תשאלו ביחד את הרב שלכם כך שניכם תרגישו שהרב הבין את כל הצדדים וזו דעת תורה שמקובלת על שניכם.

לכו ותשאלו רב שמקובל עליכם, ואם הוא יתיר - אז עשי לפי מה שהציעה חלושי.

(אני עשיתי כך, אבל בשביל פגים, שזה נחשב לפיקוח נפש, למרות שיש תחליפים מתאימים).

יש דעות רפואיות, ובעקבותיהן דעות הלכתיות, שאומרות שחלב אם הוא הכי בריא לתינוק, ולכן מותר לחלל שבת בשבילו.

היא שמה כפית סוכר קודם בבקבוק ואז לא היה צריך לשפוך את החלב.

שווה לשואל

שלחתי לך הצעה במסר אישי.

בהצלחה!

בעיקרון צריך בגרמא - משאבה חשמלית עם שעון שבת.

במצב שבו זה המזון של התינוק- צריך להתיעץ עם רב מה עושים במקרה שאין יכולת בגרמא (השעון שבת לא עובד, המכונה לא עובדת..) ואיזה הקלות יש.

ממליצה להתיעץ עם ד"ר דינה צימרמן - שהיא גם רופאה, גם יועצת הנקה וגם יועצת הלכתית.

ברור שהכי טוב, פשוט ונוח - להניק ישירות.

אך לפעמים זה לא מתאפשר.

ישנם תינוקות שלא הסתדרו עם פעולת היניקה, או שהתרגלו לפטמת בקבוק וקשה להחזיר אותם לפטמה אנושית שבה הזרימה איטית יותר.

ישנם גם תינוקות שמסיבות רפואיות אינם מסוגלים לינוק. לדוגמה - הבת שלנו לא אכלה שום דבר דרך הפה עד גיל שנה וחצי. לכן במשך כל השנה הראשונה לחייה שאבתי לה חלב והכנסנו לה אותו לבטן בעזרת זונדה (ומאוחר יותר דרך צינור שהותקן דרך דופן הבטן). כמובן ששאבתי גם בשבת, ולא שפכתי את החלב. שאבתי עם משאבה חשמלית שהופעלה עם שעון שבת.

במידה והיה לי מספיק חלב עד לסוף השבת הייתי שמה סבון בבקבוק(משאבה ידנית)

אני שאבתי במשך שנה שלמה לביתי שלא אכלה דבר דרך הפה אלא רק בעזרת צינור.

כמובן ששאבתי גם בשבת. לאחר התייעצויות עם רבנים, ולימוד מעמיק של הנושא (עשיתי על כך עבודה סמינריונית, אם תרצי אשלח לך אותה) - אלו מסקנותינו:

לגבי שאיבה בכלל:

• תינוק שמזונו חלב אם ואינו יונק באופן סדיר ומספיק או שאינו יונק בכלל ואוכל חלב אם מבקבוק –
• מותר לשאוב לו לקראת אכילתו. אצל תינוק בשנת חייו הראשונה מדובר ב 6 -10 פעמים ביום.
• מותר לשאוב לו גם מעבר לכמות שאוכל עכשיו, כפי שרגילה האֵם לשאוב בימות החול, כיוון שחלב זה חיוני עבורו, ולכן גם אם שואבת ושומרת למקרר או להקפאה זה בסדר.
• תינוק מעל גיל שנה, שבפועל ניזון גם ממאכלים אחרים בנוסף לחלב-אם: מותר לשאוב לו כדי לתת לו את החלב לאחר השאיבה.
• אסור לשאוב יותר מאשר עבור הארוחה הרגילה הסמוכה (כדי להקפיא וכדומה).
• תינוק חולה או פג, שאמו מתכוונת להניקו לכשיחלים, מותרת לשאוב עבורו כפי יכולתה, מכיוון שעל-פי התפיסה הרפואית היום חלב זה הוא חיוני להחלמתו הפיזית והרגשית (כפי שהוסבר בסעיף 2.1.1.)[1]
• גם אם יש לה עשרות בקבוקי חלב שכבר שאבה עבור תינוקה החולה או הפג - תמשיך ותשאב- מכיוון שאין לדעת עד מתי תוכל להחזיק מעמד בשאיבה, וייתכן שחלבה ייגמר בטרם ייגמל באמת הילד.
• אולם אם התינוק אינו מסוגל לינוק הכול, ויש צורך לשאוב יותר ממה שהתינוק מסוגל לאכול כעת כדי להגביר את ייצור החלב לעתיד לבוא (על פי יועצת הנקה), כדי שהתינוק יוכל להגדיל את צריכת החלב - במקרה כזה ראוי שהחלב המיותר ילך לאיבוד. [2]
• במצב של גודש-

ניתן להוציא בידיים ואפילו במשאבה אם הולך לאיבוד או אם בבקבוק אליו שואבת יש חומר שמקלקל אותו משימוש כגון סבון.  

גודש שנגרם סמוך ללידה – מותר לשמור החלב כיון שזהו מזונו של הילד, ולא כדאי סתם לזרוק לפח ואח"כ עלול להיות חסר.

לגבי היחס בין משאבה חשמלית למשאבת יד:

• עדיף להשיג משאבה חשמלית מכיוון שבה הפעולה האסורה היא חד פעמית  החיבור לחשמל), ולא במשאבת יד שבכל לחיצה בעצם עושה פעולת פירוק ודישה. (אא"כ זה הולך לאיבוד ובמקום צער וכו'...).
• הדרך הרצויה ביותר היא לכוון את המשאבה מראש באמצעות שעון שבת, ושהאֵם תצמיד אל גופה את המשאבה סמוך לזמן ההדלקה. כך כשמשאבה תתחיל לשאוב זהו גרמא ולא יותר (בזמן שהאֵם חיברה לגופה את המשאבה היא עדיין לא שאבה).
• כשיש גוי ניתן לבקש ממנו שיחבר את המשאבה לחשמל כנ"ל. (בבתי חולים דתיים כמו שערי צדק יש בחדר השאיבה גויה שתפקידה להפעיל לנשים את המשאבה).
• כשלא כיוונו שעון שבת ואין גוי זמין ונוח, תפעיל את המשאבה כאשר החלב הראשון שיוצא הולך לאיבוד (אפשר לשים מגבת או טישו כדי לא להתלכלך), ואח"כ תחבר את הבקבוק /הכלי אליו יוצא החלב. (ואז בזמן ההפעלה זה נחשב מלאכה שאינה צריכה לגופא, וכשמחברת הכלי זה כבר שואב מעצמו).
• כדאי לכוון את המשאבה החשמלית מערב שבת לפי העוצמה שבה היא רגילה לשאוב. אם בשבת גילתה שהעוצמה אינה מכוונת כראוי- עדיף לכוון לפני ההפעלה על עוצמה חלשה ולהנמיך. (להיזהר לא עוצמה חזקה מדי כדי לא להכאיב). ומכל  מקום בכפתור רציף- שבורר את העוצמה בסיבוב רציף ולא בשלבים  אין כ"כ בעיה.
• אם בפועל בשבת אין לה משאבה חשמלית, תשאב במשאבת יד, ואם מתאפשר לה לעשות בשינוי -  עדיף. ומכל-מקום אין להימנע מלשאוב ולהותיר את התינוק רעב או עם מזון שפחות טוב עבורו.
• ביום טוב- אין בעיה בעצם השאיבה, מכיוון שזהו אוכל נפש. וגם אז אין צורך לוותר על השאיבה החשמלית אם זו דרכה ביום חול.[3]

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?