"הכל סובב את האשכנזים". ![]()
"הכל סובב את האשכנזים". ![]()
אושר תמידי
ותן טלאם יש, כנראה המגבלה הכספית מופיעה אצלי קודם 
שלהם נעשה באופן ידני לגמרי - שום מכונה לא יכולה לעטוף קרמבו, עושים את זה בני אדם... ראיתי סרטון של זה וזה מגניב ממש
בשביל הקטע הייתי רוצה לנסות את זה פעם... צריך להיות מה זה זהיר...
ישראל היא אחת המדינות הבודדות שיש מושג כזה "קרמבו".
ברוב המדינות המפותחות פשוט אוכלים גלידה. גאונים.
[שתבינו, לפני 30 שנה - לא היו גלידריות פתוחות בירושלים בחורף. פשוט לא היו.]
מצופה בשוקולד מומס. גלידה זה מאכל שמנת קפואה עם תוספות שונות (אם זה חלבי. או סורבה פירות אם זה פרווה).
ולא קרב זה אל זה כל הלילה
וזהו. לא להוסיף מילה 
(אבל למרות זאת, יש מקומות שזה נקרא פשוט "גלידה חמה". כי קרמבו זה משחק מילים ישראלי מידי...).
אבל זה עבר לנו.
כל עוד יש גלידה גם בחורף, אז הכל בסדר
אז אולי מייצרים קצת פחות, וחנויות כמו פלדמן פתוחות מעט פחות שעות - אבל יש.
גלידה מייצרים בעיקר בחורף ככל הנראה מטעמי אקלים נטו. בקיץ הישראלי הקרמבו פשוט לא ישרוד... גם בחורף, צריכים מאוד להיזהר איתו ופעמים רבות מאכסנים אותו בסופרים בקירור לפני שמוציאים אותו למכירה - אחרת הוא נמס כמו כלום.
שלא משקיעים בפרסום שלהם כלום, ולמרות זאת היהודים נוהרים לחנויות כדי לקנות... (צריך להיות ממש טובים ואיכותיים כדי שתהיה מותג כזה מוביל כאשר אתה לא משלם שקל על פרסומות בנושא...).
נסו לחשוב מתי אי פעם ראיתם פירסומת או קידום מכירות של קרמבו שטראוס...לא תצליחו ככל הנראה...
מישי' מאפושו'וניל
מעניין אם שטראוס מפרסמים את הנתונים כמה אחוזים מהמכירות זה מוקה וכמה וניל. לדעתי זה די פשוט שוניל מוביל בענק... בעיקר בגלל שזה מאכל שילדים לרוב אוכלים וילדים יותר מחברים לוניל הפשוט מאשר למוקה שמזכיר מעט קפה...

ותן טל
אלא אם כן הוא דיאט 
אני חולה על פשטידת תרד בורקס תרד ולזניית תרד
כל הישומים היותר עילאיים לדבר התָּרד
ואני ממש לא אוהבת מיץ אשכוליות, תרד אין לי מושג כי לא מצאתי גוש קטיף
אני פשוט אוהבת ממתקים נורמלים כמו שוקולד חלבי או גלידה
העיקר זה המוס.
והריח...
אנחנו מברכים על הקרמבו הראשון שהחיינו בלי ברכה...(כאן סמיילי מוציא לשון - אם זה היה עובד).
"הכל סובב את האשכנזים". ![]()
נקודהלא זוכר איזו כשרות בדיוק.

מרומם ומעצים, לוקח את התודעה לגבהים אחרים
וניל משעמם ובנאלי
יעל נ
ותן טל
גמישה וכזה..
למה לאכול את הדבר הזה??משיח נאו בפומ!
את הביסקויט של קרמבו שטראוסותן טללא שטראוס עצמה מייצרת - אלא חברה לייצור ביסקוויטים, ופלים וכו', בשם "הדר" הממוקמת בנצרת עלית - חברה שמנוהלת בידי משפחה של חברים שלי
.
אבל הפרט המגניב יותר מבחינתי אישית, זה שלפני עשרות שנים, כאשר החברה הייתה בידיים אחרות לגמרי, והייתה בירושלים, עבד שם גבר עולה ממרוקו, שהכיר שם מזכירה עולה ממרוקו גם כן, והם התחתנו, ונולדו להם כמה ילדים, אחת מהן זאת אמא שלי 
בכל מקרה לגופו של עניין - הביסקויט אכן טעים
אבל כמוהו גם כל היתר!!!
יש בכלל פרק כזה? בכל מקרה זה קטעי מידע נחמדים שאספתי עם השנים, זה בסך הכל לשים לב למה שקורה מסביבך... (והקטע של הביסקויט זה כמו שאמרתי, בגלל שחברים שלי הם מהמשפחה בעלת המפעל).
ותן טלהייתי בבסיס צבאי שהיה בו משטח קמבו בגובה של מטר וחצי.
ההמשך פה באחת ההודעות למעלה.
הקרם והביסקוויט
כי בעיניי עד שאתה לא אוכל את הביסקוויט
אתה לא בטוח שהתחלת לאכול משהו כי כל השאר
פשוט נעלם בפה
שירוש16מוקה בא-רור...
האמת רק מקרמבו וניל
אם זה קרמבו מוקה אפשר לאכול בשפע!!
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות 
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל