אתם יודעים מה הכי קשה?
לראות, להזכר בכל התקופה שעוד כינו אותם "נעדרים".
שעוד הייתה תקווה, אמונה שהם יחזרו בשלום הביתה.
ועכשיו?
עכשיו הם שלושת הנערים, נרצחים, החטופים שלא שבו הבית ולא ישובו עוד לעולם.
אייל לא יחזור להיות מדריך בעזרא.
הוא לא ימשיך לחבר שירים מיוחדים.
לא נראה את החיוך של גיל-עד, ולא נביט בשיער הקצת גינגי של נפתלי.
לראות את העצרות שעשו- כל מגזר באשר הוא..התפילה והאחדות..איך זה לא פעל משהו בשמיים?
"פתח ליבך ברחמים על בניך קולם לדורות ישמע".
לדורות.
בעתיד, נספר לילדנו את אשר עברנו באותם ח"י ימים של צפיה מורטת עצבים, את הבכי כשנודע לנו שמצאו את גפותיהם מבין הסלעים.
את כל זה נספר, אבל דור ההמשך לא יבין באמת מה עברנו.
אתם יודעים מה מעניין אותי?
מה הם חשבו ברגע שהם הבינו כי חייהם הולכים להגדע?
מה הם רצו למסור להורים?
מה היתה הבקשה האחרונה?
לא זכיתי להכיר אותם אבל מרגישה הכי קשורה ואוהבת. מתגעגעת אליהם.
"איכה היו השלשה לאחד".
לראות, להזכר בכל התקופה שעוד כינו אותם "נעדרים".
שעוד הייתה תקווה, אמונה שהם יחזרו בשלום הביתה.
ועכשיו?
עכשיו הם שלושת הנערים, נרצחים, החטופים שלא שבו הבית ולא ישובו עוד לעולם.
אייל לא יחזור להיות מדריך בעזרא.
הוא לא ימשיך לחבר שירים מיוחדים.
לא נראה את החיוך של גיל-עד, ולא נביט בשיער הקצת גינגי של נפתלי.
לראות את העצרות שעשו- כל מגזר באשר הוא..התפילה והאחדות..איך זה לא פעל משהו בשמיים?
"פתח ליבך ברחמים על בניך קולם לדורות ישמע".
לדורות.
בעתיד, נספר לילדנו את אשר עברנו באותם ח"י ימים של צפיה מורטת עצבים, את הבכי כשנודע לנו שמצאו את גפותיהם מבין הסלעים.
את כל זה נספר, אבל דור ההמשך לא יבין באמת מה עברנו.
אתם יודעים מה מעניין אותי?
מה הם חשבו ברגע שהם הבינו כי חייהם הולכים להגדע?
מה הם רצו למסור להורים?
מה היתה הבקשה האחרונה?
לא זכיתי להכיר אותם אבל מרגישה הכי קשורה ואוהבת. מתגעגעת אליהם.
"איכה היו השלשה לאחד".
