אחרי הלידה יהיה קשה יותר להדוף ביקורים. עכשיו כדאי לפנות לכל מי שצריך ולהסביר את תחושותייך. בע"ה יבינו ויכבדו.

תני לו את הפלאפון שלך, וכל מי שרוצה לבוא שיגיד  לו לא לבוא לבית חולים.

אם עוד לא בחרת איפה ללדת אולי שווה לך לשקול בתי חולים ששעות הביקור שלהם מאוד מאוד מוגבלות כמו מעייני הישועה או שערי צדק.

לגבי בביקורים בבית- שוב בעלך המזכירה שאומרת לא לכולם, אםמישהו בא לא חייבים לפתוח את הדלת ואם כבר פתחו אז את לכי לנוח עם התינוקי בחדר ושבעלך יבדר את האורחים ואולי יוציא להם את התינוק להצצה.

חוץ מזה יכול להיות ששוה לך ללכת לבית החלמה כמו טלז סטון- לשם באים הרבה פחות אורחים ואסור לדעתי להכנס לחדרים של היולדות.

לגבי הברית תזכרי שזה מקסימום שלש שעות שמותכם את מניקה חצי מהזמן..

ועכשיו זה הזמן לשנן משפטים כמו

"לא, אנחנו מעדיפים שלא יבואו עכשיו"

או "היא/אני צריכה לנוח, נשמח לראות אתכם בהזדמנות אחרת"

וכו'

בהצלחה וכל הכבוד על המודעות

כמו שאמר פה - את יכולה למנות את בעלך ל"מגביל הביקורים", ואת יכולה גם לומר מראש לאמך ואף לחמותך, שבזמן את יידעו את כולם לא לבוא לבקרך, כי את צריכה מנוחה.

בקשר לברית - תרגישי בנוח לשבת כל הזמן, ולקבל רק בחיוך וב"תודה" את כל מי שבא. גם בעניין הזה את יכולה למנות את בעלך ואת אמך וחמותך למקבלי פניהם של הבאים, וכך את לא תצטרכי לדבר ולחייך יותר מדי.

בשעה טובה ובקלות!

זה ממש מקובל ויכול לפגוע אם תדחי אותם. מילא אחים וגיסים...

ממש לא מסכימה עם מה שכתבת. במיוחד עם הסגנון.

לפותחת:

אני הייתי מבקשת מאחים וגיסים לא לבוא.

ומההורים שלך/שלו - דווקא להעזר. עוד לפני שבאים לבקר לבקש שיבואו לשמור על התינוק ושאת תשני. שיחליפו לו טיטול, יחזיקו אותו וכו'. ואם הוא ירצה לינוק שיביאו אותו אליך.

אני זוכרת שדווקא שמחתי לביקורים של חברות

לפעמים אחרי לידה ראשונה פתאום מרגישים מין ניתוק מן העולם ורוצים גם לספר למישהו, לא רק טיפול בתינוק וטיפול בתינוק

אני הרגשתי ככה אחרי לידה ראשונה, זה היה מעבר לא פשוט, תלוי כמובן במבקר עצמו, בקרבה אליו

אני גם הרגשתי ככה. אפילו בזמן הקצר שבעלי היה בסידורים ולא היה איתי - היה לי משעמם והרגשתי לבד. הייתי 4 ימים בבית החולים וכ"כ הייתי עצובה להישאר שבת, רציתי לצאת כבר, להיות עם המשפחה...

מאד מאד שמחתי על כל מבקר שהגיע ובלילה כש"גירשו" את כל המבקרים היה לי ממש עצוב...

כמובן שאי אפשר לדעת איך יהיה אחרי הלידה ואיך תרגישי. אז מסכימה עם כל מי שמעליי. אם תרגישי שאת לא רוצה מבקרים - שבעלך יסנן אותם..

ולגבי הברית - זה אירוע מאד קצר. הוא נגמר ממש מהר. אני אישית הבאתי חלב שאוב בבקבוק וככה התינוקי אכל אח"כ וזה היקל עליי (וזה היה מזל כי לא באמת היה איפה להניק שם..)

אם יש ברית זה חוסך ביקורים, בברית רואים אותך ואת התינוק וזהו.

כשזה בת כל יום כל יום באו לראות.. היה לי ממש קשה.

(הייתי אצל ההורים שלי ולא הייתי חכמה מספיק להפחית את כמו המבקרים..)

תני לו להתמודד עם המשפחה שלו. הוא יגיד להם את הלא.

ואם הם באים תיכנסי לחדר עם התינוק ולכי לישון ושבעלך יביא להם את התינוק להצצה

חוץ מזה- זה תקופה שאת יכולה להגיד בשלב זה - שיפגעו. את יותר חשובה מהם בשלב זה

מציעהבזהירות אם אולי שווה לך לנסוע למקום אחר לתקופה מסויימת נניח לאמא שלך או לבית החלמה לשם יותר קל להגיד לאנשים לא לבוא

מזדהה איתך מאוד, לי היה קשה עד דמעות אחרי הלידה שבאו המון אנשים והייתי צריכה להיות נחמדה ומנומסת למרות שרק רציתי לישון...

אבל זו לא רק נוחות או חולשה- את זקוקה לזמן הזה עם התינוק!!

למשל- ההנקה לא פשוטה בימים הראשונים. אז הוא בוכה כשיש מבקרים- אני ניסיתי להרגיע אותו והתפללתי שילכו כבר(: (ממש לא לעניין להניק עם סינר או כיסוי ילד בן יום).

או למשל השם- את ובעלך צריכים להחליט על שם, ממש לא תעשו את זה יחד עם המבקרים...

בקיצור, זו איננה רק אי נעימות אלא צורך של ממש שיהיה לך זמן ללא מבקרים אחרי הלידה.

ולא היה לי נעים לגרש אותם, גם כששעות הביקור נגמרו.

אז בסוף התפרקתי בבכי לבעלי, היה הרבה תיסכול.

ללידה הבאה כבר הודענו שביקורים פחות נעימים לנו, מיניתי את בעלי לשומר ראש והחלטנו שרק ההורים יגיעו, ומשפחה קרובה- אם ארגיש חזקה.

בסוף הגיעו הרבה פחות- אולי כי היה להם רחוק ואולי כשזו לא לידה ראשונה פחות מתרגשים (:

מוכיח את עצמו!

אבל ברצינות - האמת שלי חסרו הביקורים, בפרט שאת רואה את המבקרים של השכנות.

מצד שני, באמת מספיקים שנים -שלושה ביקורים קצרים של משפחה  או חברה טובה, יותר מדי המולה, זה מתיש.

כשכבר עברנו דירה לעיר שבה גרה רוב המשפחה של בעלי, זה היה לקראת הלידה השביעית - לא עוררנו התרגשות מיוחדת..., לא מיהרו אלי לביה"ח מצד אחד, מצד שני, רצו לבוא אלינו הביתה בבקרים דווקא

(כל מיני דודות מבוגרות ). 

אמרתי שבבקרים אני ישנה! (מה שנכון. אחרי לילות של גזים והנקות) ומי שרוצה, מוזמן אחה"צ או בערב.

קצת התקשו לקבל את זה - זו עיר עם מנטליות מסויימת, שבה מקובל שהיולדת קמה בבוקר, מארגנת את הבית, ופוצחת בספונג'ה ושטיפת חלונות...

בסוף, באו אחה"צ -  ערב, ראו את הבלגן, ואת ההמולה של הילדים הגדולים יותר, והבינו לבד שלא שייך .

כאב לי ורציתי לנוח.

מזל שילדתי בליל שבת אז עד מוצאי שבת היה לי שקט

אבל אני טיפוס שלא צריך אף אחד מסביבי חוץ מבעלי.

ולמרות הקושי, את ההורים משני הצדדים צריך לכבד, כמה שזה קשה- לקבל אותם יפה. לזכור שזו ממש מצווה לשמח גם אותם.

הם מרוגשים לא פחות מאיתנו. כל השאר לנפנף בנחישות ורגישות, לגיטימי לחלוטין.

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.

אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.

אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.

לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

כשמתאזן מפסיקה עם החזייה

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

אפשר אמבטיה ארוכה, משחקים עם מים. אצלי תמיד עשו פיפי ברגע שעזרו לי לשטוף כלים.

לגבי זה שלא עשתה קקי, אפשר נורמלקס. לשבת מיד האוכל (למשל בערב) בשירותים למשך 5 דקות, גם אם לא עושה. לתת לה לנשוף בועות סבון בזמן שהיא יושבת.

לנשום עמוק ולדעת שזה תהליך. נשמע שהיא שולטת בהתאפקות ורק צריכה ללמוד לשחרר.

אפשר גם שלוקים. ככל שתשתה יותר ככה היא יותר תצטרך לשירותים, וגם אם לא תעשה בשירותים לפחות היא תפספס וככה תלמד את ההרגשה.

לגבי קקי הייתי מחכה, נשמע לי סביר, אם את מרגישה שזה כבר מוגזם אפשר לנסות נר גליצרול.

גם הבת שלי הייתה ככה מתאפקת, ואני חושבת שזו הייתה הגמילה שלקחתי הכי קשה, אז שולחת לך הרבה כוחות😅

בעיקרון זה לא נורא לקקי, אבל היא בדכ עושה 3-4 פעמים ביום, אז נראלי כן משמעותי

וזה שהיא פיספה/ עשתה אתמול זה מצויין! זה מרגיש לי שהיא קולטת את עניין הגמילה מצויין

אפשר להציע לה טיטול בשביל קקי, או לחלופין שמעתי פעם לשים את הטיטול איכשהו מתחת לישבנון כדי שירגיש להם מוכר יותר.. והכי גרוע אפשר נר. שיהיה המון בהצלחה 🙏

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

יש לזה יתרונות וחסרונות.

אבל מה שבטוח שצריך לנצל את הזמן עכשיו ולא לבזבז על מלחמות פנימיות מתישות.

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול

כבר המון זמן הברחות ממצרים עם רחפנים, נשק סמים ומה לא.

לא יודעת למה התחזקו אצל חיזבאללה דווקא עכשיו

יכול להיות שהיה להם מגבלות כלכליות פשוט כי איראן מותקפת בטירוף, ועכשיו הצליחו להתגבר על זה

למה אין מה לעשות נגדם - לפי מה שהבנתי הצורה שהם מנווטים היא אחרת ומקשה לעלות עליהם. הם מקושרים למפעיל לא עם רשת אלחוטית כלשהי אלא עם סיב שממש מחבר פיזית בין הרחפן למפעיל שלו. חץ מזה שהם קטנים

אני מאמינה שה' יעזור לנו ונמצא דרך להתמודד איתם. יש לנו מוחות מעולים וסייעתא דשמיא. אבל צריך סבלנות.

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...