התייחסות לטענות והסכמה חלקית איתן, אבל קביעה שאחרי הכול אצל הדתיים לאומיים יותר טוב ודרכם טובה ונכונה יותר.

ואמרתי אני בלבי: הם יטעו, ואני אקיים אידאולוגיה נכונה בצורה אמיתית.

אח"כ ראיתי בשבושי"ם בישיבות הגבוהות שיש עוד כמה אנשים כמוני...

כתוב שארבעה מתו בעטיו של נחש,

בנימין בן יעקב, עמרם אבי משה, ישי אבי דוד וכלאב בן דוד.

מהרב בעין אי"ה יוצא שאלו ארבעה אנשים,

שאמנם היו צדיקים, אבל לא שמענו עליהם כלום,

אבל אברהם, יעקב, משה, דוד ואחרים,

שירדו לעולם המעשה בהתמסרות לעמ"י,

חטאו, לפי מדרגתם הגדולה.

הקב"ה רוצה אותנו בעולם המעשה,

והנפילות שלנו הם חלק מההתקדמות.

אחת שאלתי ואותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי,

אך מה אעשה והקב"ה רוצה שתבוא עלי מלחמה,

בשדה הקרב הקשה של המציאות...

על גישה כמו זו של חניך שלך,

אמר רבינו בחיי: מן הזהירות - שלא תרבה להיזהר...

בין שאלת העיסוק בחיי המעשה, לשאלת הקרבה לחילונים ולחרדים.

ב. יש מה ללמוד מהחרדים בעניין הזהירות.

ג. לפעמים יש סיכונים רוחניים שצריך לקחת למען מטרה חשובה.

ד. יש מקום שכל אחד ואחד ישאל את עצמו, האם באמת מה שמוביל אותו לחיי המעשה זו השאיפה לתקן עולם במלכות ש-די, ואיך זה מתבטא בחיי המעשה שלו.

שמי שעלול ליפול בשל השילוב בין דת ומדינה וכל זה,

מוטב לו שישאר באהלה של תורה, מה שנקרא היום חרדי

הציבור הדתי לאומי כל כך גדול ומורכב מדעות שחלקם הפוכות לגמרי

עד שקשה להכליל עליו משהו- כי כל דעה אומרת משהו אחר.. 

יש קבוצות שאתה צודק לגביהם, ויש כאלה שממש לא

אם לאומיות זה לצאת מ4 אמות שלי וזה יגרום לי לרדת ברמה אני מחויב לזה? לא נשמע לי בכלל

לאומיות זה הקישור לעם ולארץ, ובציבור הדתי יש את זה ברמה גבוהה בכללי

אבל למה זה נחשב לרדת ברמה?

קישור לעם הוא בכלל מצווה מאד חשובה "ואהבת לרעך כמוך", וקישור לארץ זה קישור לתורה שמדברת כל הזמן בשבח הארץ. נכון שיש חברות בציבור הדת"ל שקצת מנתקות את העניינים האלה מהתורה או שהופכות אותם לדברים הכי חשובים על חשבון התורה (הם בהחלט חשובים מאד, ע"ע דברי רבי עקיבא, אבל לא על חשבון שאר מצוות התורה),

אבל בדיוק בגלל זה אתה יכול לבחור לאיזה חברה בציבור הדת"ל להשתייך, תשתייך לחברה שמתאימה לך מבחינת ההשקפה וככה רק תתעלה

(לא הבנתי מה הבעיה לצאת מד' אמותך, להפך, כדי להתקדם בחיים צריך לצאת מהריבוע שלך ולראות דברים נוספים)

זה קל נורא לקחת את העולם החרדי שנראה מודל מושלם בהרבה מובנים לחיי תורה ומצוות. נמיכות הקומה ותחושת החולשה למול העולם הזה לגמרי לא נדירה בצדדים המקפידים יותר של המגזר שלנו, והודעותך אינן חריגות בתחום הזה.

מבחוץ מנקודת המבט של שומר תורה ומצוות אפשר לראות הרבה דברים חיוביים אצלם. הריחוק מעולם העבודה והציונות מרחיק מהעולם החילוני המקולקל (בעינייהם, ובחלק מהדברים גם בעיניי) וכן סיבות נוספות.

אבל כשמסתכלים לעומק - רואים שם זלזול במצוות כמו יישוב ארץ ישראל, זלזול בנס העצום של קיומה של מדינת ישראל בין הזאבים שלנו, זלזול עצום בכספים "של מישהו אחר" שגוררת תופעת האברכים (כמו גם בטלה, והישענות על הציבור שהרמב"ם דיבר בחריפות נגדה).

ועל זלזול בתלמידי חכמים שמעיזים לחשוב אחרת (סרוגים, ולא רק) - אני אפילו לא אתחיל לדבר.

(ע"ע מה שעשה המגזר החרדי והחרד"ל לרב יובל שרלו או רדיפת הרב דוד סתיו בצורה לא עניינית, כמו גם אחרים)

זה רק נראה שהנפילה בצד הדת"ל.

רק נראה.

אשליה אופטית.

כולנו בני אדם, ולכולנו יש מה לתקן.

בבחירה בינה לבין תרבויות אחרות שקיימות היום בעולם, תרבות המערב מנצחת בנוק-אאוט.

(זה לא ימנע את הקריסה שלה, אגב)

אני מעדיף את תרבות המערב על פני תרבות המזרח ודעא"ש.

ואל תגידו לי תרבות יהודית, בשביל לפתח את האחרונה צריך לשבת בארץ ישראל עוד כמה ששנים ולהתחיל לברור את מה שיש למערכת הזו להציע.

(עריכה, כבודם של גדולי תורה)

רוצה לחלוק? תחלוק, ואפילו בחריפות, אבל באופן ענייני.

מוצדקת או לא? כל אחד יבדוק את עצמו היטב אם חדוות המחלוקת היא המניעה אותו.

כמו שאמר הרב שמואל אליהו: הרב סתיו מתייצב לצד השמאל ואומר לא לירות במחבלים הרוצחים הללו. בשריפה בדומה הם הלכו להתנצל על הרצח כאילו יהודי רצח לפני שהתברר כלל אם זה יהודי. זה מצטלם טוב. הרב שרלו מציע להיות הומניי יותר מהתורה.  לתת אזרחות למסתננים מסודאן. לקלוט פליטים סורים. הנהלת צהר פירסמה שמותר למכור דירות לערבים. באופן מופלא כל הפסיקות מיישרות קו עם המסרים של הקרן החדשה לישראל. ובאופן מופלא כולם הפך פסקים מפורשים של השולחן ערוך. אנחנו מחוייבים להלכה'.

הרבנים הללו מסוכנים לתורה וצריך להיות עיוור בכדי לא לראות זאת.

משום שא. אתה בסופו של דבר תתן את הדין. ב. אם זה לא מתפקידך, אתה מרבה קטגוריה על עם ישראל בתקופה רגישה.

לא אמרתי לא לחלוק. 

בהקשר לשירשור אחר כאן - לא הייתי ממהרת לאמץ את רוח הפלגנות הנושבת במגזר ההוא.

אני כבר לא מדבר על הצד הרוחני.  הפסיקה מהשבוע של סתו, לבד מהיותה משובשת מוסרית, היא מסכנת חיי יהודים.

ואין פה שום קטגוריה על עם ישראל. מדובר פה על פלג מסויים, שגם הרב שמואל אליהו מתבטא כך לגביו.

באותה מידה אפשר לומר שאת מרבה קטגוריה כאשת מדברת על רוח הפלגנות הנושבת במגזר החרדי.

בקיצור, מצווה להוקיע את הרבנים הללו ואין בכך שום בעיה.

 ומסכים איתך, רק בקטע של רדיפת הרבנים יש דברים שאני חושב שהם צודקים... אין מה לעשות ואסור לפסוק פוליטית, זה לא חלק מכללי הפסיקה

זה גם נגד אנשים שהיו יקיריהם בעבר, אבל העיזו לפסוק פסיקה לא פופולארית (ע"ע הדיין אוריאל לביא) ואחרים.

מי שמעיז לפסוק הלכה נגד המיינסטרים החרדי, מוקע ונרדף. גם גדולים מבוגרים כמו הרב שטיינמן שרוב הציבור הליטאי מאחוריהם נרדפים ומוקעים לעין השמש בגלל שהם העיזו "להתפשר" פעם פעמיים.

זה לא ציבור שהייתי רוצה להשתייך אליו, בשום צורה.

1. להגביה את עצמך. 

2. לכרות בור מתחת לשני.

במקום לחזק את נקודות הטובות בציבור הדתי לאומי (ולא חסר כאלה) בחרת לציין דווקא את נקודות התורפה (השגויות להפליא) של הציבור החרדי.

מבלי להיכנס לעובדה שגוף ההודעה הוא (ברובו) שיכפול סיסמאות של חילוניות-על-חרדים חסרי בסיס ומעוותות (כמעט לחלוטין). 

מאז ומתמיד היו בעמ"י כל מיני יהודים 'פשוטים' 'עמי הארצות' השון יהודים כאלה שלא כ"כ היו 'דוסים' (בסיפורים החסידיים הם תמיד מל"ו צדיקיםאבל רובם לא היו כאלה)

כיום רב היהודים האלה מזוהים עם הציונות הדתית אבל הם לא באמת יצאו מבית המדרש של הציונות הדתית.

בדיונים כאלה חשוב לשים לנק' הזאת לב ולא לדון עליהם.

(ממילא רמת שמירת המצוות היא בגדול זהה לחרדים)

ולומדים באקדמיה, כך שהדברים שכתבת אינם תוספת שגם ת"ח עשו זאת.

[למעשה, כנראה רוב העמי ארצות היו עובדים, מיעוטם היו מעורים בתרבות, וללמוד באקדמיה כנראה לא רלוונטי ליהודים ברוב התקופות].

היה האם דרכה של הציונות הדתית להליכה לחיי המעשה, גורמת כתוצאת לוואי לנפילות.

[מבלי לערער על קיומו של ערך כזה כעיקרון].

התשובה של הר המורניקית הייתה, שיש נפילות, שהם בכלל לא תוצאה של דרכה של הציונית הדתית ולא יצאו מבית מדרשה, אלא מאחר שהיהודים הפשוטים/עמי ארצות/ לא דוסים נטו להצטרף לציונות הדתית, במילא יש הרגשה שהנפילות קיימות שם יותר.

אבל זה נאמר בקשר לנפילות, לא להליכה לחיי המעשה.

כל הסיסמאות שהזכרת.

לא בגלל שאין ערך חלילה ל'לתקן עולם במלכות ש-די", אלא כי הם הרבה פעמים מתפקדות כסיסמאות ודיקלומים, כך שבפועל עוסקים בחול, ו"קידוש החול" זה בעיקר סיסמא.

צריך הרבה מחשבה לגבי הערכים האלה ואיך מיישמים אותם, עוד לפני שמגיעים לשאלה האם ואיך לסייג אותם מטעמי זהירות מנפילות.

אני חושב שכאשר השליחות בחיי המעשה היא יותר ברורה, ממילא החשש מנפילות הרבה יותר קטן.

לחיים במציאות הזאת יש מחיר עוד יותר גדול.

גם לניתוק ממנה, אבל זה פחות העניין.

התכחשות למחיר הזה, שאכן בא בעיקר לידי ביטוי בחינוך היא עצימת עיניים בעיני. כן, יש מחיר - ואנחנו מוכנים לשם אותו כדי לחיות חיים יותר נכונים ובריאים ובכך אנחנו מאמינים שאנחנו מקיימים את רצון ה'.

כשחיים והולכים ונושמים ורצים ונוסעים וטוענים ומתווכחים...אז מתי שהוא גם נופלים. אין אפס.

חוץ מזה - אני מאמינה שזה רצון השם - שלא נפחד מהעולם הזה ולא מההתמודדויות שהוא מביא, שנחיה אותו עד הסוף.

ברור שיש מחיר לכל דבר וגם למלחמה על המדינה הזו ועל העם. ב"ה שיש כל כך הרבה מה להרוויח מזה.

לא מצליחה להבין איך אפשר לשבת בצד אל מול הגאולה הזו שלנו.

(בקשר לקרבה לעולם החרדי VS חילוני - נראה לי שזה עניין של חוויה אישית).

גיט שבעס

נפילות הן חלק ממציאות החיים. (השאלה עד כמה ניתן למנוע אותם, כיצד והאיך ניתן, בסופו של דבר, לקום מהם).

מי שחושב שבאנו לעולם בכדי לסיים את המאה ועשרים שלנו עם כמה שפחות עוונות ביד- טועה. ובגדול.

רק לפני כמה שבועות סיימנו את מה שנקרא "הימים הנוראיים". הרי המטרה של כל הראש השנה-יו"כ-כפרת עוונות-וכו' היה בכדי להגיע למטרה מסוימת- סוכות. חג זה מהווה את סמל הקשר בין עמ"י להקב"ה- ענני הכבוד. (=סוכה).

כך שניתן לראות בתכלס שהמטרה היא לא ה"כפרת עוונות" אלא הקשר עם ה'.

עוד דוגמה ניתן לקחת מבריאת העולם: מטרת בריאת העולם היה בכדי שישראל יפרסמו את שמו יתברך בעולם.

לא בכדי שנתכנס ב'קונכייה' עד סוף כל הדורות.

יש לנו ייעוד בעולם. יש מטרה. ואבוי למי שחושב שהוא יכול להימנע למלא אותה.

הוא עוד עלול לחזור לכאן בשנית.

אגב-

אם כך החניך אמר- סימן שיש לו עוד הרבה מה ללמוד מהמגזר החרדי.

תן לו כמה שנים לחיות בעולם הזה כדי להבין עד כמה הוא טועה ומטעה.

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

זוכר? אם גם לא בתגובה נחמדה כל כך....

ולפעמים קורה שלא רואים מה מגיבים, כי נכנסים לפורום אחרי ימים אחדים וגם המגיבים

לא עונים מייד; אני יכולה עכשיו להגיב למישהו שכתב עוד בתמוז וגם להיפך.....

זה ממש בולט, וכל הכבוד על זה.

אנחנו לומדים מזה.

תודה על הדיבור הזה. ממש שימח אותי.

פתאום הרגשתי לרגע לא שקוף.. שמישהו שם לב ללב שלי. שאני קיים. תודה!

ואפילו שלא מכירים, מכירים באיזה מקום; הרי האופי, האישיות

ניבטים גם אם השם בדוי...

ו...בבקשה!

גם לא מקלחת צוננת מינימלית?

לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!

מחזקים את ידך במנהג החשוב

הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.

ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.

אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.

הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.

והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.

לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו

לא יכול כבר עם שלושת השבועות האלה - צעירים מעל עשרים

אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?

ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?

לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.

היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.

הבעיה שנגמר המלאי

אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.

נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.

אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.

בשבת ראש חודש, הכוונה

הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה

שיש כאלה שבאמת עושים את זה,

או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,

התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.

(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)

שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.

בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.