בדיוק אמרתי הערב לחמישה אנשים שונים ש-כל רחמנא דעביד רחמנא לטב עביד וניסיתי לראות את זה עד הסוף.

ויש לי מלא סיפורים וכו', אבל מה שהכי עוזר לי זה פשוט לעצום את העיניים ולהרגיש איך *עכשיו* הוא איתי.

הנה הוא מקשיב לי ושומע אותי ורואה אותי וממש איתי עכשיו ברגע הזה (גם אם אני לא ממש איתו באותו רגע).

הקב"ה רואה אותך ושומע אותך ויודע מי את באמת ובעז"ה יהיה לך טוב מאוד. הכי טוב בעולם בשבילך.

ויש לי גם הרבה רציונאל להוסיף לזה, אבל לא

|גלידה| 

ותודה על הגלידה. באמת במקום.

אנחנו רוצים שהכל יהיה טוב(ה) ויש הבדל ..

גם הידיעה שהכל ל-טובה זה גם משהו די חשוב ועוזר בדרך

לגבי זה שהכל מכוון זה אני יודע בצורה מאוד ברורה והכל לפרטי פרטים ואין דבר שקורה סתם וזה נוגע לדברים

שאין לכם מושג עד כמה הם עמוקים גם דברים שנראים "בסדר אז זה קרה זה לא אומר כלום" זו טעות . מניסיון .

ולמרות זאת הרצון שהכל יהיה טובה ולא רק לטובה לפעמיים מתגבר על השכל

ההגיון המוזר שלי דווקא עובד הפוך: אנחנו חווים כטוב את הדברים שמתדמים למצב שהעולם שואף אליו (ויגיע בסוף).

כתבתי רק הברקה למקרה שמישהו שמשתמש בקודים דומים לשלי יבין.

בדרך כלל כיוון המחשבה הוא "העולם מתגלגל, אבל איני יודע אם לטוב, לרע או לכאוס. יש להביא ראיות כדי שאשתכנע."
הכיוון שלי הוא "העולם שואף. חווייתי את הטוב למעשה תלויה באופן הדוק בהתקשרות שלו לאותו מצב אידיאלי שאליו העולם שואף. מילא לומר שהעולם מתקדם לטוב הוא כמעט טאוטולוגיה."

לפחות ברמה האישית.

יזמים מסכנים סכומי עתק של כסף כדי לייצר את המכשיר הבא או לפתח את השרות הבא שלמחשבתם ישפר את איכות החיים של הציבור שירצה לצרוך אותו.

או לנצל יותר ביעילות משאב קיים כדי להתעשר.

בעולם המזרחי העולם הולך לכאוס, והאמת שגם זה טוב - שיהרגו את עצמם במקום אותנו.

מגדירים בעולם הפרקטי מעשים מסוימים כטובים, מצבים מסוימים כטובים. מה מייחד אותם באופן אובייקטיבי, למעשה מה אנחנו מזהים בהם שמביא אותנו להתייחס להם כטוב? הקשר שלהם למצב האידיאלי שאליו העולם שואף. לזה התכוונתי.

הגיון קצת מוזר, אני יודע

מה שבידינו - נעשה כל השתדלות.

ומה שלא בידינו - הקב"ה מסובב והכל לטובה.

שיהיה הכל טוב בעז"ה.

תשתמש ב- CamScanner. תראה איך החיים שלך ישתנו.

יש לי מכשיר זהה לשלך (Nexus 5) ובתאורה סבירה ומעלה זה עושה ממש פלאים.

חמוד וממש מוצלח!

לא פשוט לחיות באמונה הזו.

אבל הכי טוב בעולם.

האמונה הזו זה רק חלק ממכלול האמונות והערכים שבונים קומה... שמאפשרת חיים טובים יותר, מחוברים לאמת

ויש בחירה לבני האדם, לזרז את הטובה או חלילה אחרת, ולעזור שה"הכל משמיים" יתגלה בדרך ישרה ולא מסובכת.

בחירתם את צורת ההסתכלות על המאורע?

כי לעיתים פשוט קורים לאדם מקרים שאין לו בחירה או אפשרות לעשות דבר.

@חסדי הים

שאם לא הייתה אמונה שלימה לא יודע אם הייתי כאן בשביל להגיב לך... *מצמרר..* 

וכמו שכמה מעלי הגיבו - צריך להאמין שהכל לטובה. עדיין לא מספיק. 

כי צריך לחיות  שהכל לטובה.

ואיך עושים זאת? 

הרצאות, שיעורים ,ספרים על אמונה. 

בהחלט לא פשוט אבל אפשרי בהחלט. 

בפרט שזה משנה את איכות החיים באופן משמעותי.. 

למשל - השבוע אני חוזר מהעבודה ואני קולט שרכב הרויד לי את המראה הימנית ברכב. 

לסוע עם מראה אחת זה לא פשוט. ישר עלתה בי המחשבה - הכל משמיים, תודה ה' ..

אם הייתי מתעצבן (כמו כל אדם נורמלי..)היה עוזר משהו? כבר המראה הלכה... 

וכן על כל דבר.... 

בהצלחה. 

(:

אם נהפוך אותו להיות לטובה.

ואולי זאת יראת שמיים אמיתית, לראות את האלוהי באירוע, להוציא אותו אל העולם.

קטונתי, אבל בכל זאת.

בהסתכלות כללית על העולם- כל מעשה ומקרה הוא גם טוב וגם נראה רע.

לדוגמא: בית בכפר סבא שניזוק בשטפונות- רע למשפחה, חגיגה לשמאי ולמתקן הנזקים

ואפילו דוגמא פשוטה יותר: אדם שעוצר לילד במעבר חציה- טוב לילד, רע לזה שברכב מאחוריו שממהר עכשיו לעבודה.

ואם תבחנו תראו כך בכל מקרה. (לפעמים זה ממש מתסכל)

אז כך שאי אפשר לאמר שאין ''רע''

אלא שאני מאמינה בהשגחה פרטית, ושכל מה שה' עושה- לטובה הוא עושה (אח, תמצית החיים, סם החיים!)  

ואני מאמינה שהקב''ה כיון בדיוק להביא את ה'רע' על אדם מסוים, כי זה בעצם לטובתו.

והטובה יכולה להיות אפילו דבר פשוט- כגון ללמד סבלנות את ההוא ברכב שממהר. 

יישר כוח לכל העונים.

קראתי בעיון כל תגובה. 

לפעמים אנשים לא מודעים כמה המילים שלהם יכולות לתרום ולחזק את האדם השני, כשהן מגיעות בזמן הנכון.

חשבתי לאמר מה היה, אבל לעומת דברים שעוברים על אנשים - זה צחוק, ואני מתפדחת. (למרות שבשעתו לי זה היה נסיון לא קל)

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.