אני מסתובבת עם תרסיס.

נטו השתדלות.

האם זה בהכרח יועיל בשעת מעשה? לא נראה לי.

מצד שני- לשבת בבית כל היום זהו גם לא פתרון.

<צ>

קיצר-

לא הנחש ממית אלא החטא ממית.

ולא הרובה מציל אלא ה' הוא המשגיח.

ז"א-

נשק הוא לא פונקציה להשגחה.

ברצון ה' הוא מגן. וכשה' רוצה ההפך- נשק לא יעזור. (אלא להפך).

אני אכן נושאת 'נשק' במקרה הצורך.

 אך לא מאמינה שהוא באמת יועיל בשעת סכנה.

ההשתדלות שלי לא פחתה.

ה' רצה והתרסיס עזר במקרה B.

אך במקרה A נשק לא הועיל אלא להפך- הוא שימש את האויב.

כך שביטחון הוא אינו פונקציה ישירה של 'נשק'.

נשק/תרסיס לא בהכרח מביא ביטחון. (ברור שהוא מועיל ומבחינת השתדלות אין על מה לדבר.)

כל רצון להפגיש בין 2 הקווים (ז"א- אמירה חד משמעית שהנשק אכן מספק ביטחון) הוא לא מציאותי.

מעבר לכך- שכל אחד יעשה את ההשתדלות שלו.

אם בכוונתך ל"התאמץ באמת" היא לשאת נשק/אקדח מכל סוג שהוא- כמו שאמרתי פה מדובר בשאלה הלכתית.

כך שאין פה סיבה ותוצאה ישירה.

אבל בתחומי המותר עפ"י חוק, כי חבל על ההסתבכות (לבושתנו, זה המצב).

ערבי צריך לדעת, שאם הוא יתקוף יהודי סתם כי הוא יהודי, אז הוא יצא מזה בשן ועין, או בלי שן ועין.

זה חלק מה בעיה, שיצרה התרבות ה"משפטית" המעוותת. פעם, ערבי היה רואה יהודי עם נשק, היה מפחד להתקרב (וגם בלי נשק..). הערב, דקר, חטף את הנשק, התחיל לירות. לא רחוק מהדעת שהיסוס של שניה, בגלל הבאה בחשבון של ה"תוצאות המשפטיות", גורמת לאיחור בירי.

ברור, שהפיתרון האמיתי הוא ע"י שינוי כולל של כל הגישה כלפי האוייב, ע"י הממשלה ושליחיה בשטח. להכיר שזה אוייב, במקום "להידבר" איתו. לשלוט בכל הארץ, להודיע מראש מה המחיר שישלמו על כל פיגוע - לא פחות ממה שמודיעים כלפי הסורים - וליישם, במקביל להסברת כמה דברים בסיסיים לעולם.

אבל זה לא סותר שבינתיים, צריך לשמור על הנפש, וגם להרתיע באופן פרטי מי שתוקף או חושב לתקוף מקומית. ונשמרתם לנפשותיכם. וכבודם של ישראל.

אדרבה, הממשלה צריכה להבהיר גם את זה, שיהודי שיגיב בתקיפות כלפי תוקפנות ערבית - יקבל צל"ש על ההתנדבות המהירה.

ואז אם איזה ערבי מתחיל איתך לתת לו בעיטה לביצים ותאמין לי שזה כואב, אני תמיד שאני יוצא מהשכונה אני הולך תמיד עם נעליים מברזל למקרה שאיזה ערבי יתחיל איתי ואז ברגע המצוקה לתת בעזרת הנעליים בעיטה למקומות הרגישים של האדם שזה הברכיים, האשכים, האף, האוזניים, והלב.

אחרי בעיטה לאשכים עם נעלי עבודה מברזל אותו אדם מתקפל מרוב הכאבים - מניסיון.

בעיטה ללב, אם זה במקום הנכון, 

הוא יכול לסיים תוך כמה דק'... 

(: 

זה מיתוס מפורסם

הוא נמצא עמוק בפנים, תלמד קצת איך הגוף שלך בנוי אחי

הלב הוא די גבוה, וקשה לבעוט בו.

הרי מדובר על מישהו שמתקיף, לא מישהו ששוכב על הרצפה.

זה פשוט לתת בעיטה חזקה בלב, כשאין לך זמן, אין לך מרחק תנופה, ואתה צריך לשמור על יציבות?

[אודה שאין לי הרבה נסיון בדברים האלה].

(חוקי - כמובן...)

ואני חושבת שזה גם רצון ה' שנשמור על עצמינו ולא נפגע ע"י אויבים למיניהם...

"ונשמרתם לנפשותיכם" --- הלכה...!!

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי