ומה הבעיה לשים סינון על הרשת? או רק אצלך? 

כמובן שזה יגביל במעט דברים. אבל עדיין זה שווה את זה.

אני מזה מבינה אותך

אני אגיד בזהירות - אם את מרגישה שזה גוזל ממך כוחות נפש, עדיף לך לחפש משרד שהבעלים שלו ירא שמים, והעיצוב לא יהיה כרוך בהתמודדות מהסוג הזה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

שהוא יירא שמיים לא אחד שהשם שלו רב. 

ולראות אם הוא ירא שמיים להתחיל בשמירת העיניים שלו.. 

(: 

אין לי משהו חכם להגיד עליה, רק להעריך שאני לא עובד במקומות כאלה.

את גרפיקאית (photoshop וכל אלה) או מבצעת בפועל עבודות גרפיות עם CSS ?

אין הרבה מדי בחירה במקצוע שלמדת ובחרת לעצמך.

אלא אם כן תמצאי עבודה באיזה סטארטאפ מגניב.

עובדים יותר על רכיבים חכמים ופחות על דברים עם "משמעות".

נניח אני בונה ממשק ניהול, אני לא בונה את התמונות הלא צנועות בפנים. את זה הלקוח מעלה אחר כך.

הם מעדיפים גם כאלו שבונים לא רק מעצבים, לא?!

ואם אין אפשרות שלא לעשות זאת - אז אין ברירה אלא להתפטר (ולהתחזק בידיעה שזה הדבר הנכון, ושאת עושה את רצון ה' ואפילו מוסרת על כך את הנפש).

לבי הצד ההלכתי אבאר דבריי: לנשים אמנם איסור "לא תתורו" שונה מאשר אצל גברים, אבל עדיין קיים. כל תמונה שכוללת מגע בעל אופי מיני אסורה שהסתכלות גם לנשים. לבוש חושפני מותר עד רמה מסויימת, לפי הרגשת הלב של האשה, מה גורם לה להרהורים.

אבל בכל מקרה, כאן יש גם סוגיה אחרת, הרבה יותר מוחלטת: את עושה עבודות לאנשים אחרים. העבודות הללו מתפרסמות אחר כך ואנשים רבים רואים אותן. יש בזה ממש הכשלה ואיסור של "לפני עיור".

אל תסמכי על מה שאני כותב, אלא לכי לשאול רב, אבל על פניו אני לא רואה איך תימלטי מזה.

אם הבוס שלך מקשיב לרבנים, כדאי להפנות גם את תשומת ליבו.

בטח שלבנות זה גם פוגע בקדושה שלא לדבר על ההשפעה הרעה שזה עושה על האדם, אבל בכל מקרה אם יש אפשרות למצוא עבודה אחרת וזה אפשרי וזה הגיוני, אז לעזוב, אך אם זה האפשרות היחידה כדאי להגיד למעסיק שזה פוגע ולנסות להלך בין הטיפות להחליף תפקיד או משהו כזה,(מההסבר הקטן שלך אי אפשר להבין מה הם האופציות האחרות). 

ברור שבאופן קבוע זה יותר גרוע, ובכל זאת.

יש דיון על העניין בגמרא ובפוסקים. אם אדם מגיש לנזיר כוס יין, ובלעדיו הוא לא היה יכול להשיג אותה - זה 'לפני עור' מדאורייתא לכל הדעות. זה שהוא רצה לקחת אותה זה לא משנה. ברור שגם הוא חוטא, אבל גם המגיש. ואם הנזיר היה יכול להשיג את הכוס גם בלעדיי - לפי רוב הפוסקים זה מדרבנן, ולפי הרמב"ם זה דאורייתא, בכל מקרה זה אסור.

לגביי מה שאת רואה - כאמור לעיל, הדיון הוא בעיקר לגברים. ובכל מקרה, יש דין של "הנאה הבאה לאדם בעל כורחו" שאז הוא נחשב לאנוס ופטור (כמובן כל עוד היא בעל כורחו, ולא אם הוא ממשיך ומתבונן מרצון). אבל אם מראש הוא נכנס למקום שהוא עלול להיתקל, ויש לו דרך אחרת שהוא היה יכול להגיע איתה לאותו מקום בלי בעיות הצניעות - זה אסור בכל מקרה. ואם הוא יודע בעצמו שזה יגרום לו הרהורים - אסור גם אם אין לו דרך אחרת.

זה על רגל אחת. בעיקרון מומלץ ללמוד בפירוט את כל ההלכות הללו מספרים.

כי שזה לא שאת נתקלת בהם ומסיטה את המבט מיד, אלא יושבת עליהם זמן ארוך בפוטושופ. ומעבר לזה, כאמור, את לא נמלטת מה"לפני עור".

אני אישית עזבתי עבודה בסיטואציות דומות לאלו, אבל זה היה קל יחסית (הייתי קבלן ולא שכיר).

לא יודע איך אחרים היו עומדים בנסיון הזה.

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.