אני חייבת לפרוק. לספר. פשוט עשיתי מעשה רעע!!
פנימייה וזה.. ישבנו בחדר היא ואני.
היא לקחה לי את הפלאפון הסתכלה בתמונות, בווצאפ, לוידעת מה היא עשתה. וגם לא מעניין אותי.
ואני כבר השתעממתי בזמן הזה. אז לקחתי לה את הפלא שלה. נוקיה ישן. וסתם הסתכלתי בתמונות.. נמאס לי. עברתי להודעות. אין. מחקה הכל. אז בהכי רוע לב שלי עברתי להודעות השמורות!!! ופשוט הבנ"א מולי ואני קוראת את נבכי נפשו!! בלי שהיא תדע. בלי שהיא רוצה שאני אדע. בלי לשאול. בלי שום רגש. פשוט קוראת.פחות או יותר. פחדתי כל הזמן שפתאום היא תקלוט אותי. בהלם. לא בהלם. אחותי, למה את לא מדברת איתי?! אני דואגת לך. רוצה לשמוע ממך. לעזור במה שאפשר.
וכל המחשבות האלה זה שניות ואז היא אומרת- ברור שאת לא מסתכלת בהודעות?! והופכת את הפלא' שבידי ורואה שאני בהודעות השמורת שלהה!! ובלי בעיה, שוב, הלב ממשיך להיות רע! אמרתי לה לא מה פתאום סתם רפרפתי.
הילדה הזאת. הטובה הזאת. בתומה, עם הלב הטוב שלה, נראה שהאמינה לי. שלא קראתי.
הכל המשיך כרגיל. אבל אצלי, לא. אני רואה אותה ונחמצת. ניסיתי ללמוד איתה בהמשך השבוע ולא יכולתי פשוטט!!
הלב אוהב אותה. ומעריך. ועצוב כ"כ על מה שעשיתי לה, על חשבונה. לא מגיע לה.
אם היא הייתה רוצה היא הייתה מספרת. למה אני כ"כ דואגת?! תראי למה זה הביא אותיי. למה אתני כ"כ סקרנית? למה?!!
היא טובה מדיי. היא המשיכה בנתינה הענקית שלה אלי. וגם אני השתדלתי מאודד. אבל בפנים
.
אני. בהלם. מעצמי. כועסת. על. עצמי. שונאת. את. עצמי.
רוצה! לתקן. ונראה שאין איך.
אם לי היו עושים את זה זה היה שובר לי את כל האמון בבנ"א. הייתי מזועזעת.
אני באמת לויודעת מה לעשות.
אני לא שוכחת את זה. הלב נקרע. הילדה שכ"כ אוהבת ומעריכה ולומדת ממנה. מה עשיתי לה?!
רוצה עצה. טובה. חכמה. משהו שיצליח לעשות. שיתקן את הדבר הנורא הזה. את החטטנות הענקית הזאת. ואת השקר הגדול הזהה!!!
אל תתביישו להגיד הכל. כן, מגיע לי שהיא כבר לא תיהיה חברה שלי.
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)