אני מסתובבת עם תרסיס.

נטו השתדלות.

האם זה בהכרח יועיל בשעת מעשה? לא נראה לי.

מצד שני- לשבת בבית כל היום זהו גם לא פתרון.

<צ>

קיצר-

לא הנחש ממית אלא החטא ממית.

ולא הרובה מציל אלא ה' הוא המשגיח.

ז"א-

נשק הוא לא פונקציה להשגחה.

ברצון ה' הוא מגן. וכשה' רוצה ההפך- נשק לא יעזור. (אלא להפך).

אני אכן נושאת 'נשק' במקרה הצורך.

 אך לא מאמינה שהוא באמת יועיל בשעת סכנה.

ההשתדלות שלי לא פחתה.

ה' רצה והתרסיס עזר במקרה B.

אך במקרה A נשק לא הועיל אלא להפך- הוא שימש את האויב.

כך שביטחון הוא אינו פונקציה ישירה של 'נשק'.

נשק/תרסיס לא בהכרח מביא ביטחון. (ברור שהוא מועיל ומבחינת השתדלות אין על מה לדבר.)

כל רצון להפגיש בין 2 הקווים (ז"א- אמירה חד משמעית שהנשק אכן מספק ביטחון) הוא לא מציאותי.

מעבר לכך- שכל אחד יעשה את ההשתדלות שלו.

אם בכוונתך ל"התאמץ באמת" היא לשאת נשק/אקדח מכל סוג שהוא- כמו שאמרתי פה מדובר בשאלה הלכתית.

כך שאין פה סיבה ותוצאה ישירה.

אבל בתחומי המותר עפ"י חוק, כי חבל על ההסתבכות (לבושתנו, זה המצב).

ערבי צריך לדעת, שאם הוא יתקוף יהודי סתם כי הוא יהודי, אז הוא יצא מזה בשן ועין, או בלי שן ועין.

זה חלק מה בעיה, שיצרה התרבות ה"משפטית" המעוותת. פעם, ערבי היה רואה יהודי עם נשק, היה מפחד להתקרב (וגם בלי נשק..). הערב, דקר, חטף את הנשק, התחיל לירות. לא רחוק מהדעת שהיסוס של שניה, בגלל הבאה בחשבון של ה"תוצאות המשפטיות", גורמת לאיחור בירי.

ברור, שהפיתרון האמיתי הוא ע"י שינוי כולל של כל הגישה כלפי האוייב, ע"י הממשלה ושליחיה בשטח. להכיר שזה אוייב, במקום "להידבר" איתו. לשלוט בכל הארץ, להודיע מראש מה המחיר שישלמו על כל פיגוע - לא פחות ממה שמודיעים כלפי הסורים - וליישם, במקביל להסברת כמה דברים בסיסיים לעולם.

אבל זה לא סותר שבינתיים, צריך לשמור על הנפש, וגם להרתיע באופן פרטי מי שתוקף או חושב לתקוף מקומית. ונשמרתם לנפשותיכם. וכבודם של ישראל.

אדרבה, הממשלה צריכה להבהיר גם את זה, שיהודי שיגיב בתקיפות כלפי תוקפנות ערבית - יקבל צל"ש על ההתנדבות המהירה.

ואז אם איזה ערבי מתחיל איתך לתת לו בעיטה לביצים ותאמין לי שזה כואב, אני תמיד שאני יוצא מהשכונה אני הולך תמיד עם נעליים מברזל למקרה שאיזה ערבי יתחיל איתי ואז ברגע המצוקה לתת בעזרת הנעליים בעיטה למקומות הרגישים של האדם שזה הברכיים, האשכים, האף, האוזניים, והלב.

אחרי בעיטה לאשכים עם נעלי עבודה מברזל אותו אדם מתקפל מרוב הכאבים - מניסיון.

בעיטה ללב, אם זה במקום הנכון, 

הוא יכול לסיים תוך כמה דק'... 

(: 

זה מיתוס מפורסם

הוא נמצא עמוק בפנים, תלמד קצת איך הגוף שלך בנוי אחי

הלב הוא די גבוה, וקשה לבעוט בו.

הרי מדובר על מישהו שמתקיף, לא מישהו ששוכב על הרצפה.

זה פשוט לתת בעיטה חזקה בלב, כשאין לך זמן, אין לך מרחק תנופה, ואתה צריך לשמור על יציבות?

[אודה שאין לי הרבה נסיון בדברים האלה].

(חוקי - כמובן...)

ואני חושבת שזה גם רצון ה' שנשמור על עצמינו ולא נפגע ע"י אויבים למיניהם...

"ונשמרתם לנפשותיכם" --- הלכה...!!

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.