למטרה הזאת יש את העמוד הראשי של האתר.

מי שרוצה לראות והתעדכן, ייכנס לשם ויראה.

אם תביא איזו שאלה, תהיה, פריקה, משהו נוסף שיש מה להגיב לו - אז סבבה.

אבל סתם עדכוני חדשות? למה זה טוב? [אני באמת שואלת.]

"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"

מחריד לחשוב שהדרכים כעת בחזקת סכנה. ממש.

"הבט משמים וראה

כי היינו לעג וקלס בגויים

נחשבנו כצאן לטבח יובל

להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה

ובכל זאת שמך לא שכחנו

נא אל תשכחנו"

אבל מה לעשות שבפועל המצב שונה מאוד.

לכותל ממש... זה למי שמפחד ללכת דרך שער יפו/שכם (דרך שער יפו הרי לא חובה ללכת דרך השוק, ניתן דרך הכביש לחניון הרובע...ובקבוצה של מעל 2 אנשים שלפחות אחד מהם גבר חסון ובריא, זה אמור להיות בסדר. מחבלים תמיד יהיו אבל דווקא כעת אסור להיכנע להם).

אני גרה בירושלים.

מכירה את הקווים-מסלולים. 

ועדין- מפחיד להסתובב באיזור. מעדיפה להימנע עכשיו.

(ומי שיצעק עכשיו "אסור לפחד מהערבים, צריך להפגין נוכחות, דווקא בירושלים" וכו' וכו' שיקפוץ לי או לחלופין מוזמן אחר כבוד לבוא להתגורר בירושלים ולהרגיש את הפחד על בשרו..)

ובכל זאת כתבתי מה שכתבתי. אסור להיכנע לטרור. אז דווקא היום, מחר, תיקחי עוד שתי חברות, תיגררי איתך אח בוגר או מה שאפשר, ותלכי לשם, לכותל. תראי להם שאנחנו לא נכנע להם, שירושלים היא שלנו ותמשיך להיות שלנו לנצח!!!

אני יודע מה זה, תאמיני לי... אני יודע מה זה ללכת בשוק לבד, אני יודע מה זה לגור בירושלים, אני יודע מה זה לגור ביו"ש, אני יודע מה זה לגור בארץ ישראל! כל ארץ ישראל זה פחד - אבל לא פחד מהערבים! פחד מה', שמא הוא יחליט שהגיע זמננו למות. לא הערבי מחליט, ה' מחליט. אני הולך בארץ ישראל כי ה' רוצה שאעשה זאת, אם הוא גם רוצה שאני אמות תוך כדי שאני עושה זאת זה השיקולים שלו. אני יכול למות בכביש סובב פרדס חנה כרכור, אני יכול למות על הטיילת בתל אביב ואני יכול למות בפיגוע תוך כדי שאני נוסע לסבא וסבתא שלשי ב"התנחלויות המפחידות". נכון. זה לא אומר שאני אפסיק לחיות...

וכנראה לא הבנת- גם אם יתלווה אלי צבא שלם אל תוך העיר העתיקה לא אכנס למקום.

כמו שנאמר: אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר.

לא עזר כל התיגבור כוחות שהוצב בירושלים בשנה האחרונה.

בכל זאת נהרגו 2 יהודים מטרים ספורים מכמה מג"בניקים חמושים.

המקום עצמו- בחזקת סכנה.

נכון- אפשר למות בכל מקום.

וגם אפשר להפגין נוכחות בכל מקום. ובכל זמן.

מה שמעצבן את הערבים זה לא העליות להר הבית,

או הבנייה ביו"ש

או הנוכחות שלנו בכנסת.

היא לא ה'שליטה היהודית' 

והיא לא 'מדינת ישראל'.

מה שמעצבן אותם זה דבר אחד- קיומו של עמ"י.

עצם זה שאנחנו חיים וקיימים- מפריע להם

העובדה שזה קורה לנגד עיניהם- מרתיחה אותם

כל פיפס ופסיעה היא 'אות חיים' והיא- עילה להתנגדות והתגרות.

גם אם אפגין נוכחות בעוד 10 שנים בלב ירושלים- זה ירתיח אותם באותה מידה 

ויצור הרתעה (או לא) גם אם אכנס הרגע לעיר העתיקה.

אם אלך לכותל זה כי השכינה שם (כן או לא- אין לי כוח להיכנס לוויכוח הזה כעת). כי ה' שם.

לא כי ארצה להפגין נוכחות.

את זה אני עושה טוב מאוד מעצם העובדה שאני מתגוררת בעיר (כמדומני) הכי מסוכסכת בארץ. (אם לא אז בעולם כולו. לא כולל מדינות העולם השלישי).

אז היום א"א, אולי גם מחר לא. אך ביום אחר, בשעה אחרת-  אין בעיה.

אם הכוונה להפגין נוכחות- אז גם אם אשב בבית וגם אם אקפוץ שניה לעיר העתיקה התוצאה תהיה שווה.

במחשבה שניה. זה לא משנה. הערבים ממילא קובעים את מהלך חיי המדינה פה פחות או יותר.

די דבילי לחשוב שהיום ומחר ירצחו אותך אם תלכי שם אבל עוד שלושה ימים או עוד שבוע לא ירצחו אותך.

מחבל שיצליח ירצח אותך בכל שנייה שהוא ירצה, ולא, אין שום קשר ל"עיתוי" - הם רוצים ומנסים לרצוח כל הזמן, כבר בערך..אמממ... 150 שנה... אז בבקשה, או שלא תלכי לשם אף פעם או שתסבירי בצורה הכי פרקטית והגיונית מה ההבדל בין היום לכל יום אחר בשנה. מה, בכ"ז בתשרי הם לא יוכלו לרצוח אותך במרחק 10 מטר ממגבניקים חמושים??? את רצינית???

לרצוח.

ולא,"כרגע יש מתיחות רבה יותר" - את טועה. תמיד יש מתיחות, עד שנהיה כולנו בים. וזה גם מצחיק - הרי אותו אחד שהלך ורצחו אותו עכשיו - הוא הלך לכאורה כשיש "פחות מתיחות", לא? הרי כבר הרבה זמן לא רצחו בירושלים... או שאולי נעשה כלל - כל פעם שרוצחים בירושלים או בכלל בארץ, לא נצא מהבתים במשך ארבעה חודשים כי יש מתיחות וחלילה שנעצבן או נתגרה בערבים שלא יתחממו עלינו...

מצטער מבחינתי זה דיבור גלותי שמסוכן יותר מכל דיבור אחר. זה דיבור של אנשים שלא השתחררו מהפחד של היהודי הנרדף, שכל הזמן מסתכל מאחורי הגב ומשתופף, הולך בעצבנות ומחכה לערבי/נוצרי/כגוי כלשהוא הבא שיתגרה בו וינסה להציק לו, רק כדי לברוח כמו שפן.

אני יהודי גאה בארץ ישראל שלי, ואני אגור בכל מקום ואתהלך בכל מקום שאני צריך להגיע אליו או רוצה להגיע אליו - ואם ה' לא ישמור עליי, אז גם באמצע כביש 6 או בשביל האופניים של פרדס חנה כרכור, אני יכול ללכת בשנייה - אז מה? אולי לא נחייה כי מסוכן לחיות??

לא אמרתי "ביום אחר ירצחו אותך!" כאמירה, חלילה. חס ושלום...

ואני לא הקצנתי. התייחסתי למה שכתבת. כתבת שאין טעם להתגרות ולהסתכן ולדעתי הדברים שאת והיא אומרות זה הרבה יותר מסוכן. כי זה כניעה פשוטה לטרור. כי "אין טעם להתגרות ולהסתכן" - זה בעצם, לעבור לגור בברוקלין. כי עצם זה שאנחנו גרים בארץ שלנו כל רגע ורגע זה תקיעת אצבע בעין של ה"פלסטינים" ו"הסתכנות". כמה יהודים מתו בברוקלין בחמש שנים האחרונות מפיגועים? כמה בישראל? אוקיי, אז בואי נעבור לברוקלין...

ממש לא.

<צ>

אני לא אלך ע-כ-ש-י-ו למקום. (אתה, לעומת זאת, מוזמן אחר כבוד לבקר באיזור אם נוח לך...)

אגב- זו זכותי המלאה.

מישהו דיבר על עוד 4 חודשיים? עוד שבועיים? אז בימים הקרובים לא אלך- העולם לא יקרוס.

ואם תשים לב טוב למה שכתבתי תראה שאין לי שום כוונה לקריאה גורפת לכל אוכלוסיית ירושלים להימנע מלהיכנס למקום. ממש לא.

דעה/העדפה אישית שלי.

תני לי הסבר אמיתי שנובע מהשכל ולא מהרגש, למה היום ללכת לשם יותר מסוכן מעוד 4 חודשים?
 

אם טוב לך לבקר בכותל- סבבה.

לי אישית זה לא מתאים.

אחרים דווקא סברו להפך:

הרב הראשי הגיע לכותל המערבי - בארץ - חדשות - ערוץ 7

אני אמרתי למשפחה שלי שלמרות המתיחות וכל הפיגועים אי אפשר להשבית את החיים

היום זה משהו אחר כבר , עכשיו זה כבר הסלמה של ממש...אם זה לא דחוף אפשר לחכות עם זה..

זה נובע נטו מרגש, ורגש לא מתחשב בזמן ולא מתחשב במציאות הריאלית אלא ברגש. הרגש עכשיו פועם לכן לכאורה עכשיו זה "מסוכן" ועוד שבועיים הוא קצת יירגע ולכן לכאורה אז זה יהיה "פחות מסוכן" כשבעצם השכל יודע שזה שטויות לגמרי ושאין הבדל בין אז לעכשיו. שום הבדל. רק להיפך - אז, יש יותר סיכוי שכבר יותר ירצו לרצוח כי מערכת ההסתה שלהם תפעל עוד כמה ימים מעבר למה שהיא פעלה עד עכשיו...כל יום נוספים רוצחים פוטנציאליים אז לכאורה היום הרבה יותר בטוח ללכת לכותל מעוד ארבעה חודשים, אבל שוין, כשהרגש משתלט על העסק קשה להתווכח איתו...

זו זכותי המלאה.

רגש, שכל- מה זה משנה?

זו החלטה אישית שלי (והדגשתי זאת עוד בהתחלה)

כל חוסר מתן לגיטימציה היא שטות וחוסר ד"א.

וד"ל.

את כותבת ואומרת מה את עושה/לא עושה, ואני מביע מה דעתי על הסיבות לדברים האלו - זה זכותי המלאה לחשוב שזה טעות מוחלטת (כמו שאם תראי מישהו כותב שמביחנו הוא שומע שירת נשים בקדושה וזה מרומם אותו וזה בסדר הלכתית, את תכתבי לו שאין דבר כזה שירת נשים בקדושה - למה? למה לבטל את הלגיטימציה שלו? זה חוסר דרך ארץ...זה סתם דוגמא...)

זה שאני מגיב כמו שאני מגיב, זאת גם זכותי כמו שגם את זכותך לא ללכת לכותל המערבי. לא הכרחתי אותך לכלום, וגם זה ממש לא מכוון אלייך אישית אלא אמירה כללית, שאסור לנו להיכנע לטרור.

אסור לי כבר להגיד את זה? 

צורת ההתבטאות שלך בתגובה הייתה מאוד אישית. ולכן הגבתי בהתאם.

(שירת נשים ב"קדושה" לא קשורה לדיון משום מקום)

אם הכוונה הייתה לא ניכנע לטרור- אז זו ראייה סוביקטיבית.

מבחינתך לא ללכת לכותל יומיים זו כניעה לטרור. מבחינתי לא. (אגב- גם הערבים אינם מחשיבים זאת ככניעה. עובדה- הפעולות ממשיכות).

בשביל X יציאה מירושלים בעיקבות הפעולות היא כניעה לטרור. אך בשביל Y זה לא.

מבחינת Y רק יציאה מהארץ נחשבת ככניעה לטרור.

כך שכל העסק תלויה בהסתכלות האישית של כל אחד.

בפועל- הפעולות ימשיכו. (אא"כ ארוע דרסטי כלשהו ינער את המדינה וישנה את סדרי בראשית)

ואנחנו נמשיך לגור. מול הערבים. נפגין נוכחות- כל אחד בדרך ובצורה שלו.

סבבה.

אתה ראשון.

ללכת הרגע לעיר העתיקה להפגין נוכחות היא טעות. (מה גם שאין אוטובוסים בשעה הזו...)

הדרך שלי להתמודד עם טרור היא לגור מטר מהערבים ולהפגין נוכחות על עצם חיותי פה במדינה מולם.

זה לא ישתנה אם יום אחד/יומיים אמנע מללכת לעיר העתיקה.

שם מי הבוס.

לצערי ערב שמחת תורה יש לי דברים מאוד חשובים לעשות שלא יכולים להידחות לזמן אחר - זה לא עניין פרטי שלי אלא יש לי צרכי רבים שאני אחראי עליהם.

אבל עשרות ומאות פעמים, וכן, גם בסמיכות לפיגועים קשים בירושלים, הלכתי בהחלט בתוככי העיר העתיקה, בשוק, בכל מקום - סובבי חומות העיר (לא חומות הר הבית) עשיתי, אז הנה - בהחלט, אני ראשון.

לא צריך אוטובוסים. ללכת משער יפו לכותל בשירה וריקודים ושכל הערבים יתפוצצו, לא לוקח יותר מידי זמן.

גם שום דבר לא ישתנה אם תלכי בעוד שלושה ימים לכותל - זה לא שאז יהיה "יותר בטוח". זה סתם אשליה אופטית ואת יודעת את זה.

דווקא הם שם אצל הערבים אוהבים לתת מרווח זמן של שבוע לפני שהם גובים עוד קורבנות - להזכירך הייתה תקופה שכל שבוע בקביעות היה פיגוע או שניים... אז אולי אל תלכי לכותל עכשיו שבוע כדי לראות ששבוע הבא גם לא עושים כלום שם...

מצער, כמו שאמרת - זה לא ישתנה אם יומיים לא אלך לעיר העתיקה - אכן, שום דבר לא ישתנה, ולכן זה די דבילי לא ללכת.

אגב- תיקון טעות- הפיגועים בירושלים היו בדילוגים של שבועות בימי רביעי חמישי ושני.

לא צריך לספר לי מה היה בירושלים. ממש לא.

לדעתך זו שטות. בסדר. לדעתי לא.

את גרה בירושלים?

אבל אשמור אותו לעצמי...

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..