וואללה, מתבגרים קטנים....

ו18 שנה כמתכנת

יענו מגיל 9...?
(בהלם)

לפני כן היו לי עוד כמה גלגולים כושלים של איך שזה עבד (או לא)... וכתבתי במקומות אחרים כמובן.

עסקת בתכנות מגיל 9/10..?

כשהייתי בגיל הזה עוד לא התעסקתי באינטרנט...

ממש ירידת הדורות.
בחיי לא מאמינה שילד בגיל הזה צריך לגשת למחשב. ק''ו שלא לאיטנרט. וק''ו בן בנו של הק''ו שלא לעסוק במקצועות המחשב.
אבל מי שטוב לו אז שיערב לו...

בכלל, אני מתייחס אחרת לגמרי לסוג העיסוק. בעיניי לילד שעושה משהו רציני אני אקנה/אארגן מחשב פרטי גם בגיל 7.

מי שמשחק בשטויות. שיסתפק במה שיש באמצע הבית.


-------
לא היה לי אינטרנט בגיל 10. חבל, היה ירולהלדחוף אותי קדימה.

מדובר בגיל עם שלב התפתחותי שחייוני לקשרי הסביבה. (תהליך ההיתחברות וכו')
כל ידע אחר יכול לחכות לגילאים מאוחרים יותר.

ילד שעסוק יותר מידי במחשב ופחות עם חברים עלול ליצור ריחוק בינו לעולם המציאות. מה שמזיק בפועל ליצור חברויות. ועם אינטרנט כמו שיש היום- הוא עוד עלול לנסות למצוא תחליף לחברה אמיתית בדמות חברה (סגול, שווא, קמץ) וריטוריאלית עם אנשים שממש לא תרצה שהוא יכיר.

ילד בגיל 7 לא אמור להרגיש את עול הפרנסה. מבחינתו כל העיסוק בתחום צריך להיכנס לקטגוריה של תחביב. וכל עוד מדובר בתחביב- יש לו זמן ויש לו מקום. וכמובן שהוא מוגבל. (אינטרנט וכו')
אפילו אם בעתיד התחביב יתפתח למקצוע. כל עוד הוא ילד מדובר במשחק- ב'כיף'. שום דבר מעבר.

אם ילד עוסק במקצועות המחשב, והשימוש במחשב עבורו הוא לא סתם בזבוז זמן במשחקים, אלא כולל פיתוח חשיבה ורכישת מיומנות שעשויות לעזור לו להתפרנס, זה נימוק למה שהוא כן יגש למחשב.

[גם זה צריך להיות בצורה מאוזנת, כמו שגם הגזמה בקריאת ספרים עלולה להיות בעייתית כאשר היא על חשבון דברים חשובים אחרים].

סבבה.

אך גם תחביב הוא מוגבל.

כמו שלא תקנה סטודיו לילד בן 10 מוכשר (ככל שיהיה) בציור. כך לא ניתן להגזים בכל תחום אחר.

וכן, מבחינתי לקנות מחשב לילד בן 10 זה מוגזם. (אגב- גם מיותר).

 

ילדים בגילאי 7-15 מחליפים תחביבים כמו גרביים. אין צורך או סיבה מהותית להשקיע בתחביב כלשהו בצורה משמעותית עד שיגדל.

אם במקרה יש מחשב בבית אולי יש עינין לתת לו גישה יתירה או ידע נרחב (כולל ספרים) בנושא.

אך לא בתור "השקעה לעתיד". אלא יותר בכיוון של התפתחות נורמטיבית של סדר העדיפויות ו/או כישורים אצל ילד בן 10+.

אם התחביב הוא צעצוע - לא הייתי משקיע בו הרבה. אם התחביב הוא משהו רציני - הייתי לוקח את הסיכון כל עוד הוא סביר (כמה אלפי שקלים) והבחור רציני למדיי.

אף אחד לא מבטיח שהוא ישאר שם, אבל אם על הדרך הוא ילמד ידע שימושי שיהיה שווה לו ועוד מרצונו - זה טוב מאשר 1000 שיעורים פרטיים שידחפו לו כי הוא "חייב" (בעיני ההורה) לעבור איזה מבחן.

מה ז"א "בחור"- הוא קטן. עוד לא בר מצווה. 

גם רציני הוא לא יכול להיות. אפילו אם הוא מאוד ירצה. (שכחנים, חסרי אחריות, חסרי מוטיבציה וכו')

רוב הילדים לוקחים את המחשב כמשחק. אם לא- אז כתחביב.

ואפילו אם התחביב יכול להניב רווח מסוים בעתיד- זה לא מה שאמור להעסיק את הילד.

לא בגיל כ"כ קטן.

 

אם מדובר ברכישת ידע אז בשביל זה יש ספרים מענינים לילדים בנושא (לאו דווקא שיעורים פרטיים).

אך להשקיע אלפי שקלים על כל שטות שבאה והולכת- פשוט לא מציאותי. (אא"כ שתלתם בגינתם הפרטית עץ המגדלת כסף חופשי. בנוסף ילד גם לא אמור להרגיש שכל מה שהוא רוצה- יש לו. החיים לא מנהלים בצורה הזו).

 

לכן עדיף לחכות כמה שנים (4-5). לראות האם התחביב נהפך לרציני או שנישאר בגדר שעת שיחרור וכיף.

 

בקיצר-

העיקרון הוא לא לתת לילד הרגשת עול ו/או מחויבות כלשהי כלפי תחביב אחד. אלא לפתח מגוון רחב של כישורים ותחביבים.

לדעתי- לקנות מחשב לילד בגיל 7 זו התעסקות רבה מידי בתחום אחד.

גם אם לך זה הצליח מאוד ומשמש אותך כיום כעסק מכניס.

זו הצלחה ספיציפית אישית שלך. לאו דווקא מתאים לכל ילד אחר. 

 

כמובן שזו דעתי האישית בנושא וישנם מגוון רחב של דעות למגוון של ילדים ודרכי חינוך.

חלקם באמת לא ראויים ליחס הזה, אבל מי שהוכיח עקביות תקופה מסויימת וסקרנות בריאה כמו גם ניצול זמן סביר (כלומר - שימוש במחשב של הבית לצרכים רציניים ולא למשחקים דביליים), אני חושב שאני מוכן להשקיע.

 

יש כרגיל סיכון שהוא לא ימשיך עם זה, אבל מנסיון - הרבה פעמים מישהו אחר בבית "נדלק" על הרעיון גם אם האדם המקורי נטש אותו וגם אם לא (יש לי שני אחים כאלה).

 

מי שמתנהג כמו ילד גדול - אני אתייחס אליו כאל ילד גדול גם יהיה בן 8, והפוך אם יתנהג אחרת.

 

 

אבא שלי למשל "נתן לי" בזמנו את כספי הבר מצווה (סכום של 5 ספרות לפני כ-13 שנה) ואת החוברת של הבורסה כדי לבחור במה להשקיע את הכסף הזה.

סוג של טבילת-אש ראשונית בשוק ההון. אם זה עלה לו הרבה כסף? כן, אם זה היה יעיל כלכלית? בוודאי.

הידע הנרכש בשוק ההון (ובדיעבד גם הימור נכון של ילד שלא הבין כלום אבל הצליח לו) היה שווה יותר מכל הכסף שהושקע ואותו קיבלתי אחר כך לחשבון הפרטי שלי כשהוכחתי שאני יודע לנהל אותו.

 

בת דודה שלי לעומת זאת, קיבלה סכום אחר (בערך חמישית) - ובזבזה אותו תוך חודשים ספורים.

 

 

כסף לא גדל על העצים, אבל עצמאות וידע שווה יותר ממה שנדמה לך.

סכום שנראה לך גבוה מדי (כמה אלפי שקלים, אפילו 10K) חוזר די מהר ברגע שהוא מתחיל לעבוד. תחשבי כמה עולה שנה אקדמאית או ללמוד מקצוע בחיים "האמיתיים".

 

שיהיה.

 

אני אישית לא מאמינה בשיטה הזו.

כלומר- אני מאמינה בפיתוח הביטחון עצמי/יכולות/כישרונות וביניהם גם אחריות ועצמאות. 

אך לכל הנ"ל יש את הזמן והמקום שמתאימים להם.

לא משנה עד כמה אסמוך על ילד בן עשר להשגיח על אחיו בן השנתיים. לא אניח לו להשתמש בסכין חדה.

כך גם לגבי השימוש במחשב (מושגח), התעסקות עם שוק ההון (לא מתאים לילדון בגיל בר מצווה שאין לו כל ערך לכסף) ותחומים ונוספים שדורשים בנוסף לידע גם בגרות והתמדה.

 

לדעתי לתת לילד בגיל 13 סכום בן חמש ספרות היא טעות בדרגה ראשונה:

א- ילד לא צריך סכום כזה בחשבון בנק שלו.

שלוש ספרות יספיקו בכדי לרכוש ידע בשוק ההון ואחריות על ניהול חשבון בנק עצמאי.

ב- בגיל הזה אין לילדים (בדר"כ) אחיזה במציאות. ז"א- מבחינתו מאה שקל זה המון. ילד עד גיל מסוים אינו מבחין בין 1000 ש"ח לבין עשרת אלפים ש"ח. מבחינתו מדובר בסכום גדול. לא מעבר לכך.

ג- האחריות העצומה אינה מתאימה לגיל הילד ולהתפתחותו.

ואם הוא אינו מבין את גודל האחריות- אז גם ההתעסקות בשוק ההון/הימורים וכדומה אינם מתאימים לגילו.

 

כמובן שעובדה זו משתנה מבית לבית. ישנם משפחות שרגילים לגלגל סכומות גבוהים ומבחינתם סבבה לתת לילד להמר על סכום גבוה. ויש כאלה שנאבקים על כל אגורה.

 

אגב- שנת אקדמיה (כולל מלגות וכו') יכולה לעלות גם 0 שקלים חדשים. כך שאין נפקא מינה במקרה הזה.

 

אין לי בעיה לתת לנער/ה בני 15 ומעלה כלים חיוניים בכדי להתפתח מבחינה אישית. וזה כולל מחשב+אינטרנט ו/או חוגים יקרים בנוסף לחומרים אחרים.

 

אני מודה להורים שלי שבחרו שלא להשקיע יותר מידי כסף בתחביב כלשהו שהיה לי בילדותי. כמובן שלא חנקו אותי מבחינת העתיד. אלא שמחו עם כל התקדמות אפילו כשהיא סתתה מהכיוון הרצוי.

כיום אני מרוויחה יפה ועוד הספקתי בעבר להגיע לסכום שיכסה את כל ההוצאות + מחשבה לעתיד.

כל זאת מבלי להפוך את התחביב למקצוע ואף לעסוק בו רק מתוך בחירה ולא מתוך כפייה/צורך.

הרגילו אותנו שנערים בני 15-16-17 הם ילדים מגודלים, ולא אנשים אחראיים.

אני לא מוכן לקבל את הטענה הזו (בתנאי כמובן שהאדם ראוי ליחס הזה. יש כאלה שלא)

 

לגבי סכום גדול

- אי אפשר לפתוח חשבון בנק בגיל הזה על שם הילד, רק לתת לו את החוברת/האתר של הבורסה כדי לחקור.

(בשביל "לשחק" בניירות ערך, אפילו סולידיים, צריך כ-6000 שקל פר נייר אחרת העמלות שוחקות את התשואה).

זה מגדר את הסיכון אני מנחש מבחינתך.

שוק ההון זה לא הימורים, בטח שלא אג"חים סולידיים. הסיכוי של טעות של הילד הוא להפסיד (בד"כ) כמה אחוזים לפה ולשם אם טעה בהשערה שלו על השוק, כמו כל משקיע אחר.

 

את מתייחסת לזה כאל הימור. אני מתייחס לזה כאל השקעה לעתיד. עד לשנים האחרונות וריבית האפס אפשר היה בהשקעה סולידית יחסית להכפיל את סכומי הכסף תוך כעשור (6-7-8 אחוז לשנה לא צמוד), ובניכוי אינפלציה להגיע בערך ל-150% מהערך המקורי, אחרי מס.

זה לא קיים היום, אבל היה קיים בעבר.

עשור בין גיל 13 לגיל 23 זה המון שנים של ריבית. את כנראה לא מבינה עד כמה.

 

 

אף אחד לא צריך לחנוק שום דבר. צריך לאפשר ולעודד ולדעת שלפעמים יש נסיגות וחרטות, ובגיל הזה זה בסדר.

 

 

 

 

 

קרא שוב.

התגובה שלי התעסקה בילדים עד גיל 15. (תלוי בנסיבות ובילד/נער).

 

לדעתי העסק מתחלק לשלושה נקודות עיקריות:

ידע-מומחיות

אחריות-בגרות

וחינוך.

 

לגבי הראשון- 

אני מניחה שבמשפחה שלך התעסקות בשוק ההון הייתה עינין ידוע ומקובל. כך שלערב אותך בעסק היה רק עינין של זמן. אחרים נמנעים מלעסוק בתחום. ואם כן- מדובר במגעים מינימלית עם השוק.

כך גם לגבי מקצועות מסוימים.

הורים שמתמחים בתחום מסוים לא יהססו לחשוף את ילדיהם לתחום ואף יעודדו התפתחות באותו הכיוון. וכן להפך- הורים ללא ידע ו/או התמחות במקצועות שהילדים מגלים בהם עינין יותר יהססו לתת לילדיהם יד חופשית.

 

לגבי השני-

כמו שכתבת זה סוביקטיבי ותלוי בילד עצמו. כמובן שעידוד עוזר אך גם זה עינין מוגבל. (לא אצפה מילד בן שנתיים לגלות בגרות של בחור בן 20).

אני אישית לא מצפה מילד בן 13 להבין את ההשלכות של מעשיו ו/או לעסוק בבורסה. מעדיפה להשאיר את זה לגיל יותר בוגר. (ואחראי).

 

לגבי האחרון-

שני הסעיפים הנ"ל קשורים בצורה ישירה לדרך החינוך בבית.

אם ההתעסקות במקצועות (מחשבים, יצירה וכו') היא עינין של תחביבים נטו. אז כמו שאמרתי זה פתח להיחשף לכמה שיותר מקצועות ותחביבים ומילוי פוטנציאל גבוה יותר.

אם ההתעסקות היא במבט לעתיד ופחות על ההווה- אז המקצוע הוא איזו אינדיקציה להכנסה עתידית וכמו כל השקעה אחרת- היא משתלמת (תלוי בנסיבות).

כאן באמת מדובר בשתי גישות שונות. אין אפשרות להעדיף אחת על השניה. איך אומרים? חנוך לנער על פי דרכו. מה שמתאים לכל ילד.

 

כמובן שהכל תלוי ביכולת הפיננסית של ההורים. אני מאמינה שמשפחה בת 6 נפשות המתגוררת באיזו המרכז ומשתכרת סביבות 4,000 ש"ח בחודש לא תתיר לעצמה מותרות באותה רמה כמו משפחה אחת עם יותר אמצעים.

 

בגלל אותם "נסיגות" לא כדאי להשקיע יותר מידי בתחום מסוים. כמובן שאם הכסף זורם סבבה. אבל גם אז ישנם שיקולים חינוכיים.

זה נכון שאם הילד לא מתעניין/לא מבין בזה - אין מה לתת לו להכיר את זה. הוא ינסה למשוך את הכסף לשטויות וכמובן חבל.

 

מי שמתעניין - לעודד. מי שלא - לעזוב לנפשו.

 

 

תחביבים זה חשוב גם אם הילד עוזב אותם אחר כך. לפעמים הידע נשאר ועוזר לאחר שנים בבחירת מקצוע (גם אם מדובר בבחירה שלילית!) ולפעמים זה נשאר בצד עד שפתאום צריך את זה מסיבה אחרת.

 

 

_________________________

 

משפחה שגרה באזור המרכז ומשתכרת 4000 שקל בחודש לא צריכה לגור באזור המרכז.

אם המשכורת לא שווה את זה, אפשר לשכור דירה ב"חור", להרוויח שכר זהה או נמוך יותר ובתור בונוס לקבל פטורים והנחות של משפחה מעוטת יכולת.

 

מזל טוב..

תזכיר לנו עוד חודש..

אבל על הדרך למדתי המון ידע שימושי,שהיה הבסיס שלי אחר כך.

אשכרה.