בס"ד

 

 

אחרת, למה אני כאן?

 

אכן יש בעיה נפוצה בציבור הדתי של התפסות לקונספציה מסוימת, לא הייתי קורא לה דווקא חסידות - אבל היא  אכן מאוד מוגדרת וברורה. עולם הערכים הדת"ל הוא די ברור - בגלל שהחברה מגדירה אותו בתורה מאוד ברורה.

 

בס"ד

 

יפה מה שכתבת

איך אמר צ'רצ'יל? "מעולם לא נכתב הרבה כל כך, במילים מעטות כל כך".

תודה.

 

רק מעניין אותי עד כמה הבעיה הזו נפוצה (כלומר, האם יש חלקים בציבור שנקיים ממנה), ומה התרופה?

האם יכולה להווצר חברה ללא קונספציה מסוימת? האם קיימת חברה ללא לחץ חברתי?

הרי עצם המשמעות של חברה הוא ויתור, כניעה מסוימת ונטישת האינדוידואליות המוחלטת לטובת מוסכמות כלשהן.

כתוצאה מכך, נשאל את עצמנו - האם לחץ חברתי הוא בהכרח שלילי?

התשובה היא שלא. דוגמא ברורה לכך היא הישיבה - ללא הלחץ החברתי העצום שקיים בישיבות, כנראה שאף שמיניסט לא היה מצליח לעבור לכך וכך שעות לימוד יומיו לאחר שנה וחודשיים של כך וכך שעות בטלה יומיות.

 

אם כך, האם השתייכות לחברה כוללת בהכרח את מחיקת הזהות האישית שלנו? כנראה שכן.

 

(איך כותב הרב פרומן?:

אני מעדיפה לא להרחיב בדיעותיי כאן.

(כנראה שבערך מאותה סיבה שאינני נוהגת לצאת בהצהרות שמאלניות, כאן)

 

בכל אופן, *מה ששמעת בשם החסידות* לא נקרא לבדוק מהי חסידות,

אני בטוחה שתוכל לשמוע הרבה מאד דברים שלא תסכים איתם מאנשים ליטוואקים,

ובכל זאת עדיין תישאר כזה, כי גם בתוך זרם מוגדר מאד יש המון זרמים קטנים.

לכל אחד יש הפרשנות שלו.

לבדוק מהי חסידות זאת בעצם משימה ענקית, שמעולם לפי המשתמע מדבריך לא עשית אותה.

 

(וזה לא אומר שיש לי בעייה שתמשיך לנצח עם קו המחשבה וההנהגות שלמדת מאביך,

ואף בפשיטות ותמימות כמו שנוהגים דווקא החסידים לומר,

רק שאם מדברים על בחירה מושכלת כשכל האופציות מבוררות וערוכות לפניך,

זה לא המצב, כנראה)

בס"ד

 

מעולם לא התיימרתי "לבדוק מהי חסידות", בגלל שאם אני אתחיל לחפש את דרכי ללא שום בסיס והנחות ראשוניות אני אלך לאיבוד לחלוטין בים הדעות שקיימות.

גם אין ספק שיש אמירות ליטאיות שאני לא מקבל.

 

אבל גם אין לי ספק שהמעט שאני מכיר את החסידות הוא בכל זאת משהו, מכיוון שבהתחשב בתפוצה שקיבלה תנועת החסידות בימינו, אין אפשרות שלא להיחשף לתורה הזו, בשונה מתורות אחרות. (וכן, קראתי גם קצת ספרים חסידיים. פחות ממה שהייתי רוצה, אבל אני עובד על זה)

יכול להיות. בעיניי אמונה מוחלטת בקב"ה, בתורתו שבכתב ושבעל פה,

היא בסיס יציב מספיק בשביל לצאת ממנו לדרך של חיפוש.

למרות שבמחשבה שנייה, גם את ההגדרות למהי אמונה מוחלטת בקב"ה ואפילו מה נכלל במילה תורתו,

אני מוצאת לעיתים מתגמשות. (לצערי הרב מאד)

 

לא הבנתי ממך את זה קודם. באמת יש שוני בין מה שתיארתי ובין לשבת ולקרוא ספרים.

 

בס"ד

 

גם אחרי ההנחות האלו, בהנחה שהסתדרת עם המחלוקות הגדולות (כמו שציינת) בהן עצמן, יישאר לך ים בלתי נדלה של דעות וגישות מנוגדות וסותרות בתחומים רבים.

 

באמת לא יכולת להבין את זה קודם, כי לא אמרתי את זה. לא התייחסתי לזה קודם, כי גם אחרי כל מה שקראתי ולמדתי, בסופו של דבר הסיבה לכך שאני נמצא איפה שאני נמצא היא מה שקיבלתי בבית.

מחוברת יותר לחסידות.
נולדתי וחונכתי וגדלתי באוירה שמקורבת לאופי החסידי יותר מאשר ל "ליטווקים" אני לא מרגישה שבויה בזה. זה נטו עניין של נטיה של הנפש,
לעומת זאת, בחלק ממוסדות הלימוד שהייתי בהם (ממש לא הרבה) החינוך היה פחות חסיד ויותר לכיוון השני והרגשתי שהדרך שהחסידות מקנה לעבודת ה' (בגדול יותר שמחה ודביקות ופחות מוסר אבל לא נפתח על זה דיון) יותר מתאימה לי ואני מרגישה את הנפש שלי בוערת בכיוון הזה.

לא מתוך עיוורון או שבי אלא מתוך טעימה פנימית.
(ואני מכירה חסידים מקרוב)

אשכרה.