לנסות להאכיל אותו לפני גינה, להביא מנשא

גם תלוי גיל של תינוק

ולדעת שזה לטובתה, אחים זה אוצר, הם נשארים לתמיד

ב. "לקבל איתה" את התינוק, כך היא מרגישה קצת שותפה של אמא בענין. ולשבח, זה יחס אליה גם כשעוסוקים בו (לא להפריז, שלא תרגיש שהיחס אליה מותנה בו..).

ג. אפשר קצת בהומור, בחיוך, "איזה תינוק קטן ובכיין... אין ברירה, צריך לחזור הביתה. אנחנו נמשיך מחר" (אפשר להוסיף "פיצוי" בלי להגדיר זאת כך, אלא כבדרך אגב: בבית מחכה ממתק מיוחד. וכד', זה מכהה את התחושה של הפספוס "בגללו").

[כמובן, גם לתינוק זמנים מיוחדים; אבל כעת השאלה היתה עליה]

נראה לי שאולי ה"לרוץ אליו" - לא נכון, ויכול לתת לה הרגשה שהוא עדיף על פניה, שעוזבים הכל והולכים אליו.

אני לא אומרת להשאיר אותו לצרוח, אבל אפשר בהחלט לדעתי לגמור משפט או כמה איתה,

לראות שיש לה תעסוקה, ואז לפנות אליו.

כמו שילד יכול להתעורר ולבכות כשאת בדיוק בשרותים או מקלחת, ולא יקרה שום אסון עד שתצאי אליו, (כמובן, בזריזות האפשרית הנורמלית...) ככה לא יקרה כלום אם תהיי איתה עוד חצי דקה.

זה יכול להיות מבחינת ההרגשה שלה הבדל משמעותי.

זה גם בד"כ יותר הרגשה שאת לא לחוצה לברוח ממנה אליו, אלא שאת רגועה איתה למרות שהוא בוכה, ואז פונה אליו.

אפשר גם להסביר לה. כשאת רגועה בלב, שלא נורא שיבכה עוד חצי דקה, גם היא קולטת את ההרגשה.

 או מראש להכין דברים שיוכלו לעזור - כמו ספר שתסתכל עליו ביחד לידך כשאת מטפלת בתינוק, וכדו'.

לגינה הייתי מתכוננת - יוצאת כשהוא שבע, או במנשא, או לוקחת איתי משהו טעים שאפשר לתת לה ביד לפני שאת פונה אליו.

ו... רק תדעי, שהמעבר לשניים, כמו שבטח אמרו לך - לא קל, אבל עובר. זה תקופת הסתגלות, שאחריה תגדלי באמהות שלך. בילד הבא יכול להיות יותר קל...

ולהגיד שבמשך הזמן זה נעשה קל יותר וככל שהקטן יגדל השילוב והתימרון בין השניים ייעשו קלים ופשוטים יותר.

כל ההתחלות קשות..

שאת כבר יוצאת אתם לגינה

טבעי לגמרי..

ושלושה חודשים ראשונים תינוק יכול לבכות מ"גזים" בבטן.

את מתנהלת בסדר גמור. הילדה חשה בעיקר את היחס שמאחורי הדברים. לא יקרה מזה שום דבר רע..

הצלחה.

צריך כל הזמן להשגיח.

ובזמנים שהקטנה ישנה טוב, אפשר לשים אותה הצידה ממרכז העניינים - אולי בחדר או בפינת הסלון, או בתוך מנשא. זה יקל עליו ועלייך.

אני "מדובבת" את התינוקות הקטנים, כלומר מדברת בשמם באוזני האחים הגדולים - "אני אוהבת אותך", ומגישה את התינוק אל הלחי של הגדול יותר, כאילו הקטן מבקש לנשק את אחיו הגדול, וגם מניחה את התינוקות בחיקם של הגדולים יותר, כאילו התינוק מבקש לחבק את הגדול יותר (כמובן אני מאבטחת את התינוק). אין כמו מגע של תינוק מתוק ואהוב כדי לפתוח את הלבבות.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות