פשוט לנסות ללמוד אותו ואת הצדדים הטובים שבו. ה' נתן לך מתנה נפלאה... איש..... בית.... מיליון בנות היו מתות להתחלף איתך.

אם הוא או המשפחה שלו משכילים או לא זה חשוב אך לא זה מה שיסב לך אושר בחיים. הסתכלי על האהבה שלו כלפייך, על המידות הטובות, הנימוס, הפירגון, היחס החם, העזרה, הכתף התומכת... על זה שהוא יאהב ויחבק את הילדים שלך...

אני ממש מאמינה בזה שאהבה היא דבר שנבנה ומעמיק במידה ומשקיעים...

חכמת נשים בנתה ביתה.

תיהי חכמה ותבני את ביתך בחכמה את בתחילת הדרך....

ואל תסתכלי על אחרים. את לא יודעת מה הולך להם בתוך הבית. אני אישית עברתי איזה משבר אישי (לא זוגי) במהלך הנישואים, משבר שבאמת אני לא מאחלת לאף אחד.... וכלפי חוץ הייתי מאושרת ושמחה וכולם חשבו שאנחנו יפים וצדיקים ומשפחה מתוקה ואף אחד לא ידע מה הולך לי בתוך הבית... ב''ה זה מאחורי ומאחורינו אבל זו דוגמא קטנה לכך שתסתכלי פנימה... לתוך ביתך... ותעשי הכל, כולל שינוי עצמי, אישי ומידותי כדי שיהיה לך ולאיש היקר שלך טוב בתוך הבית.

בהצלחה. 

הייתי שם!!בדיוק בנקודה שאת נמצאת...אמירות חסרות טקט.. חוסר הבנה לעיתים.. הרבה פחות שכל גם לעומת המשפחה שלי..

הכל.. כל מה שאת מתארת.. כולל זה שזה התחיל מיד אחרי האירוסין.

אבל.. לא בא לי לפתוח שוב הכל על גבי הפורום. אם את מעוניינת בשיחה עמוקה יותר תפני אלי באישי בכיף!!!!

אבל אני חייבת לא להסכים עם מניעת ההריון! ההריון שלי זה מה שהציל אותנו.. זה הכריח אותי להסיר מעל הפרק את אופציית הגירושין ולהתחיל להתמודד. כי הרי הסיבות הנל הם לא באמת סיבה לפרק בית.. רק דורשות עבודה עמוקה ויסודית יותר אצלינו..

ילד זה משהו מחבר.. ודווקא לפעמים, ילד מאפשר לגלות צדדים חיוביים נוספים בבעל שמוסיפים הערכה.

את מחזירה אותי בפלשבק שש שנים אחורה... לנקודת היאוש הזאת.. להלקאה העצמית על הבחירה הבלתי מוצלחת שלי.. סיווווט!!!!!!!!! אני באמת מזמינה אותך לשיחה אישית..

למה צריך *להכריח* את עצמך להיות עם מישהו שאת לא רוצה? למה האובססיביות הזאת של לא להתגרש כשזה לא מתאים?

יותר טוב להוליד ילדים לתוך מציאות של תסכול סמוי ואומללות חבויה? זה ש"מכריחים" את עצמם להיות נשואים זה לדעתי יותר נזק מתועלת, כי הבעיות אולי ידחו אבל יצופו כל פעם מחדש. אם זה פעם בשבוע או פעם בעשור.

שנראה שלפותחת יש בעיה אישית

של ביקורת גדולה כלפי מי שהכי קרוב אליה

הרי הם החליטו להתחתן מסיבה מסויימת,

אז מה קרה פתאום שכל האישיות שלו פסולה בעיניה?

הרי היא זאת שהחליטה להתחתן איתה (עם האישיות) מלכתחילה

העניין הוא שהרבה פעמים שקרובים לאדם מסויים מתחילים לראות בו דברים שליליים

רק כי מכירים אותו יותר לעומק, ויחד עם זה מתחילים להכיר גם את חסרונותיו (ולכל אדם יש חסרונות)

או אפילו כי יש קושי מסויים בעצם חיי הנישואים (קושי בהתחייבות, באינטימיות, בעבודות הבית תוך כדי עבודה)

וזו הדרך לנסות להתחמק מהמחוייבות הזאת בדרך הגיונית- כי הרי הוא לא מתאים לי

ולא, זאת לא הדרך הנכונה.

מי שמרגיש שיש לו בעיה כזאת, שהוא נותן ביקורת על דברים שטבועים באדם והוא ידע עליהם מלכתחילה (הרי הוא היה חכם באותה המידה כשהם נפגשו, וכנ"ל המראה שלו לא השתנה. היא לא סיפרה על תאונת דרכים או משהו כזה שעלולים לשנות אותו באמת) ומן הסתם בזמן הזה הוא לא השתנה ברמת הצדיקות שלו..

אז אדם כזה צריך קודם כל לטפל בעצמו, לרכוש עין טובה, להיות פחות ביקורתי, ואז סביר שהיחס ישתנה

וכן, צר לי לבאס אותך, אבל נישואין זה מחוייבות

ברגע שמחליטים להתחתן עם מישהו מחוייבים אליו לעשות לו הכי טוב שאפשר 

נכון שאם מנסים הכל ועדין לא מצליחים להגיע למצב של זוגיות טובה עדיף להיפרד,

אבל אי אפשר לעשות את זה בלי שהזוג ניסה הכל ולא הלך לא, כי המחוייבות גדולה מכדי לעזוב כי "לא בא לי"

ולסיום- מה אתה חושב, שאם היא תתגרש יהיה לה טוב יותר?

נכון לעכשיו שהבעיה עם זה שדברים בו מפריעים לה, שהיו קודם גם בזמן הפגישות ואז לא הפריעו לה,

סביר להניח שגם עם אדם אחר שהיא תחליט להתחתן איתו הם יצוצו מחדש..

אם לא מטפלים בבעיה שבגללה הזוג התגרש, היא תצוץ מחדש עם כל בן זוג אחר, כי היא עדין קיימת

(שלא לדבר על זה שגרושין זה ממש ממש לא דבר פשוט)

אבל להזכירך, היא עכשיו אחרי החתונה

ולכן אין עניין להעלות את השאלה 'מה היה אילו'

אלא להתמודד עם המציאות בצורה הכי טובה שיש

ולהתגרש בלי לנסות לעבוד קודם זה ממש לא הצורה הכי טובה שיש..

ומאותה הסיבה אין טעם להגיד דברים שלא קשורים לנושא השרשור

את הרעיונות האלה אתה מוזמן להעלות בפורום לנ"ו, פה הם פשוט לא קשורים

ואני מקווה מאד שתחנך את ילדיך שלפני החלטה חשובה חושבים עד הסוף ושוקלים את ההחלטה מכל הכיוונים,

אבל אחרי החלטה מקבלים את ההחלטה ומנסים שהיא תהיה הכי מוצלחת שאפשר.

נכון שלפעמים גם אותה צריך לשנות, אם למרות השיקולים והחשיבה החלטת החלטה לא נכונה, או שהיו דברים חשובים וקריטים שלא ידעת עליהם לפני ההחלטה, אבל זה ממש לא האידיאלי ולא הדבר הראשון שעושים.

לצורך העניין, אם התחלת לימודים גבוהים ושילמת מראש עליהם בלי יכולת להחזיר את הכסף (40,000), גם אז כל כך בקלות תחליט שהם לא מתאימים לך, או שתנסה לראות אם בכל זאת הם מתאימים לך ותוכל לעשות איתם משהו, ורק אם ממש לא תפסיק אותם ותעבור ללימודים אחרים?

ואם תבצע עסקה רצינית שאם תבטל אותה תפסיד מליוני שקלים, גם אז תבטל כי לא מתאים?

(ונישואין הרבה הרבה יותר חמור מלימודים או הפסדת כסף!)

הדברים שמפריעים לי זה דברים שלא ראיתי בפגישות,

בפגישות הייתי בטוחה שהוא בחור מאוד מאוד חכם (זה גם מה שאמרו עליו בברורים, ובאמת במתמטיקה וכאלה הוא כן מוצלח, אני מדברת על החכמה של היומיום - שאתה מדבר עם הבנ"א, שבתחום הזה מפריע לי),

ולא ראיתי הרבה דברים נוספים, זה לא נכון שזה דברים שראיתי כבר לפני...

מילה במילה

כולל הקטע עם ההריון!

והיום אני כ"כ שמחה בבחירה שלי

תמיד תמיד- להזכיר לעצמי למה אמרתי לו כן

מה אני אוהבת בו

מה המידות הטובות שלו וכו'

עם זאת, חשוב מאד לדעת שיש הרבה זוגות שההריון שלהם לא הציל אותם.

להפך, הוא פשוט הוסיף למערכה ילד אומלל אחד או יותר, וסיבך את תהליך הגירושין המסובך גם כך.

בעיניי, מתגרשים כשיש סיבה טובה להתגרש, איש איש לפי שיקול דעתו ודעת יועציו. ולהפך, בוחרים להישאר יחד כשיש סיבה טובה להישאר יחד, כאמור - איש לפי רוחב דעתו. הימצאותם של ילדים בתמונה או היעדרם הם לא שיקול בעיניי. 

ולכן, אם אפשר למנוע מילדים להיכנס למערבולת הזאת, דווקא משום שהם לא מהווים שיקול - בעיניי חובה לעשות את זה. 

ללדת ילד כדי שאולי יעזור לזוג להישאר יחד (האם זוג שנשאר יחד כי יש לו ילד משותף הוא זוג מאושר?) נראה לי טעות חמורה. על גב הילד. 

ובעיני..אם אין אלימות או איזה סיבה טרגית..

חייבים להתאמץ!!

וכש'אף אחד' (ילד) לא קיים.. קשה יותר לעבוד על עצמי..

לא נשארים יחד כי יש ילד..עובדים ומתאמצים כי יש ילד!

על אשה אחת, בחורה יותר נכון, שהגיעה לפרקה וכל הצעה שהגיעה אליה לא מצאה חן בעיניה. 

ההוא ככה והזה ככה... עבר זמן והיא נהייתה רווקה מבוגרת, ההצעות התחילו להיות לא כ"כ מחמיאות..מן הסתם בגלל הגיל.

בסופו של דבר (זה הרי סיפור שלם..כן? ואני גם לא ממש זוכרת אותו בדיוק) היא התחתנה עם מישהו טוב אבל פשוט, פשוט מדי בשבילה, לא ברמה שלה. אבל התחתנה איתו. הוא היה עובד באיזה מפעל או משהו דומה. וכל החיים איתו היא ממש הייתה בבעסה שהיא התחתנה איתו ושהוא לא מתאים לה ולא ברמה שלה, היה מגיע לה מישהו הרבה יותר חכם, וכו' וכו'.

פעם אחת בעלה נפצע בתאונת עבודה, הוא היה ממש בסכנת חיים. היא באה להיות איתו בבית חולים והתחילה לבכות ולהתייסר...ואז התחילו המחשבות של- אוי, איזה אדם גדול איבדתי, תמיד הוא היה טוב אלי והחמיא לי ופירגן לי..ואני כלום...רק ביקורתית ומתנשאת..

קיצר בסוף הוא הבריא והיא חזרה בתשובה על מעשיה.

מסכנה? לחיות מההתחלה בענווה ובפרגון אחד לשני.

להאיר אחד את השני במילים טובות.

המחשבות האלה על - חכם או לא חכם.. זה סתם.. זה דמיונות.

גם לנו קורה שאנחנו נראים לפעמים לא חכמים בכל מיני סיטואציות..אבל את עצמנו אנחנו תמיד דנים לכף זכות..

אם תתייחסי אליו כמלך- את תהיי מלכה. זה ככה ממש באמת! מניסיון.

אולי יעזור שתקראי גם דברים בנושאים האלה. 

יש את חכמות נשים של הרב ארוש..לא זוכרת כמה זה קשור אבל בטוח יש איזה פרק או שניים שקשורים.

בהצלחה!

יש דברים טובים שאת רואה?

יש לך השערה ממה זה בא?

[אני מניח שאת מודעת שכל "לא מספיק צדיק לטעמך", מתגמד מול "חוסר-הצדיקות" בלהשוות אותו לגברים אחרים]

ודבר ראשון - להפסיק טוטאלית, מיידית, לפגוע בו, ולהתנצל. כל מה שכתבת - זו בעיה אצלך, שצריך לראות האם יש לך אופן להתגבר עליה. וטוב שזה באמת איכפת לך. אבל בוודאי שהוא לא אשם - ולמה שייפגע כי פתאום המראה שלו לא נראה לך, או לא נראה לך חכם מספיק (קל וחומר המשפחה שזה בלי קשר בכלל..)

אם יש לך קשיים ודברים שאת סוחבת אתך מהעבר או בעצם האישיות שלך, לא יעזרו יועצים!  את צריכה לקבל טיפול פסיכולוגי מאיש מקצוע - פסיכולוג/ית, זאת אמנם דרך ארוכה ויקרה, אבל זאת כנראה הדרך היחידה, איך שיהיה, גם אם תתגרשי ח"ו, הבעיות שלך לא יפתרו מאליהן. בהצלחה.

על ידי משיכת הלב, והמחשבה.

הייתי ממליצה לך לכתוב על דף את כל מה שאת מרגישה וחושבת

יחד עם הדברים הטובים שישנם, ומאמינה שיש..

קראי את הדברים ברגע של נחת,

בינך לבין עצמך,

נסי לקרוא את המכתב כמה פעמים ביום.

כך כל פעם מחדש.

לפעמים תצטרכי לכתוב מחדש את הדברים, תוך כדי התחדדות של מחשבות בעקבות מה שקראת

מקווה שיועיל לך..

בהצלחה!

קודם כל - תודה רבה לכולכן! אתן מקסימות... 

האמת...

אני יודעת שהרבה מאוד זה באמת נקודת המבט שלי, לכן אין לי כמעט שום מחשבה על גירושין, אפילו שאני בטוחה שהקשיים שלי מתעוררים ספציפית מולו ויש אנשים שזה לא היה קורה לי מולם, אבל אני גם מספיק ריאלית להבין שבפרק ב' לא יכול להיות הרבה יותר טוב (ושמעתי כבר על כאלה שהתגרשו ואמרו שהבעל הקודם היה יכול להיות מציאה עבורם בפרק ב'),

וגם אחרי הכל באמת יש לבעלי מידות טובות (יצא לי לראות את זה אחרי כל ההתפרצויות שהיו לי מולו, שאמרתי לו בדיוק מה מציק לי בו ולא קשה להבין שזה היה מאוד פוגע, במיוחד כשמדובר בגבר... עכשיו הכל כבר יותר רגיש כי הוא כבר לא סופג כמו בהתחלה, אבל אני מבינה שיש איזשהו סף...)

בקיצור, אני לא בכיוון של גירושין, ולכן באמת לא חושבת על מניעה... באמתילד נראה לי יכול רק לתרום...

ואגב, אני קוראת המון ספרים שאמורים לעזור ובאמת עוזרים קצת (החכם והתם של הרב ארוש שהרעיון זה שמח בחלקו וכו'...), אבל לפעמים זה כ"כ קשה... שוב, בעיקר כשעולות לי השוואות...

זה גורם ממש לדברים לא טובים. הכי חשוב לך זה הקשר שלכם! ומה שמעניין אותך זה רק הוא.

מה אכפת לך מה קורה בחוץ? רק הוא ואת וזהו. רק אתם קיימים בעולם.

זה קשה לעשות את הסוויץ' הזה..אבל זה ממש הכרחי.

להקשיב לשני, להתסכל, להתבונן בשני, להבין מה הצרכים שלו, מי הוא. 

זה עבודה, וזה בסוף יוצא כ"כ טוב.

כפי שכבר כתבו כאן, תזכירי לעצמך תמיד שבכל אדם, גם זה שנראה לך מושלם וצדיק, יש חסרונות שרואים רק מקרוב.

ומה שאת מתארת קורה לרוב הנשים (הייתי כותבת שלכולן, אבל אני לא בטוחה), ברמה כזו או אחרת, בשלבים שונים של חיי הנישואין. 

כדאי לזכור שבחרת באדם, עם יתרונות וחסרונות, שיועדו לך בדיוק. עם החסרונות האלה הקב"ה שלח אותך להתמודד! וגם לך יש חסרונות שאישך צריך להכיל.

ממליצה ממש לקבוע ערב בשבוע שבו אתם יושבים ופותחים מה שיושב על הלב, ברגישות ובלי לפגוע! לעשר השנים הקרובות לפחות. אני עם ותק של עשור ומפה זה בהחלט נראה אחרת. בהצלחה!

חז"ל  מתארים את דבורה הנביאה כאישה מרשימה מאד. יפה,אצילית,חכמה וחדת לשון. והנה..אותה בחורה מיוחדת התחתנה עם בחור מאד פשוט. לפידות קראו לו.בחור לא מי יודע מה חכם,לא מי יודע מה יפה... והנה אני מצטטת מתוך המדרש ממש: "ונקראה שמה אשת לפידות כיון שהיה בעלה של דבורה עם הארץ אמרה לו: בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש אשר בשילה וכאשר תתעסק במצוה זו תקנה לך זכות עצומה לעולם הבא עם כל האנשים הכשרים..."עד כאן המדרש. ואני חושבת לעצמי-הרי היא היתה יכולה לרדת לחיייו-איזה טיפש אתה,מה אתה מבין בכלל,מה אני לעומתך, איפה אני ואיפה אתה...אבל היא מכבדת אותו ומעריכה אותו ובונה זוגיות נפלאה ועדינה.ובשכר זה שרתה עליה רוח הקודש. מעשי אמהות סימן לבנות....

למה התחתנת דווקא אתו

הייתה התאהבות, משיכה, שיחות ארוכות? אם היה אז איפה כל אלו?

וגם ברמה שכלית האם היית מוכנה לפני חתונה או שלא היית שלמה?

ובקשר להשוואות - אז קראתי שבן אדם אחרי בחירה עובר מן תהליך של שכנוע עצמי שזאת הייתה בחירה הכי טובה בשבילו

מצד שני אני לא הייתי רוצה שבן זוג שלי יחיה אתי כשמראה שלי מפריע, שהוא חושב שאני לא צדיקה ולא חכמה, אז מה נשאר בעצם? מה כן בסדר? איך חיים עם זה? לי זה היה מוריד לי בטחון עצמי וכן הייתי מתגרשת

במקום להתמקד בו הייתי מתמקד בך.

הביקורתיות שלך כלפיו היא תופעה מוכרת,אבל אצלך זה קצת קיצוני.

כולנו ירדנו מה"היי" של ההיכרות אל  המציאות שלצידנו יצור בן תמותה ולא מלאך.

אבל אצלך זה בא מהר וקיצוני.

ייתכנו כאן שתי אפשרויות:

הראשונה שהחסרונות שלו מחפים בעצם על חסרונות שלך, ואת מחפה על שלך באלה שלו.

כלומר את מעדיפה להפיל עליו חסרונות כי קשה לך להתמודד עם אלה שלך. הדרך במקרה כזה היא לקבל ולהשלים עם החסרונות שלך.

(האפשרות הסבירה יותר)

השנייה היא שיש לך רגש התנשאות עליו ואז הדרך היא להנמיך מעט את הדימוי העצמי שלך.

להסתכל על החסרונות של עצמך לעומת היתרונות שלו בדברים מסויימים ולהגיד לו תודה

 על שלמרות החסרונות שלך הוא בחר בך.

אם תרחיבי יותר אפשר יהיה לתת כיוון יותר ברור. 

לשאלון הזוגיות החדש היכנסו ל

http://zugiyut.co.il/

האם הביקורתיות היא רק כלפיו או גם כלפי אנשים אחרים?

דווקא אני אחת שמאוד בקלות מתחברת לאנשים ומעריכה ממש כמעט כל אחד,

אבל לגבי דברים ששייכים לי אישית אני יותר ביקורתית...

אבל, איך זה שאני בטוחה במליון אחוז שעם מישהו אחר (כמובן לא כל אחד אחר אבל יש לי בראש כמה דוגמאות) - זה לא היה קורה לי?

את לא באמת יודעת מה היית מרגישה כלפי מישהו אחר, כי אף פעם לא חיית ככה עם אף אחד.

יש סיפור מעניין על מישהו שהתלונן על אישתו 

שהיא מתארגנת כל כך באיטיות  שהם מגיעים

תמיד לחתונות באיחור של שעתיים.

ענה לו החבר שאם הוא היה מתחתן עם החברה של אישתו

הוא בכלל לא היה מגיע לחתונה

כי החברה הביקורתית היתה מבקרת אותו על כל מה שעשה באותו יום

ואז הם היו רבים במשך שלוש שעות ובכלל לא מגיעים לחתונה

וכך החבר בנה לו סיפור גם על החברה השניה והשלישית של אישתו כך

שעם כל אחת אחרת היה לו גרוע יותר

זה בדיוק חטא עץ הדעת להעצים את מה שאין לך ולחשוב ששם נמצא כל הטוב.

תתחילי לבנות לך סיפורים על אנשים אחרים שאת מכירה

תתבונני על השלילי שבהם

ותחשבי איך היה לך גרוע ועצוב עם התכונות השליליות שבהם.

תמציאי סיפורים בהם התכונות השליליות שבהם באות לידי בטוי בחיי היומיום ומצליחות למרר את חייך

ופשוט להוציא אותך מדעתך

תחשבי שחווה היתה ממציאה סיפור אימה על עץ הדעת שהוא גורם לעוויתות ופרכוסים וכו'- בטוח שהיא לא היתה נוגעת בו בכלל

בהצלחה!

(ללמוד איך לא לריב וגם לזכות בארוחה זוגית היכנסו לאתר zugiyut.co.il בלשונית"חידוני זוגיות")

ו.....

את מנסה ליישם את הייעוץ או מסתפקת בתיאוריה ?

תשבי עם עצמך ברוגע ובלי הפרעות, ותנסי לחשוב לעומק ובלי להדחיק מה היה עובר עליך, ואיך את היית מרגישה,

אם המצב היה הפוך, והוא היה זה ש-

את לא מספיק צדיקה לטעמו,

לא חכמה בכלל בעיניו,

המראה שלך מציק לו,

לדעתו המשפחה שלך לא מוצלחת כמו המשפחה שלו,

ושכל הנשים מסביב - בעיניו - יותר יפות, יותר חכמות, יותר מצליחות.

אני לא אומרת לך את זה בשביל להכאיב לך, למרות שאם תכנסי חזק לדמיון הזה - הוא ללא ספק יהיה כואב.

אלא בגלל שמה שלא תעשי, מה שלא תחליטי או כן תחליטי,

יש פה מולך אדם, שצריך להתייחס אליו ברגישות ובכבוד.

כמה זמן לוקח למחוק פגיעות כאלו!...

כמה את ואני וכל אחת אחרת לא היתה מוכנה לחיות עם זה יום אחד..

אין לי ספק שאת בעצמך חווה קריעה, צער וקושי רבים מאד.

כל הנ"ל לא בא להפחית מכך..

אבל קחי בשיקול דעת כבד ורב מאד כל עיקום אף וכל מילה שלך,

כי די בהרגשה! די בהרגשה, כשאחד מבני הזוג לא מעריך את רעהו,

או בז לו או נדחה ממראהו, בשביל שהשני יחוש בכך. (וירצה למות)

גם בהרגשה בלבד צריך לטפל ובדחיפות..

אבל במילים, במעשים, בפרצופים- - אוי כמה כואב!

והוא לא אשם, כך נשמע, בדברים שצצו פתאום בליבך. הרי החלטתם יחד להתארס ולהנשא,

והחלטה כזו אומרת לשני - אני בוחר/ת בך, אני אוהב/ת אותך כמו שאת/ה.

ופתאום קרה אצלך משהו.. ונשמע שאלו דברים לא ניתנים לשינוי

(כמו: הוא לא מספיק מתענין בי, הוא לא יודע להיות אחראי וכד')

כי מדובר ביופי, חכמה, משפחה, נתונים קיימים.

ואסור, אסור לפגוע בו על דברים כאלו במיוחד...

הרבה הרבה כוח וחכמה לדעת מה לעשות, מקווה שתגיעי לייעוץ נכון שיעזור לך לדעת איך לכוון את חייך!

סליחה על אורך הנאום, נגעת לליבי..

בהצלחה!!!!

שבהחלט הבחור מוצלח- נאה, צדיק.. אבל לא מספיק..

גם המשפחה- אולי די משכילה.. אבל אנחנו יותר. 

כדאי לבדוק עם עצמך איפה הבעיה- האם את צריכה להוכיח משהו לחברה כדי להרגיש שווה? האם להרגיש שהמשפחה שלי שווה יותר גורם לך לחוזק? יש לך אומץ לבדוק במה המשפחה שלו שווה יותר?

כדאי כדאי לעשות חשבון נפש מהר לפני שהבחור יתייאש מהיחס שהוא מקבל ואז עלול להיות מאוחר מדי. חבל

ועוד דבר- זה שהוא סובל את הפגיעות מבלי להחזיר כבר מראה שהוא משכמו ומעלה

נשמע שאת אישה פרפקציוניסטית מאוד. וזה לא דבר רע בכלל, אם יודעים לנתב אותו לכוון הנכון.

אם מההתחלה התארסת עם הבחור כנראה שיש לו מעלות שמצאו חן בעיניך, וגם שהייתה פה התאמה כלשהי.

את רגישה מספיק וחכמה להבין שאת בבעיה. את מרגישה קרועה ורע עם עצמך. לכן אני מקווה שתביני את הדברים שלי שנכתבים מלב אוהב בשבילך-

תגידי לי בכנות- האם את מושלמת? האם יש בכלל אדם מושלם בעולם כולו?

תחשבי עם עצמך, תחשבי מה קשורה ההשכלה של המשפחה שלו לאהבה שלכם? תחשבי למה את חושבת מחשבות עליו כמו "הוא לא מספיק צדיק צדיק?" ולמה את שמה את עצמך במקום בורא עולם?

את כותבת כל כך הרבה דברים שנראים לך כחסרונות אצל בעלך. אבל לא כתבת כלום על היחסים ביניכם. זוגיות זה לא אם הוא חכם או צדיק. זוגיות זה הקשר ביניכם, האהבה, ההכלה, הקשר. זה מה שחשוב בבני זוג!

אני חושבת על בעלך ומרחמת עליו. לא קל לחיות עם אדם שחושב שהוא פי אלף ממך. מי אתה בכלל? אפס ממשפחה לא משכילה, טיפש, ורשע. ככה זה נשמע שאת מרגישה כלפיו.

מציעה לך להתמקד בעצמך. ובאהבה ביניכם. בעלך הוא לא מוצר בשוק עם תג מחיר. בעלך הוא אדם עם נפש ונשמה שרצה להתחתן עם אשה אוהבת.

כבדי אותו. כאדם. כאחד שאהב אותך ובחר אותך לאישה כדי להעניק לה את אהבתו.

ועוד משהו חשוב-

ילדים משותפים מעצימים.

אם הקשר טוב מלפני כן-הוא יהיה עוד יותר טוב אחרי.

אבל אם היה מקרטע לפני כן-הוא יהיה עוד יותר מקרטע אחרי כן.

באהבה.

תודה על התגובות, עזרתם לי...

אבל...

כשאני קוראת קל לי מאוד להסכים עם כל מילה, אבל כשאני מגיעה לעלם המעשה קשה לי עד בלתי אפשרי.

יש לכם אולי בן אדם שאתם יודעים שכל מה שהוא יעשה/יאמר יעצבן אתכם?

היו לי כמה כאלה בחיים (לא הרבה בכלל), ועכשיו אני מרגישה ככה כלפיו, וזה פשוט נורא...

(היתה לי כזאת תחושה גם בתקופת האירוסין, במוקטן בהרבה כמובן, ואני ממש מצטערת שלא ידעתי להביע את עצמי ככה אז, אולי הייתי חוסכת כמה דברים... מה שכן, אני לא מעיזה לחשוב על גירושין, אפילו שכ"כ קשה לי במצב הזה... אז אל תציעו לי כזה דבר...)

בנוסף, קשה לי מאוד לא להשוות, במיוחד שמושא ההשוואה הוא מאוד קרוב, והוא בעיני הרבה יותר בהכל -

הוא חוצניק ואני מאוד רציתי חוצניק (אנגלית וכו'), בעלי ישראלי... הוא בעל הרבה יותר טקט וחוש הומור בעיני, מראה, חכמה, הערכה... הכל...

איך אפשר לא להשוות כשזה כ"כ קרוב?????

אני פשוט נקרעת. ואני יודעת גם שאני פוגעת גם בו ושלא תחשבו שאני אטומה וזה קל לי, אבל אני פשוט לא עומדת בזה...

רק רוצה לברוח לישון כל היום...

אני יודעת שזה נשמע אומלל, ואני לא אוהבת להישמע ככה, אבל זו המציאות...

לפחות לא אני. גירושין זו מילה כל כך גסה שאנשים מעדיפים להשאר אומללים ובלבד שלא להתגרש.

אני גם חושב שהפותחת הנכבדה לא צריכה לדחות את זה על הסף. זכותה לאושר וגם לא הוגן כלפי הבעל שגם זכותו לאושר.

לדעתי, זה אפילו פגם מוסרי להשאר נשואים לפעמים אם זה מאמלל את הבעל, את האשה, את הילדים, את המשפחה.

תחליפי יועצ/ת. יעוץ אמור לעזור, בנקודות המהותיות של הקשר. אם הוא לא עוזר, ולא מתקדם לנקודות המהותיות, כנראה צריך יועץ אחר.

וזה עושה את זה עוד יותר מתסכל לא להצליח !!

כל העצות פשוט  מדהימות, אבל נראה שקודם כל

את צריכה להבין למה יש לך עין כזו מאד חינוכית שמעוניינת לשנות אותו?

 ולהבין למה כל מפגש ביניכם במקום להיטיב לו את מצערת אותו ואת עצמך כל כך.

זה ברור שכשאת פוגעת בו את קודם כל פוגעת בעצמך ובדימוי עצמי שלך. אבל רק ייעוץ אמיתי יוכל לעזור לך!

אני יכולה לספר שהלכתי לייעוץ בגלל בעיה דומה וממש שנאתי את עצמי. והתברר שהיה משהו בהתנהגות 

של בעלי שהיה לא רגיש ונפגעתי שוב ושוב ולא שמתי לב לזה בכלל שאני מגיבה לפגיעות חשאיות ושקטות כאלה. 

רק בעזרת הייעוץ הצלחנו לצאת  ממחול השדים הזה ולהתחיל לחיות

שהבעיה היא אצלך ובכלל לא אצל בעלך.

ואת בעצמך מתארת אותה במפורש אבל את מפחד לקרוא לה בשמה המפורש ואני אעשה זאת בשבילך.

הסיפור הוא פשוט...

את מאוהבת בגבר זר\אחר ואת משווה את בעליך לאותה פנטזיה שרצה לך בראש על אותו "אביר על הססו הלבן" עם דרכון תוצרת חוץ שכביכול היית יכולה להפליג איתו לעולמות מופלאים ובמקום זאת את תקועה עם ישראלי נעאבך לא יוצלח...

וכשאת (לא רק את,כמובן) מאוהבת בגבר אחר את מתחילה לתעב ולא לסבול את בעלך... יותר נכון... לסבול מנוכחות בעלך ואז את גם הבזה לו.

וכך את עצמך כותבת באחת מתגובותייך:

"בנוסף, קשה לי מאוד לא להשוות, במיוחד שמושא ההשוואה הוא מאוד קרוב, והוא בעיני הרבה יותר בהכל -

הוא חוצניק ואני מאוד רציתי חוצניק (אנגלית וכו'), בעלי ישראלי... הוא בעל הרבה יותר טקט וחוש הומור בעיני, מראה, חכמה, הערכה... הכל...

איך אפשר לא להשוות כשזה כ"כ קרוב?????

אני פשוט נקרעת. ואני יודעת גם שאני פוגעת גם בו ושלא תחשבו שאני אטומה וזה קל לי, אבל אני פשוט לא עומדת בזה...

רק רוצה לברוח לישון כל היום...

אני יודעת שזה נשמע אומלל, ואני לא אוהבת להישמע ככה, אבל זו המציאות..."...

אם כן הבעיה היא את ואצלך והיא שאת מאוהב בגבר זר ואת " פשוט נקרעת" ואת "לא עומדת בזה" ואת " רק רוצה לברוח לישון כל היום"   ואת "נשמעת אומללה" (וכנראה גם מרגישה אומללה) ולא אכפת לך מכלום ו"את יודעת שאת פוגעת בו" זאת אומרת שאת מתנהגת באטימות מוחלטת ואבל את כותבת:  "ושלא תחשבו שאני אטומה" (יעני הפוך) ....

הרי לך כל הסימפטומים של אהבה\התאהבות...

גם אני לא אוהב להישמע ככה אבל ככה את נשמעת וזו המציאות !!!...

אז ראשית "לא כול הנוצץ הוא זהב" ו"הדשה של השכן לא תמיד יותר ירוק".

שנית, "טובה ציפור אחת ביד משתיים בצמרת"...

סבא שלי עליו השלום לימד אותי איזו תפילה קטנה לאמור:

אדוניי אלוהיי ואלוהי אבותיי

שומרני נא מיד אויביי

ומלטני נא מכף שונאי

ועוד יותר מאלה שמור נפשי מאוהביי

וכשאיני מבחין מי הוא מי

הצילני יהוה מעצמי.

כנראה שאת נמצאת בשתי השורות האחרונות ממש

ואני  בכלל "לא מקנא בך".

בהצלחה.

גם אם נניח שאתה צודק, יש דרך לפנות לאדם כאוב כל כך. 

 זו המציאות, שבא היא חיה ושאותה היא עצמה תארה כאן, שמכאיבה לה, רק שקשה לה לקרוא לילד בשמו ואין טעם לטפל ב"יוחנן" כשהבעיה היא בעצם "יונתן" ובטח שלא ללכת סחור סחור ולקרוא לילד "יונננם".

וכידוע לכולנו הרי שחמישים אחוז (לפחות) מפתרון הבעיה היא הכרה במציאות, זיהויי הבעיה והגדרתה באופן ברור.

ואין מה לעשות אבל כשהמציאות הכבדה אז גם האמת לא קלה ולפעמים צריך לומר אותה.

    "לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא."

המקרה שלך מציג אדם רע, או במקרה הפחות גרוע אדם שצריך טיפול דחוף

(וכבר אמרו לך אינספור פעמים שבמקרה כזה את חייבת ללכת לטיפול ובו לבדוק אם יש דרך להציל את הנישואין או שאת צריכה לברוח. את בטוחה שאת רוצה לברוח אחרי שיהיה לך ילד ואז יהיו בעיות עם תשלום מזונות ויתכן שיקחו ממך את הילד שלך? אם אכן צריך גירושין הרבה יותר פשוט להתגרש בלי ילד שצריך לדאוג לו. מאד לא קל להיות אם חד הורית במדינה הזאת)

ואילו הפותחת הציגה בעל נפלא שלה קשה איתו כי היא משווה אותו לאחר

ולכן הטיפול חייב להיות בה

הפותחת הסבירה יפה את המצב שלה, ועל בסיס ההסבר כל אחד הביע דעתו. אצלך אין שום הסבר. מאיפה זה בא? מה השורש? ממתי זה התחיל? התחתנתם מרצון או בעקבות לחץ חברתי? אולי הבעיה אצלך? או אצלו?

קצת רקע...

לא בכל מצב צריך לפנות לגירושים כמו שכתבתי לפותחת, שאצלה זה לדעתי מתבקש. אצלך אולי זה לא מתבקש כמו אצלה.

וארם אני יעשה את - מה יהיה איתי אחרי...?

פרק ב' הרבה יותר גרוע מפרק א', זה ידוע, ועם היצע הרבה פחות טוב,

וכבר שמעתי שיש הרבה גרושים שאומרים שהם היו קופצים על שידוך כמו הזיווג הראשון שלהם - בתור זיווג שני...

זה שמישהו פה החליט שמה שאת צריכה זה להתגרש לא מחייב אותך לעשות את מה שהוא הציע

(אגב, את לעולם לא יודעת מה מסתתר מאחורי ניקים, יכול להיות שעצה מסוימת באה ממישהו שיש לו בעיה כמו נרקיסיזם, עדין היית מקבלת ממנו עצה? לא אומרת שיש פה מישהו כזה, רק אומרת לקחת בערבון מוגבל עצות שניתנות בפורום)

ורוב העצות פה היו דווקא לכיוון הטיפול העצמי- לבנות בך הסתכלות שונה על האחר ולהתרחק ממושא ההשוואה

(ובכל אדם יש מה להעריך אם מחליטים להעריך אותו, גם אם יש דברים שלא ראית קודם וחבל)

אז חבל להיתפס לעצה בודדת שמי שכתב אותה גם לא יקח אחריות על דבריו, את זו שתצטרכי לחיות לבד 

וגם אם שום דבר לא יצליח וכן תחליטו להיפרד, לפחות תדעי שניסית הכל לפני כן

רק רציתי להבהיר שזה לא פשוט לזרוק לי כזאת עיצה - צריך ראיה קצת יותר רחבה על הסיכויים והסיכונים שיש לעיצה כזאת בעתיד...

אני ממש לא מתכוונת לרוץ לגירושין בידיים פתוחות.... 

ומומלץ להתייעץ עם מישהו מקצועי

הדברים היחידים שהם בטוחים זה המוות ותשלומי מיסים  

מי שמכיר אותך הכי טוב זו את ואת בלבד. דעתי היא על בסיס מה שכתבת בפתיחה. אני, ושוב, זה רק אני, הייתי נוהג על פי העצה שנתתי. לא הייתי ממהר לעשות ילדים עם מי שאני לא מרגיש ש"זה זה".

וגם פותח בהליך גירושין.

עכשיו, את יודעת עוד דברים מן הסתם שאת יודעת ואנחנו לא, עליך ועל בעלך.

למשל, אולי ההשוואות שלך אל אחרים ימשיכו לקפוץ לעיניים שלך גם אחרי שתמצאי בעל אמריקאי, עשיר, חתיך עוצר נשימה וכיפי. ואולי גם לא. את צריכה להיות כנה עם עצמך. ואת זה רק את יודעת. אני יודע על עצמי שאני לא משווה את עצמי או את אישתי לאחרים. ואם הייתי לא מרגיש מאוהב בה כן הייתי משווה לאחרות ואחרי שהייתי מתחתן בשנית עם אישה שאני כן אוהב, הייתי מפסיק את ההשוואות.

זו דעה. הבהרתי את עצמי כמה פעמים. כך אני הייתי נוהג. אין דברים בטוחים בחיים. אני בטוח שהפותחת לא תיישם את העיצה שלי על בליינד, אלא תעשה מכלול שיקולים.

שלנשואה מבולבלת זה מתבקש ןלפותחת ממש לא

כי אצל נשואה מבולבלת הבעיה (כנראה) אצל בעלה ולא נראה שהוא מתכוון להשתנות

ואצל הפותחת הבעיה בה והבעיה הזאת נשמעת בהחלט ניתנת לפיתרון

שאלות כמו שלך חוזרות שוב ושוב בפורום

יש מישהו  שם בחוץ שנראה לנו כל כך קורץ עד שמה שיש לנו ביד נראה חיוור לעומתו

הבעייה לא התחילה מהיום.האבן עזרא כבר שואל איך אפשר לצוות על "לא תחמוד"?

האם בידי לא לחמוד את מה שאני חפץ בו? הרי זה תלוי בלב ובלבי איני שולט.....

התשובה שלו היתה צריכה לזכות אותו בפרס נובל לפסיכולוגיה

הוא טען שאדם אינו נמשך למה שבוודאות אינו ריאלי.

אם לאדם יהיה ברור לחלוטין ומוסכם שדבר מסויים לא יגיע אליו הוא יפסיק לחמוד אותו.

אני יודע שזה נראה הזוי אבל אם מעמיקים רואים שהדמיון אינו כוח שפועל עצמאית, הוא מושפע מהשכל!!!!

תוכלי לעיין באורות הקודש של הרב קוק ולראות איך מחוברים כוחות הנפש דמיון- רצון-שכל- רגש

היום גם מדברים על כך שהרגש אינו דבר שמנותק מהשכל. קוראים לזה שכל שברגש .

חלק מהמשיכה שלך החוצה בא מכך שלא בררת עד הסוף שכלית כמה האופציה של אותו בחור חוצניק איננה ריאלית!!!

באיזה שהוא תא במוח את עדיין מדמיינת אותך ואותו חיים יחד וכו'..............

קחי לעצמך שבוע ניסיון. תכתבי את כל הסיבות שאת יכולה מדוע החיבור איתו אינו ריאלי.

למשל: הוא בכלל לא מעוניין בך, ההורים שלו יתנגדו וכו' וכו'

אם תתמידי בכך יתברר לך לתדהמתך שהמחשבות שלך יתמעטו באופן משמעותי מאד.

הוא יהפוך להיות דמיון רחוק ותו לא.

אחר כך "פני לביתך",תשקיעי שם את כל מה שיש לך ותבני עם בעלך בית לתפארת....

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?