וכל ניסיון גם להתפלל בכוונה ובריכוז וגם להיות שוטרת ישמש דוגמא לא טובה לתלמידים. כי תפילה, בצורה האידיאלית והרצויה שלה,  כזאת שאנחנו רוצים להציג לתלמידים- לא יכולה לבוא תוך כדי התעסקות במשהו אחר. עם כל החשיבות של התעסקות בבעיות משמעת. זה מבטא שהיא לא הדבר הכי חשוב מבחינתנו אם לא אפילו קצת זילזול.

אי אפשר ללכת על הכל ביחד וצריך לבחור- או שאנחנו מראים דוגמא חינוכית ומתפללים בריכוז, או שאנחנו עכשיו עם הכובע של השוטר. 

לדעתי בסופו של דבר תלמידים שירכשו וירגישו כבוד לתפילה אלה תלמידים שראו את המורה שלהם מרוכז בה מעל הכל. כי דוגמא אישית בעניין הזה, כמו בעניינים נוספים, היא הכי חזקה. 

ואולי כדאי להפעיל את הסמכות והקשיחות לפני ואחרי התפילה. להבהיר שאת לגמרי רצינית בכוונה שלך כשאת דורשת מהם להתפלל יפה ובשקט. 

אני בתחילת השנה אמרתי שאני רוצה לראות תפילה יפה ועד שתהיה יפה אני מתפללת לפני כן בבית ולא איתן. עבדתי איתן על התפילה. ביקשתי מהבנות לאחר כל תפילה לתת לעצמן ציון על התפילה שלהן. צ'יפרתי את הבנות שנתנו ציון גבוה, כשלרוב הכיתה היה ציון גבוה צ'יפרתי את כולן. מי שהתעסקה באמצע התפילה במשהו, הייתה צריכה לשים אותו בארון שלי למשך שבוע...

עבדתי קשה. התפילה הייתה יפה ואז התחלתי להתפלל איתן. הבוקר שוב היה קשה, שוב נתתי להן לתת ציון לעצמן... וכו'. 

בסוף הן לומדות. 

וגם,אפשר הרבה עבודה פרטנית בנושא הזה. 

בהצלחה. 

תסבירי כמה קדושה וחשובה תפילת 18 שבה עומדים ברעד לפני מלך וכמובן אסור לדבר- ולכן עד שהכיתה תבין ותתפלל כולה כראוי את לא יכולה להתפלל איתם- אלא נאלצת לשמור כדי שלא יפריעו למתפללים

מנסיון של הרבה שנים בהוראה- נראה לי שהדוגמא האישית חשובה יותר מההערה.

ממליצה:  לקבוע כללים ברורים. בזמן התפילה אין עיסוקים אחרים, שולחן נקי וכו

 לשוחח, ללמוד, לקבוע יעדים:למשל: השבוע משתדלים להגיד פסוק ראשון של שמע בכוונה, השבוע לא מדברים בכלל מישתבח עד אחרי עמידה  וכד'. אפשר לתת להן לקבוע יעד  ולהתקדם לאט לאט.

עד ברוך שאמר -להעיר, לסדר, להשתיק וכד' מברוך שאמר- אפשר בסימנים אבל בלי לדבר. גם אם המחיר הוא רעש. אחרי התפילה אפשר להעיר, לטפל  וכו' לדעתי- חינוך לתפילה יבוא יותר  מזה שהם יראו איך המורה מתפללת מאשר שיעירו להן וידברו בתפילה. לא לעבור לסדר היום. לטפל בזה אחרי התפילה. יש בזה אמירה מאד חזקה.

 כמורה- אני הייתי לוקחת את הכסא ויושבת בסוף הכיתה ולא בשולחן שלי עם הפנים אליהן. למרות שגם מאחורה רואים בדיוק מה קורה בכיתה-  בכוונה לא הייתי מתמקמת בעמדת ה"משגיחה".

 ועוד שני דברים: אחד ללמוד על תפילה ולהתחזק בתפילה בעצמי.

                     לזכור- שלא עליך המלאכה לגמור  ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה... 

 בהצלחה!!

דבר ראשון , כל הכבוד על העלאת הבעיה. 

 אין מה להתבייש. תשימי לב שאת עוסקת בעבודת החינוך ולא בקיום המצווה ממש.

בטוחני שכאשר את מתפללת לבד הנך מרכזת את כל הכוחות כדי לצאת ידי חובת התפילה ,

אבל כאשר נמצאים עם התלמידים ,הם בהחלט גורמים להיסח הדעת.

בכל מקרה, אני מציע לא להפסיק בתפילת שמונה עשרה בשום מקרה.אין שום היתר לכך.

יחד עם זאת אני מציע ,כפי שאני נוהג , להתפלל מוקדם יותר ,לפני שמגיעים לעבודה,

והתפילה עם התלמידים תהיה בבחינה של 'צפצוף התוכי'. התלמידים ישמעו אותך מתפללת אבל הם לא צריכים לדעת

שלמעשה התפללת כבר.

כך לא יכבד עליך אם תעירי הערה לתלמיד מפריע ומצד שני תוכלי להראות דוגמא לתלמידים כיצד לומר את התפילה נכון.

אגב, בניגוד לקודמי ,אני מציע לשבת מול התלמידים בבחינת "והיו עיניך רואות את מוריך".

יישר כח ובהצלחה . 

בע"ה

כמה דברים:

1. אל תכעסי על עצמך, לא נתת דוגמה לא טובה, גם ההלכה כותבת שיש מקרים (מסויימים) שבהם צריך להפסיק את התפילה ואפי' לצאת מבית הכנסת (כגון להתפנות, או מקום עם ריח לא טוב, או מקום שאי אפשר לכוון בו כלל ועוד...). לכן, אל תדאגי על זה.

2.  אינני יודע איזו כיתה זו, אך ניתן להפוך את התפילה למשהו אחר. נסי לשלב קצת שירים בתפילה, קיראי להם קטע קטן מחזק על תפילה ודיבור עם ה' (לפני התפילה או לאחריה). תעזבי את המקום של השוטרת, אפשר לפתור את רוב בעיות המשמעת בלי עונשים והערות. 

3. מעל הכל- דוגמה אישית. היה לי ר"מ בכיתה ז',שהיה מתפלל עם עיניים סגורות ומתפלל. אנחנו, ילדים חסרי דעת, היינו צוחקים עליו, אך עד היום, כמעט 20 שנה אחרי, התמונה שלו מתפלל לא יוצאת לי מהראש (ואני מתפלל קצת יותר מצחיק אפי'..) 

זיכרי, לא עלייך המלאכה לגמור, תפקידך הוא להשתדל לקדם את תלמידותייך בנושא התפילה, לא בטוח שתיראי תוצאות ישירות. מה שכן בטוח- אם תתפללי את כמו שצריך- תהיה להן דוגמה אישית לכל החיים. ומה זה יעזור? אולי בעוד כמה שנים, כשהן כבר ירצו לדבר עם ה', וזה יהיה הרבה בזכותך.

 יש עוד מה לומר אך אין המקום להאריך מידי. בהצלחה רבה.

מדובר על כיתה ד'.

אני לא המחנכת או משהו, רק מורה מקצועית שפעם בשבוע מלמדת שיעור ראשון. (כמובן שכל מורה באשר הוא מחנך ועליו לשמש דוגמה)

בדר"כ עד עכשיו הייתי מתפללת בבית, ואח"כ בכיתה אומרת תהילים מתוך הסידור. פעם אחת אפילו השתמשתי בזה בשביל שיחת מוסר שהעברתי אחרי תפילה שהייתי צריכה להעיר בה הרבה.

אמרתי שלצערי לא יכולתי להתפלל שחרית ובמקום אמרתי תהילים- פשוט כי יש מקומות בתפילה שאסור לעצור, וראיתי שההתנהגות לא מאפשרת לי לא לעצור.

סיפרתי על עונשו של הנחש ומדוע זה עונש, וכמה יש לנו זכות שיש לנו קירבה לקב"ה לבקש ולהתפלל על צרכנו וכו'.

לגבי ההצעות של המיקום בכיתה- דווקא אני מסתובבת בכיתה.

אני מתפללת מתוך הסידור ומדי פעם כשיש הפרעות אני פשוט עוברת מקום על יד מי שמפריע, מסתכלת בשתיקה ומורה על הסידור. עד כה זה הצליח והיה יעיל.

הבעיה היא רק בתפילת שמונה עשרה, שאז אני "מקובעת" למקום אחד (כרגע היו רק פעמיים שהתפללתי עם הכיתה כרגיל ולא אמרתי תהילים במקום. פעם אחת הייתה תפילה מדהימה, ובפעם השנייה- כמו שכבר תיארתי...)

אני זוכרת ששמעתי פעם דוגמה שאם יש משהו שממש מטריד אותי בתפילה (ספר קודש שנפל) ניתן לסדר אותו ולחזור לתפילה.

זה אולי קצת שונה, כי זו הפסקה בשתיקה ומה שעשיתי דרש ממני דיבור...

אבל באמת שבסיטואציה עצמה לא ידעתי אם מותר (לשם חינוך וגם לשם התפילה עצמה), ובגלל זה הפסקתי.

ועוד דבר- אני מנסה לחזק על ידי בחירת "מצטיינות תפילה".

אם יש עוד רעיונות (דברים שלא יגזלו לי זמן, כי יש לי רק שעה בשבוע ללמד וחשוב לי להספיק חומר ב-15 דק' שנשארות) אשמח...

א. לא הבנתי למה את הרגשת שוטרת? אני בכיתה מעולם לא הרגשתי שוטר, אני תמיד מאמין שמה שאני עושה בכיתה הוא קודם כול לטובתם, וכך גם בעניין התפילה, בתחילת השנה הבהרתי להם שכשאנו מתפללים אנו מתחברים עם ה' (התופל כלי חרס....) ואז שאלתי.... מי הוא הילד שיש לו את החבר שהוא הכי נהנה להיות בקירבתו? כולם הצביעו כמובן (כי הרי מיהו שיאמר שיש לו חבר שהוא לא נהנה להיות בקירבתו) ואז שאלתי, מיהו התלמיד שיש לו חבר שכל מה שהוא מבקש ממנו הוא נותן לו? העצבעות ירדו כמובן (וגם חלקם שהשאירו את האצבע מורמת, שאלתי אותם מיהו חברם, ואז ביקשתי מהחבר לבקש משהו שהוא רוצה וכו' וכו') עכשיו תחשבו אם יש פה מישהו שהוא חבר של הרב עובדיה/ חבר של הרבי מליובאוויטש (או כל צדיק הקרוב לליבם) בוודאי תקנאו בחבר הזה......למה? (נתתי להם לענות כיד הדמיון הטובה עליהם) עכשיו תחשבו שכל אחד מכם יכול כל יום להיות חבר של מישהו יותר גדול מהרבי מליובאוויטש, מי זה? (ה' שכל יום אנחנו יכולים להתחבר אליו ע"י התפילה)....בסוף גם הוספתי ואמרתי....... אני יודע שמידי פעם אתם תתבלבלו ופתאום תרצו לדבר באמצע התפילה..... אני נמצא פה ואהיה פה כל יום בשביל"להזכיר" לכם בשביל שלא תאבדו שום רגע ושתוכלו תמיד להישאר חברים של ה' בכל רגע מהתפילה, (אבל אני "רק" יזכיר....)

ב. אני תמיד מאמין גם בסיפור אישי.... ואני מספר להם על הקשיים שיש גם לי בתפילה... ושהייתי מאוד שמח שהיה מישהו שמזכיר לי את זה כל יום שאני מתפלל (אני עד היום זוכר ששנה אחת ראיתי שיש לי תלמיד בכיתה שיומיום לא מתפלל, וכל נסיונותי היו לשווא... ואז הגיע יום כיפור וכשלימדתי אותם על ההחלטות שצריך לקבל לקראת השנה החדשה, כתבתי על הלוח כותר ההחלטות של כיתה ב' לקראת השנה החדשה וביקשתי מכל אחד להציע מהן החלטתיו לקראת השנה החדשה (אתם לא חייבים להציג בפני כולם, מי שרוצה מוזמן....) ואז חלק מהאצבעות הורמו.... ואז אמרתי להם שלפני שאני אומר את הצעותיהם אני אומר את שלי (דוגמא אישית כבר אמרנו?) ואז אמרתי שאני המורה מחליט שמהיום והלאה אני אתפלל תפילה ביתר כוונה ואשתדל מאוד מאוד לא לשוח שום שיחה במהלך התפילה.... התלמיד הנ"ל לא היה בין אלו שרצו להציע את צעותיהם להשתפרות בשנה הקרובה, אבל למחרת הוא היה התלמיד המצטיין בתפילה מילה במילה ומתוך הסידור וכך הימים שלאחריו.)

ג. אני לא מתפלל יחד עם הכיתה כך שהבעיה שעליה דיברתי לא קיימת אצלי ואני חושב שגם לעשות שששש..... הוא איננו דוגמא טובה לתלמידי הכיתה (גם אם הוא איננו קולני) ולכן אני חושב שצריך להימנע ככל האפשר מלהתפלל ביחד עם הכיתה (כי הרי מידי פעם אצטרך להזכיר להם על ההתחברות עם ה')