אני יצאתי מתקופת הימים הנוראים והחגים האחרונה עם המסקנות האלו:
"ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו!! והבדילנו מן הגוים - נסיונות פעילים
ואם כבר אז עוד שיתוף,
יום חמישי בצהריים תכננתי ליסוע לקבר רחל אבל בסוף היה עיכוב ולא נסעתי כדי לא לאחר למרכז, אז הלכתי לכותל. הלכתי ברגל דרך שער יפו והשוק הערבי. ראיתי עת עמ"י בהמוניו עולה לרגל ומשוטט חופשי בחוצות ירושלים. פסעתי לאט לאט ובלעתי את המראות תוך כדי שאני חושבת איזה אושר יש לי שזה העם שלי, ואני חיה בארץ ישראל אחרי קיבוץ הגלויות האדיר הזה. פה ושם נתקלתי בישמעאלים שהציקו לי בעיניים. באמצע השוק הערבי משפחה חסידית התעכבה וחסמה לרגע את המעבר אז ערבי מסריח שעבר שם התחיל להעיר להם. קיללתי אותו והוא קילל אותי חזרה עד שהוא נכנס לעיקול ואני המשכתי ישר. פתאום אני קולטת שהוא עוקף אותי וכל הזמן מסובב תראש לאחור ומסתכל עלי. בעיקול של הבידוק לכותל התחלתי שוב לקלל אותו והוא אותי, איחלתי לו שימות הוא וכל הערבים הוא התעצבן ואמר לי שהוא לא ערבי אלא מרוקאי
במבטא ערבי כבד. המשכתי לקלל אותו שישרף עם מוחמד בגיהנום, הוא הלך לשומר בבידוק כדי להלשין עלי שאני מדברת אליו לא יפה, השומר הסתכל עליו בחוסר הבנה ואני לבנתיים עברתי בבידוק כשהוא נשאר מאחור
Iמתיז רוקI
בהירהורים אם נהגתי נכון, למה מצד אחד אולי זה יגרום לו לתפוס ג'ננה ולהתנקם ביהודים מצד שני צריך להעמיד את בני האמה האלה במקום ולהבהיר להם מי פה בדיוק בעל הבית.
התפללתי מנחה בכותל וגם קצת תהילים ואז יצאתי לכיוון מרכז. הגעתי מוקדם מאוד (בשבע) והשתחלתי דך השער של הגברים עם עוד מישי לעזרת נשים לפני שפתחו תשער של הבנות כי לא היה לי כוח להתייבש בחוץ
על החוויות משם לא צריך לחזור שוב..
בא לי לכתוב עוד אבל אני חייבת לעוף לבינתיים...