הייתי לוקחת פסק זמן של לפחות יום מביה"ס.

מאפשרת לו להירגע, ומנסה להבין ממנו בנחת מה מטריד אותו.

הילד לא סתם מתפרע. אם זו לא ההתנהגות הרגילה שלו, כנראה שמשהו מאוד מטריד אותו.

אין מה להתעצבן עליו.

אז מה אם מדווחים על מעשי שובבות?  הוא אשם שלמורים יש איתו בעיות?....  צריך לבדוק בנחת מה קורה באמת, ממה זה בא, לנסות להדריך בכיוון נכון, לא לאבד את הטוב שיש בו וביחס הטוב בבית.  לא לתת לבעיות בביה"ס להרוס את האוירה בבית.

באופן מעשי, כדאי לשבת איתו ברגיעה, ולהתענין: מה קורה בביה"ס, איך מרגיש, איך החברים, המורים. להתענין אם קרה משהו חריג. לשאול בחיוך, בנחת, על "מעשי שובבות" שדיווחו עליהם, מה בדיוק קרה, למה, אם נראה לו שזה נכון. להציע שיפורים.

ילד מוכשר, משתובב, צריך לבדוק אם משהו מעיק עליו, או שסתם "גיל". לפי זה לגשת. ככלל, אנחנו לא מצפים שהילדים יהיו מאליהם מחונכים-בכל. וגם לא ב"זבנג וגמרנו". בשביל זה יש חינוך. לבנות על הטוב שכבר יש - ולהוסיף עליו.

אבל קודם כל, להקשיב. להבין מה קורה איתו. אם הכל בסדר. איך הדברים נראים מהצד שלו.

לא רק להיות לחוצים לתת תשובה למורים.

ואל תהיי "עצובה".. תשמחי שיש לך ילד חמוד ומוכשר, עם מרץ. מתוך נשמחה הזו, תוכלי גם לעזור לנתב בעז"ה, מתוך אמון ואהבה ושמחה.

הגישה הכללית שכתבתי, נכונה גם לזה.

אדרבה, עוד יותר.

ילד עם כחות.

מה ש"המורים אומרים" שאתם לא מספיק "קשוחים" איתו - לדעתי, בלי לדעת יותר מידי פרטים, אל תשמעו לזה.  הם לא ישאו אח"כ בתוצאות של נוגדנים של ילד להוריו.  אל תהיו "קשים" איתו, מה הענין בזה?..

אם הוא אומר שהכל טוב לו, זה כבר דבר טוב.

תשוחחו בנחת מידי פעם, באהבה. עיקר השיחות, על הטוב שבו, על דברים שלמד, שמצליח.  מיעוטן - על אך לפתור גם בעיות. אל תעשו ממנו בעיה.

כעת שאלה: בדקתם פעם אופציה של "היפראקטיבי"?..

אולי הוא צריך להיות מאובחן.

אם תקחי יעוץ מקצועי - שיפנה אותך לאיבחון, ישלול - למשל ADHA (היפראקטיביות וקשב וריכוז), וגם יתן לך כלים להתמודדות, תהיה לך גם תשובה לטענות של הצוות החינוכי.

אפשר לפנות לרופאת המשפחה שתפנה אתכם הלאה.

ואם רוצים, אפשר גם ללכת על טיפול אלטרנטיבי (הומאופתיה, מוח אחד) ולטפל בקושי מהשורש.

השאלה אם הוא מצליח להתרכז בדברים שלא הכי מעניינים אותו. אם כן אז הוא כנראה לא היפראקטיבי.

הוא צריך להבין שהשובבות לא משתלמת לו, והתנהגות טובה כן. הוא גם צריך לדעת שחלק מהבית ספר זה לדעת להשתעמם בלי להפריע לשאר הכיתה (לצערנו, זה לא שיעור פרטי כמו בבית), ויחד עם זה, למצוא לו פעילויות אחרות. אנחנו דברנו עם המנהל, והסכמנו על להוציא משיעורים מסויימים לשיעור נגרות או מדעים עם כיתות גבוהות יותר, אבל בתנאי שהוא מתנהג יפה (היה צריך להוכיח את עצמו במשך שבועיים). 

לתת לו חוברות, פעילויות, לבקש מהמורה שיתן לו שאלות חשיבה קצת מעבר לחשוב עליהם בשיעור. יש דברים שניתן לעשות בתוך המסגרת, ולא רק לסמוך על ימי ההעשרה האלה, שהם נחמדים, אבל לא עוזרים לשאר הימים המשעממים...

וגם אם הוא חכם, לפעמים מצפים ממנו להתנהגות יותר טובה מכפי גילו... תנסו חודש של מעקב צמוד, עם המחנך, עם פרסים על דברים ספציפיים ומוגדרים. וכדאי פרסים שהוא רוצה (לא ממתקים וכאלה, אלא דברים שיותר ידברו אליו כמו פעילויות מיוחדות) לרוב זה עושה פלאים.

המחנך צריך להבין, שיותר ישתלם לו, למצוא לבן שלכם פעילויות בונות מאשר להעניש אותו כל הזמן. ההענשה לוקחת יותר כוחות וזמן מהכיתה, מאשר יחס מיוחד לילד המחונן. זה ישתלם לכולם.

וחוץ מזה, צריך להפנים, שילד מוכשר, דורש הרבה תשומת לב וטיפול, הוא לא מהמממוצעים שזורמים עם הכיתה. כמו שלמתקשים צריך לתת עזרה ספציפית, כך גם למוכשרים, רק שלהם זה ממש משתלם ואתם תראו את הפירות בהמשך...

אולי דווקא בגלל שבעלך מתוך המערכת, יותר קשה לכם לדרוש שיתנו מענה גם לבן שלכם, שגם למוכשרים יתנו מענה ולא רק למתקשים, אבל זה ממש חשוב...

ודבר אחרון, אני עליתי לא מזמן על זה שלבן שלי יש בעיית ראיה, אבל הוא לא הודה בזה כי לא רצה להיות "חנון" והראשון עם משקפים... מאז שעשינו לו משקפיים והא השתכנע ללכת איתם, יש שיפור גדול ביכולת הקשב שלו בכיתה. הוא הצליח להסתדר גם בלי זה כי הוא חכם, וגם היה מספיק חכם לא להודות בזה, אבל בעיות שמיעה, ראיה וכו' יכולות להיות בהחלט גם סיבה לבעיות התנהגות... 

של מותר ואסור, מתוך ההסברה.

בת שלי לא מזמן חטפה די ברצינות מבת של מורה

וכשאני הייתי ילדה אחד המופרעים בבית ספר שלנו היה בן של סגנית

והיו עוד כמה כמה כאלו, די התרגלתי בילדותי שאם ילד מציק או שיש לו בעיה ברקע או שהוא בן של מורים

אני מאוד מתנצלת אם פגעתי

הבת שלי לומדת בבי"ס טוב. יש 2 בנות שאמא שלהן היתה מנהלת בבי"ס שבו הם למדו והילדים פחדו מהבת הגדולה שהיתה בכיתה ב! 

הדוד שלהם היה מנהל בבי"ס החדש והם היו אלימות והתלבשו קצר שלא מתאים לבי"ס דתי והגדולה עשתה חרם על בנות וכולם שמעו בקולה בגלל שהיה מותר לה להיכנס לחדר של המנהל ולאכול גם מנה חמה ואפילו המחנכת פחדה לעשות משהו. היא הרסה כיתה שלמה וסיכסכה בין בנות.

אני בטוחה שזה קשור למעמד שלה.

היית שם ? ראית ? נוכחת?

איך את עושה השלכה ממקרה שאת לא מכירה, למקרה שאת כן מכירה ואומרת ש"בטוח שזה קשור למעמד" ?

מה הקשר בין להיכנס לחדר של המנהל ללאכול מנה חמה ?

הודעה של רכילות נטו בלי קשר לשירשור עצמו.

אולי המורה הוא לא אדם כל כך חכם ?

סתם שאלה.. יכול להיות שזה לא קשור בכלל

אני הייתי קצת כזו.. כמו הבן שלך

הייתה לי מחנכת שבכלל לא הייתה מורה,

אלא סייעת, וקיבלה תעודת הוראה רק על סמך וותק כסייעת במשרד החינוך ועוד איזו השתלמות בסיסית ביותר

(דברים משנות השבעים... מזל שהיום זה כבר לא ככה)

והיא הייתה טיפשה, וזו הגדרה עדינה, ועם מידות של נחש. 

הייתי מחוננת ועם תעוזה רבה , ותמיד עניתי בתעוזה שגבלה בחוצפה, או חוצפה של ממש, למורה הזו

והרבה פעמים בשנינות ובחכמה שאיימו על ה"מורה " הזו . 

המורה תמיד הייתה אנטי והייתה מתקשרת לאמא שלי להתלונן על כל פיפס, כי איימתי על המעמד שלה עם זה שתפסתי אותה על טעויות בשיעור וצחקתי על דברים .

המורות החכמות או ה"בסדר" אהבו את אותי והעריכו אותי מאוד, כי היא לא איימתי על המעמד שלהן .

אם זה הסיפור עם המורה, שהילד שלכם מזלזל בו כי הוא לא נראה לו מספיק מוצלח,

צריך ממש להבהיר לו, שגם אם המורה טועה בשיעור בחומר, או גם אם הוא לא אוהב את המורה,

הוא חייב לכבד אותו, או שלפחות יראה לו שהוא מכבד אותו, גם אם בפנים זה אחרת. 

 גם אם זה נראה שזה לא מזיז לו, כשאומרים לילד שהוא מעליב , פוגע או עושה נזק לאדם מבוגר, אם

הילד נורמלי, הוא אמור להרגיש לא נעים עם עצמו ולהיעצב . גם אם זה ל5 דקות. 

גם אם זה לא ישפיע בהתחלה, לפחות זה יקנה לו מושגים של כבוד למבוגרים. 

כשלי טחנו שלמרות ש המורה H היא לא האדם הכי חכם בעולם, אמא שלי אמרה לי את זה תכל'ס, 

אני לא יכולה לעשות צחוק ממנה ומהשיעור לפני כל הכיתה, כי היא אדם מבוגר, והיא המורה . 

3 שנים ביסודי טחנו לי את זה, בתיכון כבר התנהגתי כמו בן אדם עם כל המורים.

להורים עשיתי סרטים. אבל בבית ספר לא הפרעתי בכיתה אף פעם. בהתחשב בזה ש50% מהזמן לא הייתי בה.

 גם התבגרתי, ופיתחתי איזשהן אמות מוסר של איך מתנהגים למבוגרים גם אם הם ממש לא נראים לי.

וכן . את שני הכרכים של עלובי החיים / ויקטור הוגו קראתי בכיתה י"א מתחת לשולחן. המורה עשתה כאילו היא לא רואה.

שיקרא אם משעמם לו. זה עדיף בהרבה מלהפריע. 

בדיעבד לא התנהגתי יפה.. אבל בסוף זה הסתדר , סיימתי תיכון בציונים טובים מאוד,

לא בהצטיינות, כי לא הייתה לי סבלנות לשבת ללמוד (HDAD , ADD , וכל החבורה.. יש עוד כל מיני ) העדפתי לטייל ולקרוא ספרים על הדשא בתיכון . אבל ממש לא הייתי מורדת או בעייתית אף פעם. כשביקרתי בכיתה התנהגתי

בנימוס המתבקש . 

נכון שהרבה פעמים הורים סתם מאשימים את המורה ועושים נזק , אבל עדיין, צריך לבדוק

אם המורה לא מפיל עליו "אקסטרות" או דברים שעשו ילדים אחרים, או מגזים, 

אם המורה בסדר, אז צריך בצורה יפה ונעימה, לעשות איתו שיחות נפש יומיומיות בנוסח שהציע ר' ד' מלפני. 

אם אתם יודעים שהוא מוכשר מאוד ויכול להתרכז (נגיד, ללכת לתפילה עם אבא ולשבת לידו הוא מסוגל? ולכם הוא כן מסוגל להקשיב?), אז זו באמת יכולה להיות בעיה של סמכות, או שפשוט הוא נכנס לפינה ממנה קשה לו לצאת וגם קשה למורים להוציא אותו משם כי יש להם דעות קדומות... ויחד עם זה שהוא מוכשר ויכול להיות משעמם לו, זה מתכון לצרות...

אצל הבן שלי זה היה כך, במשך שנתיים, שהגננת לא היתה מספיק סמכותית, ולכן הוא עשה מעשים שהם בין שובבות לבין אלימות לשמה... (איים בסכין על ילד, הפך דברים, שבר וכו וכו)

כשהוא הגיע לכיתה, למקום חדש, בלי דעות קדומות עליו, וגם אהב מאוד את המורה, שעודד את היצירתיות שלו יחד עם זה שהיה מאוד סמכותי - זה עבד פלאים... אבל מאז היו לו תקופות יותר טובות ותקופות פחות, וגם מאוד תלוי מורה. 

עם המחנכים שלו אני משתדלת להיות די בקשר צמוד, כדי שידעו שאכפת לי וגם מספרת עליו דברים טובים, שיכירו אותו ואת הכשרונות שלו. השנה הוא התחיל ממש לא טוב, אבל המורה הצליח, בעזרת פרסים, ותמריצים וגם בעזרת עונשים, להחזיר אותו למסלול, אבל לא תמיד זה הולך, וזה גם תהליכים שלוקחים זמן...

בכל מקרה, השיטה שאני נוקטת, היא להקשיב לצד שלו, ולהקשיב טוב, הוא מספר לי הכל... וכמובן שאם יש דברים שלא מוצאים חן בעיני אני מדברת ומסבירה, אבל אם כבר נתנו עונש בבית ספר, אין לי עניין להעניש אותו שוב, אלא אם כן לדעתי העונש לא היה מספיק והמעשה היה מאוד חמור (בבית ספר זה לא קרה, אבל בגן, הרגשתי שלא מספיק הענישו אותו, אז נתתי עונשים בעצמי ורק כך זה הפסיק, אך זה באמת היה יוצא דופן (עונשים כמו לשבת ולכתוב 5 פעמים שהוא מצטער או לכתוב מכתב סליחה לגננת...) באופן כללי, אני בעד שידע שאני עוקבת ומצפה להתנהגות טובה, אבל לא מענישה על מה שהיה בבית ספר)

חוץ מזה, דברו איתו שיחות עומק. הוא כבר ילד גדול. תשאלי אותו מה הוא מרגיש, איך הוא מרגיש שמענישים אותו הרבה, האם יש לו רעיונות מה יגרום לו להתנהג יותר טוב. אולי לעשות מבצע בבית על התנהגות בבית ספר, למרות שעדיף ממש שהמחנך יעשה את זה ולא את, שוב, כי אין לערבב, אבל אולי למחנך אין את הכלים לזה.

לתת לו רעיונות במה להעסיק את עצמו (מחברת לציור? ספר קריאה, אם ממש משעמם והמורה מסכים... איזשהו הסכם עם המורה שאם הוא מתנהג יפה הוא נותן לו 5 דקות בשיעור להתרענן בחוץ בתור פרס וכו וכו. יש הרבה רעיונות, אבל צריך לעשות את זה בשיתוף פעולה עם הילד ועם המחנך. להפעיל כוחניות הולכת וחוזרת על הילד, ולדחוף אותו לפינה של הילד הרע - זה לא מועיל בגרוש... מנסיון רב...

(וגם הבן שלי בן 9. אבל עבר תהליך... בגן חובה - ממש היה אומר לי, אני רוצה לשלוט, שכולם יקשיבו בקולי, אני במלחמה עם הגננות... דברנו הרבה על מצוות כיבוד מבוגרים. הסברתי לו דרגות - קודם כל מכבדים את ה', אחר כך את אבא ואמא, אחר כך את המבוגר האחראי עליך, רב גננת וכו, אחר כך כל מבוגר ואחר כך ילדים ברמה שלך. יש מצוות כיבוד, ללא תלות ב"מצב רוח" שלך. ואז הוא שאל - ולמה אין מצוות "כיבוד ילדים" - כי ככה ה' קבע. יש דרגות וצריך לדעת לקבל את הסמכות. הרבה שיחות כאלה ודומות היו לי איתו במשך השנים... וכמובן לראות את הטוב, שיש לו אופי, שיש בו מנהיגות. אלה תכונות טובות שצריך לדעת איך לנתב)

ועוד דבר, יש הבדל עצום בין בנים לבנות מבחינת משמעת. אל תצפו ממנו להיות כמו הבנות, ממש לא. וכדאי גם לבדוק מה קורה עם שאר החברים. זו בעיה אישית שלו או חבורה של בנים עם לחץ חברתי לעשות שטויות כדי להיות ב"חברה"? לא שזה תירוץ למעשים כאלה (צריך להבהיר לו שלא משנה מה עושים החברים, ממנו את מצפה להתנהגות טובה כי הוא הבן שלכם), אך הרבה פעמים זו הבעיה, רק שהמורים לא יודו בכך. כשאני עליתי על דברים כאלה, התקשרתי לחלק מהאמהות שהייתי איתן בקשר ואמרתי להן שאני מנסה להעלות את הבן שלי על המסלול - ושינסו במקביל גם הן. לשבור לחץ חברתי לשטויות, זה לא קל וצריך שיתוף פעולה מכולם.

שגם הוא היה גאון ושובב ועשה הרבה שטויות למורים.

היא אמרה לו, תספר הכל, ואני כבר יהיה לטובתך... והמורים בבית ספר פחדו ממנה...

אל תהיו כל כך לויאלים עם המערכת... תקשיבו לבן שלכם, יכול להיות שגם המחנך רואה דברים בצורה אחרת ממנו, וגם מפיל עליו דברים שהוא לא בדיוק עשה, כי כבר יש עליו "תוית" מסויימת.

אני לא יודעת אם מה שסבתא שלי עשתה זה רלוונטי אצלכם, אבל אל תתנו לבעיות שלו בבית הספר להקרין על היחסים ביניכם. ממש תשתדלו להפריד. זה לא אומר שאתם מסכימים למה שקורה שם, אבל להבין אותו, וגם להתייחס לדברים שהוא עושה קצת בקריצה, אם זה באמת מעשי שובבות (ושריקות יכולות לשגע, מנסיון של בעלי בתור מורה מחליף, אבל זה באמת קצת מצחיק...), יחד עם להסביר. הוא צריך לא לפחד לספר לכם, כי הוא צריך לפרוק איפושהו. אם הוא ידע שאתם גם מענישים - למה לו לספר? בעיקר אם ההרגשה שלו, זה אם כבר נפלתי - אז אני כבר שם ואין דרך לקום...

ולצ'פר אותו על התנהגות טובה בבית. להפריד, ולהאמין שהוא סה"כ ילד טוב, כי אתם רואים בבית שהוא מסוגל.

אני זוכרת שכשהבן שלי עבר תקופה כזו לפני חנוכה, בעלי לקח אותו לטיול לבד בחנוכה, וזה עשה לו ממש טוב, ובכלל, בחופשים הוא פרח והזכיר לי למה אני מאמינה בו... 

וגם הייתי אומרת - לשקול להעביר בית ספר. אולי התחלה חדשה במקום שאין אבא ואין ציפיות מהמערכת, וגם אולי מקום שיכיל יותר את היכולות והכשרונות שלו, יכול לעשות טוב. שקלנו גם כמה פעמים להעביר בית ספר ובררנו כמה שאפשר על כל האופציות. 

אנחנו גם שקלנו, שיום בשבוע הוא ילמד בישיבה הגבוהה שבעלי מלמד. בסוף לא עשינו את זה בינתיים, כי הוא חזר למסלול, אבל דברנו איתו על האופציה הזו, כמובן אם הוא משתדל להתנהג יפה (אבל בעצם הראנו לו שאנחנו מבינים את השיעמום בו הוא נמצא, ויכול להיות שבכיתות יותר גבוהות או בהמשך השנה, זו אכן תהיה אופציה. אנחנו עם יד על הדופק). וגם פעמיים בשבוע הוא אצל לומד עם בחור ישיבה בן 25 ברמה יותר גבוהה, כדי לאתגר אותו מבחינה תורנית ואנטלקטואלית. וגם לומד עם בעלי.

צריך לתקוף מכל הכיוונים. להבין, להכיל, לתת פתרונות יצירתיים, לעבוד יחד עם המערכת וגם לדרוש מולה, בסוף הדברים יסתדרו.

(אני ממשפחה של הרבה גאונים, חלק היו ממש לא מסגרתיים, לכל אחד מהילדים ההורים שלי, יחד עם הילדים, מצאו פתרונות אחרים, ובגלל שאני מכירה את זה, וגם מכירה טוב את השיעמום הזה מעצמי, אני כבר מכירה הרבה מהפתרונות, כי גדלתי עליהם...)

יש לי אח כזה ואני רואה כמה ההורים שלי מתמודדים.

כמה דברים:

א. הילדים של היום הם נשמות של גאולה. יש להם עוצמות אדירות שרק רוצות לצאת החוצה.

ובי"ס לא מתאים להרבה תלמידים. לא כולם בנויים לשבת שעות ארוכות וללמוד..

ב. אם עונשים לא עוזר אין עניין להמשיך בדרך הזאת..

כדאי לחשוב באופן יצירתי. לפעמים ילדים כאלה הם ילדים שדורשים אמת. מספיק שהמורה לא עמד במילה שלו מבחינתם הוא "שרוף".

אני רואה על הבת שלי בת שנתיים ככל שאומר לה "לא" היא תעשה ההיפך ובצורה יותר מעצבנת.

אני משתדלת מאד להימנע מהמילה הזאת ולתת אפשרויות אחרות/ להסיח את דעתה.

זה לא קל. אבל כשדרך אחת לא מצליחה כדאי לנסות בדרכים אחרות..

ועם הגיל- זה לא נעשה קל יותר. באיזשהו גיל הם מצפצפים על עונשים ונכנסים לסחרור שקשה לצאת ממנו..

ג. הבן המתוק שלכם כבר רגיל לעונשים ולתגובה שלכם אחרי כל פעם. מציעה לכם "להפתיע" אותו בתגובה שלכם.

(למשל- במקום לכעוס- לחבק. לשמוע מה היה ולהיות איתו.)שהצרות של בי"ס לא ישפיעו על מה שקורה בבית. הרי הוא יודע כבר מה דעתכם על מעשיו. נראה לי הוא יכול להעריך תגובה שונה ומפתיעה.

הוא ילד חכם. להבין ולהכיל אותו, להקשיב לו - לא אומר שאתם מסכימים עם הדרך בה נהג.

ולחבק אותו כי היה לו יום קשה (אם הוא מסכים שיחבקו אותו בגיל שלו...) זה לא סותר את זה שיש דברים שאסור לעשות.

את רואה בעצמך שזה שאת כועסת לא נותן לו כוח להתמודד עם זה שוב למחרת, אלא רק גורם להסתרה...

אתם ההורים שלו, אם לא תהיו איתו, מי כן יהיה איתו ויבין אותו? צריך לנצל את הגיל הזה שאתם עדיין הכל בשבילו, עוד מעט גיל ההתבגרות וזה יחלוף...

הוא יודע בדיוק מהי התנהגות טובה ומה לא.

כמו שכתבו לפעמים צריך להגיב בקריצה על דברים.. העונש כבר לא "ישחק" לו. גם ילד בן שנתיים מבין שאסור לקשקש על הקירות (מספיק שפעמים בודדות אומרים לו את זה- הוא יודע). אני לא צריכה לכעוס עליו. מספיק להסביר בצורה נעימה שמקשקשים רק על הדף, ולתת לו סמרטוט לנקות מה שעשה.

כך הוא מבין שיש אפשרות של תיקון.

ובדוגמא של הפותחת- הילד שרק באמצע שיעור. אפשר לקבל זאת כעובדה שנעשתה. הוא כבר יודע שזה לא בסדר. ולדבר איתו כיצד אפשר לתקן את זה, שהרעיונות יבואו ממנו.

וכיצד ניתן לעזור לו שזה לא יקרה שוב..

והכי חשוב- לכל ילד מתאימה דרך אחרת. לא מכירה מספיק את המציאות המדוברת. לכן צריך לנסות ולראות איזו דרך תהיה טובה לילד.

גם לי יש בן כזה אנרגטי. חכם, יצירתי, שובב וכו' וכו'.

היום הוא בכיתה ז' - בי"ס חדש. הייתי בטוחה שהוא באמת יצליח לפתוח דף חדש. גם הוא היה בטוח.

זה החזיק מעמד בערך 3 ימים.

החלטתי שאני לא מתעסקת יותר עם המשמעת בביה"ס.

לה להכניס את ביה"ס הביתה? מר לו שם ומר לו כאן. למי זה מועיל?

ביקשתי מביה"ס שיטפל בו בביה"ס  ויימנע מלערב אותי בכל פיפס.

הפסקתי לשאול אותו כל הזמן: איך היה בביה"ס? מה שלום המורה הזאת והזאת? שרדו את השיעור אחריך? יש לך שיעורים? שוב הפרעת?

זהו. מספיק!

אחרי שנים לא מעטות של שיח סביב המשמעת פתאום שמתי לב שאני לא יודעת על מה לדבר איתו, חוץ מענייני משמעת.

זה דורש מאיתנו (בעלי ואני) לחשוב, לחשוב ושוב לחשוב על מה לשוחח איתו.

למצוא שיח שקשור לתחביבים שלו, לתכניות שלו, לחלומות שלו וכו'.

עדיין יש בעיות בביה"ס, אבל! וזה אבל גדול: האמון שלו בנו ובעצמו מתחיל להשתקם. גם אמון המורים בעצמם (שיש להם יכולת לטפל בבעיות משמעת ללא הגב שלנו) חוזר אליהם

פתאום יש לנו ילד אחראי. שמשתף מעצמו קשיים בביה"ס. היום, בשניות אלו ממש, ניראה לי שלראשונה בחייו הוא לומד למבחן, ועוד בלי שאמרנו לו על זה משהו.

המסקנה שהגעתי אליה אחרי הרבה קשיים והתלבטויות היא: הילדים שלנו זקוקים לאהבה מאיתנו. אני בטוחה שאנחנו וגם אתם אוהבים אותם, אבל כמה אנחנו באמת מעניקים להם מתוך האהבה הזאת?

מה שיצמיח אותם זה היסוד הכ"כ בסיסי הזה.

אהבה.

עזבי לחנך ולנזוף.

תאהבי אותו.

ואל תיקחי קשה כשמתקשרים לומר שהוא מפריע.

אני פשוט ביקשתי מהמחנך: ביה"ס נשאר בביה"ס. אא"כ זה באמת עניין חמור שדורש יידוע הורים.

בהצלחה!!!

לא קראתי את המגיבים לפני...

א. דבר ראשון- לאהוב אותו ולגלות את האהבה כל הזמן במילים טובות. כמו שלך קשה, גם לו.

ב. לזכור את הכשרונות שלו! לא הכל שחור, ומופרע ורע.

ג. זה לא העניין מה ההגדרה לקושי. בעיית קשב או אחרת. העיקר שיגדל בריא בנפשו!

ד. צריך להתייעץ עם איש מקצוע לא מרובע.

לפרטים, מוזמנת באישי, אין לי מספיק פנאי לרשום הכל.

ה' יהיה בעזרכם!

ביחס שלי אל בעלי, כמה אני משתדלת לא להעיר לו וכו, חשוב שילד יראה שגם אמא מקבלת סמכות וכך גם הוא לומד לקבל סמכות...קצת קשה אבל בהחלט מומלץ! בהצלחה!

או ליועץ משפחתי שעובד לפי הגישה הזאת.

שם תוכלי להבין לעומק מה מניע את הילד להתנהגות כזאת, ולתקן את מערכות היחסים בצורה מדוייקת.

זה ממש לא בשמיים.

 אפשר לקבל מידע באתר של ,מרכז שפר להורות" באינטרנט

גדלתי על הגישה הזאת, וזו גישה מאוד מרחיקה.

אם כבר סדנה, כדאי לחפש משהו בגישה מקרבת.

מה יגידו בשפר?

"הילד עושה הכל בכוונה. מאז שהוא היה כבר תינוק בן שבוע,

הוא עשה הכל בכוונה המטרה העיקרית בחייו היתה להתעלל בהורים שלו,

בגלל זה הוא היה עושה צרכים בשלוש בלילה וצורח שיחליפו לו ,

כשאמא רק רצתה לישון, בגלל זה הוא היה צריך לינוק בלילה , אפילו שבלילה צריך לישון כבר בגיל חודש וחצי,

רק כי הוא רצה שאמא לא תישן בלילה, לעשות לה דווקא, 

ועכשיו הוא עושה צרות בבית ספר כי הוא מעוניין להזיק במזיד להוריו התמימים "

 צחקתי..

עכשיו ברצינות.

הדבר האחרון שהילד הזה צריך כרגע זה הורים שפועלים בשיטת שפר,

יש לי שתי חברות שגדלו ככה , וזה לא עשה להן טוב, בלשון המעטה. 

אבא צריך גם להשתדל לא להעיר לאמא בנוכחות הילדים, 

אבא הוא המקור שאמא מקבלת ממנו סמכות ? 

אני חשבתי שבמדינת ישראל שנת תשע"ו , אבא ואמא חיים חיים משותפים,

לא שיוויוניים, ולא אמורים להיות שיוויוניים, אבל משותפים והוגנים. 

העידן שבו אבא הוא הבוס של אמא ועל פיו יישק דבר, גם לא היה בבית של סבא וסבתא שלי משני הצדדים לפני 60 שנה כשהם התחתנו, וגם לא של סבא וסבתא רבא שלי, אלה ששרדו את השואה.

אולי בגולה בתחילת המאה הקודמת, אצל סבא וסבתא רבא שלא ניצלו, האב היה הסמכות, לא הכרתי אותם . 

אצלי בבית שגדלתי בו, אבא הוא האדם שהכי מכבדים ומעריכים, בגלל המידות הטובות שלו והאופי הנוח והנעים שלו, 

לא בגלל שהוא האב במשפחה , הדבר האחרון בעולם שהוא יעשה זה להיות איזה בוס שתלטן שאסור להעיר לו

או לחשוב שיש לו איזושהי סמכות או מרות על אמא. 30 שנה הם נשואים, אפשר לספור על פחות מיד אחת את הפעמים שראיתי אותם רבים מאז שנולדתי. הם מנהלים זוגיות הכי יפה שיש. אני ובעלי בזוגיות טובה, ואוהבים מאוד ב"ה,

והלוואי זה היה רבע מהמציאות היפה כל כך שראיתי בבית.

באותה מידה אם לאמא היו את המידות והאופי של אבא, היא היתה זאת שכולם מלאי הערכה כלפיה. 

אין לי עצות מעשיות רק מחשבות פילוסופיות.

אנחנו מגדלים דור חדש. דור של ילדים עצמאיים יותר מידי, חוצפנים, ועזי רוח. כולנו מתמודדים היום עם חוצפה של ילדים.

אם זה בבית, או בתור אנשי חינוך או בתור השכן/ המוכר בחנות השכונתית וכו'...

חשבתי למה הקב"ה עשה שהדור הזה יהיה כזה?

הייתה לי הרגשה, זו הרגשה אישית שלא חיפשתי לה מקורות, שזה בדיוק מה שאנחנו כעם זקוקים לו כרגע. 

כל האומות נגדינו ולאט לאט הרוח שלנו יורדת. ראשי ממשלתינו מרכינים ראש בפני האומות ומפחדים לעשות צעדים שיכעיסו אותם. גם אם ברור להם שצריך לעשות אחרת. 

לכן הקב"ה מקים לנו פה דור חדש של צעירים שאת הרוח שלהם אי אפשר לכלוא למוסכמות מוכרות. הם לא מקבלים סמכות מאף אחד.

בע"ה יום אחד הם יקומו בפני כל האומות ירימו ראש כמו שראוי לעמ"י ויובילו את האומות במקום להיות מובלים.

אותי זה קצת מנחם בקשיי ההתמודדות היומיומית.

חוצפה לא שווה חוזק אלא חולשה וחוסר משמעת פנימית

הם כאלו כי הם יודעים שאסור לעשות להם כלום

בן שלי סיפר שילד אחד בבית ספר בעט באחד המורים

אני שאלתי -ומה מורה עשה?

אז הוא ענה לי שאין למורה מה לעשות, 

אני שומעת הרבה שחוצפנים הם גאונים או ילדים עם עוצמות, לפעמים זה נכון ולפעמים זה לא אבל בעיקר זה פשוט חוסר גבולות

אגב גם שלי יכול להיות חוצפן, תלוי עם מי

חוצפה נובעת מחוסר כבוד בסיסי, וזה לא קשור למצב הנפשי שלך, ולא יעזרו התירוצים.

הילדים צריכים להבין שלא משנה מה קורה - לא מתחצפים. לא להורים ולא למורים. 

פעם חשבתי שזו בעיה של הגננת או המורה או עניין חברתי, היום ברור לי שזה גם עניין של חינוך מהבית, כמובן עם התבגרות הילד (צריך בזה סבלנות), אבל לא משנה מהם התנאים החיצוניים, הילד חייב לכבד.

יחד עם זה, ניתן למצוא פתרונות שיקלו עליהם להתמודד עם השעות הרבות שיושבים בכיתה.

ובמקרה שאת כתבת, מה זה אין למורה מה לעשות? לשלוח למנהל, להשעות, שיחה עם ההורים, הבטחה בכתב מהילד, אם לא עוזר, סילוק מבית הספר. יש הרבה מה לעשות שהוא לא אלימות. בעיטה במורה היא קו אדום בהחלט.

הלכתי לחוג הורים בגישת שפר, וב"ה קבלתי את הילד שלי במתנה, ממליצה בחום.

ואם לא מתאפשר חוג, אפשר גם ללכת לייעוץ פרטני אצל יועצות של שפר. עולם אחר. 

אני גם לא מצליחה להבין איפה עובר הגבול בין מעורבות בחיי בית הספר של הילד למעורבות יתר. 

אני חושבת שאכן רצוי שהמערכת הבית ספרית תפתור עד כמה שהיא יכולה את הבעיות בתוך המערכת. אני שונאת את עונש ההשעיה כעונש אולטימטבי! לילד זה לא עונש אלא פרס, והמסר הוא "אם תהיה מספיק איום ונורא תקבל יום חופש". יש מספיק תגמולים בתוך המערכת הבית ספרית כדי שלא יהיה שום צורך להשתמש בהשעיה (חוץ מלמקרי אלימות קשים שאז השדר הוא שאי אפשר להמשיך להחזיק את הילד בבית הספר). אפשר לבטל לילד טיול, יום כיף, שיעור ספורט - כל כך הרבה אפשרויות, בלי לערב את ההורים. 

ומצד שני, להגיד לילד "לא משנה מה עשית בבית הספר, תמיד תקבל רוח גבית ממני", זה גם הרסני בעיני. לא יהיה לילד שום כבוד למערכת, אם ההורים גם מזלזלים בו. יש הבדל בין לאהוב את הילד ולא משנה מה הוא עשה, לבין לתמוך במעשיו, ולא משנה מה הוא עשה. 

נראה לי שכן תמיד תמיד חשוב לבדוק עם הילד מה קרה לדעתו, ועם המורה מה קרה לדעתו, ולתווך אם יש צורך. אם הילד אומר לדוגמה "סתם שרקתי, מה העניין?" אפשר לשאול "אתה חושב שהתגובה לשריקות שלך הייתה מוגזמת? איך אתה חושב שהיה צריך להגיב?", אבל לא נראה לי שכדאי להתייחס בקריצה לשריקות בשיעור כמעשה שובבות חמוד. זה לא. אולי אולי אפשר להחזיר אחר כך את הכדור למגרש הבית ספרי בזה שאומרים לילד "הפרעת למורה שלך, תצטרך לראות איך אתה מסתדר אתו". 

אני בעצמי מתמודדת עם דברים דומים, ולא כל כך יודעת מה לעשות. בבית הילד גם מתייחס לדברים שלכם בזלזול, או שבבית הוא מכבד? ואם בבית הוא מכבד, אז אולי אם תבהירו שזה חשוב לכם שהוא יתייחס למורים שלו בכבוד זה יעזור?

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....