אנא עזרה גמילה לילד בן 2.7!!אנונימי (פותח)
בבקשה עזרתכם,פשוט בא לי לבכות איך זה שאני האמא היחידה שלא מצליחה ויודעת לגמול.
התחלתי לפני שלושה חודשים יום אחד ואז ראיתי שאני לא מצליחה להבין איך גומלים והוא מפחד מהשירותים ועצרתי

הוא כבר די גדול,יודע מה קטנים מה זה גדולים, מודיע לי שעושה גדולים, כשאני אומרת לו אז בוא ניקח אותך לשירותים צועק או מתבכיין כזה,קשה לי להרים אותו כי אני בהריון ..

בעבר כשניסינו מספר פעמים להוריד לו טיטול ולשים אותו על הישבנון באסלה, ממש בכה שפוחד.

אני לא יודעת מה לעשות, אם אקנה סיר לא בטוח שיסכים לשבת כי הוא לא כל כך ממושמע לי..

אם אפשר קצת שתאירו לי בנושא אשמח,ממש נואשת לעזרה. כולם נותנים טיפים "באויר "כזה שלא ממש עוזרים לנו.

אין לי הרבה ניסיון אבל...נעמונת2
1. שווה לנסות סיר. זה קטן, זה,שלהם, נותן יותר ביטחון וזה גם לא עולה הרבה (נראה לי שהכי פשוטים בערך 30 שח)

2. לנו עזר מאוד הספר "סיר הסירים" לשבת על הסיר ולקרוא. זה יוצר הזדהות. לבת שלי מאוד עזר להתחבר ככה לסיר

3. אם הוא מוכן לשבת על הסיר, ומודע לצרכיו, אז פשוט להוריד טיטול וזהו. לתת לו להסתובב עם תחתונים כמה ימים והוא ירגיש שלא נעים לעשות בהם ולהישאר רטוב...

4. וכמובן, אם הוא עדיין הסטרי, לחכות.. לא יקרה כלום אם הוא יישאר עם טיטול עד פסח

בהצלחה!
תתעודדי, תמיד הכי קשה לגמול את הראשוןרבקה כהן

נראה לי שעדיף להתחיל עם סיר. להביא אחת מהבובות האלה שעושות "פיפי", להושיב את הבובה על הסיר, בהתחלה עם חיתול, ולתת כל פעם לבובה פרס קטן. לא להציע לו בכלל שישב, ותראי מה התגובה. אם הוא מחליט לבד לשבת (גם אם הוא עם טיטול), מחיאות כפיים סוערות, נשיקות, פרס קטן. אם הוא לא מחליט, תתמידי. נראה לי שאחרי כמה ימים, אם את מחליטה בתוך עצמך שאת לגמרי אדישה לאם הוא הולך או לא, הוא בסוף ינסה. אחרי כמה פעמים, להוריד לבובה את הטיטול, ולהושיב אותה ורק אז לתת לה פרס, ולהסביר גם לו שבשביל פרס הוא צריך להוריד את החיתול ולשבת על הסיר. יום יומיים ככה, ואז לתת לבובה לעשות פיפי לתוך הסיר, פרס וכו'. האדישות שלך (אני מתכוונת כמובן לא להרגיש לחץ של "רק אני לא מצליחה, רק הוא לא מצליח") מאוד חשובה כאן. תאמיני לי, בגיל שמונה עשרה הוא יילך לשירותים.

הישבנון יכול להיות מאוד מפחיד, אין להם על מה לשים את הרגליים, ומרגישים שהולכים ליפול. סיר מרגיש בטוח. אני לא התחלתי עם ישבנון עד שהם עשו בסיר, וגם אז קניתי אחד קטן שמתלבש על האסלה בלי סולם, ונתתי להם שרפרף. זה הרגיש לי יותר יציב, פחות מתנדנד, ויותר קל לעלות על שרפרף ולהסתובב מאשר לעלות על הסולם הזה.  

עצה לישבנוןחגבית הסלע

מרכיבים את הישבנון בכיוון ההפוך- כלומר שהפנים פונות למכסה האסלה

על המכסה מדביקים הרבה מדבקות מיוחדות ושמחות

מושיבים אותו בפעם הראשונה גם אם אין לו, רק כדי לראות את המדבקות.

בפעמים הבאות מבטיחים לו שהוספת מדבקה חדשה שעוד לו ראה.

בהצלחה, זה עובר (-:

מילת מפתח : סבלנותזקנת השבט

א. את לא ה"אמא היחידה שלא מצליחה לגמול" . יש לי שכנה עם שלושה ילדים . הבת בת שנתיים לא גמולה , את הבכור היא גמלה בגיל מאוחר מאד . את האמצעי אני זוכרת בן שלוש עם חיתול. 

 

ב. לספר את סיפורי השרותים למיניהם : סיר הסירים -נחמד ,אבל לא היחיד. יש עוד . לבחור משהו לא מאיים לא מגעיל. מישהו קנה לילדה שלי ספר בשם סירכבת. לדעתי בזמנו היא לא ממש הבינה מה העניין , אבל התמונת היו חמודות והמסר היה שזה נפלא ונהדר. אני דווקא לא בעניין של פרסים , אבל כל אחד ומה שעובד לו . 

 

ג. לקנות סיר , להושיב (רצוי בבוקר , או אחרי ארוחת הצהרים ) ולספר סיפור . יצא משהו -יופי. לא יצא -גם יופי . עצם זה שהוא ישב , זה נהדר . להשתדל בשעה קבועה ביום , בלי ציפיות מעבר לזה שהוא יתרגל לשבת על הסיר .

 

ד. אחרי כמה ימים כאלו - שהוא ישב על הסיר בנחת , וזה הפך לחוויה נעימה בסך הכל -או אז  , לקנות המון תחתונים , ולחכות לשבוע , איך לומר בעדינות..מסריח משהו . בהתחלה יהיו הרבה פיספוסים . לקבל אותם בשוויון נפש . אח"כ זה מסתדר , אבל זה יכול לקחת גם שבועיים. 

 

יש ביו טיוב משהו בשם האסלה הקסומה -לא קניתי את הקלטת , הפרומו הספיק לי .

 

ואל תבכי . את אמא מצויינת . רק סבלנות (קודם כל לעצמך -זה הילד הראשון - את לומדת . לומדים מטעויות)

מבינה ממש את הקושי והתסכול...בנחת...

זה באמת לא קל עד שאת בעצמך קולטת איך זה אמור לעבוד.

בנוסף למה שכבר כתבו לך, נראה לי שיכול להקל עלייך מאד אם תיעזרי במחשבה: "זה לא שלי, זה שלו".

את לא צריכה לעשות כאן כלום, בעצם, רק לאפשר לו לעבור תהליך. העבודה שלך היא בעיקר ההרפיה. את לא צריכה לקחת אותו ולא להרים אותו ולא להלחץ בשבילו. הוא זה שאמור לעשות הכל. את רק מלווה אותו ונותנת לו תנאים מתאימים. וגם ההצלחה (או אי ההצלחה) היא לא שלך. הכל עניין שלו.

אם תצליחי לעבור ככה את התהליך - זה יהיה רווח כפול. גם לך באמת יהיה קל הרבה יותר, וגם זה יוסיף הרבה רוגע לשניכם וזה חשוב מאד לנפש של הילד (כדי לא ליצור אצלו משקעים בעניין הזה).

כתבתי בקיצור אז אם מעניין אותך אשמח להרחיב - מוזמנת לשאול.

הרבה הצלחה!!!

תודה לכל משהגיבה, מכל הלב, "לבנחת"אשמח אם תרחיביאנונימי (פותח)
אז בבעצם לקנות סיר ורק אחרי פעם אחת שהוא עושה בסיר להשאיר אותו עם תחתון נכון?כי אחרת אין טעם יהיה רק פיספוסים...

מקווה לבשורות טובות לעדכן אתכם.

אם יש לכם עוד עיצות או הדרגה או טיפים אני ישמח לשמוע .

לא מניסיון, אבל שכנה פעם אמרה ליאנונימי (3)
שכמעט תמיד אם תשימי ילד בשירותים/סיר על הבוקר הוא יעשה, אז כדאי להתחיל משם כדי לתת חווית הצלחה.

ושאלה משלי- כמה תחתונים כדאי לקנות שיהיה מספיק בנחת (אין לי מייבש...)? וכמה צריך להשאיר אצל המטפלת?
בע"ה אשתדל הערב/הלילה. יעזור לי אם תגדירי מה מעניין אותך אובנחת...

מה לא מובן או לא מספיק ברור כדי שעליו ארחיב. הכי טוב שתשאלי אותי שאלות וזה ימקד אותי.

כותבת עוד קצת, אבל הכי טוב שתשאלי.בנחת...

מהתיאור שלך זה נשמע שאיך שאת תופסת את זה זה שיש לך פרוייקט לגמול אותו, ואת אמורה להצליח בו.

אבל בעצם הילד הוא זה שאמור להגמל. האחריות לא עלייך! לך יש תפקיד ללוות אותו, להדריך אותו (למשל איך מורידים תחתונים, איך יושבים על סיר/ישבנון וכו'), להיות איתו, וגם לנקות...  אבל הכיווץ והמאמץ שנדמה שאת לוקחת על עצמך הם מיותרים. את אמורה להשאר נינוחה לגמרי. את לא אמורה להצליח בכלום. הוא זה שאמור ללמוד כאן משהו ואת רק עוזרת ומאפשרת.

מאחורי מה שאני מתארת נמצא הרבה אמון בילד. גמילה היא לא "להמציא את הגלגל" וליצור יש מאין. בילד יש את היכולת להיות גמול. לא צריך להתאמץ כדי ליצור את זה. אלא רק להאמין בו ולהפתח ליכולת שלו ללמוד.

 

כמובן שאני לא מתכוונת לומר שאין לך מה לעשות בפועל. יש מה לעשות אבל חשוב שהעשיה תהיה מהמקום הנינוח והבטוח ולא מתוך לחץ-לקדם-אותו-כי-רק-ככה-זה-יקרה.

 

וטכנית- קצת תיקון למה שהבנת ממה שכתבו לך:

יש שלושה שלבים (בסדר הזה) בלימוד הגמילה:

1. הילד מזהה אחרי שהוא הרטיב

2. הילד מזהה תוך כדי שהוא מרטיב

3. הילד שם לב לפני שהוא מרטיב

ובשביל זה כן נכון לתת לו להסתובב עם תחתונים גם אם עוד לא למד מה עושים. כך הוא מתחיל את השלבים הראשונים של הלימוד כשהוא מפספס.

בכל שלב את יכולה להסביר לו מה קורה לו ולעזור לו להגדיר דברים בשם, ולהראות לו ברוגע איך אפשר לעשות בתוך הסיר/ישבנון. ולהשאיר את זה באחריות שלו. הוא מספיק רוצה את זה בעצמו. תראי איך יתמלא שמחה כשיצליח.

זה מובן שקשה לך לראות שזה יקרה כי עוד לא חווית את זה, אבל הוא ירגיש בעצמו וילך. גם אם בהתחלה יפספס.

 

לילדים יש לפעמים פחדים מהאסלה. אז אולי סיר יכול להיות ידידותי יותר. ואפשר לא לחשוש שלא ירצה לשבת על סיר אם תבואי בגישה הפוכה. הוא לא צריך "לשמוע בקולך" כדי לשבת על הסיר. אלא את "מוכנה להרשות לו לשבת על הסיר הכיפי הזה..."

 

בעיני ההרפיה הנפשית הזו חשובה לא רק לגמילה אלא לעוד הרבה הרבה מצבים בחינוך ילדים.

מוזמנת לשאול עוד אם יש צורך.

בהצלחה!!!

יכולה לומר מנסיוני...אור חיי

הבן שלי נגמל בגיל שלוש!!!!

 

המליצו לא לעשות לעשות כלום בנדון ולחכות שזה יבוא ממנו ומהאווירה שיעשו בגן....וזה מה שהיה!!

 

בגיל 3 הילד פשוט הודיע שהוא לא צריך יותר טיטול וזהו.....מאותו הרגע לא היו פספסוים בכלל...כאילו נולד עם תחתונים...

 

ולכן, המלצתי היא להרפות...חכי בסבלנות...בצבא הוא כבר יהיה בטוח עם תחתונים..

אל תעשי מהעניין לחץ..

אין לי עצה לתת לךאנונימית 86

רק לספר לך שאני בדיוק באותו מצב!

הבת שלי בת 2.5 יודעת לספר לי בדיוק שהיא הולכת לעשות בטיטול עכשיו, היא יודעת לזהות את הצרכים שלה, אבל מפחדת פחד מוות משירותים או מישבנון.

 

קניתי לה סיר והיא אכן עשתה בו פעמיים שלוש אבל היא לא רוצה שאשים לה תחתונים וממש מבקשת בבכי שהיא רוצה טיטול!

 

החלטתי בנתיים לעזוב את הנושא ולא להזכיר בכלל את עניין הגמילה, ולנסות שוב בעוד חודשיים- שלושה, אולי היא תהיה יותר בשלה.

בכל מקרה יש לנו הרבה זמן עד גן עיריה.

 

בכל מקרה- זה ממש לא קשור אליך ולאיזה אמא את... אצלי זו הילדה השלישית ובפעמיים בקודמות הגמילה הלכה בקלות ובמהירות! זה תלוי בילד, לא בנו.

זה בסדר גמור!יד_האלמונית

את לא האמא היחידה שלא מצליחה לגמול..!!

כל הבנים שלי נגמלו בסביבות גיל 3 (והראשון היה גמול באמת רק אחרי גיל 3.. כמה חודשים אח"כ..)

אצלי הגדול היה עושה הרבה בחוץ. גרנו בבית קרקע, הוא היה יוצא החוצה ומשקה את הפרחים. ככה הוא נגמל.

אני לא זוכרת מה עוד עזר..אבל הכי חשוב לא להיות בלחץ, למרות כל השכנות המעצבנות שהילדים שלהם כבר נגמלו בגיל שנתיים.(כן, כן.. גם אני בגיל שנה ו3/4 הייתי גמולה. יופי לי ולאמא שלי. הילדים שלי לא כאלה, ותפסיקו לעצבן )

 

ואומרים שזה יותר קל לילדים כשהם נגמלים בחבורה. הוא איתך בבית או במסגרת? אם הוא בגן או משהו כזה- כדאי לעשות את זה בשיתוף פעולה עם הגננת/מטפלת ושהיא תעשה את זה לכמה ילדים יחד.

 

את הבן הכמעט הכי קטן שלנו גמלנו ממש סמוך ללידה, נראה לי שאפילו אחרי הלידה. והיא היה בן קצת יותר משלוש. (עודדנו לפני כן ללכת לשרותים, אבל לא הכרחנו. והתמודדנו עם הטיטול והריח.) והיו לי שכנות שהביעו את תדהמתן על העניין- למה אני מחכה (למה - ל' גם בצירה וגם בקמץ ) אבל הרגשתי שלילד זה טוב, ואנחנו מתמודדים עם זה. וככה הוא נגמל עם החברים מהגן, ותוך שבוע היה גמול ומאושר.

 

(טוב, לא זוכרת אם באמת מאושר.. עם הגדולים אני זוכרת שהיה לו קצת קשה, ותמיד הרגשתי שהוא נשמע כמו אשה בלידה כשהיה בשרותים. ואני הרגשתי שאני מיילדת אותו. עשה לי "דה-זה וו" ללידה שהיתה כמה שבועות קודם )

 

הרבה הצלחה!!

ושיהיה בנחת ובשמחה!

דפנה.

לא אמא יחידהאמא ו7 גמדיםאחרונה

ב"ה את רוב ילדי גמלתי עם קשיים...  

הם חוששים, נגעלים, נבהלים ממה שיוצא ועוד כל מיני סיבות.

אפילו אלו שרצו מעצמם להיגמל חווינו איתם קשיים.

הכי חשוב זה לא להיכנס ללחץ ולהאשמות עצמיות.

 

יש לי בן שנגמל בגיל 3 - כי פחד ממה שיוצא לו מהטוסיק,  בגיל 2.5 הוא ממש ביקש להיגמל, אבל אחרי נסיון של כמה ימים החזרנו לו את הטיטול בנחת ובגיל 3 הוא פשוט נגמל בבת אחת. יום ולילה.

 

יש לי בן שנגמל בגיל 3.5. חשש לשבת בסיר. למרות שהתבייש מאוד מהסביבה הוא ביקש כל פעם טיטול כשהיו לו צרכים גדולים. טיפול של מח-אחד העלים את הבעיה. 

חשוב לציין שאת הטיפול הרגשי עשינו לו רק בגלל שהוא  התבייש מהמצב והיה מתוסכל. אם אני הייתי מתוסכלת - הטיפול לא היה עוזר...

 

בקיצור: טיפ מעשי: תרפי. תניחי לעניין. פעם אמרה לי מנחת הורים: הוא הרי לא ילך עם טיטול בחופה שלו, נכון?

פרשה חמורה התפוצצה ולא קיבלה מספיק כותרותבינייש פתוח

בגלל הרכבת הממשלה והדילמות של גדי אייזנקוט, והנה המאמר היחיד בynet:

מ' "יצא למלחמה" - ורק אחרי 5 שנים נחשף שם המורה שאנס אותו | קשה לקריאה

והנה החוויה האישית שלי והמסקנות:

בכיתה ז' ח' למדתי בחטיבה בנחלת ישראל בכפר חסידים.

היה אסור לקרוא הארי פוטר או לשמוע מוזיקה באנגלית כולל שימוש באוזניות, והמורה פתח מערך הלשנות, שהפך לפעיל על כל דבר וכל שיח על כל אדם.

כל הכיתה העריצה אותו ברמה גבוהה, ואני הייתי בערך היחיד שלא היה חלק בזה.

כולם התעניינו אך רק בו ובשיעורים שלו.

היו לו המון שיעורי חברה עם אופי של פסיכולוגיה, והוא השקיע מעל ומעבר בערבי כיתה מגבשים.

הוא קיבל כיתה מפולגת ומשוסעת והצליח להפוך אותה למגובשת מאוד.

מאחר וזה היה פנימייה, הוא היה גר ממש ליד הכיתה שלו, והיינו משחקים בהפסקה עם הבנות שלו שהיו אז ילדות קטנות.

כולם כולל אני עברנו קשיים של מתבגרים, והיינו מתייעצים איתו על הכל אפילו בסלון ביתו.

בימי שלישי הייתי מגיע לבית ספר באופן קבוע מוקדם מהרגיל, והיה לי המון זמן איכות איתו כשהוא ממש לימד אותי פעם להשתמש במקדחה.

היו לו לפעמים התנהגות משפילות כלפי תלמידים, אבל ביסודי חווינו ממורות השפלות גדולות יותר.

בקיצור, הוא התנהג בעיניי כמו אבא שלא תמיד יודע גבולות איפה להתערב, במיוחד כשהוא לא באמת היה אבא שלנו.

כלומר הערכתי אותו מאוד, אבל הייתי בערך היחיד שידע לשים לו גבולות, גם באופן גלוי.

האמת, פעם אחרונה שפגשתי אותו שמעתי ממנו בפירוש שהוא מתחרט על מערך ההלשנות, והיה אמור לדעת יותר את הגבול בין איסור לבין המלצה.

לאחרונה פרסמו את שמו בחדשות על הרשעה על אונס של שני תלמידים מהכיתה שלי.

הייתי טרף קל מאוד עבורו. וזה לא הוביל לכלום ושום דבר בינינו.

גם המפגש השבועי שלא היה בו כלום, וגם בהערצה של הכיתה שלא הייתי חלק ממנה.

הייתי עוף מוזר בכל קנה מידה אפשרי מול כיתה שמורידה ראש מול כיתה של בנות וגורסת שהארי פוטר זה תועבה.

אם היה פוגע בי, כמי שהתנגד לבד לדרכו, כל הכיתה שהעריצה אותו הייתה מגבה אותו באופן מלא וגורסת שאני מחפש לנקום בו.

זה עוד סיבה למה הייתי האדם הכי מתאים לפגוע בו.

מכאן אנחנו רואים שמי שמחפש לפגוע בילדים, מחפש רק את מי שהכי מחובר אליו ומעריץ אותו.

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום