גם לא מקלחת צוננת מינימלית?

לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!

מחזקים את ידך במנהג החשוב

הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.

ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.

אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.

הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.

והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.

לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו

לא יכול כבר עם שלושת השבועות האלה - צעירים מעל עשרים

אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?

ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?

לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.

היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.

הבעיה שנגמר המלאי

אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.

נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.

אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.

בשבת ראש חודש, הכוונה

הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה

שיש כאלה שבאמת עושים את זה,

או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,

התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.

(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)

שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.

בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.