נגיד בפעם שהראשונה שהתעניינתי לגבי משהי פניתי דרך צד ג'. הייתי לחוץ כי זאת הייתה הפעם ראשונה, וקצת לחצתי על צד ג' ואז קצת כעסו עלי. או בפעם אחרת, סתם דברתי מדי פעם עם משהי שאני מכיר בערך בלי רצון לצאת (לא אמרתי שום דבר) וזה בסופו של דבר (משהו בהמשך) יצר מצב לא נעים מבחינתה. 
גם שאני מנסה לדבר על הנושא עם חברים אני מרגיש שהם לא רוצים כל כך להקשיב אך לא אומרים את זה.

לענ"ד.. פשוט להירגע.. להבין שדייטים זה דבר שגרתי שכולנו עוברים. ובסוף גם יש תחליט. אין מה להיות לחוץ וצריך להתחשב באנשים שלפניך כאשר הם עמלים על השידוך. מצד שני, זה לגיטימי גם ללחות אם מתעכב יותר מדיי - אם זה עובר את הגבול מצידם זה ממש לגיטימי לא לחכות שבועיים לתשובה מבחורה וללחוץ בשעת הצורך.

מצד שני, צריך גם מאוד להיות מתחשבים. חשוב לדעת שאתה בגיל של שידוכים וקשר עם בחורה מהר מאוד יכול להתפרש כמוביל לכיוון הזה. חשוב לדעת שבנות מרגישות סימנים ומרגישות דברים שלפעמים בנים לא קולטים, לפעמים הן גם נקשרות מהר יותר(שזה נפלא) אבל אם אין מענה מהצד השני זה אכן מבאס. לכן כדאי מאוד לשים לב לדברים הללו ולהיות רגיש לגבי המסרים שאתה מעביר.

נקודה חשובה בהקשר הזה - אנו תמיד מעבירים מסרים החוצה. בכל דבר שאנו עושים בחיים. גם לשתוק זה להעביר מסר. חשוב להיות מודע לזה.

בהצלחה רבה!
ואם צריך עוד - מוזמן בכיף לאישי.

אבל אני מתחיל לומר לעצמי, אל תדבר ואל תעשה בין כך זה לא ילך (כי אני לא טוב בזה).
אם יגיעו הצעות יגיעו ואם לא אז לא.

להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך, מבין עניין, ו"דוגרי" מספיק כדי להגיד לך דברים שצריך, גם אם הם לא כ"כ נעימים.

[ולבוא גם עם נכונות לשמוע דברים שכדאי שתשתפר בהם, גם אם הם לא נעימים].

קשה מאוד להבין דרך הפורום מה צורת ההתנהלות שלך בדברים האלה, והאם יש סיבה שגורמת לדברים האלה ומהי, או לחילופין, שאתה רגיש מדי לאי נעימויות קטנות שקורות.

אתה יותר מדי מוטרד ומתוח מהנושא.

לך תעשה עם עצמך משהו ואז גם יהיה לך יותר על מה לדבר בדייטים.

אני לא יודע בן כמה אתה ומה מצבך,

לכל גיל ולכל סיטואציה יש את הנסיבות שלה.

יש מי שמתאים לו עכשיו להתחיל ללמוד לפסיכומטרי ויש מי שמתאים לו לקנות כרטיס טיסה לניו זילנד.

אתה יכול לשלוח לי מסר עם אתה מעוניין ביעוץ ספציפי

גם לדאוג לסיים את התואר כמו שצריך ולהגיש את כל העבודות וגם לברר לגבי מעסיקים ותעסוקה ואולי להתחיל משהו במשרה חלקית.

אתה לא צריך גם את הדייטים על הראש.

רוב האנשים בלימודים, התחתנו או לפחות הכירו במהלך הלימודים והתחתנו אחרי.

עוד משהו, ברגע שאתה מתחיל לשקוע בעבודה אין לך זמן וכח לזה ואתה כבר לא חושב על זה. 

בא נגיד, שאתה תתחיל לעבוד אתה לא תשקיע בזה זמן, כי צריך להשקיע בעבודה כדי להרשים את הבוס. וכשאתה תהיה מספיק זמן בעבודה לא יהיה לך זמן בגלל שאז ידרשו ממך יותר.
יש כמה שאני מכיר באופן אישי  (לפחות 5) שהם שקועים בעבודה, והם עדיין רווקים וכבר עברו את 30 וחלקם את 35.

כמה תירוצים כדי לא לעשות כלום.

ובאמת שלא הבנתי את כוונתך. ממש לא יודע מה אתה רוצה

לא יהיה לך זמן וכוח?

כמה שעות אתה חושב שתעבוד? אתה פרקליט ניו יורקי שעובד מאה שעות בשבוע?

לא חשבתי.

נניח שתעבוד עשר שעות ביום , שזה מעל הממוצע ומעל ההיקף של משרה מלאה , מה תעשה ביתר הזמן? יש לך עדר כבשים לרעות? יש לך עיזים לחלוב?

הלחיצות לא עוזרת. היא רק מזיקה.

אתה יכול להגיע למצב שבגלל שאתה לחוץ , אתה תתחתן עם מישהי מתחת לרמה שלך.

מוטב לך , לוותר על האובססיה ולנסות להיות קונסטרוקטיבי יותר.

למה שלא תצא לטיול בחו"ל לכמה חודשים, אחרי שתסיים ללמוד?

וזה גורם לי להילחץ. בפעם הראשונה שחשבתי לשאול משהו לגבי משהי היה לי קשה להירדם בערב.
למה כוונתך, "בניהולים שלך" ?
אני אף פעם לא יצאתי לדייט. אני לא יוצא מנקודת מבט להכיר משהי ואחרי כמה חודשים ישר להתחתן. אני לא בלחץ שלהתחתן מהר.
לא יצא לי לדבר הרבה עם חברים על זה.

וכל הגרושים התחתנו לפחות פעם אחת

ככה המחקרים מראים...

אני סתם צוחק.

הבנאדם עוד לא ניסה וכבר נרתע מהכישלון  

(אפשר להגיד זה ממש בסדר, אל תדאג זה הרגשות רגילות מה שלדעתי נכון, ואפשר לומר- מה אתה נבהל, תירגע אתה כמו כולם, טענות לא משהו)

ואולי אם הדרך של להתחיל עם בנות פחות זורמת עכשיו אפשר לחפש דרכים אחרות,לפעול בדרך של להגיד לאנשים מסביב (מתאימים לזה ושנעים להגיד להם..) וללכת לשדכנים. 

שיהיה בטוב..

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת