אחי ועוד אחות שלי 17.5

אחות של גיסי 16

אחות של חבר שלי 15.5

כי בגיל 15.5 גם עם אישור הורים, גם לפני 15 שנה, לא היה ניתן להתחתן ברישום ברבנות.

אני מאמין שהיום היא בערך בת 50-60.

פשוט הזוי ולא ברור לי העניין הזה!!

יש גם אנשים בני 25-30 שלא בוגרים.

אבל בחייך!מה בני 16 מבינים בחיי נישואין על כל המשתמע מכך?

פרנסה?ילדים?התחייבויות?וכו'..וכו'..

אבל תלוי מי

נערים בני 15 היו כבר חיילים מיומנים.

המציאות הרגילה כיום היא שנערים בגיל 17 לא בשלים לחתונה, אבל יש יוצאי דופן, וזה תלוי הרבה גם בחינוך.

ברור שלא מתאים לכל אחד. אבל את לא יכולה להתכחש למציאות.

בס"ד

את עוברת שיעורי כלכלת בית חובה?

הקב"ה מנחית לך מידע לראש?

מבחינת לימוד טכני יש בנות בנות 16 שיודעות יותר טוב ממני לנהל בית...

בתור אחת שאין לה מושג בבישול וניקיון.

בקושי להפעיל מכונת כביסה אני יודעת.

ואני בת 19.

לדעת לנהל בית זה לא עניין של גיל.

את יכולה לדבר על מוכנות נפשית ואז אולי יהיה דיון לגיטימי, אבל לדבר על ניהול בית זה ממש לא קשור לגיל.

לא התכוונתי בישול וניקיון.

זה יודעות גם בנות 10.

אלה כל מה שזה אומר.

תחשבי לבד על ניהול הבית שלך ותביני על מה אני מדברת.

בס"ד

כלכלה זה דבר שלומדים עם החיים, לנהל כסף נכון וכאלה..

אם הילדה אחראית זה סבבה.

[אגב, גם בנושא הזה אין לי שמץ של מושג. שונאת בנקים ולא מבינה בהם כלום.]

עכשיו היא בגיל 40 בערך. עלתה מתימן בשנות ה-90

מאיזה עיר אתם בפרס?

דוברת? 

(: 

בס"ד

לא כ"כ מהר כדאי להאשים אותם.

בעייני זה חוסר אחריות לומר כאלו דברים, הם אנשים בוגרים ממך עם שיקול דעת וניסיון יותר ממך, למה את מרשה לעצמך לומר שזה חוסר אחריות? 

את חושבת שזה בסדר למתוח עליהם ביקורת? אני לא 

זה כמו לתת לבן שלוש לנהוג בטענה שהוא יודע את החוקים או לשים אקדח בידיים של ילדה בת 7 
חוסר אחריות 

במילים אחרות, די לדעות הנחרצות האלו נגד אורח חיים והחלטות בחיים של אנשים אחרים. 

יש המלצה כללית של "18 לחופה", אבל בפועל התחתנו גם בגיל צעיר בהרבה.

"אמר רבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל: עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו! אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר, ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך"

כלומר, אני עדיף מחברי בגלל שהתחתנתי בן 16, ואם הייתי מתחתן בן 14 הייתי אומר לשטן "גירא בעיניך"(יש לזה כמה פירושים והמשותף להם, שזה דבר טוב.)

את צריכה להבין שזה מאד מאד לא פשוט... גם אם ההורים מתנגדים לקשר באופן מובהק- הורים לא יכולים בכל מקרה לבוא ולומר אנחנו לא מסכימים לחתונה הזו... דבר ראשון, לרוב הורה לא רוצה למחוק את מערכת היחסים שלו עם ילדו במקרה שהוא יעדיף להתחתן בגיל צעיר בניגוד לדעתו, דבר שני- מערכת יחסים של בחורים ובחורות צעירים אין משמעו דבר שלילי לגמרי. לפעמים יש בקשר הרבה צדדים חיוביים ולבוא ולשבור את הקשר הזה יכול לגרום לנזק עצום נפשי אצל הזוג ודבר שלישי, זה ממש לא הולך כך שברגע שההורה אוסר, הקשר הנפשי נגמר, ויכול לצאת מצב שזוג רוצה להמשיך את הקשר ומגיע למקומות לא טובים בניסיון לחכות לגיל מבוגר יותר ולכן עדיף שהזוג הצעיר כבר יתחתנו צעירים ויגדלו יחד ולא יגיעו למקומות אלו...

בנוסף, גם אני לרוב לא בעד נישואים בגיל צעיר, אך אני רואה שגם לזוגות שנישאים בגיל מבוגר, נכונו אתגרים לא פשוטים ובגרות היא לא תלוית גיל בהכרח, אלא חסינות נפשית, ניסיון ורצון שמגיע מהמקום הנכון לבניית בית. אז נכון, ייתכן שתהיה להם דרך קשה יותר לעבור, אך זה לא בהכרח מביא לגירושין, החיים הם לא שחור לבן...

לי נראה חבל לרוץ לנישואין מראש בגיל צעיר מאד, כי מפסידים חוויות שאי אפשר לחוות בתור רווק/ה...

תווי פנים ילדותיים גם כשזה היה מקובל.

אני התחתנתי עם בעלי כשהייתי בת פחות משבע עשרה (אם אני זוכרת נכון, החוק אז היה שמותר מגיל שבע עשרה.) והוא בן שבע עשרה וקצת.

לא נעזרנו בהורים מאז שהתחתנו, להורים שלי פשוט לא היה לעזור והוא יתום מאם מגיל צעיר.

היום אחרי מעל 20 שנה אני מודה לה' יום יום שזה מה שעשינו, וכן, אני גם היום בפרספקטיבה של 20 שנה + אני חושבת שהיינו מספיק בוגרים בשלב הזה בחיינו כדי להחליט. 

וב"ה אנחנו מגדלים 8 ילדים ברווח ובנחת.

מה אני באה לומר? שאם מתחת גיל 18 נערים לא מספיק בוגרים להתחתן, זו רק אשמת המרובעות של החברה שלנו.

יכול להיות שמה שעברתם ב-17 שנה אחרים לא עברו ב-30 שנה

זה שאתם לא בוגרים ואתם לא מסוגלים לסמוך על אנשים שלא בגיל שלהם זה בעיה שלכם

שאני מסכים עם כל מילה. 

אבל כף זכות על ההורים הם פשוט חושבים שהיום זה כמו פעם. 

נישואין זה עול. נקודה. כמובן שזה כל הדברים היפים והטובים והזוגיות והאחדות והתיקון וכו' וכו'. אבל זה עול. עול של פרנסה ועול של גידול ילדים ועול של ניהול בית.

רוב הבנות , לפני שהן מכניסות את עצמן לזה, מספיקות לחיות כמה שנים שבהן הן עצמאיות, ועושות הרבה מאוד דברים שבתור נשואות הן לא יכולות.

האם בחורה שהתחתנה בגיל 16 ואחרי שנה נולד לה ילד, ועוד ילד, ועוד ילד לא מסתכלת על חברות בנות גילה ולפעמים קצת מקנאה בחופש שלהן? או קצת מרגישה חנוקה? או מרגישה קצת פספוס ותסכול?

אל תענו לי בסגנון "נישואין זה החיים האמיתיים וזה הכי חשוב וכו' וכו" כי גם אני יודעת את הדברים האלה.

אני מדברת על רגשות שעלולים לעלות בלי קשר לאידאולוגיה הגדולה, ועלולים לגרום להרבה תסכול ופגיעה בבחורה ובזוגיות.

יש כאלה שהתחתנו מוקדם ומרגישות החמצה,

הן לא יודעות שבעצם הן לא הפסידו כלום

אני התחתנתי בגיל 25 ואני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי ברווקותי. עשיתי המון דברים טובים וחשובים וגם מהנים שבתור נשואה לא יכולתי לעשות אותם.

ומלבד זאת- אם יש תחושה של החמצה זה לא כ"כ משנה מה הן יודעות או לא. תחושה היא תחושה ורגש הוא רגש.

אשריך.

יש מלא דברים שאתה יכול לעשות בתור רווק.

אבל האמת היא שאצל בחורות זה שונה, כי נשים הרבה יותר "כבולות" לבית מאשר גברים, מטבע הדברים. אישה בהריון או מניקה (שזה בערך המצב התמידי של הרבה נשים..) הרבה הרבה יותר מוגבלת מאשר בעלה.

אם ברווקותי עשיתי דברים שבגללם נעדרתי מהבית למשך חודש- אז ברור שעכשיו אני לא יכולה. ועשיתי הרבה כאלה...

וזו עבודת המידות שלנו, בכל תחום

זה לא קשור לנישואין או לרווקות

תמיד מהצד שלנו, יראה לנו יותר אטרקטיבי דוקא הצד השני

וזו עבודה- להיות שלם במה שניתן לנו

היינו בהלם מוחלט , זה לא היה מקובל בכלל.

בסוף התיכון היא כבר ילדה בת.

דעתי האישית - מוקדם מידי, נישואים ומשפחה זה תיק שמכיל הרבה אחריות הרבה ויתור שבגיל מוקדם יכול בקלות להתפרש כתסכול שלא נדבר על הורות בגילאי העשרה....

שאתה הורה בגיל צעיר מידי ההתפתחות האישית שלך נעצרת על כל המשתמע מכך וזה דבר שלא כדאי להקל בו.

http://www.benyehuda.org/kotik/ch3.html

או השייך היה לוקח אותה לא יודע אם זה נכון אבל ככה מספרים אבל זה נראה לי סתם חתונה על הנייר

כיום 16.5.

אני התארסתי בגיל 16 ו11 חודשים

ממה שאני ראיתי בעיניים זה גיל 16

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי