התייחסות לטענות והסכמה חלקית איתן, אבל קביעה שאחרי הכול אצל הדתיים לאומיים יותר טוב ודרכם טובה ונכונה יותר.

ואמרתי אני בלבי: הם יטעו, ואני אקיים אידאולוגיה נכונה בצורה אמיתית.

אח"כ ראיתי בשבושי"ם בישיבות הגבוהות שיש עוד כמה אנשים כמוני...

כתוב שארבעה מתו בעטיו של נחש,

בנימין בן יעקב, עמרם אבי משה, ישי אבי דוד וכלאב בן דוד.

מהרב בעין אי"ה יוצא שאלו ארבעה אנשים,

שאמנם היו צדיקים, אבל לא שמענו עליהם כלום,

אבל אברהם, יעקב, משה, דוד ואחרים,

שירדו לעולם המעשה בהתמסרות לעמ"י,

חטאו, לפי מדרגתם הגדולה.

הקב"ה רוצה אותנו בעולם המעשה,

והנפילות שלנו הם חלק מההתקדמות.

אחת שאלתי ואותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי,

אך מה אעשה והקב"ה רוצה שתבוא עלי מלחמה,

בשדה הקרב הקשה של המציאות...

על גישה כמו זו של חניך שלך,

אמר רבינו בחיי: מן הזהירות - שלא תרבה להיזהר...

בין שאלת העיסוק בחיי המעשה, לשאלת הקרבה לחילונים ולחרדים.

ב. יש מה ללמוד מהחרדים בעניין הזהירות.

ג. לפעמים יש סיכונים רוחניים שצריך לקחת למען מטרה חשובה.

ד. יש מקום שכל אחד ואחד ישאל את עצמו, האם באמת מה שמוביל אותו לחיי המעשה זו השאיפה לתקן עולם במלכות ש-די, ואיך זה מתבטא בחיי המעשה שלו.

שמי שעלול ליפול בשל השילוב בין דת ומדינה וכל זה,

מוטב לו שישאר באהלה של תורה, מה שנקרא היום חרדי

הציבור הדתי לאומי כל כך גדול ומורכב מדעות שחלקם הפוכות לגמרי

עד שקשה להכליל עליו משהו- כי כל דעה אומרת משהו אחר.. 

יש קבוצות שאתה צודק לגביהם, ויש כאלה שממש לא

אם לאומיות זה לצאת מ4 אמות שלי וזה יגרום לי לרדת ברמה אני מחויב לזה? לא נשמע לי בכלל

לאומיות זה הקישור לעם ולארץ, ובציבור הדתי יש את זה ברמה גבוהה בכללי

אבל למה זה נחשב לרדת ברמה?

קישור לעם הוא בכלל מצווה מאד חשובה "ואהבת לרעך כמוך", וקישור לארץ זה קישור לתורה שמדברת כל הזמן בשבח הארץ. נכון שיש חברות בציבור הדת"ל שקצת מנתקות את העניינים האלה מהתורה או שהופכות אותם לדברים הכי חשובים על חשבון התורה (הם בהחלט חשובים מאד, ע"ע דברי רבי עקיבא, אבל לא על חשבון שאר מצוות התורה),

אבל בדיוק בגלל זה אתה יכול לבחור לאיזה חברה בציבור הדת"ל להשתייך, תשתייך לחברה שמתאימה לך מבחינת ההשקפה וככה רק תתעלה

(לא הבנתי מה הבעיה לצאת מד' אמותך, להפך, כדי להתקדם בחיים צריך לצאת מהריבוע שלך ולראות דברים נוספים)

זה קל נורא לקחת את העולם החרדי שנראה מודל מושלם בהרבה מובנים לחיי תורה ומצוות. נמיכות הקומה ותחושת החולשה למול העולם הזה לגמרי לא נדירה בצדדים המקפידים יותר של המגזר שלנו, והודעותך אינן חריגות בתחום הזה.

מבחוץ מנקודת המבט של שומר תורה ומצוות אפשר לראות הרבה דברים חיוביים אצלם. הריחוק מעולם העבודה והציונות מרחיק מהעולם החילוני המקולקל (בעינייהם, ובחלק מהדברים גם בעיניי) וכן סיבות נוספות.

אבל כשמסתכלים לעומק - רואים שם זלזול במצוות כמו יישוב ארץ ישראל, זלזול בנס העצום של קיומה של מדינת ישראל בין הזאבים שלנו, זלזול עצום בכספים "של מישהו אחר" שגוררת תופעת האברכים (כמו גם בטלה, והישענות על הציבור שהרמב"ם דיבר בחריפות נגדה).

ועל זלזול בתלמידי חכמים שמעיזים לחשוב אחרת (סרוגים, ולא רק) - אני אפילו לא אתחיל לדבר.

(ע"ע מה שעשה המגזר החרדי והחרד"ל לרב יובל שרלו או רדיפת הרב דוד סתיו בצורה לא עניינית, כמו גם אחרים)

זה רק נראה שהנפילה בצד הדת"ל.

רק נראה.

אשליה אופטית.

כולנו בני אדם, ולכולנו יש מה לתקן.

בבחירה בינה לבין תרבויות אחרות שקיימות היום בעולם, תרבות המערב מנצחת בנוק-אאוט.

(זה לא ימנע את הקריסה שלה, אגב)

אני מעדיף את תרבות המערב על פני תרבות המזרח ודעא"ש.

ואל תגידו לי תרבות יהודית, בשביל לפתח את האחרונה צריך לשבת בארץ ישראל עוד כמה ששנים ולהתחיל לברור את מה שיש למערכת הזו להציע.

(עריכה, כבודם של גדולי תורה)

רוצה לחלוק? תחלוק, ואפילו בחריפות, אבל באופן ענייני.

מוצדקת או לא? כל אחד יבדוק את עצמו היטב אם חדוות המחלוקת היא המניעה אותו.

כמו שאמר הרב שמואל אליהו: הרב סתיו מתייצב לצד השמאל ואומר לא לירות במחבלים הרוצחים הללו. בשריפה בדומה הם הלכו להתנצל על הרצח כאילו יהודי רצח לפני שהתברר כלל אם זה יהודי. זה מצטלם טוב. הרב שרלו מציע להיות הומניי יותר מהתורה.  לתת אזרחות למסתננים מסודאן. לקלוט פליטים סורים. הנהלת צהר פירסמה שמותר למכור דירות לערבים. באופן מופלא כל הפסיקות מיישרות קו עם המסרים של הקרן החדשה לישראל. ובאופן מופלא כולם הפך פסקים מפורשים של השולחן ערוך. אנחנו מחוייבים להלכה'.

הרבנים הללו מסוכנים לתורה וצריך להיות עיוור בכדי לא לראות זאת.

משום שא. אתה בסופו של דבר תתן את הדין. ב. אם זה לא מתפקידך, אתה מרבה קטגוריה על עם ישראל בתקופה רגישה.

לא אמרתי לא לחלוק. 

בהקשר לשירשור אחר כאן - לא הייתי ממהרת לאמץ את רוח הפלגנות הנושבת במגזר ההוא.

אני כבר לא מדבר על הצד הרוחני.  הפסיקה מהשבוע של סתו, לבד מהיותה משובשת מוסרית, היא מסכנת חיי יהודים.

ואין פה שום קטגוריה על עם ישראל. מדובר פה על פלג מסויים, שגם הרב שמואל אליהו מתבטא כך לגביו.

באותה מידה אפשר לומר שאת מרבה קטגוריה כאשת מדברת על רוח הפלגנות הנושבת במגזר החרדי.

בקיצור, מצווה להוקיע את הרבנים הללו ואין בכך שום בעיה.

 ומסכים איתך, רק בקטע של רדיפת הרבנים יש דברים שאני חושב שהם צודקים... אין מה לעשות ואסור לפסוק פוליטית, זה לא חלק מכללי הפסיקה

זה גם נגד אנשים שהיו יקיריהם בעבר, אבל העיזו לפסוק פסיקה לא פופולארית (ע"ע הדיין אוריאל לביא) ואחרים.

מי שמעיז לפסוק הלכה נגד המיינסטרים החרדי, מוקע ונרדף. גם גדולים מבוגרים כמו הרב שטיינמן שרוב הציבור הליטאי מאחוריהם נרדפים ומוקעים לעין השמש בגלל שהם העיזו "להתפשר" פעם פעמיים.

זה לא ציבור שהייתי רוצה להשתייך אליו, בשום צורה.

1. להגביה את עצמך. 

2. לכרות בור מתחת לשני.

במקום לחזק את נקודות הטובות בציבור הדתי לאומי (ולא חסר כאלה) בחרת לציין דווקא את נקודות התורפה (השגויות להפליא) של הציבור החרדי.

מבלי להיכנס לעובדה שגוף ההודעה הוא (ברובו) שיכפול סיסמאות של חילוניות-על-חרדים חסרי בסיס ומעוותות (כמעט לחלוטין). 

מאז ומתמיד היו בעמ"י כל מיני יהודים 'פשוטים' 'עמי הארצות' השון יהודים כאלה שלא כ"כ היו 'דוסים' (בסיפורים החסידיים הם תמיד מל"ו צדיקיםאבל רובם לא היו כאלה)

כיום רב היהודים האלה מזוהים עם הציונות הדתית אבל הם לא באמת יצאו מבית המדרש של הציונות הדתית.

בדיונים כאלה חשוב לשים לנק' הזאת לב ולא לדון עליהם.

(ממילא רמת שמירת המצוות היא בגדול זהה לחרדים)

ולומדים באקדמיה, כך שהדברים שכתבת אינם תוספת שגם ת"ח עשו זאת.

[למעשה, כנראה רוב העמי ארצות היו עובדים, מיעוטם היו מעורים בתרבות, וללמוד באקדמיה כנראה לא רלוונטי ליהודים ברוב התקופות].

היה האם דרכה של הציונות הדתית להליכה לחיי המעשה, גורמת כתוצאת לוואי לנפילות.

[מבלי לערער על קיומו של ערך כזה כעיקרון].

התשובה של הר המורניקית הייתה, שיש נפילות, שהם בכלל לא תוצאה של דרכה של הציונית הדתית ולא יצאו מבית מדרשה, אלא מאחר שהיהודים הפשוטים/עמי ארצות/ לא דוסים נטו להצטרף לציונות הדתית, במילא יש הרגשה שהנפילות קיימות שם יותר.

אבל זה נאמר בקשר לנפילות, לא להליכה לחיי המעשה.

כל הסיסמאות שהזכרת.

לא בגלל שאין ערך חלילה ל'לתקן עולם במלכות ש-די", אלא כי הם הרבה פעמים מתפקדות כסיסמאות ודיקלומים, כך שבפועל עוסקים בחול, ו"קידוש החול" זה בעיקר סיסמא.

צריך הרבה מחשבה לגבי הערכים האלה ואיך מיישמים אותם, עוד לפני שמגיעים לשאלה האם ואיך לסייג אותם מטעמי זהירות מנפילות.

אני חושב שכאשר השליחות בחיי המעשה היא יותר ברורה, ממילא החשש מנפילות הרבה יותר קטן.

לחיים במציאות הזאת יש מחיר עוד יותר גדול.

גם לניתוק ממנה, אבל זה פחות העניין.

התכחשות למחיר הזה, שאכן בא בעיקר לידי ביטוי בחינוך היא עצימת עיניים בעיני. כן, יש מחיר - ואנחנו מוכנים לשם אותו כדי לחיות חיים יותר נכונים ובריאים ובכך אנחנו מאמינים שאנחנו מקיימים את רצון ה'.

כשחיים והולכים ונושמים ורצים ונוסעים וטוענים ומתווכחים...אז מתי שהוא גם נופלים. אין אפס.

חוץ מזה - אני מאמינה שזה רצון השם - שלא נפחד מהעולם הזה ולא מההתמודדויות שהוא מביא, שנחיה אותו עד הסוף.

ברור שיש מחיר לכל דבר וגם למלחמה על המדינה הזו ועל העם. ב"ה שיש כל כך הרבה מה להרוויח מזה.

לא מצליחה להבין איך אפשר לשבת בצד אל מול הגאולה הזו שלנו.

(בקשר לקרבה לעולם החרדי VS חילוני - נראה לי שזה עניין של חוויה אישית).

גיט שבעס

נפילות הן חלק ממציאות החיים. (השאלה עד כמה ניתן למנוע אותם, כיצד והאיך ניתן, בסופו של דבר, לקום מהם).

מי שחושב שבאנו לעולם בכדי לסיים את המאה ועשרים שלנו עם כמה שפחות עוונות ביד- טועה. ובגדול.

רק לפני כמה שבועות סיימנו את מה שנקרא "הימים הנוראיים". הרי המטרה של כל הראש השנה-יו"כ-כפרת עוונות-וכו' היה בכדי להגיע למטרה מסוימת- סוכות. חג זה מהווה את סמל הקשר בין עמ"י להקב"ה- ענני הכבוד. (=סוכה).

כך שניתן לראות בתכלס שהמטרה היא לא ה"כפרת עוונות" אלא הקשר עם ה'.

עוד דוגמה ניתן לקחת מבריאת העולם: מטרת בריאת העולם היה בכדי שישראל יפרסמו את שמו יתברך בעולם.

לא בכדי שנתכנס ב'קונכייה' עד סוף כל הדורות.

יש לנו ייעוד בעולם. יש מטרה. ואבוי למי שחושב שהוא יכול להימנע למלא אותה.

הוא עוד עלול לחזור לכאן בשנית.

אגב-

אם כך החניך אמר- סימן שיש לו עוד הרבה מה ללמוד מהמגזר החרדי.

תן לו כמה שנים לחיות בעולם הזה כדי להבין עד כמה הוא טועה ומטעה.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

השאיפה היא להצליח לפעול טוב ככל יכולתנו בכל מצב שאנחנו נקלעים אליו.

אין לי שום ביטחון שאצליח להמשיך כך עד סוף ימי, אבל כל עוד אני יודע שהשתדלתי כמיטב יכולתי, אני רגוע.

להצליח לשמוח במקום שיש לי, ובו זמנית לרצות להתקדם ולהשתפר.

שהדחיפה קדימה לא תבוא מתוך מרמור, אלא מתוך רצון להגדיל את האור.

לא יודעת אם זו 'הצלחה', אבל זו השאיפה שלי. אני די שם, ברוב התחומים, לצערי עוד לא בכולם. עובדים על זה...

שאפשר לומר שהגעתי ל'מסלול', אני עובד כבר כמה שנים בחברה יציבה, ובתפקיד טוב.

אבל עכשיו כבר יש הרהורים,

אולי לעבוד פחות כי זה בא על חשבון המשפחה.

לפעמים יש רצון שכזה שיפטרו אותי..

קיצור, החיים מורכבים.

וכל 'פסגה' שמגיעים אליה היא רק נקודת מחשבה למקום הבא שיהיה

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

מה לגבי אוגרים סוריים?

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....