מאנונימי בגלל שחלק מכירות אותי..

היינו זוג צעיר וחיכינו כמה שנים וההריון המיוחל לא הגיע..

עברנו בדיקות שונות וטיפולים ובסוף עם התערבות רפואית קטנה,ב"ה נפקדנו.

זה היה ממש נס כי היה צורך בטיפול יותר מורכב כדי להיכנס להריון

וזה הגיע בחודש שהרגשתי הכי מיואשת ומדוכאת.

האיחור:

המחזור איחר לי ביומיים וקבעתי תור,הגעתי רופאה והיא ממש צחקה ואמרה:"אולי את בהריון..".

אמרתי לה שאני כבר לא רוצה לצפות..בפרצוף אדיש.

היא הביאה לי הפניה לבדיקת בטא ואמרה שאם המחזור לא יגיע עוד שבוע, אעשה בדיקה.

חג שבועות- נסענו להורים שלי, בשבועות הלכתי לשיעורים ולא הצלחתי להתרכז והראש שלי כאב,

הרגשתי כל הזמן שאני מקבלת וכל פעם כשהלכתי לשירותים הופתעתי שלא קיבלתי..(היו לי גם כל הזמן הזה כאבי מחזור)

אחרי 4 ימי איחור החלטתי לעשות בדיקה ביתית ,עשיתי אותה בערב וראיתי 2 פסים,אחד היה קצת חלש אז אמרתי לבעלי שאני לא רוצה לצפות יותר מידי.

ביום למחרת, עשיתי בדיקה בבוקר ושוב היו 2 פסים בולטים יותר!

אני ובעלי ממש שמחנו,אבל בכל זאת אמרתי לבעלי שצריך להיזהר לא לשמוח יותר מידי,כי גם אם זה הריון

אי אפשר לדעת איך זה יגמר..(הייתי ממש פסימית אחרי כל מה שעברנו לפני ההריון)

אחרי כמה ימים,עשיתי בדיקת בטא ובצהריים הגיעו התשובות- בטא חיובית!!

כשבעלי חזר מהעבודה,נתתי לו לראות את התוצאה והוא חיבק אותי.

בכיתי מרוב התרגשות ושמנו שירים של שמחה והודיה לה'.

אחרי יומיים,עשיתי שוב בדיקה והבטא הוכפלה ב"ה.

אחרי כמה שבועות,הלכנו לבדיקת אולטראסאונד שבה ב"ה נצפה דופק.

ההריון:

במהלך ההריון עברתי הרבה..

היה לי בהתחלה דימום פנימי שכשהרופאה ראתה אותו היא אמרה שאני צריכה לנוח ולשתות הרבה.

בהמשך,היו לי צירים מוקדמים והתאשפזתי פעם אחת.

הלכתי למלא בדיקות אולטראסאונד כדי לדעת שהכל בסדר עם העובר.

בסקירה המאוחרת אמרו לנו שיש לעובר ציסטה במח

ונכנסתי ללחץ מטורף! אחרי שבועיים,אולי קצת יותר של תפילות וחשיבה חיובית הלכנו לבדיקה חוזרת

שבה ב"ה ראינו שהציסטה נעלמה.

היתה פעם שהגעתי בגלל לחצים,ובמהלך המוניטור ראו ירידה בדופק העובר

והקפיצו אותי עם אמבולנס לבית חולים,שם ב"ה המצב בתייצב..

היו לי הרבה פחדים וחששות מהלידה והחלטנו,אני ובעלי ללכת לקורס זוגי להכנה ללידה.

בפגישות למדנו על תהליך הלידה ועל אמצעים שיכולים לעזור.

הרגשתי שהקורס עזר לי עם כל הידע וההסברים על הלידה.

מתחילת חודש תשיעי,נסענו כל שבת להורים שלי.

בגלל שהיו לי צירים מוקדמים חששתי שאלד בשבת ורציתי להיות קרובה להורים.

הרגשתי כבר שאין לי כח לסחוב וחיכתי כבר ללדת..

בהערכת משקל אמרו שהעובר גדול וזה קצת הלחיץ אותי.

הגיע שבוע 38 והלכנו לבדיקת אולטראסאונד,הטכנאית איחלה שעוד השבוע אלד..במוניטור ראו צירים.

התחלתי לקחת תה עלי פטל וכדורי קל לידה.

והעלתי את המינון של העלי פטל בהדרגה.

הלידה:

ואז הגיע יום שלישי,הרגשתי מידי פעם צירים קצת יותר חזקים ממה שהיו לי לפני זה.

הלכתי לישון ואז הרגשתי 2 צירים קצת יותר כואבים והרגשתי רטיבות בבגד.

קמתי כדי לראות מה זה ופתאום הרגשתי שנוזל לי משהו ולאט לאט זה התגבר,

הערתי מהר את בעלי שבהתחלה לא הבין למה אני מעירה אותו..

הלכתי בבית כשכל הידיים והגוף שלי רעדו.

בעלי התקשר לאמא שלי לעדכן אותה והבנו שזה ירידת מים..

הזמנו אמבולנס והייתי קצת בלחץ כי היה לי gbs חיובי.

בנתיים התארגנו והתלבשנו.

היה נראה שעבר מלא זמן עד שהאמבולנס הגיע..ואז עלינו ושכבתי שם על אלונקה,

היתה שם משהי שישבה לידי ואמרה שאגיד לה כשיש לי צירים. היו לי צירים בערך כל 5 דק'.

היא ראתה שאני לחוצה ואמרתי לה שזה פעם ראשונה וזה מלחיץ אותי.

האמבולנס נסע בלי לצפור כי הכבישים היו ריקים.

הגענו לשערי צדק,היתה שם אחות שכבר הכירה אותנו מפעם אחרת שבאתי להיבדק שם..

אחרי כמה זמן הכניסו אותי לחדר עם וילון וחיכיתי שם עם בעלי.

אחרי כמה דק' אמא שלי הגיעה נרגשת(נכד ראשון..)

הם וידאו שזה באמת ירידת מים,כאילו שאפשר להתבלבל..

בדקו פתיחה והיתה פתיחה כמעט של 3.

ואז התקלחתי קצת והצירים התחזקו.

כשהגיע ציר,התכופפתי. אמא שלי אמרה שזה טוב וניסתה לעודד אותי,אבל לא כ"כ התעודדתי כי הייתי שקועה בכאבים.

ניסינו להשתמש במכשיר הטנס והוא לא עזר,רק הרגיז אותי אז הוצאנו אותו.

המיילדת שהכרתי,אמרה שאם תיכננתי לקחת אפידורל כדאי לי עכשו כי המרדימה נמצאת עכשו והחדר לידה פנוי ואח"כ אולי יהיה עומס.

עדיין לא רציתי..

הצירים התגברו וכאבו,ביקשתי שיבדקו פתיחה והפתיחה היתה 4.

ביקשתי לקבל אפידורל, והעבירו אותי לחדר לידה.

שכבתי שם על המיטה ומידי פעם כשהיו צירים התכווצתי.

המיילדת שהיתה שם שאלה מה קרה ואמרתי לה שכואב לי.

שמעתי משהי מחדר לידה ליד שצועקת שכואב לה ושהיא לא רוצה יותר ללדת

ונבהלתי קצת,המיילדת הרגיעה אותי.

הזריקו לי אפידורל(אמא שלי ובעלי יצאו).

שכבתי במיטה ואמא שלי ובעלי היו לידי.

מידי פעם ביקשתי מאמא שלי להרטיב לי את הפנים והשפתיים כי הרגשתי ממש יובש.

לקח לי כמה זמן להתרגל לתחושות בגוף אחרי האפידורל,הגוף קצת רעד והרגשתי תחושה מוזרה ברגליים

וחלק מהזמן היה לי קשה לנשום מרוב לחץ.

המיילדות שהגיעו אמרו שאפשר לשים ברקע שירים ורציתי,אז שמו ניגונים חסידיים.

היה זמן שאמא שלי אמרה שזה שעת רצון והתפללנו,אני,אמא שלי ובעלי.

התפללנו על אנשים שצריכים להתחתן ועל כל מיני ישועות

והתפללנו על אנשים שיזכו להיפקד בזרע של קיימא..בקטע הזה היה לי קשה וירדו לי דמעות,

נזכרתי כמה קשה היה עד שנפקדנו ונזכרתי בצער הזה של אישה בלי ילדים.

אחרי כמה זמן בדקו פתיחה והפתיחה היתה 6..

והזמן לאט לאט עובר ושוב בודקים פתיחה-פתיחה 8.

ואז הרגשתי קצת יותר לחץ למטה ובדקו,פתיחה 10!פתיחה מלאה..

התחלתי להילחץ כי הבנתי שאני קרובה ללידה..

המיילדות אמרו לי ללחוץ ולאט לאט לחצתי יותר טוב.

המיילדת אמרה לי-רואים את הראש,השיער בצבע שחור. רוצה לראות?

לא רציתי.

אמרו לי כל פעם כשמגיע ציר ללחוץ חזק.

לחצתי והיתה פעם שהם אמרו תלחצי ממש חזק ולחצתי חזק ואז הרגשתי משהו יוצא ממני והחליק כל הגוף.

הייתי בשוק שזה נגמר.

והניחו את התינוקת עלי ביחד עם חבל הטבור והיא בכתה..

לא הצלחתי לנשום מרוב התרגשות,בעלי בכה מהתרגשות ואמא שלי היתה מאושרת שהיא נהפכה לסבתא.

איזה רגע נפלא זה שהתינוק יוצא לאוויר העולם,נס מופלא.

ועוד יותר נס-שהתינוקת נולדה בריאה!! (למרות כל מה שעברנו)

שתזכו בעה''י לעוד בנים ובנות צדיקים וצדיקות בקלות ובטבעיות(אני תמיד תוהה טבעיות האומנם?! הרי זה בדרך נס תמיד)

סיימתי את הקריאה עם עיניים דומעות!

איזה סיפור חיים רציני.

הקב"ה הביא לך ניסיון כי הוא ידע שתעמדי בו ועשית זאת בגדול!!

מקסימה.

שיהיה לכם גידול קל בבריאות איתנה ושמחה, וליראת שמים אמיתית.

תודה על השיתוף.

ממש היית בלידה,והשתמשת בשעת רצון הענקית הזאת!

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

עכשיו בן חצי שנה ואני בהחלט משתמשת בטרמפולינה, גם זה כרגע הכיסא אוכל שלו (אבל זה אני בשאיפה לקנות לו אחד מתאים לגיל חצי שנה) וגם לפעמים אחרי הנקה נניח הוא עדיין צריך קצת זוית כדי לא לפלוט או בזמנים אחרים שהוא לא רגוע על המשטח ובטרמפולינה כן. מאמינה שנשתמש בה עוד לפחות חודשיים.

אם זכור לי נכון יש הגבלה עד שהתינוק מתהפך

הוא כזה תופס את הצד של הטרמפולינה וחצי מתהפך אליו (בנסיון לאכול את המוטות שלה, זה הגיל שכל דבר בודקים דרך הפה) צריך לזכור לחגור אותו, לא יצא לי שהוא התהפך שם ממש אבל גם אם כן, הטרמפולינה שלנו די יציבה אז היא לא תתהפך איתו.

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.

אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.

אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.

לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

כשמתאזן מפסיקה עם החזייה

אני תמיד ישנה עם חזיית הנקה בלי ריפוד ובלי ברזלים של נקסט (וגם הולכת איתן ביום יום) בהתחלה כשהיו טפטופים גם שמתי רפידות כדי לא להיות רטובה, אבל כאמור, זה לא עזר כי היונק הקטן שלי היה תינוק פלטן ממש וכל לילה היינו רטובים שנינו וגם כל הסדין והציפית שלי...