אכלו 120 חלב שאוב בארוחה בערך כל 3 שעות.
אבל זה תלוי גם בתינוק ובצרכים שלו.
אחרי שהוא יכנס למטפלת את תראי לאט לאט מה הדרישות שלו.
פעם שניה בשבועיים האחרונים.
פעם ראשונה זה היה כשבעלי לא הסכים לו לעשות משהו מסוכן שמאוד רצה
והערב הוא אמר את זה אחרי שרב עם אחותו.
הוא אמר שהוא רוצה למות ולחיות בדור אחר שהיא לא תהיה בו.
הוא התחיל בדיוק לפני שבועיים את הלימודים,
היום היה מאודד עייף, אני יודעת שהתאמץ וגם שרב עם איזה חבר שלא מסתדר איתו ככ.
חוץ מזה ב"ה הוא ילד שמח, חכם (יש מצב שמחונן), אהוב על החברים, רגיש לאחרים ואיכפתי כזה
נשמע חריג מאוד? לאן הולכים עם זה?
תודה לכל מי שמגיבה, עוקבת מהניק שלי
להתייעץ עם יועצת ביה"ס או פסיכולוג ביה"ס.
הוא לא יתוייג כמישהו בעייתי? או שזה באמת חריג ובעייתי ולא מצוי?
ויכול להיות שמצריך בירור.
יש פרוטוקול מסודר איך לבדוק,
לכן כדאי לפנות לאנשי מקצוע מהתחום.
מקווה שהיועצת אצלם בבית ספר טובה, פסיכולוגית כרגע אין…
לראות שזה לא מגיע ממניעים אובדניים.
לרוב זה נגמר בהבנה שסתם היה עצבני או עייף וכו...
ולא עושים עם זה כלום.
קחי בחשבון שאם תשתפי את היועצת, היא לא תבליג על זה.
אם זה היה חד פעמי וזהו- אולי הייתי שוכחת.
אם קורה שוב- תשתפי את יועצת בית הספר, רק מקצועית לוודא שאין לו נטיות אובדניות (ולרוב רואים שאין והכל בסדר...)
לשתף יועצת בית ספר לא יעזור אצלנו.
היא לא משהו בכלל.
כן מתכננת לקחת אותו לאיזשהו טיפול.
לא בגלל זה.
אלא בגלל שאני מרגישה שהוא מוצף.
ואיזה סוג טיפול חשבת?
תגובות לא פרופורציונלית.
בלילה כשהבית יורד הילוך הוא מאד מתרפק ומתחבק.
את מבינה שרוב היום היה מסיכות ומגננות.
בעיקר התקפי הזעם שלו
כרגע חשבתי על 3 המימדים. אמא שלי טוענת שאמור לעזור לו בע"ה.
לקחתי אותו לטיפול רגשי והמטפלת 'פיטרה' אותנו בטענה שעד שלא נפתור את הבעיות הזוגיות שלנו אין לה איך לעזור לנו.
יפה שאת לוקחת את זה ככה בטוב, לפחות זה נשמע ככה.
זה פחות תיאור שמזכיר לי את הבן שלי אבל כן יש זמנים שאני מרגישה שהוא לא נותן לעצמו להתפרק והוא במגננות.
תודה ובהצלחה לכם!!
אם היא בעצם אומרת שהיא לא מסוגלת אני לא אתווכח איתה.
בכל מקרה שמתי לב שהוא מאד נרגע בחופש הגדול. משהו בו התבגר כזה.
עדיין התקפי זעם אבל הרבה פחות.
קשור לעוד כל מיני דברים.
ובהצלחה בע"ה
שיהיו בשורות טובות
יש לה ניסיון טיפולי מעמיק?
ולא באמת מתכוונים למשמעות של זה, אלא רוצים לבטא תסכול גדול מאוד, או שמצאו שהמשפט הזה הפעיל אתכם, או שהם מחקים מישהו שדיבר ככה.
אבל מוכרחים אבחנה מקצועית כדי לוודא שלא מדובר באובדנות. כשמדובר על נושא קריטי כל כך, אף הורה לא רוצה חלילה לפספס גם אם הסיכוי קטן.
לא להילחץמתואמתכן להתייעץ. עם פסיכולוג. אפשר מפגש אחד שלכם איתו, והוא יגיד אם הוא רוצה לפגוש גם את הילד.
(על פניו זה נשמע יותר כמו מניפולציה מאשר רצון אמיתי למות)
פשוט לחפש פסיכולוג ילדים באיזור ולקבוע פגישה איתו? בלי הילד?
אבל אני אישית ממליצה ללכת לפסיכולוג פרטי - יותר מהיר, יותר דיסקרטי וגם לרוב (לדעתי) יותר מקצועי.
בכל מקרה לא הייתי מזלזלת בכך גם אם לא מתכוון באמת לאובדנות, נשמע קריאה לסיוע
כמה הוא כועס או פגוע
וואו אני לא מאמינה שזה קורה לי ואני פותחת כזה שרשור
פשוט הזוי לי
והוא ילד כזה מביע ויודע לשיים רגשות בדרכ
ובעלי אומר שאני סתם מגזימה ולעשות עם זה משהו רק ייצר בעיה, הוא לא רוצה לעשות עם זה כלום
לא מתרגש וזהו
מול הילד. כלומר, עדיף בשלב זה לא לערב את הילד בחששות, כי זה יכול להגדיל אצלו את העניין ולהפוך אותו לבעיה גם אם הוא לא.
לכן תתייעצו בלעדיו דבר ראשון. את יכולה גם בעצמך, אם בעלך לא רוצה...
ובהמשך עבר למסגרת שיותר התאימה לו.
לבן שלי התבטאות בסגנון של 'אני לא רוצה לחיות בעולם הזה' (זה היה קושי שעלה סביב המלחמה).
התקשרתי לקופת חולים. יש מוקד של מענה טלפונית של הקופה להתייעצות בענייני נפש.
היתה שיחה ארוכה, מבררת ונותנת כלים.
נשאלתי שאלות כדי לדייק את הבנת הסיטואציה וקבלתי מענה.
לא יודעת אם לכל קופה יש, אבל שווה חבדוק
ילדתי לפני שבוע.
המשפחה של בעלי מס' דו ספרתי של ילדים - כולם נשואים.
אף אחד לא טרח להרים טלפון לאחד מאיתנו לאחל מזל טוב.
מרגיש לי שהלידה הזו לא מעניינת שם אף אחד.
הם לא כאלה משפחתיים באופן כללי, אבל התעלמות כזו גורפת???
בשגרה הייתי מצפצפת על כולם...
אבל עכשיו מוצפת עם כל ההורמונים של הלידה ובוכה מלא....
אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.
הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…
אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.
לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.
אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?
אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.
חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️
לומדת כעתמזל טוב ענק!!
אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️
אני מוחקת מהר מאד
מה בעלך אומר על זה?
אמר שאני מכירה אותם וככה הם...
אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...
העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.
לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!
לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.
יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).
שולחת חיבוק והמון מזל טוב!
לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב
והמון מזל טוב!
מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב
והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.
מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.
גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.
ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.
זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.
את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.
לידה זה תירוץ מעולה.
והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי
איזה ילד זה שלכם?
אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).
אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.
משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.
אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...
עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.
זה מה שמבאס אותי יותר.
היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.
למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...
אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.
פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.
היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.
את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!
תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.
מזל טוב!!!
כל ילד אוהב דברים מאוד מסוימים ומעטים, וכמובן שאלו דברים שהשני לא אוכל...
המאכל היחיד שכולם אוהבים זה שניצל, ואין לי כוח כל יום להכין שניצלים. זה המון עבודה ולכלוך (ואין לי תנור בשרי, אז לא רלוונטי לאפות).
כבר אין לי חשק להכין אוכל, כי תמיד יהיה מישהו שיתלונן שאין לו מה לאכול ואז אני אכין לו עוד משהו במיוחד.
ולרוב שניהם לא אוהבים. אפילו לא מסכימים לטעום.
זה כל כך מתסכל.
לאכול רק צורה מסוימת.
אחד רק ספגטי, ואחד רק פסטה קרניים.
זה פשוט מתיש.
אולי שווה לקנות נינג'ה בשביל זה.
לגבי כל השאר אין לי תשובה... נשמע קשוח ממש. אולי לעשות תורנות שכל יום את מבשלת משהו שמתאים לאחד מהם, והשני יכול לבחור בין שאריות מאתמול ללחם עם משהו...
אני לא מצליחה לעמוד על זה שיאכלו לחם עם משהו, תמיד בסוף אני מכינה כמה ארוחות צוהריים כי הם בוכים שאין להם מה לאכול...
ועליו התקנו טוסטר אובן בשרי.
אפשר במרפסת/ מחסן/ חדר כביסה להכין עמדה ייעודית.
אם זה מה שיפתור כרגע את התסכול היומיומי, עד שתמצאי פתרון שמן הסתם יהיה תהליך ולא קצר, גם על הגג הייתי שמה..
מכינים בזה שניצלים ממש מוצלחים ובקלות
וזה קטן ונכנס בארון
להכין כמות ולהקפיא. להפשיר לפי הצורך.
זה תחת קלינאיות תקשורת
אבל בגדול
כשאת רואה שיש הרבה תסכולים- גם שלך וגם שלהם
שיש כבר אוירה לא טובה סביב הנושא של האוכל
שהגדילה הפיזית לא משו
שזה מפריע לשגרה, שחושבים פעמים אם לצאת לטיול/למלון/לסעודת שבת עם השכנים
שאת עומדת מתוסכלת סביב הקופסאת אוכל כי את כבר לא יודעת מה לשים
שכל ארוחה את לא יודעת מה להכין - כי אין עקביות... הלא הפך לברירת מחדל
שזה כבר מרגיש כמו משו שמשתלט על החיים...
זהו... פרקתי
אמא טובה---דיה!ואז התחלתי קצת לחקור על הנושא
(יש ספר עולה של אמונה דגן...ממליצה בכלל להקשיב לה)
ועוד זמן להגיע חהבנה שזה גדול עלי להתמודד לבד
ואז עוד זמן
ועוד קצת זמן להחליט שאני רוצה לעשות עם זה משו
ועוד קצת זמן באמת לעשות...
בצירוף מקרים מוזר היום בבוקר הרמתי טלפון לקלינאית תקשורת שמתמחה בזה....
עוד לא התחלנו טיפול
אפילו לא קבענו (היא צריכה לחזור אלי)
אבל עשיתי צעד
וכבר יש איזשהי תחושה שאני מתחילה לקחת פה מושכות ולהוביל שינוי
זה נותן תקווה לשינןי (שאני מקווה שלא תתנפץ לי בפרצוף)
גם כשכבר גדל יותר לגיל שלא הולכים לטיפת חלב, המשכנו איתה
הדברים שהם כן מסכימים לאכול זה פחמימות (אחד רק קוסקוס או ספגטי, ואחד רק פתיתים או פסטה קרניים).
אני כבר שונאת להכין אוכל מרוב שזה משגע אותי.
אני הייתי כזאת
עד היום אני בררנית
אמא שלי הכינה לנו את מה שאנחנו אוהבים
ואם לא היה לא אכלתי
ואני לא חושבת שזה נכון לעשות ככה
זה די טיפח את הבררנות שלי
לא מצאתי פתרון קסם לזה
כן הייתי ממליצה לחפש טיפול לזה או עזרה כלשהי
כשגדלים זה רק נהיה קשה יותר
התחתנתי ולא אכלתי כלום אצל חמותי בשבתות שנים
רק חלה
חצי מהחיים שלי אני נשארתי רעבה כי אין אוכל שאני אוהבת
זה מאוד קשה
ממש כדאי לטפל כי באמת יש קושי אמיתי
אצלי זה שילוב של קושי עם מרקמים וטעמים חדשים
ברמה שלטעום משהו חדש מעלה לי רפלקס הקאה
בשילוב עם קושי רגשי כנראה שעומד מאחורי זה
היום למדתי לאכול ועדיין לומדת
וזה פשוט חיים אחרים כואב לי על השנים האלה שלא אכלתי
זה גם גרם לי למחסור חמור מאוד בברזל וויטמינים
בקיצור שווה לטפל
כואב לשמוע מה עברת... חיבוק...
ותודה על הדחיפה לטפל.
זה כל כך מתסכל גם להם וגם לי...
רק חשוב לי להגיד שללא ספק אמא שלך ניסתה שיהיה לך טוב, שתהיה שבעה - אמא אוהבת ומיטיבה.
לולא מה שכתבתן כאן, ברור לי שגם אני הייתי פועלת אותו הדבר, ובמובנים מסויימים גם אימי נהגה כך.
היא הייתה חסרת אונים מולי
באמת הייתי קשה
לכן אני אומרת לטפל כי לא רואה דרך נורמלית לצאת מזה
וכן יודעת לומר בדיעבד שזה לא באמת היה נכון לפעול ככה...
מלבד טיפול שהציעו פה, יש דרכים להרחיב מגוון.
בכל ארוחה לדאוג שיש דבר אחד שהם אוכלים ודבר חדש. להמשיך להציע לטעום, בלי לחץ. יש אוכל שהם אוהבים בארוחה אז הם לא יהיו רעבים בכל מקרה.
להדגיש כל הזמן שלפעמים הטעם שלנו משתנה ולכן גם אם לא אהבנו משהו, אפשר לטעום שוב. תני דוגמאות מעצמך אם יש לך. ובאמת לאפשר לטעום - לקחת חתיכה קטנה, לא משנה אם היה טעים או לא, העיקר שהתנסה.
לא לעשות עניין כשמישהו מסכים לטעום משהו חדש. אפשר לשבח, אבל לא בהגזמה.
מישהי כאן הציעה שיקחו לחם עם ממרח למי שלא אוהב את האוכל. זו אפשרות מצויינת. זה מוריד לחץ שיאכלו, זה משביע ונותן להם שליטה. אפשר להגביל לממרחים בריאים
או גבינה בלי לחם, מה שמתאים לך שיקחו
לילדים בררנים זה ממש לא יעזור (ויש שידולים שעלולים לקלקל יותר, לא יודעת אם הרעיונות שכתבת בעייתיים או לא).
ילד שלא מסוגל לטעום מאכלים מעבר לרשימה המצומצמת שלו, לא מסוגל לקחת חתיכה קטנה לטעום. זה כמה רמות מעבר למסוגלות שלו. במרפאת אכילה עובדים על זה בצורה מאוד מדורגת (להסכים שיהיה בשולחן, להסכים לגעת, להסכים להניח בצלחת וכן הלאה). גם הרחבת התפריט במקום מקצועי תתחיל למשל מפסטה שהילד מוכן לאכול, להוסיף פסטה בצורה אחרת.
מה שרציתי לומר, שכשמדובר על בררנות רצינית, ממש כדאי לפנות לטיפול מקצועי. אמא שקוראת את ההודעה שלך ואומרת לעצמה שאין סיכוי אפילו להתחיל ליישם את הטיפים האלו - כנראה צריך באמת פתרון מקצועי.
אבל צודקת שלפעמים זה לא מספיק
פשוט מהניסיון שלי, אלו צעדים ממש גדולים. לפעמים זה כל כך מופרך להציע לילד רק לטעום, כשהוא לא מוכן שיהיה על השולחן בכלל שום דבר חוץ מהצורה הספציפית של הפסטה שהוא מסכים.
או לומר שמקסימום יאכל לחם עם ממרח, אם הילד בכלל לא מוכן לאכול לחם. אם היה מוכן לאכול לחם, הבעיה הייתה קטנה הרבה יותר.
בנוסף לבררנות ברמה חמורה מאוד.
(ילד שלא מוכן שיהיה על השולחן פסטה בצורה שונה ממה שהוא אוהב- זה נראה לי קושי נוסף מעבר לבררנות במזון)
בהרצאה היא סיווגה בררנות לפי רמות, גם בררנות ברמה בינונית או נמוכה נחשבת בררנות ולא פינוק.
עיקר הדגש הוא על חשיפה ממקום בטוח. יש לילד את האוכל שהוא מוכן לאכול ואז יש יותר סיכוי שיהיה מוכן להתנסות מעצמו בדברים חדשים.
את צודקת שבהתחלה הגיוון צריך להיות קטן, כמו עוד צורת פסטה, מעדן בטעם דומה אך לא זהה וכו'
לשדל באמת יכול לפגוע. כתבתי כמה פעמים שצריך להזהר לא ללחוץ לטעום, כי זה מאוד חשוב
יראת גאולהבעיקר רציתי לומר שאם יש אמא שהעצות שלך נראות לה רחוקות כרחוק מזרח ממערב - שתבין שזה לא בגלל שהיא עשתה ככה או לא עשתה ככה, אלא יש לילד קושי אמיתי, שלא תלוי בה, וכדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית כדי לבדוק מה אפשר לעשות עם זה.
יש לי אחד שהוא שיא השיאים.
פתאום גם התחיל לברור לי את הממרח שוקולד! רק מסוג מסוים, רק קטשופ מסוים, והוא יודע! הוא מרגיש את ההבדל. ואני כל כך מבינה אותו כי גם אני כזאת.
קראתי שילדים רגישים יותר לטעמים כי זה אמור לשמור עליהם מהרעלה, ומבוגרים כבר פחות רגישים לטעמים מרים.
וזה נורא קשה. נמאס לי משניצלים! איך אפשר לאכול שניצל לצד שניצל?
לפעמים צריך לשחרר תקופה
בייחוד כשמתחילים שנה, ועוד רגע חגים.
אחכ בימי שגרה אפשר להתחיל לעבוד על הנושא.
יש לי מחבת ענקית אז זה קצת עוזר לי לתקתק מהר
האם מדובר בעניין התנהגותי- כלומר התגובה מגיעה מדינמיקה או באמת מחסם אובייקטיבי שמצריך טיפול מותאם.
תוכלי לבחון זאת ע"י למשל בדיקה האם יש דפוס חוזר סביב מה שהם לא אוכלים (מרקמים למשל)
ומה קורה במקומות אחרים (אצל חבר/ באירוע/ כשאבא מגיש ארוחת ערב ואת לא בשטח)
אם באופן עקבי התגובה שלהם זהה (כלומר לא בגלל שפעם אחת הם התנהגו כך גם עם אבא)
אז כנראה מדובר בחסם אובייקטיבי.
האם הם מסוגלים לאכול אוכל מהמקרר?
אם כן אז אפשר כל יום להכין סוג פסטה אחר, חצי להיום לילד שמעדיף את הסוג הזה, וחצי למחרת כדי שכשמחר תכיני את הסוג השני, תוכלי להגיש לו את המנה הזאת.
ככה את כל יום מכינה סוג אחד, ולשניהם יש תמיד מנה שהם אוהבים.
יש שני סוגי בררנות:
ילדים עם בררנות על רקע תחושתי, שסוגים ספציפיים של מזון הם בלתי נסבלים עבורם.
עם בררנות כזו הייתי הולכת לקל"ת/מרב"ע.
ויש ילדים עם בררנות על רקע מה שאמאשוני כתבה התנהגותי -
ילדים באופן טבעי אמורים לאהוב את האוכל של הבית. לפעמים ילד שלא רוצה לאכול מה שאמא שלו הכינה - זה סימפטום של ילד שלא מספיק מקושר.
זה ילדים שיעדיפו מנה חמה או לנשנש על פני התבשילים של אמא. יחפשו "משהו אחר". "לא בא לי את זה".
אני רואה בבירור אצל הילדים שלי (שאף אחד מהם לא בררן מהסוג הראשון) שהנכונות שלהם להתנסות עם מאכלים וליהנות מהאוכל שאני מבשלת כרוכה בקשר הדוק למצב הקשר בינינו.
אני מכינה אוכל בלי להתחשב בו ומשתדלת שתמיד יהיה משהו שאוהב בנמצא. לאחרונה החליט שאוהב פסטה ואורז רק טרי, אז זה יותר מורכב...אוכל הרבה פעמים לחם עם גבינה צהובה, כי זה הכריך היחיד שמוכן לאכול (מלבד ממרח שוקולד שאני לא קונה). כשמתארחים קורה שאין לו מה לאכול ואז אני מאפשרת לחם עם ממרח שוקולד, לפני אירועים אני לרוב נותנת לכל הילדים כריך לדרך ואז לא נורא שאין לו משהו שאוהב. בכללי משתדלת כמה שפחות לעשות מזה עניין כדי לא לצרף גם עניין התנהגותי.
אני גם הייתי כזאת בתור ילדה והתגברתי על זה בגיל ההתבגרות, אז מקווה שגם לו ישתפר בהמשך.
היתי מכינה כמות גדולה של שניצל פעם אחת ומוציאה מהמקפיא לטיגון - חוסך את הבלאגן
גם פסטה אפשר להכין כל כמה ימים ורק לחמם
אני לא מומחית בזה אבל אצלי מי שלא רוצה משו אני לא יושבת על זה חזק. זה יוצר אנטי.
בינתיים תני להם מה שהם אוהבים ובמקביל עם הטיפול מקווה שיסתדר בעז"ה. הכי חשוב שלא יישארו רעבים לדעתי
להכניס אותו למטבח כמה שאפשר
הוא עזר לי לחתוך, לקלף ולא רצה לטעום בהתחלה, עם הזמן טועם יותר ויותר.
בנוסף להוציא מתוקים , כל עוד הוא ידע שיש אלטרנטיבה מתוקה הוא התעקש עליה.
מסייגת שזאת לא היתה בררנות בכזאת רמה, אבל כן היו מעט מאוד דברים שהוא העז לטעום.
מקובל והגיוני ומה פחות.
נניח ובמשפחת המקור שלכם יש שלושה אחים. שניים מתוכם מתאימים יותר בפרמטרים אובייקטיביים יחסית, של סגנון/ רמה דתית/ גילאי ילדים/ עיסוק, ואחד שפחות.
יוצא שהשניים הדומים מבלים הרבה יחד, סביב חגים חופשים פעילויות לילדים וכדו'. בתור שני האחים הקרובים יותר, האם הייתם:
1- מעדכנים את האח הנוסף על התוכניות שלכם?
2- מנסים להזמין גם את האח הנוסף, גם אם נראה לכם שלא יוכל/ ירצה לבוא? גם אם זה אומר להצטופף אם כן ירצה לבוא?
3- הייתם מנסים לשמור על מינון כלשהו של מפגשים של כל האחים מול מפגשים רק של השניים שנפגשים הרבה, או מה שיוצא יוצא?
בתור האח ש'פחות מתאים' ובהתאמה פחות מבלה עם האחים, האם הייתם:
1- נעלבים אם הייתם שומעים כבדרך אגב ששוב שני האחים חוגגים חג בלעדיכם?
2- יוזמים יותר מפגשים עם האחים כדי להתקרב? מזמינים יותר?
וסתם, אם יש לכם מה לומר בנושא... מעסיק אותי
מתוך כמה וכמה אחים, אני כמעט היחידה ששומרת שבת/ חג, אוכלת ירק ובשר מהדרין, לא נוסעת בשבת. מלבדי יש אחות קטנה יותר ששומרת שבת וחג ב"ה אבל לא מקפידה על הכל כמוני
הייתי רוצה שיזמינו אותי יותר
אז נכון הילדים שלי לא יבואו להצגה בשבת ולא אקנה איתכן כרטיס לפסטיגל/ אטוס איתכן לחול/ ארד איתכן לאילת
אבל אם יש למשל ערב אחד בסוכות שאתן מזמינות את כולם אליכן לעל האש - אשמח לקבל גם הזמנה.או לחילופין ערב ספינג' בחנוכה. קמח מנופה עולה רק כמה שקלים יותר לא משו שאחיות שלי לא יכולות להרשות לעצמן ב"ה.
כמעט ואין סופרים שלא מוכרים בשר מהדרין. ויותר מזה - אני מוכנה להביא את שלי. העיקר לשבת יחד
אפשר גם להזמין פיצה מבחינתי, לא כזה משנה
לדעתי החסם הוא לא כסף אצלנו, אבל אני לא אפתור לאנשים אחרים את התסביכים שלהם מולי.
אני כן מרגישה נטל לפעמים בקטע הזה כי לא מוזמנת באמת. וגם כשאני הזמנתי לא הגיעו
🤷
בסוף יש גבול עד כמה ארדוף אחרי זה. ב"ה המשפחה של בעלי מהווה תחליף. זה לא אותו דבר אבל ב"ה זה יותר טוב מכלום והם משפחה מדהימה
אני לא לוקחת את זה קשה. זה מציק לי לפעמים אבל מתעסקת בחיים שלי, וגם לא רואה סיבה לפתוח את זה כי אני לא מזמינה את עצמי לאף מקום
לעצמי אומרת - אני ממשיכה להזמין כדי לשמור על הדלת פתוחה ושתהיה אפשרות גם אם לא מגיעים.
לא מזמינה את מי שמבקש שאקנה רק עוף בהכשר הזה והזה או ירקות כאלה וכאלה.
מי שלא מספיק כשר לו אצלי מוזמן להגיע עם האוכל או לא להגיע...
אני מאוד רגישה לנושא הזה ומאוד נפגעת כשהם מתחילים את בלאגן ההכשרים
המקוריתהמטרה היא להיפגש, לא לדרוך לך על האגו (מבחינתי כאילו כן,?)
יש לי את הקווים האדומים שלי ואני לא אומרת שזה לא נחשב כשר אלא שאני אוכלת רק כשרות x ומוכנה להביא איתי אם צריך
אבל במקרה שלי גם זה לא עזר😅
עלה לי בהזמנה - אז שיעלה
כל אחד ומה שחשוב לו
1- כן, בטח שהייתי נעלבת. בעיקר אם יש רק 3 אחים והם יחד ואני בחוץ. אבל לא כל פעם חייבים להזמין את כולם.
כן. משפחה זה דבר שצריך להתאמץ עליו, זה לא בא בקלות, כל אחד עם השריטות שלו. צריך הרבה קלילות, לא לקחת כל דבר ללב, לזרום, לשחרר כספים ולא להתקמצן ואם להתחשבן, אני מאמינה שבסוף הכל חוזר בחזרה. יש לנו במשפחה מישהו שמקפיד על הכשרים ברמה מאוד גבוהה וזה מאוד מעיק כי אין בסביבה שלנו בכלל סופרים כאלה , אבל זה לא מונע מלהיפגש. מוצאים דרכים יצירתיות.
וזה קצת מבאס. אני מנחמת את יצמי שכנראה יודעים שאני לרוב לא אוכל להגיע. אבל הייתי שמחה שיזמינו. אולי לפעמים כן יסתדר?
אבל אני האחות שיותר מזמינה ובעלי האח שפחות מזמינים.
לגבי הזמנה - אני משתדלת לפחות מידי פעם לידע את האח שפחות משתתף. ברוב מוחלט של המקרים הוא לא מגיע. כשהוא מארגן משהו כולנו משתדלים להגיע.
כשאחים של בעלי נפגשים - בדרך כלל אנחנו שומעים על זה בדיעבד. יש דברים שהיינו שמחים להיות מוזמנים אליהם. אבל אנחנו לא נעלבים כי אנחנו יודעים שזה נובע מהשוני באופי ובזרימה.
יש מספיק מפגשים בשני הצדדים שכולם מוזמנים אליהם
הבדלי מנטליות, גילאים, סטטוס משפחתי ולקינוח גם כשרויות.
אז המפגשים די נדירים, וקורים אצל סבא וסבתא בעיקר, וכשאני רואה כמה נחמד לילדים יחד זה חבל לי שזה נדיר, מצד שני יודעת שאחים שלי יעשו הכל בשבילי וכנל אני בשבילם למרות שאנחנו חלוקים בכמה עקרונות מרכזיים, אני מעריכה את מסירות הנפש שלהם.
חושבת על הבנות שלי
איך אני מתאמצת על היחד שלהן והן רק בתחילת חייהן
איזה דיכאון אם הן יתרחקו
אם הן לא ירצה לקנות את ההכשר המועדף (כמשל) אחת לשנייה
אין לי מושג איך ההורים שלי עשו את זה - אבל אנחנו הרבה אחים יחסית, על כל הרצף הדתי והלא דתי, ובכל זאת נפגשים די הרבה ואוהבים ומכבדים זה את זה. (יש תאקלים, כן? אבל בסך הכללי אין כאסחים גמורים)
אנחנו אגב אלה עם ההכשרים המהודרים, וגם עם הרבה ילדים, אז יוצא שאנחנו פחות מגיעים למפגשים משפחתיים ספונטניים (בעיקר בגלל כמות הילדים ב"ה). אבל זה בסדר לנו...
ברור שמזמינים, אם מגיע, נהדר!! נצטופף בשמחה בשביל שהמפגש המורחב יצא לפועל,
אם לא יגיע, באסה אבל נשארנו באותה סיטואציה כמו שלא מזמינים.
הייתי מנסה למצוא הזדמנויות ביום חול למפגשים יזומים בסגנון שמתאים לו גם אם שני האחים האחרים פחות מתחברים.
האמת לא הבנתי את הדילמה, אם מדובר באח שלא מתנהג יפה ויש התנגשויות בגלל דברים שהוא עושה או אומר נניח משפיל, אז אוקי יש כאן דילמה, אבל אם זה נתונים אובייקטיביים אין פה שאלה לדעתי.
אני עדיין אזמין את כולם.
מי שבא ברוך הבא ובאהבה.
גם אם אני פחות בקשר איתו.
יש לי אח ואחות שאני בקשר מצוין והדוק איתם.
ואח אחד שבכלל לא.
ואם אני עושה משהו בבית- אז כולם מוזמנים.
(מלבד פעם אחת שזכור לי שהזמנתי רק את ההורים שלי. הרווקים באו איתם. ועוד אח אחד נשוי אבל שגר איתם בבית. 2 האחים הנשואים האחרים- לאחד אני קשורה לשני פחות- לא הוזמנו. פשוט כי הזמנתי רק את ההורים. זה שהגיעו איתם האחרים זה משהו אחר.
זה שקשור אלי הבין. זה שפחות קשור אלי נפגע. לא זוכרת איך פתרנו את זה).
ויותר מזה. בכללי כשאנחנו יוצאים לטיולים או משהו ובאלי איתנו עוד אנשים אני תמיד מזמינה את כולם.
גם כשאחותי ואני יצאנו לאיזו הופעה הזמנתי את גיסות שלי שיבואו. זה שבסוף לא באים זה שלהם🙃 אבל אני תמיד שמחה לשותפים ושותפות. בעיני אין כמו משפחה. גם אם פחות קרובה
יש לי במשפחה אח אחד שיחסית פרום יותר מכולם.
כן לפעמים זה לא נח ולא פשוט, לפעמים מרגיש הם מתנשאים עלינו וכו'.
ועדיין אני תמיד מתעקשת שצריך להזמין אותם כמה שיותר
ולהתחשב אם צריך במה שרגיש וחשוב להם.
משפחה זה לא הולך ברגל, צריך להתאמץ על הקשרים בין אחד לשני ככל שאפשר.
אם הייתי מרגישה שמדירים אותי לא הייתי יוזמת יותר מידי.
הבריאות הנפשית שלי יותר חשובה. ואם שוב ושוב הייתי נפגעת ומרגישה שלא רוצים אותי. אז לא.
לא אענה אחת אחת כדי לא להכביד על השרשור.
מעניין שהזווית המרכזית שעלתה כאן זה הבדלי כשרויות, את זה אני מכירה מהצד שלי במשפחה ובמיוחד וזה אכן מקשה קצת, אבל באמת מתייחסים לזה כאל קושי טכני וממש לא נמנעים ממפגשים בכלל זה.
מהצד של בעלי, אנחנו המשפחה שלא מזמינים, ואף שהתרגלתי, ואף שאכן יש סיבות אובייקטיביות (הילדים שלהם ממש צמודים והם חבורה כזו, הילדים שלנו צעירים ולא משתלבים, ויש עוד), זה עדיין קצת מעליב שבעלי כותב לאחים לברר איפה אבא שלהם יהיה בחג ומי יזמין אותו, ומגלה שהם שוב חוגגים יחד. בעקרון, גם אם היו מזמינים לא היינו באים ליומיים שלמים. אבל לא יודעת מה אכפת להם להזמין. האם חוששים שנבוא או שדווקא בגלל שהרבה פעמים אנחנו לא באים אז לא מזמינים. כשאנחנו מזמינים אנחנו כן מזמינים את כולם ואומרים שיהיה צפוף... יש אח שמניחים מראש שלא יגיע והוא באמת לא מגיע... אבל מזמינים.
כל פעם נראה לי שהתרגלתי וכל פעם מגלה שנעלבתי מחדש.
במיוחד שזה משהו שחוזר על עצמו..
אבל בסוף להזמין ליומיים חג זה מאוד מאתגר, דורש, וצריך גם מספיק מקום לשינה וכו'
זה שונה לדעתי ממפגש משפחתי או סתם יציאה יחד בחופש.
אצלנו זה פחות אחים, זה יותר הורים שבוחרים להזמין הרבה אחים מסוימים ולא אותנו למשל.
אומנם הם יותר קרובים וקלים לאירוח (יש אצלנו כמה אלרגיות) עדיין זה מבאס ופוגע כשכולם נפגשים בחגים ואנחנו אולי מתישהו נפגוש אותם.
חושבת שאם זה לא היה מצד ההורים, אלא מצד האחים, הייתי פחות נפגעת, בפרט אם יש להם משהו משותף שלי אין איתם (כמו רמת דת כלשהי, גילאי ילדים זהים, נגיד אם הם היו נוסעים לבריכה מעורבת ואני כדתיה לא אגיע זה ברור, לא אפגע אם לא הזמינו אותי. או שאם הם יצאו לפעילות שווה במוזיאון ולי אין ילדים בגיל שזה מעניין אותם- לא הייתי נפגעת.
אוהבת את האחיות שלי, באמת אבל לשתיהן יש מעט ילדים באותם גילאים והן פחות עמוסות ממני...
בהחלט מבאס אותי לא פעם לראות אותן רק הן נפגשות או יותר מבאס שהן נפגשות ביחד עם ההורים שלי וכמובן כולם יוצאים ביחד לבית קפה או מפגש כיף אחר.
אני כבר לא נעלבת, עברתי את השלב יודעת שאוהבים אותי למרות שלא מזמינים ועדיין יש לי צביטה בלב
כיתת פעוטות במעון.
מובילה שפורשת כי קשה לה, צוות לא וואוו.
שבוע הסתגלות של המון בכי ובלגן מוגזם.
מחר צוות חדש למעט אחת מוכרת.
הילד זוחל וכל השאר כבר הולכים
כנראה שגם מחר יהיה קרייסס עד שהמטפלות יבינו מי נגד מי והמנהלת תחליט מי יוביל את הכיתה.
שולחות את הילד כל יום אפילו עד הצהריים
או שמחכות לאחרי החגים בתקווה שהעניינים יתייצבו ?
אם מחכות- לא יהיה קשה לילד ההפסקה הזו? שהוא התחיל, עוד לא הסתגל וכבר יצא לחופש ארוך
לק"י
וגם ככה הוא יצטרך להסתגל למטפלת חדשה, אז נראה לי שלהתחיל כשהעניינים מתייצבים זה רעיון טוב.
קשה כל הבלגן הזה....
כשהוא הלך קצת ואז שוב
לק"י
אם היית אומרת שהוא מתחיל להסתגל, אז אולי באמת חבל להפסיק לגמרי לשלוח.
אבל אם את מרגישה שהוא עוד לא הסתגל לכלום, אז לא חושבת שזה משנה אם יישאר עכשיו או יתחיל מחדש אחרי החגים.
ילדים צריכים דמות בטוחה להיקשר אליה.
כל עוד זה לא המצב אין עניין שיתרגל ללכת לשם יום יום ולחוות חוסר ביטחון.
שהוא מכיר את המקום?
נניח היום הייתי איתו שם 20 דק וכשהוא היה רגוע השארתי אותו ליד אחת המטפלות והלכתי
תינוק צריך דמות היקשרות כדי להרגיש בטוח.
להכיר את המקום זה נחמד אבל לא שווה את מחיר הזמן שהוא נמצא שם כשיש כאוס וחוסר יציבות של הצוות.
מידי יום, אפילו לימים קצרים יותר
ושולחת כשיש צוות קבוע ויש סדר
גם ככה בחגים הוא יצא משגרה ויצטרך הסתגלות מחודשת
יש אפשרות אבל זה קצת מורכב, לקחת אותו לעבודה איתי וכו
בנתיים כל אמא שיכולה מגיעה באמצע היום להציץ ולראות מה קורה
ואני שולחת ומחזירה עדיין אחרי שעתיים
מעניין שכולכן אמרתן להשאיר בבית
לק"י
אם היית אומרת שזה בעייתי לך, לא הייתי ממליצה להשאיר.
ואני יכולה לנסות לאלתר
אם זה אומר לקחת ךעבודה זה אחרת
.אלא אם הןא זורם איתך שם..
ויפה שיש אפשרות כזאת בכלל
אז לשים לזמן קצר זה גם עדיף מיום שלם במצב הזה
אני לוקחת לכל המאוחר ב11:30
ליד העבודה שלי מ9 עד 1, ואז הוא ישן בעגלה לידי עוד שעתיים, ראיתי שהבלאגן במעון עשה לו ממש רע.
(בסוף בכלל הוצאתי אותו באמצע שנה והעברתי למשפחתון פרטי)
מעל הבית שלי
כי היכ נראלי שמעון מתאים
אני מתחרטת ברמות קשות זה ממש מצער אותי.
יורד לי 4,000 שח על המעון
שימושיתאוף, אבל זה גם מה'
מקווה שזה יסתדר מהר ויהיה לו שנה נפלאה במעון
אני ממש משתדלת להתחזק באמונה
כי זה משפחתון שממש מתאים לי מכל הבחינות
ואמרתי לה לא תודה הוא כבר רשום למעון 🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️
אם כן הייתי מעבירה אליה
למרות הכסף שיירד על החודש הזה, כפרת עוונות.
אפשר לבטל רישום למעון
לק"י
שהיו במעון או במשפחתון.
כל עוד מקבלים מענה מתאים לגיל.
לא פנוי
לקחת לעבודה, ממש לא בטוח שיותר טוב. זאת סביבה שלא מותאמת לילדים בכלל, והוא בטח ירצה לחקור הכל ותצטרכי כל הזמן לעצור אותו. והוא יהיה משועמם ובלי תשומת לב כשאת עובדת. במיוחד אם נראה שרגוע במעון.
והיה נראה רגוע ובשליטה ממש
אשאיר אותו שם שעתיים בערך
בע"ה עוד כמה חודשים תהיה לנו ברית ראשונה אחרי כמה בנות,
כבר יודעת שיהיה קיסרי,אשמח לכל עצה וטיפ איך מתארגנים לברית,
מה כדאי שיהיה "סגור" מראש, על מה צריך להחליט וכולי.
תרשי לעצמך לשבת בברית כמה שאפשר, ואל תרגישי צורך לארח אף אחד. אולי אפילו מיד אחרי הברית תמצאי חדר פרטי שבו את יכולה להיות לבד עם התינוק, ומקסימום עם חברה טובה או אמא שיתמכו בך.
בשעה טובה ובקלות!
למה להיות לבד?
הזמנו משפחה קרובה (וגם בגלל הזמן יצא מצומצם יחסית) ואוהבת ומעט חברים הכי קרובים.
היה מאוד משמח להרגיש את ההתרגשות ואהבה. זה לא אירוע ארוך. כמובן לא צריך לרוץ בין האנשים או לעמוד שעות. באו אלי, בברית עצמה כן עמדתי אבל כמובן אפשר לשבת אם צריך.
לקחת כדור משכך כאבים לפני ולהיות בקשב לגוף.
למזלי לא חוויתי ברית שבוע אחרי קיסרי, אבל יכולה לדמיין איך זה...
מהותית מאשר אחרי לידה רגילה. ב''ה אחרי שבוע כבר אפשר לזוז ברמה מספקת לברית אם אין סיבוכים, עם קשב לכוחות שאין מהם הרבה, ועם משככים כשצריך.
יש את הנשים ששבוע אחרי לידה מדלגות להן. אבל הרוב עדיין בכל מקרה לא במצב. לא חושבת שמישהו מצפה מיולדת, רגילה או קיסרית, להתרוצץ בברית.
ומצד שני, לא נראה לי נכון לתכנן מראש להתבודד...
לתאומים הברית נדחתה?
אז הרגשתי כבר הרבה יותר טוב...
וטוב, אוחי אני כותבת מהחוויה שלי לבד, שאחרי לידות אבל בעיקר אחרי קיסרי רציתי שייתנו לי כמה שיותר מנוחה ושקט, ובטח שלא להתלבש יפה עכשיו ולהתחיל להסתובב...
אולי באמת אחרות חוות את זה אחרת.
אז לוקחת את המילים שלי בחזרה
(תשובה גם ל @יעל מהדרום )
לק"י
שפותחת השרשור תחשוב מה מתאים לה.
אני דוקא נהניתי בברית לפגוש אנשים..
העניין האישי שלך ופחות הקיסרי.
כמובן לא השתוקקתי אחרי הקיסרי לצאת בכל יום. אבל לגמרי הייתי במקום של לגייס כוחות לברית עצמה וגם לראות את האנשים שבאו לשמוח ולהודות איתי על הלידה והתינוק, ואח''כ לחזור לנוח.
ולא ילדתי רגיל אף פעם אבל נראה לי שזה אירוע שכן מאתגר פיזית ורגשית כל יולדת...
וכמובן לא להתרוצץ זו המלצה מעולה
לק"י
לשבת כדאי בכל מקרה.
ולגבי חדר לבד, ממליצה שיהיה מקום נוח להאכיל בשקט אם צריך. מעבר לזה, לא רואה סיבה להתבודד.
(למה בעצם זה נראה לך נצרך?)
לברר מראש על מוהל,
אבל לסגור איתו כמה שיותר מהר אחרי הלידה.
אפשר לעשות סיכום של מספר מוזמנים ולהתארגן בהתאם לגבי אולם ןקייטרינג וגםלגבי אולם וקייטרינג חלופיים למקרה שתפוס.
בגדים לבנות,
מזכרות לאורחים אין צורך אבל זה משהו שכן אפשר לארגן חודשים מראש.
אישית סגרתי מראש מוהל קייטרינג ואולם.
אבל זה היה גם בזמן מעניין מבחינת לוח השנה אז אולי סתם ברגיל פחות לחוץ. כי זה כן הרגיש מעט מוזר, אבל העדפתי כמו בכל ההכנות וקניות ללידות להתמקד באמונה שבע''ה יהיה בסדר וחלילה חלילה אם צריך אז מבטלים.
אותי זה מאוד הרגיע. וחלק מהיתרונות שזכותנו הקיסרית להנות מהם...
לא זוכרת לומר לך מתי בדיוק, זה כן היה לקראת הסוף ולא חודשים מראש...
בנוסף, שזה לא שונה מאשר אם זו לידה רגילה, התארגנתי מראש על בגדים, חד''פ (תלוי בקייטרינג מה צריך), מפות אלבד, בנות משפחה דאגו לבלונים לשולחנות.
איזה אופי אירוע הוא רוצה לעשות
האם באולם בי"כ או אולם ממש עם קייטרינג.
האם רוצים נגן/ צלם
האם רוצים עמדת צילום ועיצוב
כל זה זה עלויות.
תתכננו מה עושים אם ברית בשישי (אולי תעדיפו קונספט אחר)
ומה אם ברית בשבת.
תכתבו על דף את ההעדפות שלכם, בחודש תשיעי כדאי לקבל הצעות מחיר ולשריין ספקים. (כדאי להכין חלופות בראש עם מספרי טלפון)
אחרי הלידה כשיש כיוון ליום לברית סוגרים עם מי שרציתם. מי שמתנגש לו, פונים לחלופה הבאה.
אצלנו עשינו בבי"כ, הזמנו קייטרינג. המתאמת אירועים ישבה איתנו על הרכבת התפריט והמליצה על כמויות.
הייתה הצעה כתובה מסודרת, אחרי שסגרנו הרבה פינות (משלוח כלי הגשה)
ואחרי הלידה בעלי התקשר לסגור.
בגדים לבעל, לתינוק ולאחיות. יש דברים שאפשר מגמחים וכדאי להכיר לפני (בגדים לתינוק, כרית, לוודא שיש כסא אליהו)
לחשוב על כיוונים לשם 😃
כדאי לדסקס על סנדק, יש משפחות שזה רגיש אצלם ולא כדאי לריב עם הבעל או ההורים שלכם אחרי הלידה.
מוהל אני רציתי לדעת מראש על מי אנחנו חושבים כדי לברר לפני, ב"ה שאכן היה פנוי.
בגדים בשבילך זה טריקי כי אחרי כל לידה הגוף מתנהג אחרת,
אבל יש בגדים יפים שיכולים להתאים למגוון צורות וגדלים של הגוף. לא לשכוח שיתאים להנקה גם.
אני קניתי שתי שמלות לסוף ההריון, אחת התאימה לברית. היה ממש כיף להסתובב עם בגד חגיגי ומחמיא יחסית.
אם את בקטע של איפור/ לק גל אז לבקש הצעות מחיר ופרטים מראש.
אם מביאים אוכל ללא כלים וכלי הגשה אז אפשר לקנות את כל החד"פ וכלי ההגשה מראש.
אבל אהבתי את הפירוט לפרטים עד הכרית והכיבודים. זה נכון...
לפני הברית זה היה נראה לי הר בלתי עביר, רציתי לא להגיע לברית.
במיוחד שזו גם היתה לידה ראשונה עם כל הטלטלות שלה והסיבוכים של ההנקה וכו' וכו'.
בסוף הגעתי לברית כמו גדולה,
התאפרתי מהמם התלבשתי יפה וזה עשה לי ממש ממש טוב.
מהברית היה שיפור סופר משמעותי בהחלמה שלי.
המלצות שלי ליום של הברית:
להתחיל להתארגן כמה שיותר מוקדם.
אם יש מישהי שיכולה לבוא לעזור לך לארגן את הילדות ואת התינוק זה מעולה.
שחררי מעצמך את העול הזה.
כל העיסוקים הטכניים בברית לא קשור אלייך. למשל חד פעמי, אוכל, מפות, ערכה לברית.
כלום כלום לא קשור אלייך.
עדיף קיטרינג שיביא הכל מקצה לקצה.
מה שחסר שבעלך יטפל.
אפשר להתכונן לפני הלידה לעשות רשימה וכו', אחרי הלידה אל תתעסקי בזה, שאפילו לא יהיה לך עול, תגיעי לברית כמו אורחת.
קודם כל מזל טוב ובריאות!!!
כדאי לסגור על מוהל מוסמך ומיומן עם ניסיון
לגשש לגבי מקומות לעריכת הברית
אם את אוהבת שליטה ממש אז להכין את כל מה שהמוהל צריך ,שזה בדרך כלל משחה מיוחדת לריפוי הברית, חיתולים,טיטולים
כדאי לקנות בקבוקים, בגדים,
ובעיקר לנשום ולהינות מהזמן הזה שהוא קטנציקקקק
שיהיה במזל ....!
לגבי הקיסרי לא יודעת להגיד על עצמי
אבל נראה לי שכדאי לא לעשות משהו ענק עם מלא מוזמנים שאת צריכה להתחיל לעמוד מלא ולהצטלם וללכת הרבה... גם בלי קיסרי זה קשוח אז קיסרי ...
הייתי עושה משהו קטן רק למשפחה הקרובה אבא אמא ,זבא וסבתא ,אחים משני הצדדים וזהו...
לק"י
לפחות משחות שונות. אם בכלל צריך.
הבאגז שלנו באוטו קטן ולכן צריכה משהו שייכנס.
לידה חמישית בעז"ה כך שאין מקום מיותר ב"ה.
אם זו עגלות שיש גם ביד 2, זה יהיה מושלם
אני צריכה שם של חברת עגלות כדי שאדע מה לחפש...
תודה רבה..
לא מניסיון אבל נראה מגניב
מתואמתואז היה נהיית שטוחה כזאת.
ל יד 2, יותר משתלם אילת ואז גם יש לך אחריות ל4 שנים
בכל מקרה לחברה יש את הספורט ליין הדגם שמתקפל עם האמבטיה ולטעמי הבוגבו יותר יציבה ונוחה
מוסיפה שיש מצב שהספורטליין מתקפלת יותר קטן, אולי שווה לבדוק את זה
יש למישהי המלצה לשידה כזו?
ראיתי באינטרנט בכל מיני חנויות שאני לא מכירה ומתלבטת אם להזמין משם.
שידה אחת רחבה ואחת צרה וארוכה.
עברו איתנו אלף דירות.
עכשיו כבר בסוף ימיהן אבל עדיין חלק מהמשפחה.
יש לנו שידת החתלה והמגירה נפלה ואי אפשר לחבר, אז רוצה משהו חזק ויציב.
אני לא צריכה שידת החתלה אלא רק שידה של מגירות ומעדיפה שאפשר לקנות דרך האינטרנט.
בפייסבוק? ראיתי שם שידות כאלו שחנויות מוכרות אבל לא מכירה את החנויות האלו..
זה אנשים שמוכרים שם דרך במרקט פלייס אבל זה חדש
