אחי ועוד אחות שלי 17.5

אחות של גיסי 16

אחות של חבר שלי 15.5

כי בגיל 15.5 גם עם אישור הורים, גם לפני 15 שנה, לא היה ניתן להתחתן ברישום ברבנות.

אני מאמין שהיום היא בערך בת 50-60.

פשוט הזוי ולא ברור לי העניין הזה!!

יש גם אנשים בני 25-30 שלא בוגרים.

אבל בחייך!מה בני 16 מבינים בחיי נישואין על כל המשתמע מכך?

פרנסה?ילדים?התחייבויות?וכו'..וכו'..

אבל תלוי מי

נערים בני 15 היו כבר חיילים מיומנים.

המציאות הרגילה כיום היא שנערים בגיל 17 לא בשלים לחתונה, אבל יש יוצאי דופן, וזה תלוי הרבה גם בחינוך.

ברור שלא מתאים לכל אחד. אבל את לא יכולה להתכחש למציאות.

בס"ד

את עוברת שיעורי כלכלת בית חובה?

הקב"ה מנחית לך מידע לראש?

מבחינת לימוד טכני יש בנות בנות 16 שיודעות יותר טוב ממני לנהל בית...

בתור אחת שאין לה מושג בבישול וניקיון.

בקושי להפעיל מכונת כביסה אני יודעת.

ואני בת 19.

לדעת לנהל בית זה לא עניין של גיל.

את יכולה לדבר על מוכנות נפשית ואז אולי יהיה דיון לגיטימי, אבל לדבר על ניהול בית זה ממש לא קשור לגיל.

לא התכוונתי בישול וניקיון.

זה יודעות גם בנות 10.

אלה כל מה שזה אומר.

תחשבי לבד על ניהול הבית שלך ותביני על מה אני מדברת.

בס"ד

כלכלה זה דבר שלומדים עם החיים, לנהל כסף נכון וכאלה..

אם הילדה אחראית זה סבבה.

[אגב, גם בנושא הזה אין לי שמץ של מושג. שונאת בנקים ולא מבינה בהם כלום.]

עכשיו היא בגיל 40 בערך. עלתה מתימן בשנות ה-90

מאיזה עיר אתם בפרס?

דוברת? 

(: 

בס"ד

לא כ"כ מהר כדאי להאשים אותם.

בעייני זה חוסר אחריות לומר כאלו דברים, הם אנשים בוגרים ממך עם שיקול דעת וניסיון יותר ממך, למה את מרשה לעצמך לומר שזה חוסר אחריות? 

את חושבת שזה בסדר למתוח עליהם ביקורת? אני לא 

זה כמו לתת לבן שלוש לנהוג בטענה שהוא יודע את החוקים או לשים אקדח בידיים של ילדה בת 7 
חוסר אחריות 

במילים אחרות, די לדעות הנחרצות האלו נגד אורח חיים והחלטות בחיים של אנשים אחרים. 

יש המלצה כללית של "18 לחופה", אבל בפועל התחתנו גם בגיל צעיר בהרבה.

"אמר רבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל: עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו! אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך"

כלומר, אני עדיף מחברי בגלל שהתחתנתי בן 16, ואם הייתי מתחתן בן 14 הייתי אומר לשטן "גירא בעיניך"(יש לזה כמה פירושים והמשותף להם, שזה דבר טוב.)

את צריכה להבין שזה מאד מאד לא פשוט... גם אם ההורים מתנגדים לקשר באופן מובהק- הורים לא יכולים בכל מקרה לבוא ולומר אנחנו לא מסכימים לחתונה הזו... דבר ראשון, לרוב הורה לא רוצה למחוק את מערכת היחסים שלו עם ילדו במקרה שהוא יעדיף להתחתן בגיל צעיר בניגוד לדעתו, דבר שני- מערכת יחסים של בחורים ובחורות צעירים אין משמעו דבר שלילי לגמרי. לפעמים יש בקשר הרבה צדדים חיוביים ולבוא ולשבור את הקשר הזה יכול לגרום לנזק עצום נפשי אצל הזוג ודבר שלישי, זה ממש לא הולך כך שברגע שההורה אוסר, הקשר הנפשי נגמר, ויכול לצאת מצב שזוג רוצה להמשיך את הקשר ומגיע למקומות לא טובים בניסיון לחכות לגיל מבוגר יותר ולכן עדיף שהזוג הצעיר כבר יתחתנו צעירים ויגדלו יחד ולא יגיעו למקומות אלו...

בנוסף, גם אני לרוב לא בעד נישואים בגיל צעיר, אך אני רואה שגם לזוגות שנישאים בגיל מבוגר, נכונו אתגרים לא פשוטים ובגרות היא לא תלוית גיל בהכרח, אלא חסינות נפשית, ניסיון ורצון שמגיע מהמקום הנכון לבניית בית. אז נכון, ייתכן שתהיה להם דרך קשה יותר לעבור, אך זה לא בהכרח מביא לגירושין, החיים הם לא שחור לבן...

לי נראה חבל לרוץ לנישואין מראש בגיל צעיר מאד, כי מפסידים חוויות שאי אפשר לחוות בתור רווק/ה...

תווי פנים ילדותיים גם כשזה היה מקובל.

אני התחתנתי עם בעלי כשהייתי בת פחות משבע עשרה (אם אני זוכרת נכון, החוק אז היה שמותר מגיל שבע עשרה.) והוא בן שבע עשרה וקצת.

לא נעזרנו בהורים מאז שהתחתנו, להורים שלי פשוט לא היה לעזור והוא יתום מאם מגיל צעיר.

היום אחרי מעל 20 שנה אני מודה לה' יום יום שזה מה שעשינו, וכן, אני גם היום בפרספקטיבה של 20 שנה + אני חושבת שהיינו מספיק בוגרים בשלב הזה בחיינו כדי להחליט. 

וב"ה אנחנו מגדלים 8 ילדים ברווח ובנחת.

מה אני באה לומר? שאם מתחת גיל 18 נערים לא מספיק בוגרים להתחתן, זו רק אשמת המרובעות של החברה שלנו.

יכול להיות שמה שעברתם ב-17 שנה אחרים לא עברו ב-30 שנה

זה שאתם לא בוגרים ואתם לא מסוגלים לסמוך על אנשים שלא בגיל שלהם זה בעיה שלכם

שאני מסכים עם כל מילה. 

אבל כף זכות על ההורים הם פשוט חושבים שהיום זה כמו פעם. 

נישואין זה עול. נקודה. כמובן שזה כל הדברים היפים והטובים והזוגיות והאחדות והתיקון וכו' וכו'. אבל זה עול. עול של פרנסה ועול של גידול ילדים ועול של ניהול בית.

רוב הבנות , לפני שהן מכניסות את עצמן לזה, מספיקות לחיות כמה שנים שבהן הן עצמאיות, ועושות הרבה מאוד דברים שבתור נשואות הן לא יכולות.

האם בחורה שהתחתנה בגיל 16 ואחרי שנה נולד לה ילד, ועוד ילד, ועוד ילד לא מסתכלת על חברות בנות גילה ולפעמים קצת מקנאה בחופש שלהן? או קצת מרגישה חנוקה? או מרגישה קצת פספוס ותסכול?

אל תענו לי בסגנון "נישואין זה החיים האמיתיים וזה הכי חשוב וכו' וכו" כי גם אני יודעת את הדברים האלה.

אני מדברת על רגשות שעלולים לעלות בלי קשר לאידאולוגיה הגדולה, ועלולים לגרום להרבה תסכול ופגיעה בבחורה ובזוגיות.

יש כאלה שהתחתנו מוקדם ומרגישות החמצה,

הן לא יודעות שבעצם הן לא הפסידו כלום

אני התחתנתי בגיל 25 ואני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי ברווקותי. עשיתי המון דברים טובים וחשובים וגם מהנים שבתור נשואה לא יכולתי לעשות אותם.

ומלבד זאת- אם יש תחושה של החמצה זה לא כ"כ משנה מה הן יודעות או לא. תחושה היא תחושה ורגש הוא רגש.

אשריך.

יש מלא דברים שאתה יכול לעשות בתור רווק.

אבל האמת היא שאצל בחורות זה שונה, כי נשים הרבה יותר "כבולות" לבית מאשר גברים, מטבע הדברים. אישה בהריון או מניקה (שזה בערך המצב התמידי של הרבה נשים..) הרבה הרבה יותר מוגבלת מאשר בעלה.

אם ברווקותי עשיתי דברים שבגללם נעדרתי מהבית למשך חודש- אז ברור שעכשיו אני לא יכולה. ועשיתי הרבה כאלה...

וזו עבודת המידות שלנו, בכל תחום

זה לא קשור לנישואין או לרווקות

תמיד מהצד שלנו, יראה לנו יותר אטרקטיבי דוקא הצד השני

וזו עבודה- להיות שלם במה שניתן לנו

היינו בהלם מוחלט , זה לא היה מקובל בכלל.

בסוף התיכון היא כבר ילדה בת.

דעתי האישית - מוקדם מידי, נישואים ומשפחה זה תיק שמכיל הרבה אחריות הרבה ויתור שבגיל מוקדם יכול בקלות להתפרש כתסכול שלא נדבר על הורות בגילאי העשרה....

שאתה הורה בגיל צעיר מידי ההתפתחות האישית שלך נעצרת על כל המשתמע מכך וזה דבר שלא כדאי להקל בו.

http://www.benyehuda.org/kotik/ch3.html

או השייך היה לוקח אותה לא יודע אם זה נכון אבל ככה מספרים אבל זה נראה לי סתם חתונה על הנייר

כיום 16.5.

אני התארסתי בגיל 16 ו11 חודשים

ממה שאני ראיתי בעיניים זה גיל 16

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה