החמודה בת שנה, ועד עכשיו ישנה מעולה.
בשבועיים האחרונים החלו החגיגות...
שעות על גבי שעות והיא לא מצליחה להירדם. לא בשום שיטה. וניסינו הכל.
עד שנרדמת באמצע הלילה מתעוררת פעם ברבע שעה- ובוכה/חושבת שהגיע הבוקר/רוצה לשחק
לא ישנה בכלל.. לילות שלמים..
גם כשאנחנו מביאים אותה אלינו למיטה היא לא רוצה לישון.. רק אחרי הרבה זמן.
פעם הייתה ישנה ברציפות, קמה לאכול בקבוק מתוך שנה וחוזרת לישון..
עכשיו כשנגמר הבקבוק מתחילות החגיגות- בצורת הכי או רצון לשחק או לא יודעת מה.
וניסינו הכל...
יכול להיות שאפשר להוריד את שנת הבוקר. ואז שתישן רק צהריים ולילה
שכשהבת שלי הגיע לגיל שנה הורדתי לה שעות משנת הצהרים.
בימים הראשונים זה היה קצת קשה אבל היום זה פשוט כיף היא נוחתת למיטה בלי כל הבלאגן שהיינו מתמודדים איתו כל יום
הבן שלי בן שנה ותודשיים, והשבוע הוצאנו אותו מהחדר, בדיוק בגלל שהוא התחיל חגיגות באמצע הלילה, קם לבקבוק ולא רוצה לחזור לישון, למרות שעד היום הוא היה אוכל מתוך שינה וחוזר לישון.
הוצאנו אותו מהחדר, זה עדיין לא נגמר לחלוטין אבל התמעט משמעותית.
גיל שנה הוא כבר גיל מספיק גדול שהילד פשוט מנצל את זה שאתם בשטח לידו.
ילדים בגיל הזה בגדול מבינים היטב - א. מה אומרים להם. ב. באיזו צורה זה נאמר.
כלומר, הילדים מרגישים את הנקודות שבהם הם יכולים "לשחק" עלינו והם מנצלים את זה.
סך הכל היא בלול והיא לא יכולה לצאת משם.
לדעתי שווה לנסות כך -
קודם כל להיות שלמה עם עצמך בנושא והחלטית.
ואז, להשכיב אותה בשעה שאת בוחרת (אולי אפשר בהתחלה שעה קצת יותר מאוחרת אם את חושבת שזה קשור גם שהיא לא מספיק עייפה. נגיד 8 או 8 וחצי במקום 7 וחצי), אבל כשמשכיבים אותה מסבירים לה בצורה מאוד רגועה אך ברורה והחלטיתץ שעכשיו הולכים לישון! לא קמים. ואמא/אבא לא יוציאו אותה מהמיטה. ישנים מעכשיו עד הבוקר.
כנראה שבלילה הראשון או בכמה לילות הראשונים היא "תנסה" אותך, אבל אם תהיי שלמה ולא תכנסי אליה ולא תוציאי אותה, היא תבין שהמשחק נגמר ותתחיל ללכת לישון חלק.
אגב, אם קיימת אופציה טכנית יכול מאוד לעזור להעביר אותה חדר. יעזור גם מהותית וגם טכנית.
בהצלחה!
מסכימה מאוד עם פלא ההורות.
בעיניי בגישה של מעין אהבה היא (סליחה על הבוטות) יפיפות נפש.
כמובן שפלא ההורות התכוונה שכל זה נעשה לאחר שאמא מוודאת שהילד לא רעב, עשה בטיטול או שמפריע לו משהו אחר.
אמא יודעת בד"כ להרגיש את הילד שלה, ומכירה את הילד שלה אם הוא 'משחק' 'לא יודע להירדם' או שכואב ומפריע לו משהו. ואם הוא עייף ופשוט לא יודע להירדם, מצווה עליה לעזור לו ללמוד זאת. זו אחת המתנות הכי גדולות שאמא יכולה להעניק לילד שלה. ו-כן, חינוך מתחיל מגיל 0. אהבה והענקה יחד עם גבולות ברורים.
בהצלחה!
ומעין אהבה לרוב אני לא כ"כ מגיבה, אבל צרם לי מאוד התגובה שלך.
כל אמא רוצה את ההכי טוב בשביל הילד שלה!
ילד בן שנה מספיק חכם ומפותח שכלית בשביל לשחק על חשבון ההורים שלו. ברור שהיא מנצלת את זה שהם בשטח.
את יוצאת מנקודת הנחה שניצול זה משהו נורא שמעיד על נפש מושחתת. ברור שלא לזאת היתה הכוונה.
הילד מרגיש ש"שוה לי עכשיו לא לישון כי אבא ואמא שניהם מסביבי, נותנים לי את כל הצומי שבעולם"
אין אצלו מושג של שחיתות או אכזריות, הוא פשוט מרגיש ששוה לו להתנהג כך כי התוצאה משתלמת.
הנקודה היא שילד צריך ללמוד שלא כל צורת התנהגות מקובלת להשגת צומי ויש גבולות ושעות שלא מתאימות לזה.
אם למילה ניצול מבחינתך אין קונוטציה שלילית - אז האם תרגישי בנוח אם הורייך יספרו עלייך לחברים שאת מנצלת אותם?
ואם בכל זאת יש לה קונוטציה שלילית - אז אולי עדיף לבחור בשיחה מילים שמתארות את המניע של הילד בלי הקונוטציה הנלווית הזאת?
העניין הוא שלמילים יש המון כוח.
והעיקרון הוא בעיניי פשוט: מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. ככה יש לך מבחן נוח לדעת איך כדאי לנסח תובנות על ילדים. כמו שהיית רוצה שיתבטאו לגבייך.
בהקשר המסוים הזה נראה לי שרצית לומר שהילדה מחפשת את קרבת הוריה. זה מדויק, וזה לא דבר שלילי להגיד.
מובן שמכאן והלאה הבחירה בידי ההורים כמה קרבה לאפשר, מתי, איפה. אבל זה כבר שלב ב'.
אשמח לשמוע את דעתך.
את צודקת. באמת צריך להתנסח יותר בזהירות כלפי ילדים.
והאמת שאני כן רגישה לנקודה הזו, כי גדלתי בבית עם הרבה ציניות (לא מאמא שלי...) ויש לי זכרונות לא נחמדים מזה. ותמיד הבטחתי לעצמי שהילדים שלי לא יעברו את זה. ברור שיש לי מעידות, אבל בעלי הוא ההפך הגמור מציניות ובבית שלנו זה פשוט לא קיים.
דבר ראשון אי אפשר לפספס כמה שחשוב לך התורה, המצוות, רוח ההלכה - הניק שלך כבר לגמרי מתקשר לי עם מחשבות של יראת השם. זה דבר גדול.
דבר שני שמתי לב כמה פעמים שיש לך דרך מאוד מרגיעה / מעודדת / מנחמת לכתוב לנשים שמתייעצות וזה ממש יפהפה.
ולענייננו - התרשמתי מהענווה שלך. מעטות מוכנות לשנות דעה בדיון בפורום ועוד להגיד את זה בפה מלא. זה מראה על גדלות נפש.
אה וחוץ מזה אני מתה על החתימה שלך...
מצטטת את המשפט העיקרי בעיני:
ואם ה' שהוא אבא שלנו היה מביט עלינו כמו שתארת..אז אוי ואבוי לנו
חשוב לזכור תמיד לדון לכף זכות. כל אדם. מעולם לא מעתי או קראתי שיש פטור מהציווי הזה כשמדובר בתינוקות...
וזה באמת לגמרי בנפר מהשאלה אם לתת לבכות או לא. זו גם שאלה חשובה אבל מה שהעלית זה נושא הרבה יותר חשוב ועמוק: לא משנה איך בוחרים לחנך בפועל, שברקע תמיד תהיה הסתכלות על הילדים בעין טובה.
לכל זמן ועתנראה לי ששתינו חושבות אותו הדבר רק כל אחת מאיתנו משתמשת במונחים שונים ומילים אחרות.
תקראי מה הגבתי לאנונימית מעליך.
באופן כללי נהיה מאד מקובל להתייחס לתינוק קטן כאל דבר שצריך לסדר לפי התוכניות שלנו בלי להבין שיש לו רצונות אמיתיים, רגשות, ותינוק אינו (!!!) יודע מה זה לשחק באמא! הרצונות מאד טהורים ואין בו כל תחכום.
"יכולים לשחק עלינו"
"מנצלים את זה"
"היא תנסה אותך"
"תבין שהמשחק נגמר"
מה, היא כזאת תינוקת מרשעת? חשבתי שהיא נשמה יהודית טהורה וזכה...
ואם כבר לנצל, בעיניי הניצול הכי גדול הוא זה: "היא בלול והיא לא יכולה לצאת משם".
איזה פתרון נוח!
בקיצור, מסכימה עם מעיין אהבה.
וכותבת ממקום של כאב מאוד גדול כי גם אותי גידלו כך - כלואה בלול לכל הלילה לא משנה כמה בכיתי. עד היום קשה לי לחוש קרבה לאמא שלי, אפילו שהיא אישה טובה. השיטה הזאת כל כך אכזרית!! עדיין קשה לי להאמין שישראל רחמנים אימצו אותה. זה שהאירופים המציאו אותה, על זה אני לא מתפלאת...
אני מאוד מבינה את הכאב שלך, אבל אף אחד כאן לא מדבר, חלילה!!, על לכלוא ילד במיטה.
מדובר בילדה שקיבלה אוכל ובדקו שהטיטול שלה נקי, ונתנו לה הרבה נשיקות וחיבוקים והיא מנסה לנצל את זה בכוח.
בוודאי שצריך להעמיד לה גבולות!!
את גודלת בקיצוניות אחת, וזה לא אומר שצריך לעבור לקיצוניות שניה.
אני מכירה אישה שיכולה להישאר ערה כל הלילה עם ביתה בת ה-9 כי זאת משדרת שלא קיבלה מספיק צומי במשך היום (האחים הגדולים היו בביקור בבית והם קיבלו יחס "על חשבונה"), זה ילד שלא שמים לו גבולות, וזה הרסני לנפש הילד בדיוק כמו לא להוציא אותו מהלול על הפרנציפ כל הלילה.
מותר וחובה להעמיד לילד גבולות, וגיל שנה בהחלט כבר מתאים לכך.
רק לא נראה לי שלזאת התכונה פותחת השירשור, היא פשוט מתמודדת (לפי הבנתי) עם ילדה שפשוט חוגגת על ידי הוריה בשעה שהיא אמורה לישון, ולמרות שקיבלה טיפול מסור ואכפתי מאוד.
איך עושים את זה?
בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.
מקווה שטוב יחסית
אבל השאלה היא טכנית
עם רפידות? אולי בלי חזיה?
איך אתן מנהלות את הנזילות וכו
כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:
בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות
לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי
עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי
ממש שלא אוהבת עם
מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך
הכי אוהבת טישרט
לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.
הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.
ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.
בלי ברזלים
ועם רפידות
אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי
מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.
וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.
בקלות נהיה לי דלקות...
טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...
תודה לכולן!
אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.
אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.
אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.
לא מפריע לי לישון עם חזייה.
אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.
וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.
אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.
כשמתאזן מפסיקה עם החזייה
אבל מבירור שעשיתי עולה 650 שח הייעוץ ועוד 390 הדיאפרגמה!! אין לי אפשרות כלכלית
הוצאתי הון על מניעות במהלך השנתיים האחרונות וכל דבר הסתבך וכרגע זאת הברירה היחידה!!
מה עושים?? 😩😭
אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף
אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו
אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים
מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה
אבל המחירים לא שפויים
רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות
אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה
לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)
אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)
אולי מפה תבוא הישועה?
מחפשת רופאת נשים נעימה להוצאת התקן באזור שומרון/ מרכז אפשר גם בנימין ירושלים , שיש לה תורים או שמתפנים לפעמים תורים ואפשר להיכנס מהיום להיום.
תודה
בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...
הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום
ובשעה טובה!
לא מכירה..
מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).
אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר.
שבוע טוב!
בזמן האחרון יש לי המון מחשבות על הריון וילד נוסף, אבל זה נורא מפחיד אותי
אני כמעט בת 36, בעבודה סופר תובענית, עם ילדים בבית, ורקע של הריונות מורכבים/ בסיכון/ אשפוזים וכו'
לא יודעת איך הכל יכול ללכת ביחד.
עכשיו אני בטרפת של עומס אין סופי, להכניס עוד הכבדה כזו, ואז בעז"ה עוד תינוק חדש עם כל הטלטלה לבית, נורא מפחיד אותי.
מצד אחד מבינה שהחלון הביולוגי הולך ומתכווץ, מצד שני חוששת מאוד מקריסה מעומס. לא רואה שום מקום בחיים שאוכל להרפות להוריד שם לחץ, ולא יודעת איך אוכל לשרוד הריון בסיטואציה הזו. מצד שני- להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל.
אשמח לשמוע את דעתכן, איך משלבים הכל יחד בעומס החיים..
בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה
נתתי בגדי הנקה והריון לחברות
מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת
ומשהו קרה
יותר שכל פחות בלב
הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד
הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.
ואכן אני בתחילתו של הריון
ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית
ויהיה בסדר
גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל
כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.
יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?
לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו
ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו' הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.
לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…
ורלוונטי לי לענות לו.
מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות
נכון שאין לך 10 שנים ללדת
אבל גם 5 שנים זה לא קצת
תחכי עוד קצת
הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..
בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים
זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.
וכמובן יותר חדש ממומים לעובר
לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים
לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה
ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.
תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...
הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.
אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.
כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.
לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון
אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..
לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..
לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....
אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*
כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "
מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?
בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.
עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.
אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...
אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.
כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.
בהצלחה רבה!
למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?
אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו
לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל
מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון
או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.
יש כל מיני -דינמיקות זוגיות
יש כאלה שטוב להם התנהלות כזאת שהאיש הוא שייך יותר ל''בחוץ''..לעשיה בחוץ מכל סוג.מעשית-כלכלית-ערכית-חינוכית-תורנית-צבאית-...וכו....
וטבעי להם שרוב הזמן הוא בחוץ והאישה לרוב מחזיקה את הבית-אולי גם עובדת אולי לא..תלוי בזוג
ויש כאלה שמחפשים יותר שותפות הדדית כזאת ונוכחות יותר משמעותית לש הגבר בבית ובילדים וכו..
מבין אלה...
1.מה מדבר אליכן ברעיון?
2. מה המציאות שלכן בפועל?
3. איך היתן מרגישות אם היתן מתחתנות בידיעה שהאיש שותף אליכן לסוג דינמיקה שמתאים לכן..וחיות ככה נשים...ואז מגלות..שבעצם כל השנים הוא ניסה לרצות..אבל בעצם הוא רוצה וצריך משהו אחר..וחולם על דינמיקה 'ונה לגמרי..שאתן לא מזדהות איתה בכלל..
מה עושים אז? איך מרגישים? איך נפגשים?
וסתם הגיגים בנושא
קשה לי להבין האמת חשיבה של גברים בנושא הזה
לא מבינה למה סבבה להם שהם יגשימו חלומות ויחיו חצי כמו רווקים.. והאישה תחזיק עבורם את הבית והאחריות הסזיפית ביום יום..
נכון אם היא ממש זורמת על זה ושמחה בזה מצוין
אבל
לא תמיד רואה שזה המצב
סוג לש מה אני אעשה ככה הוא..
אשמח לתובנות
מישהי יכולה להסביר לי מה קורה בלבנון??? לא הבנתי יש הפסקת אש ומתים לנו כבר המון חיילים שלנו למה?! כאילו מה קורה פה?
איך מתים יותר כל כך הרבה עוד יותר מהמלחמה בכמויות?!
מישהי יכולה להסביר לי עניינית אובייקטיבית אם היא מבינה מה קורה פה כאילו תכלס? שאני אבין? כי מודה שאני לאאא מבינההה 😥
טאטא תרחם
מעבר לקו מסויים.
בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.
כל הזמן פועלים להשמדת איומים.
במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.
צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.
גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.
ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.
בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.
הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,
וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.
מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.
לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.
בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.
עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.
טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.
היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"
הם מצרים וטורקיה.
וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.
התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.
בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.
אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.
לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.
עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)
עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.
לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,
מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה
ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.
אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.
נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.
יש לזה יתרונות וחסרונות.
אבל מה שבטוח שצריך לנצל את הזמן עכשיו ולא לבזבז על מלחמות פנימיות מתישות.
חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם
למה מתים חיילים
כי זה מלחמה וזה נורא
וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.
אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול
כבר המון זמן הברחות ממצרים עם רחפנים, נשק סמים ומה לא.
לא יודעת למה התחזקו אצל חיזבאללה דווקא עכשיו
יכול להיות שהיה להם מגבלות כלכליות פשוט כי איראן מותקפת בטירוף, ועכשיו הצליחו להתגבר על זה
למה אין מה לעשות נגדם - לפי מה שהבנתי הצורה שהם מנווטים היא אחרת ומקשה לעלות עליהם. הם מקושרים למפעיל לא עם רשת אלחוטית כלשהי אלא עם סיב שממש מחבר פיזית בין הרחפן למפעיל שלו. חץ מזה שהם קטנים
אני מאמינה שה' יעזור לנו ונמצא דרך להתמודד איתם. יש לנו מוחות מעולים וסייעתא דשמיא. אבל צריך סבלנות.
בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'
ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל
לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...
אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).
למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?
יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.
מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.
אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי
אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר
ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...
לא הייתי קונה בגיל הזה
בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...
