למטרה הזאת יש את העמוד הראשי של האתר.

מי שרוצה לראות והתעדכן, ייכנס לשם ויראה.

אם תביא איזו שאלה, תהיה, פריקה, משהו נוסף שיש מה להגיב לו - אז סבבה.

אבל סתם עדכוני חדשות? למה זה טוב? [אני באמת שואלת.]

"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"

מחריד לחשוב שהדרכים כעת בחזקת סכנה. ממש.

"הבט משמים וראה

כי היינו לעג וקלס בגויים

נחשבנו כצאן לטבח יובל

להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה

ובכל זאת שמך לא שכחנו

נא אל תשכחנו"

אבל מה לעשות שבפועל המצב שונה מאוד.

לכותל ממש... זה למי שמפחד ללכת דרך שער יפו/שכם (דרך שער יפו הרי לא חובה ללכת דרך השוק, ניתן דרך הכביש לחניון הרובע...ובקבוצה של מעל 2 אנשים שלפחות אחד מהם גבר חסון ובריא, זה אמור להיות בסדר. מחבלים תמיד יהיו אבל דווקא כעת אסור להיכנע להם).

אני גרה בירושלים.

מכירה את הקווים-מסלולים. 

ועדין- מפחיד להסתובב באיזור. מעדיפה להימנע עכשיו.

(ומי שיצעק עכשיו "אסור לפחד מהערבים, צריך להפגין נוכחות, דווקא בירושלים" וכו' וכו' שיקפוץ לי או לחלופין מוזמן אחר כבוד לבוא להתגורר בירושלים ולהרגיש את הפחד על בשרו..)

ובכל זאת כתבתי מה שכתבתי. אסור להיכנע לטרור. אז דווקא היום, מחר, תיקחי עוד שתי חברות, תיגררי איתך אח בוגר או מה שאפשר, ותלכי לשם, לכותל. תראי להם שאנחנו לא נכנע להם, שירושלים היא שלנו ותמשיך להיות שלנו לנצח!!!

אני יודע מה זה, תאמיני לי... אני יודע מה זה ללכת בשוק לבד, אני יודע מה זה לגור בירושלים, אני יודע מה זה לגור ביו"ש, אני יודע מה זה לגור בארץ ישראל! כל ארץ ישראל זה פחד - אבל לא פחד מהערבים! פחד מה', שמא הוא יחליט שהגיע זמננו למות. לא הערבי מחליט, ה' מחליט. אני הולך בארץ ישראל כי ה' רוצה שאעשה זאת, אם הוא גם רוצה שאני אמות תוך כדי שאני עושה זאת זה השיקולים שלו. אני יכול למות בכביש סובב פרדס חנה כרכור, אני יכול למות על הטיילת בתל אביב ואני יכול למות בפיגוע תוך כדי שאני נוסע לסבא וסבתא שלשי ב"התנחלויות המפחידות". נכון. זה לא אומר שאני אפסיק לחיות...

וכנראה לא הבנת- גם אם יתלווה אלי צבא שלם אל תוך העיר העתיקה לא אכנס למקום.

כמו שנאמר: אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר.

לא עזר כל התיגבור כוחות שהוצב בירושלים בשנה האחרונה.

בכל זאת נהרגו 2 יהודים מטרים ספורים מכמה מג"בניקים חמושים.

המקום עצמו- בחזקת סכנה.

נכון- אפשר למות בכל מקום.

וגם אפשר להפגין נוכחות בכל מקום. ובכל זמן.

מה שמעצבן את הערבים זה לא העליות להר הבית,

או הבנייה ביו"ש

או הנוכחות שלנו בכנסת.

היא לא ה'שליטה היהודית' 

והיא לא 'מדינת ישראל'.

מה שמעצבן אותם זה דבר אחד- קיומו של עמ"י.

עצם זה שאנחנו חיים וקיימים- מפריע להם

העובדה שזה קורה לנגד עיניהם- מרתיחה אותם

כל פיפס ופסיעה היא 'אות חיים' והיא- עילה להתנגדות והתגרות.

גם אם אפגין נוכחות בעוד 10 שנים בלב ירושלים- זה ירתיח אותם באותה מידה 

ויצור הרתעה (או לא) גם אם אכנס הרגע לעיר העתיקה.

אם אלך לכותל זה כי השכינה שם (כן או לא- אין לי כוח להיכנס לוויכוח הזה כעת). כי ה' שם.

לא כי ארצה להפגין נוכחות.

את זה אני עושה טוב מאוד מעצם העובדה שאני מתגוררת בעיר (כמדומני) הכי מסוכסכת בארץ. (אם לא אז בעולם כולו. לא כולל מדינות העולם השלישי).

אז היום א"א, אולי גם מחר לא. אך ביום אחר, בשעה אחרת-  אין בעיה.

אם הכוונה להפגין נוכחות- אז גם אם אשב בבית וגם אם אקפוץ שניה לעיר העתיקה התוצאה תהיה שווה.

במחשבה שניה. זה לא משנה. הערבים ממילא קובעים את מהלך חיי המדינה פה פחות או יותר.

די דבילי לחשוב שהיום ומחר ירצחו אותך אם תלכי שם אבל עוד שלושה ימים או עוד שבוע לא ירצחו אותך.

מחבל שיצליח ירצח אותך בכל שנייה שהוא ירצה, ולא, אין שום קשר ל"עיתוי" - הם רוצים ומנסים לרצוח כל הזמן, כבר בערך..אמממ... 150 שנה... אז בבקשה, או שלא תלכי לשם אף פעם או שתסבירי בצורה הכי פרקטית והגיונית מה ההבדל בין היום לכל יום אחר בשנה. מה, בכ"ז בתשרי הם לא יוכלו לרצוח אותך במרחק 10 מטר ממגבניקים חמושים??? את רצינית???

לרצוח.

ולא,"כרגע יש מתיחות רבה יותר" - את טועה. תמיד יש מתיחות, עד שנהיה כולנו בים. וזה גם מצחיק - הרי אותו אחד שהלך ורצחו אותו עכשיו - הוא הלך לכאורה כשיש "פחות מתיחות", לא? הרי כבר הרבה זמן לא רצחו בירושלים... או שאולי נעשה כלל - כל פעם שרוצחים בירושלים או בכלל בארץ, לא נצא מהבתים במשך ארבעה חודשים כי יש מתיחות וחלילה שנעצבן או נתגרה בערבים שלא יתחממו עלינו...

מצטער מבחינתי זה דיבור גלותי שמסוכן יותר מכל דיבור אחר. זה דיבור של אנשים שלא השתחררו מהפחד של היהודי הנרדף, שכל הזמן מסתכל מאחורי הגב ומשתופף, הולך בעצבנות ומחכה לערבי/נוצרי/כגוי כלשהוא הבא שיתגרה בו וינסה להציק לו, רק כדי לברוח כמו שפן.

אני יהודי גאה בארץ ישראל שלי, ואני אגור בכל מקום ואתהלך בכל מקום שאני צריך להגיע אליו או רוצה להגיע אליו - ואם ה' לא ישמור עליי, אז גם באמצע כביש 6 או בשביל האופניים של פרדס חנה כרכור, אני יכול ללכת בשנייה - אז מה? אולי לא נחייה כי מסוכן לחיות??

לא אמרתי "ביום אחר ירצחו אותך!" כאמירה, חלילה. חס ושלום...

ואני לא הקצנתי. התייחסתי למה שכתבת. כתבת שאין טעם להתגרות ולהסתכן ולדעתי הדברים שאת והיא אומרות זה הרבה יותר מסוכן. כי זה כניעה פשוטה לטרור. כי "אין טעם להתגרות ולהסתכן" - זה בעצם, לעבור לגור בברוקלין. כי עצם זה שאנחנו גרים בארץ שלנו כל רגע ורגע זה תקיעת אצבע בעין של ה"פלסטינים" ו"הסתכנות". כמה יהודים מתו בברוקלין בחמש שנים האחרונות מפיגועים? כמה בישראל? אוקיי, אז בואי נעבור לברוקלין...

ממש לא.

<צ>

אני לא אלך ע-כ-ש-י-ו למקום. (אתה, לעומת זאת, מוזמן אחר כבוד לבקר באיזור אם נוח לך...)

אגב- זו זכותי המלאה.

מישהו דיבר על עוד 4 חודשיים? עוד שבועיים? אז בימים הקרובים לא אלך- העולם לא יקרוס.

ואם תשים לב טוב למה שכתבתי תראה שאין לי שום כוונה לקריאה גורפת לכל אוכלוסיית ירושלים להימנע מלהיכנס למקום. ממש לא.

דעה/העדפה אישית שלי.

תני לי הסבר אמיתי שנובע מהשכל ולא מהרגש, למה היום ללכת לשם יותר מסוכן מעוד 4 חודשים?
 

אם טוב לך לבקר בכותל- סבבה.

לי אישית זה לא מתאים.

אחרים דווקא סברו להפך:

הרב הראשי הגיע לכותל המערבי - בארץ - חדשות - ערוץ 7

אני אמרתי למשפחה שלי שלמרות המתיחות וכל הפיגועים אי אפשר להשבית את החיים

היום זה משהו אחר כבר , עכשיו זה כבר הסלמה של ממש...אם זה לא דחוף אפשר לחכות עם זה..

זה נובע נטו מרגש, ורגש לא מתחשב בזמן ולא מתחשב במציאות הריאלית אלא ברגש. הרגש עכשיו פועם לכן לכאורה עכשיו זה "מסוכן" ועוד שבועיים הוא קצת יירגע ולכן לכאורה אז זה יהיה "פחות מסוכן" כשבעצם השכל יודע שזה שטויות לגמרי ושאין הבדל בין אז לעכשיו. שום הבדל. רק להיפך - אז, יש יותר סיכוי שכבר יותר ירצו לרצוח כי מערכת ההסתה שלהם תפעל עוד כמה ימים מעבר למה שהיא פעלה עד עכשיו...כל יום נוספים רוצחים פוטנציאליים אז לכאורה היום הרבה יותר בטוח ללכת לכותל מעוד ארבעה חודשים, אבל שוין, כשהרגש משתלט על העסק קשה להתווכח איתו...

זו זכותי המלאה.

רגש, שכל- מה זה משנה?

זו החלטה אישית שלי (והדגשתי זאת עוד בהתחלה)

כל חוסר מתן לגיטימציה היא שטות וחוסר ד"א.

וד"ל.

את כותבת ואומרת מה את עושה/לא עושה, ואני מביע מה דעתי על הסיבות לדברים האלו - זה זכותי המלאה לחשוב שזה טעות מוחלטת (כמו שאם תראי מישהו כותב שמביחנו הוא שומע שירת נשים בקדושה וזה מרומם אותו וזה בסדר הלכתית, את תכתבי לו שאין דבר כזה שירת נשים בקדושה - למה? למה לבטל את הלגיטימציה שלו? זה חוסר דרך ארץ...זה סתם דוגמא...)

זה שאני מגיב כמו שאני מגיב, זאת גם זכותי כמו שגם את זכותך לא ללכת לכותל המערבי. לא הכרחתי אותך לכלום, וגם זה ממש לא מכוון אלייך אישית אלא אמירה כללית, שאסור לנו להיכנע לטרור.

אסור לי כבר להגיד את זה? 

צורת ההתבטאות שלך בתגובה הייתה מאוד אישית. ולכן הגבתי בהתאם.

(שירת נשים ב"קדושה" לא קשורה לדיון משום מקום)

אם הכוונה הייתה לא ניכנע לטרור- אז זו ראייה סוביקטיבית.

מבחינתך לא ללכת לכותל יומיים זו כניעה לטרור. מבחינתי לא. (אגב- גם הערבים אינם מחשיבים זאת ככניעה. עובדה- הפעולות ממשיכות).

בשביל X יציאה מירושלים בעיקבות הפעולות היא כניעה לטרור. אך בשביל Y זה לא.

מבחינת Y רק יציאה מהארץ נחשבת ככניעה לטרור.

כך שכל העסק תלויה בהסתכלות האישית של כל אחד.

בפועל- הפעולות ימשיכו. (אא"כ ארוע דרסטי כלשהו ינער את המדינה וישנה את סדרי בראשית)

ואנחנו נמשיך לגור. מול הערבים. נפגין נוכחות- כל אחד בדרך ובצורה שלו.

סבבה.

אתה ראשון.

ללכת הרגע לעיר העתיקה להפגין נוכחות היא טעות. (מה גם שאין אוטובוסים בשעה הזו...)

הדרך שלי להתמודד עם טרור היא לגור מטר מהערבים ולהפגין נוכחות על עצם חיותי פה במדינה מולם.

זה לא ישתנה אם יום אחד/יומיים אמנע מללכת לעיר העתיקה.

שם מי הבוס.

לצערי ערב שמחת תורה יש לי דברים מאוד חשובים לעשות שלא יכולים להידחות לזמן אחר - זה לא עניין פרטי שלי אלא יש לי צרכי רבים שאני אחראי עליהם.

אבל עשרות ומאות פעמים, וכן, גם בסמיכות לפיגועים קשים בירושלים, הלכתי בהחלט בתוככי העיר העתיקה, בשוק, בכל מקום - סובבי חומות העיר (לא חומות הר הבית) עשיתי, אז הנה - בהחלט, אני ראשון.

לא צריך אוטובוסים. ללכת משער יפו לכותל בשירה וריקודים ושכל הערבים יתפוצצו, לא לוקח יותר מידי זמן.

גם שום דבר לא ישתנה אם תלכי בעוד שלושה ימים לכותל - זה לא שאז יהיה "יותר בטוח". זה סתם אשליה אופטית ואת יודעת את זה.

דווקא הם שם אצל הערבים אוהבים לתת מרווח זמן של שבוע לפני שהם גובים עוד קורבנות - להזכירך הייתה תקופה שכל שבוע בקביעות היה פיגוע או שניים... אז אולי אל תלכי לכותל עכשיו שבוע כדי לראות ששבוע הבא גם לא עושים כלום שם...

מצער, כמו שאמרת - זה לא ישתנה אם יומיים לא אלך לעיר העתיקה - אכן, שום דבר לא ישתנה, ולכן זה די דבילי לא ללכת.

אגב- תיקון טעות- הפיגועים בירושלים היו בדילוגים של שבועות בימי רביעי חמישי ושני.

לא צריך לספר לי מה היה בירושלים. ממש לא.

לדעתך זו שטות. בסדר. לדעתי לא.

את גרה בירושלים?

אבל אשמור אותו לעצמי...

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

זוכר? אם גם לא בתגובה נחמדה כל כך....

ולפעמים קורה שלא רואים מה מגיבים, כי נכנסים לפורום אחרי ימים אחדים וגם המגיבים

לא עונים מייד; אני יכולה עכשיו להגיב למישהו שכתב עוד בתמוז וגם להיפך.....

זה ממש בולט, וכל הכבוד על זה.

אנחנו לומדים מזה.

תודה על הדיבור הזה. ממש שימח אותי.

פתאום הרגשתי לרגע לא שקוף.. שמישהו שם לב ללב שלי. שאני קיים. תודה!

ואפילו שלא מכירים, מכירים באיזה מקום; הרי האופי, האישיות

ניבטים גם אם השם בדוי...

ו...בבקשה!

גם לא מקלחת צוננת מינימלית?

לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!

מחזקים את ידך במנהג החשוב

הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.

ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.

אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.

הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.

והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.

לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו

לא יכול כבר עם שלושת השבועות האלה - צעירים מעל עשרים

אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?

ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?

לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.

היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.

הבעיה שנגמר המלאי

אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.

נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.

אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.

בשבת ראש חודש, הכוונה

הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה

שיש כאלה שבאמת עושים את זה,

או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,

התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.

(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)

שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.

בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.