התייחסות לטענות והסכמה חלקית איתן, אבל קביעה שאחרי הכול אצל הדתיים לאומיים יותר טוב ודרכם טובה ונכונה יותר.

ואמרתי אני בלבי: הם יטעו, ואני אקיים אידאולוגיה נכונה בצורה אמיתית.

אח"כ ראיתי בשבושי"ם בישיבות הגבוהות שיש עוד כמה אנשים כמוני...

כתוב שארבעה מתו בעטיו של נחש,

בנימין בן יעקב, עמרם אבי משה, ישי אבי דוד וכלאב בן דוד.

מהרב בעין אי"ה יוצא שאלו ארבעה אנשים,

שאמנם היו צדיקים, אבל לא שמענו עליהם כלום,

אבל אברהם, יעקב, משה, דוד ואחרים,

שירדו לעולם המעשה בהתמסרות לעמ"י,

חטאו, לפי מדרגתם הגדולה.

הקב"ה רוצה אותנו בעולם המעשה,

והנפילות שלנו הם חלק מההתקדמות.

אחת שאלתי ואותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי,

אך מה אעשה והקב"ה רוצה שתבוא עלי מלחמה,

בשדה הקרב הקשה של המציאות...

על גישה כמו זו של חניך שלך,

אמר רבינו בחיי: מן הזהירות - שלא תרבה להיזהר...

בין שאלת העיסוק בחיי המעשה, לשאלת הקרבה לחילונים ולחרדים.

ב. יש מה ללמוד מהחרדים בעניין הזהירות.

ג. לפעמים יש סיכונים רוחניים שצריך לקחת למען מטרה חשובה.

ד. יש מקום שכל אחד ואחד ישאל את עצמו, האם באמת מה שמוביל אותו לחיי המעשה זו השאיפה לתקן עולם במלכות ש-די, ואיך זה מתבטא בחיי המעשה שלו.

שמי שעלול ליפול בשל השילוב בין דת ומדינה וכל זה,

מוטב לו שישאר באהלה של תורה, מה שנקרא היום חרדי

הציבור הדתי לאומי כל כך גדול ומורכב מדעות שחלקם הפוכות לגמרי

עד שקשה להכליל עליו משהו- כי כל דעה אומרת משהו אחר.. 

יש קבוצות שאתה צודק לגביהם, ויש כאלה שממש לא

אם לאומיות זה לצאת מ4 אמות שלי וזה יגרום לי לרדת ברמה אני מחויב לזה? לא נשמע לי בכלל

לאומיות זה הקישור לעם ולארץ, ובציבור הדתי יש את זה ברמה גבוהה בכללי

אבל למה זה נחשב לרדת ברמה?

קישור לעם הוא בכלל מצווה מאד חשובה "ואהבת לרעך כמוך", וקישור לארץ זה קישור לתורה שמדברת כל הזמן בשבח הארץ. נכון שיש חברות בציבור הדת"ל שקצת מנתקות את העניינים האלה מהתורה או שהופכות אותם לדברים הכי חשובים על חשבון התורה (הם בהחלט חשובים מאד, ע"ע דברי רבי עקיבא, אבל לא על חשבון שאר מצוות התורה),

אבל בדיוק בגלל זה אתה יכול לבחור לאיזה חברה בציבור הדת"ל להשתייך, תשתייך לחברה שמתאימה לך מבחינת ההשקפה וככה רק תתעלה

(לא הבנתי מה הבעיה לצאת מד' אמותך, להפך, כדי להתקדם בחיים צריך לצאת מהריבוע שלך ולראות דברים נוספים)

זה קל נורא לקחת את העולם החרדי שנראה מודל מושלם בהרבה מובנים לחיי תורה ומצוות. נמיכות הקומה ותחושת החולשה למול העולם הזה לגמרי לא נדירה בצדדים המקפידים יותר של המגזר שלנו, והודעותך אינן חריגות בתחום הזה.

מבחוץ מנקודת המבט של שומר תורה ומצוות אפשר לראות הרבה דברים חיוביים אצלם. הריחוק מעולם העבודה והציונות מרחיק מהעולם החילוני המקולקל (בעינייהם, ובחלק מהדברים גם בעיניי) וכן סיבות נוספות.

אבל כשמסתכלים לעומק - רואים שם זלזול במצוות כמו יישוב ארץ ישראל, זלזול בנס העצום של קיומה של מדינת ישראל בין הזאבים שלנו, זלזול עצום בכספים "של מישהו אחר" שגוררת תופעת האברכים (כמו גם בטלה, והישענות על הציבור שהרמב"ם דיבר בחריפות נגדה).

ועל זלזול בתלמידי חכמים שמעיזים לחשוב אחרת (סרוגים, ולא רק) - אני אפילו לא אתחיל לדבר.

(ע"ע מה שעשה המגזר החרדי והחרד"ל לרב יובל שרלו או רדיפת הרב דוד סתיו בצורה לא עניינית, כמו גם אחרים)

זה רק נראה שהנפילה בצד הדת"ל.

רק נראה.

אשליה אופטית.

כולנו בני אדם, ולכולנו יש מה לתקן.

בבחירה בינה לבין תרבויות אחרות שקיימות היום בעולם, תרבות המערב מנצחת בנוק-אאוט.

(זה לא ימנע את הקריסה שלה, אגב)

אני מעדיף את תרבות המערב על פני תרבות המזרח ודעא"ש.

ואל תגידו לי תרבות יהודית, בשביל לפתח את האחרונה צריך לשבת בארץ ישראל עוד כמה ששנים ולהתחיל לברור את מה שיש למערכת הזו להציע.

(עריכה, כבודם של גדולי תורה)

רוצה לחלוק? תחלוק, ואפילו בחריפות, אבל באופן ענייני.

מוצדקת או לא? כל אחד יבדוק את עצמו היטב אם חדוות המחלוקת היא המניעה אותו.

כמו שאמר הרב שמואל אליהו: הרב סתיו מתייצב לצד השמאל ואומר לא לירות במחבלים הרוצחים הללו. בשריפה בדומה הם הלכו להתנצל על הרצח כאילו יהודי רצח לפני שהתברר כלל אם זה יהודי. זה מצטלם טוב. הרב שרלו מציע להיות הומניי יותר מהתורה.  לתת אזרחות למסתננים מסודאן. לקלוט פליטים סורים. הנהלת צהר פירסמה שמותר למכור דירות לערבים. באופן מופלא כל הפסיקות מיישרות קו עם המסרים של הקרן החדשה לישראל. ובאופן מופלא כולם הפך פסקים מפורשים של השולחן ערוך. אנחנו מחוייבים להלכה'.

הרבנים הללו מסוכנים לתורה וצריך להיות עיוור בכדי לא לראות זאת.

משום שא. אתה בסופו של דבר תתן את הדין. ב. אם זה לא מתפקידך, אתה מרבה קטגוריה על עם ישראל בתקופה רגישה.

לא אמרתי לא לחלוק. 

בהקשר לשירשור אחר כאן - לא הייתי ממהרת לאמץ את רוח הפלגנות הנושבת במגזר ההוא.

אני כבר לא מדבר על הצד הרוחני.  הפסיקה מהשבוע של סתו, לבד מהיותה משובשת מוסרית, היא מסכנת חיי יהודים.

ואין פה שום קטגוריה על עם ישראל. מדובר פה על פלג מסויים, שגם הרב שמואל אליהו מתבטא כך לגביו.

באותה מידה אפשר לומר שאת מרבה קטגוריה כאשת מדברת על רוח הפלגנות הנושבת במגזר החרדי.

בקיצור, מצווה להוקיע את הרבנים הללו ואין בכך שום בעיה.

 ומסכים איתך, רק בקטע של רדיפת הרבנים יש דברים שאני חושב שהם צודקים... אין מה לעשות ואסור לפסוק פוליטית, זה לא חלק מכללי הפסיקה

זה גם נגד אנשים שהיו יקיריהם בעבר, אבל העיזו לפסוק פסיקה לא פופולארית (ע"ע הדיין אוריאל לביא) ואחרים.

מי שמעיז לפסוק הלכה נגד המיינסטרים החרדי, מוקע ונרדף. גם גדולים מבוגרים כמו הרב שטיינמן שרוב הציבור הליטאי מאחוריהם נרדפים ומוקעים לעין השמש בגלל שהם העיזו "להתפשר" פעם פעמיים.

זה לא ציבור שהייתי רוצה להשתייך אליו, בשום צורה.

1. להגביה את עצמך. 

2. לכרות בור מתחת לשני.

במקום לחזק את נקודות הטובות בציבור הדתי לאומי (ולא חסר כאלה) בחרת לציין דווקא את נקודות התורפה (השגויות להפליא) של הציבור החרדי.

מבלי להיכנס לעובדה שגוף ההודעה הוא (ברובו) שיכפול סיסמאות של חילוניות-על-חרדים חסרי בסיס ומעוותות (כמעט לחלוטין). 

"הכל סובב את האשכנזים". 

ולומדים באקדמיה, כך שהדברים שכתבת אינם תוספת שגם ת"ח עשו זאת.

[למעשה, כנראה רוב העמי ארצות היו עובדים, מיעוטם היו מעורים בתרבות, וללמוד באקדמיה כנראה לא רלוונטי ליהודים ברוב התקופות].

היה האם דרכה של הציונות הדתית להליכה לחיי המעשה, גורמת כתוצאת לוואי לנפילות.

[מבלי לערער על קיומו של ערך כזה כעיקרון].

התשובה של הר המורניקית הייתה, שיש נפילות, שהם בכלל לא תוצאה של דרכה של הציונית הדתית ולא יצאו מבית מדרשה, אלא מאחר שהיהודים הפשוטים/עמי ארצות/ לא דוסים נטו להצטרף לציונות הדתית, במילא יש הרגשה שהנפילות קיימות שם יותר.

אבל זה נאמר בקשר לנפילות, לא להליכה לחיי המעשה.

כל הסיסמאות שהזכרת.

לא בגלל שאין ערך חלילה ל'לתקן עולם במלכות ש-די", אלא כי הם הרבה פעמים מתפקדות כסיסמאות ודיקלומים, כך שבפועל עוסקים בחול, ו"קידוש החול" זה בעיקר סיסמא.

צריך הרבה מחשבה לגבי הערכים האלה ואיך מיישמים אותם, עוד לפני שמגיעים לשאלה האם ואיך לסייג אותם מטעמי זהירות מנפילות.

אני חושב שכאשר השליחות בחיי המעשה היא יותר ברורה, ממילא החשש מנפילות הרבה יותר קטן.

לחיים במציאות הזאת יש מחיר עוד יותר גדול.

גם לניתוק ממנה, אבל זה פחות העניין.

התכחשות למחיר הזה, שאכן בא בעיקר לידי ביטוי בחינוך היא עצימת עיניים בעיני. כן, יש מחיר - ואנחנו מוכנים לשם אותו כדי לחיות חיים יותר נכונים ובריאים ובכך אנחנו מאמינים שאנחנו מקיימים את רצון ה'.

כשחיים והולכים ונושמים ורצים ונוסעים וטוענים ומתווכחים...אז מתי שהוא גם נופלים. אין אפס.

חוץ מזה - אני מאמינה שזה רצון השם - שלא נפחד מהעולם הזה ולא מההתמודדויות שהוא מביא, שנחיה אותו עד הסוף.

ברור שיש מחיר לכל דבר וגם למלחמה על המדינה הזו ועל העם. ב"ה שיש כל כך הרבה מה להרוויח מזה.

לא מצליחה להבין איך אפשר לשבת בצד אל מול הגאולה הזו שלנו.

(בקשר לקרבה לעולם החרדי VS חילוני - נראה לי שזה עניין של חוויה אישית).

גיט שבעס

נפילות הן חלק ממציאות החיים. (השאלה עד כמה ניתן למנוע אותם, כיצד והאיך ניתן, בסופו של דבר, לקום מהם).

מי שחושב שבאנו לעולם בכדי לסיים את המאה ועשרים שלנו עם כמה שפחות עוונות ביד- טועה. ובגדול.

רק לפני כמה שבועות סיימנו את מה שנקרא "הימים הנוראיים". הרי המטרה של כל הראש השנה-יו"כ-כפרת עוונות-וכו' היה בכדי להגיע למטרה מסוימת- סוכות. חג זה מהווה את סמל הקשר בין עמ"י להקב"ה- ענני הכבוד. (=סוכה).

כך שניתן לראות בתכלס שהמטרה היא לא ה"כפרת עוונות" אלא הקשר עם ה'.

עוד דוגמה ניתן לקחת מבריאת העולם: מטרת בריאת העולם היה בכדי שישראל יפרסמו את שמו יתברך בעולם.

לא בכדי שנתכנס ב'קונכייה' עד סוף כל הדורות.

יש לנו ייעוד בעולם. יש מטרה. ואבוי למי שחושב שהוא יכול להימנע למלא אותה.

הוא עוד עלול לחזור לכאן בשנית.

אגב-

אם כך החניך אמר- סימן שיש לו עוד הרבה מה ללמוד מהמגזר החרדי.

תן לו כמה שנים לחיות בעולם הזה כדי להבין עד כמה הוא טועה ומטעה.

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.