תיק תק תיק תק
עוד דקה עוברת. ועוד אחת כבר נמוגה. עד מתי אשב כאן, מחכה?
תיק ובום. ופתאום השעון נעצר, כאילו נבהל, כאילו התחרט שקיים. אשמתו של השעון שרוע ואכזריות קיימים בעולם? אין זו אשמתו.
ובכל זאת, תיק ובום ושעון שנעצר.
אבל תיק תק קטן במוחי ממשיך להדהד.
תיק תק תיק תק.
יבבה של תינוק לא מצליחה לכסות עליו. גם לא פרצי בכי חנוקים, או דמעות שמתגלגלות בשקט. וזעקות אימה, ותחנונים.
כל הרעש הזה, החיצוני. מוציא החוצה את הכאב העמוק, שנדמה שלעולם לא יימוג.
תיק תק תיק.
קטן התינוק הזה. אצבעות דקות שמתעגלות סביב כל דבר שמוגש להן. פה מתוק, חסר שיניים. סנטר. ועיניים. תינוק קטן בוכה בלב התיק תק תיק תק.
מי ישן?
לא האל שלמעלה. הוא ער כתמיד, מתבונן בנו. לא מתבונן כמונו, מתבונן בצורה שאיננו יכולים להבין. אבל מתבונן.
תיק תק תיק תק.
מי ער? שלושה ילדים צפופים אחד אל השני, בוכים. בחוץ, בפנים. מה זה משנה. בוכים.
תיק תק תיק תק.
עד מתי אשב כאן בוכיה, ממתינה?
והשעון. השעון שנעצר. אבד בתוך כל ההמולה.
אייכה, שעון שנבהל? שעון שנחרד. והתמוגג.
גם השעון עזב.
שעון. עונש.
ואולי זו אשמתי? המחשבה זרה לי. היא איננה שלי. היא עלתה אליי מלמטה, ממקום בו יושבים ילדים קטנים.
אולי זו אשמתי. וילדה קטנה שזו לא אשמתה. איננו מבינים חשבונות שמים, אבל ילדה קטנה בוכה טובה מספיק כדי שהכל לא יהיה באשמתה.
התיק תק מתחיל לימוג בראשי. חלף הזמן בו דברים עוד מתקתקים לי בראש, מזכירים לי שאני כאן.
אינני.
תיק תק אחד חלוש, וילדים שלמטה.
תיק אחרון, ועיניים אוהבות.
תק.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם