חושך על פני תהום
תערובת כזו של בלגן וריק אפשרית רק בבריאה
אין מקום לנשום וגם אין את מה
יש רוח מקפיאת עצמות
עצמות שאמורות להוצר רק בעוד כמה ימי יצירה
אם היה שם אדם הוא היה מצטמרר מרמת האלוקות שם
בתוך הכלום המלא הזה
אבל לא היה שם אדם
בעוד כמה שניות ה' יכריז ויורה על תחילת בריאת העולם
הוא יכול לעשות זאת גם בלי להכריז
ועדיין
ברגעים אלו ממש
העולם פוקח את עיניו לראשונה
כשה' אומר
ויהי אור
בס"ד
היה רגע אחד שפתאום הבנתי משהו, בזכות מה שקראתי כאן.
הוא עבר, ואיכשהו איבדתי את זה באותה הפתאומיות שבה זה בא.
אבל על אותו הרגע - תודה.
בס"ד
אדמה
לא חול של ים
ממש אדמה
רכה עם ריח שעושה חשק לגשם
וחיבור לנצח
ואז פתאום
כלום
ריק
ברגע הבא הוא כבר מעניק לעצמו את השם
'אדם'
העושר שסביבו ממלא אותו
ועוזר לו לנחות ברכות אל תוך המציאות
כל היום הראשון עוסק בהכרות
עם עצמו
עם בראו
עם החיות להן הוא נותן שם
ועם אשתו שנלקחה ממש ממנו
בלילה הם מחזיקים ידיים קרוב קרוב
ורגע לפני שהוא נרדם
הוא מביט בה באהבה
וחושב
כמה טוב להיות אדם
בס"ד
ברגע הראשון הוא לא מבין מה קורה
מה הדבר הזה שיוצא מאח שלו
אדום כל כך
כלומר
הוא הכיר אותו
מהחיות
אבל לא ידע שזה אפשרי גם אצל אנשים
הוא התנשם במהירות
נחרד ממעשי ידיו
רצה לצעוק לאחיו שיקום כבר
אבל מה שהוא בו ידע שזה חסר תקווה
אז הוא רץ
רץ עד שהכל כאב לו
רץ עד שלא יכל לחשוב על דבר מלבד נשימותיו
כששמע את הבורא קורא בשמו הוא נעצר
כמה רגעים לאחר מכן
כשהדופק עוד מהיר מהריצה
הוא אמר את המשפט הראשון שלו מאז הדם
לא ידעתי, השומר אחי אנוכי
סליחהכישוף כושלבס"ד
תירצת לי בדברייך קושיה עצומה.
הרי קין רצח, צריך להדגיש, הוא רצח. ואחר כך הוא שיקר. שיקר לה'. ומה העונש שהוא מקבל? נע ונד תהיה בארץ. זה הכול? ואם זה לא מספיק, הוא מתלונן! איך הוא מעז? וה' עוד מקבל את התלונה שלו, ומקל עליו את העונש.
הקושיה גדלה לפי דברי חז"ל ש"שבעתיים יוקם קין" זה אומר שיתלו לו שבעה דורות. הרי יהוא, שאולי לא היה צדיק מוחלט, אבל אין ספק שהיה צדיק, השכר שלו היה שחמישה דורות אחריו ימשיכו במלוכה. אז איך קין מקבל כל כך הרבה הקלות?
אבל כשקראתי את מה שכתבת פתאום הכל הסתדר לי. המילים האלו, "ברגע הראשון הוא לא הבין מה קורה", ואז "הוא אמר את המשפט הראשון שלו מאז הדם", הייתי בטוח שלזה התכוונת. שהוא רק רצה להגיד "לא ידעתי, זה לא היה בכוונה". ואז, אחרי שהוא התחיל באמירת האמת, היצר ההישרדותי גרם לו לנסות לתרץ ולהגיד "השומר אחי אנוכי". ולכן ה' לא אומר לו "על מי אתה עובד" אלא "מה עשית", מה חשבת שיקרה? גם אם לא ידעת מה ההשלכות, מה חשבת שיצא מזה שתלך ותרביץ לאח שלך עוד ועוד, ושוב ושוב, (כמו שהמדרש על המילים "קול דמי אחיך" מסביר שהכה אותו במקומות רבים עד שיצאה נפשו). ואז באמת הכל מובן, העונש הוא לא על הרצח ולא על השקר, אלא על חוסר החשיבה לפני המעשה.
ואז ראיתי שכתבת "השומר אחי אנוכי".
וזהו.
אבל ממש תודה, זה גרם לי לחידושים נפלאים נוספים בנושא.
שירה
את כותבת מדהים.
תודה לך על זה
סידר לי כמה דברים שוב
אגב
מתי כתבת את זה?
שורדתתתכי דיברתי איתך על משו כזה
הייתה לי תחושה שכתבת בעקבות
כישוף כושל
שורדתתתבס"ד
נולדה לו היום בת
מאמא שלו
זה לא היה נראה לו מגעיל בכלל
והוא היה מאושר
בת בכורה בכל זאת
למרות שהיה מעדיף בן
זה נחמד
בכל ההתרגשות הזו הוא לא ממש הספיק לאכול
האיש בפינת הרחוב בהה בו
הוא שנא שבוהים בו
והיה לו אוכל
הוא לא היה צריך יותר מזה
תנועה מהירה האיש מוטל מת
והאוכל בידיים שלו
בזמן שהוא תהה אם לחלוק עם היולדת את האוכל
ה' התגלה לראשונה לנח
בס"ד
ואז כולם מתו וירד אושר שלו על העולם
שורדתתת
פיתה פיתהאת...
כאילו, מסוג הדברים שאני פשוט מחפשת איפה אפשר לקרוא מזה עוד ועוד.
תודה
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
היום יש תהיות.
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משהקוראים לזה מובחנות
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
זה חרא
דחוף!!!! ההגנה הזאת תוקעת לי את הטלפון...
אח"כ אם זוכרים אותך
אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים
הייתי איתה ביחד
