פשוט לנסות ללמוד אותו ואת הצדדים הטובים שבו. ה' נתן לך מתנה נפלאה... איש..... בית.... מיליון בנות היו מתות להתחלף איתך.

אם הוא או המשפחה שלו משכילים או לא זה חשוב אך לא זה מה שיסב לך אושר בחיים. הסתכלי על האהבה שלו כלפייך, על המידות הטובות, הנימוס, הפירגון, היחס החם, העזרה, הכתף התומכת... על זה שהוא יאהב ויחבק את הילדים שלך...

אני ממש מאמינה בזה שאהבה היא דבר שנבנה ומעמיק במידה ומשקיעים...

חכמת נשים בנתה ביתה.

תיהי חכמה ותבני את ביתך בחכמה את בתחילת הדרך....

ואל תסתכלי על אחרים. את לא יודעת מה הולך להם בתוך הבית. אני אישית עברתי איזה משבר אישי (לא זוגי) במהלך הנישואים, משבר שבאמת אני לא מאחלת לאף אחד.... וכלפי חוץ הייתי מאושרת ושמחה וכולם חשבו שאנחנו יפים וצדיקים ומשפחה מתוקה ואף אחד לא ידע מה הולך לי בתוך הבית... ב''ה זה מאחורי ומאחורינו אבל זו דוגמא קטנה לכך שתסתכלי פנימה... לתוך ביתך... ותעשי הכל, כולל שינוי עצמי, אישי ומידותי כדי שיהיה לך ולאיש היקר שלך טוב בתוך הבית.

בהצלחה. 

הייתי שם!!בדיוק בנקודה שאת נמצאת...אמירות חסרות טקט.. חוסר הבנה לעיתים.. הרבה פחות שכל גם לעומת המשפחה שלי..

הכל.. כל מה שאת מתארת.. כולל זה שזה התחיל מיד אחרי האירוסין.

אבל.. לא בא לי לפתוח שוב הכל על גבי הפורום. אם את מעוניינת בשיחה עמוקה יותר תפני אלי באישי בכיף!!!!

אבל אני חייבת לא להסכים עם מניעת ההריון! ההריון שלי זה מה שהציל אותנו.. זה הכריח אותי להסיר מעל הפרק את אופציית הגירושין ולהתחיל להתמודד. כי הרי הסיבות הנל הם לא באמת סיבה לפרק בית.. רק דורשות עבודה עמוקה ויסודית יותר אצלינו..

ילד זה משהו מחבר.. ודווקא לפעמים, ילד מאפשר לגלות צדדים חיוביים נוספים בבעל שמוסיפים הערכה.

את מחזירה אותי בפלשבק שש שנים אחורה... לנקודת היאוש הזאת.. להלקאה העצמית על הבחירה הבלתי מוצלחת שלי.. סיווווט!!!!!!!!! אני באמת מזמינה אותך לשיחה אישית..

למה צריך *להכריח* את עצמך להיות עם מישהו שאת לא רוצה? למה האובססיביות הזאת של לא להתגרש כשזה לא מתאים?

יותר טוב להוליד ילדים לתוך מציאות של תסכול סמוי ואומללות חבויה? זה ש"מכריחים" את עצמם להיות נשואים זה לדעתי יותר נזק מתועלת, כי הבעיות אולי ידחו אבל יצופו כל פעם מחדש. אם זה פעם בשבוע או פעם בעשור.

שנראה שלפותחת יש בעיה אישית

של ביקורת גדולה כלפי מי שהכי קרוב אליה

הרי הם החליטו להתחתן מסיבה מסויימת,

אז מה קרה פתאום שכל האישיות שלו פסולה בעיניה?

הרי היא זאת שהחליטה להתחתן איתה (עם האישיות) מלכתחילה

העניין הוא שהרבה פעמים שקרובים לאדם מסויים מתחילים לראות בו דברים שליליים

רק כי מכירים אותו יותר לעומק, ויחד עם זה מתחילים להכיר גם את חסרונותיו (ולכל אדם יש חסרונות)

או אפילו כי יש קושי מסויים בעצם חיי הנישואים (קושי בהתחייבות, באינטימיות, בעבודות הבית תוך כדי עבודה)

וזו הדרך לנסות להתחמק מהמחוייבות הזאת בדרך הגיונית- כי הרי הוא לא מתאים לי

ולא, זאת לא הדרך הנכונה.

מי שמרגיש שיש לו בעיה כזאת, שהוא נותן ביקורת על דברים שטבועים באדם והוא ידע עליהם מלכתחילה (הרי הוא היה חכם באותה המידה כשהם נפגשו, וכנ"ל המראה שלו לא השתנה. היא לא סיפרה על תאונת דרכים או משהו כזה שעלולים לשנות אותו באמת) ומן הסתם בזמן הזה הוא לא השתנה ברמת הצדיקות שלו..

אז אדם כזה צריך קודם כל לטפל בעצמו, לרכוש עין טובה, להיות פחות ביקורתי, ואז סביר שהיחס ישתנה

וכן, צר לי לבאס אותך, אבל נישואין זה מחוייבות

ברגע שמחליטים להתחתן עם מישהו מחוייבים אליו לעשות לו הכי טוב שאפשר 

נכון שאם מנסים הכל ועדין לא מצליחים להגיע למצב של זוגיות טובה עדיף להיפרד,

אבל אי אפשר לעשות את זה בלי שהזוג ניסה הכל ולא הלך לא, כי המחוייבות גדולה מכדי לעזוב כי "לא בא לי"

ולסיום- מה אתה חושב, שאם היא תתגרש יהיה לה טוב יותר?

נכון לעכשיו שהבעיה עם זה שדברים בו מפריעים לה, שהיו קודם גם בזמן הפגישות ואז לא הפריעו לה,

סביר להניח שגם עם אדם אחר שהיא תחליט להתחתן איתו הם יצוצו מחדש..

אם לא מטפלים בבעיה שבגללה הזוג התגרש, היא תצוץ מחדש עם כל בן זוג אחר, כי היא עדין קיימת

(שלא לדבר על זה שגרושין זה ממש ממש לא דבר פשוט)

אבל להזכירך, היא עכשיו אחרי החתונה

ולכן אין עניין להעלות את השאלה 'מה היה אילו'

אלא להתמודד עם המציאות בצורה הכי טובה שיש

ולהתגרש בלי לנסות לעבוד קודם זה ממש לא הצורה הכי טובה שיש..

ומאותה הסיבה אין טעם להגיד דברים שלא קשורים לנושא השרשור

את הרעיונות האלה אתה מוזמן להעלות בפורום לנ"ו, פה הם פשוט לא קשורים

ואני מקווה מאד שתחנך את ילדיך שלפני החלטה חשובה חושבים עד הסוף ושוקלים את ההחלטה מכל הכיוונים,

אבל אחרי החלטה מקבלים את ההחלטה ומנסים שהיא תהיה הכי מוצלחת שאפשר.

נכון שלפעמים גם אותה צריך לשנות, אם למרות השיקולים והחשיבה החלטת החלטה לא נכונה, או שהיו דברים חשובים וקריטים שלא ידעת עליהם לפני ההחלטה, אבל זה ממש לא האידיאלי ולא הדבר הראשון שעושים.

לצורך העניין, אם התחלת לימודים גבוהים ושילמת מראש עליהם בלי יכולת להחזיר את הכסף (40,000), גם אז כל כך בקלות תחליט שהם לא מתאימים לך, או שתנסה לראות אם בכל זאת הם מתאימים לך ותוכל לעשות איתם משהו, ורק אם ממש לא תפסיק אותם ותעבור ללימודים אחרים?

ואם תבצע עסקה רצינית שאם תבטל אותה תפסיד מליוני שקלים, גם אז תבטל כי לא מתאים?

(ונישואין הרבה הרבה יותר חמור מלימודים או הפסדת כסף!)

הדברים שמפריעים לי זה דברים שלא ראיתי בפגישות,

בפגישות הייתי בטוחה שהוא בחור מאוד מאוד חכם (זה גם מה שאמרו עליו בברורים, ובאמת במתמטיקה וכאלה הוא כן מוצלח, אני מדברת על החכמה של היומיום - שאתה מדבר עם הבנ"א, שבתחום הזה מפריע לי),

ולא ראיתי הרבה דברים נוספים, זה לא נכון שזה דברים שראיתי כבר לפני...

מילה במילה

כולל הקטע עם ההריון!

והיום אני כ"כ שמחה בבחירה שלי

תמיד תמיד- להזכיר לעצמי למה אמרתי לו כן

מה אני אוהבת בו

מה המידות הטובות שלו וכו'

עם זאת, חשוב מאד לדעת שיש הרבה זוגות שההריון שלהם לא הציל אותם.

להפך, הוא פשוט הוסיף למערכה ילד אומלל אחד או יותר, וסיבך את תהליך הגירושין המסובך גם כך.

בעיניי, מתגרשים כשיש סיבה טובה להתגרש, איש איש לפי שיקול דעתו ודעת יועציו. ולהפך, בוחרים להישאר יחד כשיש סיבה טובה להישאר יחד, כאמור - איש לפי רוחב דעתו. הימצאותם של ילדים בתמונה או היעדרם הם לא שיקול בעיניי. 

ולכן, אם אפשר למנוע מילדים להיכנס למערבולת הזאת, דווקא משום שהם לא מהווים שיקול - בעיניי חובה לעשות את זה. 

ללדת ילד כדי שאולי יעזור לזוג להישאר יחד (האם זוג שנשאר יחד כי יש לו ילד משותף הוא זוג מאושר?) נראה לי טעות חמורה. על גב הילד. 

ובעיני..אם אין אלימות או איזה סיבה טרגית..

חייבים להתאמץ!!

וכש'אף אחד' (ילד) לא קיים.. קשה יותר לעבוד על עצמי..

לא נשארים יחד כי יש ילד..עובדים ומתאמצים כי יש ילד!

על אשה אחת, בחורה יותר נכון, שהגיעה לפרקה וכל הצעה שהגיעה אליה לא מצאה חן בעיניה. 

ההוא ככה והזה ככה... עבר זמן והיא נהייתה רווקה מבוגרת, ההצעות התחילו להיות לא כ"כ מחמיאות..מן הסתם בגלל הגיל.

בסופו של דבר (זה הרי סיפור שלם..כן? ואני גם לא ממש זוכרת אותו בדיוק) היא התחתנה עם מישהו טוב אבל פשוט, פשוט מדי בשבילה, לא ברמה שלה. אבל התחתנה איתו. הוא היה עובד באיזה מפעל או משהו דומה. וכל החיים איתו היא ממש הייתה בבעסה שהיא התחתנה איתו ושהוא לא מתאים לה ולא ברמה שלה, היה מגיע לה מישהו הרבה יותר חכם, וכו' וכו'.

פעם אחת בעלה נפצע בתאונת עבודה, הוא היה ממש בסכנת חיים. היא באה להיות איתו בבית חולים והתחילה לבכות ולהתייסר...ואז התחילו המחשבות של- אוי, איזה אדם גדול איבדתי, תמיד הוא היה טוב אלי והחמיא לי ופירגן לי..ואני כלום...רק ביקורתית ומתנשאת..

קיצר בסוף הוא הבריא והיא חזרה בתשובה על מעשיה.

מסכנה? לחיות מההתחלה בענווה ובפרגון אחד לשני.

להאיר אחד את השני במילים טובות.

המחשבות האלה על - חכם או לא חכם.. זה סתם.. זה דמיונות.

גם לנו קורה שאנחנו נראים לפעמים לא חכמים בכל מיני סיטואציות..אבל את עצמנו אנחנו תמיד דנים לכף זכות..

אם תתייחסי אליו כמלך- את תהיי מלכה. זה ככה ממש באמת! מניסיון.

אולי יעזור שתקראי גם דברים בנושאים האלה. 

יש את חכמות נשים של הרב ארוש..לא זוכרת כמה זה קשור אבל בטוח יש איזה פרק או שניים שקשורים.

בהצלחה!

יש דברים טובים שאת רואה?

יש לך השערה ממה זה בא?

[אני מניח שאת מודעת שכל "לא מספיק צדיק לטעמך", מתגמד מול "חוסר-הצדיקות" בלהשוות אותו לגברים אחרים]

ודבר ראשון - להפסיק טוטאלית, מיידית, לפגוע בו, ולהתנצל. כל מה שכתבת - זו בעיה אצלך, שצריך לראות האם יש לך אופן להתגבר עליה. וטוב שזה באמת איכפת לך. אבל בוודאי שהוא לא אשם - ולמה שייפגע כי פתאום המראה שלו לא נראה לך, או לא נראה לך חכם מספיק (קל וחומר המשפחה שזה בלי קשר בכלל..)

אם יש לך קשיים ודברים שאת סוחבת אתך מהעבר או בעצם האישיות שלך, לא יעזרו יועצים!  את צריכה לקבל טיפול פסיכולוגי מאיש מקצוע - פסיכולוג/ית, זאת אמנם דרך ארוכה ויקרה, אבל זאת כנראה הדרך היחידה, איך שיהיה, גם אם תתגרשי ח"ו, הבעיות שלך לא יפתרו מאליהן. בהצלחה.

על ידי משיכת הלב, והמחשבה.

הייתי ממליצה לך לכתוב על דף את כל מה שאת מרגישה וחושבת

יחד עם הדברים הטובים שישנם, ומאמינה שיש..

קראי את הדברים ברגע של נחת,

בינך לבין עצמך,

נסי לקרוא את המכתב כמה פעמים ביום.

כך כל פעם מחדש.

לפעמים תצטרכי לכתוב מחדש את הדברים, תוך כדי התחדדות של מחשבות בעקבות מה שקראת

מקווה שיועיל לך..

בהצלחה!

קודם כל - תודה רבה לכולכן! אתן מקסימות... 

האמת...

אני יודעת שהרבה מאוד זה באמת נקודת המבט שלי, לכן אין לי כמעט שום מחשבה על גירושין, אפילו שאני בטוחה שהקשיים שלי מתעוררים ספציפית מולו ויש אנשים שזה לא היה קורה לי מולם, אבל אני גם מספיק ריאלית להבין שבפרק ב' לא יכול להיות הרבה יותר טוב (ושמעתי כבר על כאלה שהתגרשו ואמרו שהבעל הקודם היה יכול להיות מציאה עבורם בפרק ב'),

וגם אחרי הכל באמת יש לבעלי מידות טובות (יצא לי לראות את זה אחרי כל ההתפרצויות שהיו לי מולו, שאמרתי לו בדיוק מה מציק לי בו ולא קשה להבין שזה היה מאוד פוגע, במיוחד כשמדובר בגבר... עכשיו הכל כבר יותר רגיש כי הוא כבר לא סופג כמו בהתחלה, אבל אני מבינה שיש איזשהו סף...)

בקיצור, אני לא בכיוון של גירושין, ולכן באמת לא חושבת על מניעה... באמתילד נראה לי יכול רק לתרום...

ואגב, אני קוראת המון ספרים שאמורים לעזור ובאמת עוזרים קצת (החכם והתם של הרב ארוש שהרעיון זה שמח בחלקו וכו'...), אבל לפעמים זה כ"כ קשה... שוב, בעיקר כשעולות לי השוואות...

זה גורם ממש לדברים לא טובים. הכי חשוב לך זה הקשר שלכם! ומה שמעניין אותך זה רק הוא.

מה אכפת לך מה קורה בחוץ? רק הוא ואת וזהו. רק אתם קיימים בעולם.

זה קשה לעשות את הסוויץ' הזה..אבל זה ממש הכרחי.

להקשיב לשני, להתסכל, להתבונן בשני, להבין מה הצרכים שלו, מי הוא. 

זה עבודה, וזה בסוף יוצא כ"כ טוב.

כפי שכבר כתבו כאן, תזכירי לעצמך תמיד שבכל אדם, גם זה שנראה לך מושלם וצדיק, יש חסרונות שרואים רק מקרוב.

ומה שאת מתארת קורה לרוב הנשים (הייתי כותבת שלכולן, אבל אני לא בטוחה), ברמה כזו או אחרת, בשלבים שונים של חיי הנישואין. 

כדאי לזכור שבחרת באדם, עם יתרונות וחסרונות, שיועדו לך בדיוק. עם החסרונות האלה הקב"ה שלח אותך להתמודד! וגם לך יש חסרונות שאישך צריך להכיל.

ממליצה ממש לקבוע ערב בשבוע שבו אתם יושבים ופותחים מה שיושב על הלב, ברגישות ובלי לפגוע! לעשר השנים הקרובות לפחות. אני עם ותק של עשור ומפה זה בהחלט נראה אחרת. בהצלחה!

חז"ל  מתארים את דבורה הנביאה כאישה מרשימה מאד. יפה,אצילית,חכמה וחדת לשון. והנה..אותה בחורה מיוחדת התחתנה עם בחור מאד פשוט. לפידות קראו לו.בחור לא מי יודע מה חכם,לא מי יודע מה יפה... והנה אני מצטטת מתוך המדרש ממש: "ונקראה שמה אשת לפידות כיון שהיה בעלה של דבורה עם הארץ אמרה לו: בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש אשר בשילה וכאשר תתעסק במצוה זו תקנה לך זכות עצומה לעולם הבא עם כל האנשים הכשרים..."עד כאן המדרש. ואני חושבת לעצמי-הרי היא היתה יכולה לרדת לחיייו-איזה טיפש אתה,מה אתה מבין בכלל,מה אני לעומתך, איפה אני ואיפה אתה...אבל היא מכבדת אותו ומעריכה אותו ובונה זוגיות נפלאה ועדינה.ובשכר זה שרתה עליה רוח הקודש. מעשי אמהות סימן לבנות....

למה התחתנת דווקא אתו

הייתה התאהבות, משיכה, שיחות ארוכות? אם היה אז איפה כל אלו?

וגם ברמה שכלית האם היית מוכנה לפני חתונה או שלא היית שלמה?

ובקשר להשוואות - אז קראתי שבן אדם אחרי בחירה עובר מן תהליך של שכנוע עצמי שזאת הייתה בחירה הכי טובה בשבילו

מצד שני אני לא הייתי רוצה שבן זוג שלי יחיה אתי כשמראה שלי מפריע, שהוא חושב שאני לא צדיקה ולא חכמה, אז מה נשאר בעצם? מה כן בסדר? איך חיים עם זה? לי זה היה מוריד לי בטחון עצמי וכן הייתי מתגרשת

במקום להתמקד בו הייתי מתמקד בך.

הביקורתיות שלך כלפיו היא תופעה מוכרת,אבל אצלך זה קצת קיצוני.

כולנו ירדנו מה"היי" של ההיכרות אל  המציאות שלצידנו יצור בן תמותה ולא מלאך.

אבל אצלך זה בא מהר וקיצוני.

ייתכנו כאן שתי אפשרויות:

הראשונה שהחסרונות שלו מחפים בעצם על חסרונות שלך, ואת מחפה על שלך באלה שלו.

כלומר את מעדיפה להפיל עליו חסרונות כי קשה לך להתמודד עם אלה שלך. הדרך במקרה כזה היא לקבל ולהשלים עם החסרונות שלך.

(האפשרות הסבירה יותר)

השנייה היא שיש לך רגש התנשאות עליו ואז הדרך היא להנמיך מעט את הדימוי העצמי שלך.

להסתכל על החסרונות של עצמך לעומת היתרונות שלו בדברים מסויימים ולהגיד לו תודה

 על שלמרות החסרונות שלך הוא בחר בך.

אם תרחיבי יותר אפשר יהיה לתת כיוון יותר ברור. 

לשאלון הזוגיות החדש היכנסו ל

http://zugiyut.co.il/

האם הביקורתיות היא רק כלפיו או גם כלפי אנשים אחרים?

דווקא אני אחת שמאוד בקלות מתחברת לאנשים ומעריכה ממש כמעט כל אחד,

אבל לגבי דברים ששייכים לי אישית אני יותר ביקורתית...

אבל, איך זה שאני בטוחה במליון אחוז שעם מישהו אחר (כמובן לא כל אחד אחר אבל יש לי בראש כמה דוגמאות) - זה לא היה קורה לי?

את לא באמת יודעת מה היית מרגישה כלפי מישהו אחר, כי אף פעם לא חיית ככה עם אף אחד.

יש סיפור מעניין על מישהו שהתלונן על אישתו 

שהיא מתארגנת כל כך באיטיות  שהם מגיעים

תמיד לחתונות באיחור של שעתיים.

ענה לו החבר שאם הוא היה מתחתן עם החברה של אישתו

הוא בכלל לא היה מגיע לחתונה

כי החברה הביקורתית היתה מבקרת אותו על כל מה שעשה באותו יום

ואז הם היו רבים במשך שלוש שעות ובכלל לא מגיעים לחתונה

וכך החבר בנה לו סיפור גם על החברה השניה והשלישית של אישתו כך

שעם כל אחת אחרת היה לו גרוע יותר

זה בדיוק חטא עץ הדעת להעצים את מה שאין לך ולחשוב ששם נמצא כל הטוב.

תתחילי לבנות לך סיפורים על אנשים אחרים שאת מכירה

תתבונני על השלילי שבהם

ותחשבי איך היה לך גרוע ועצוב עם התכונות השליליות שבהם.

תמציאי סיפורים בהם התכונות השליליות שבהם באות לידי בטוי בחיי היומיום ומצליחות למרר את חייך

ופשוט להוציא אותך מדעתך

תחשבי שחווה היתה ממציאה סיפור אימה על עץ הדעת שהוא גורם לעוויתות ופרכוסים וכו'- בטוח שהיא לא היתה נוגעת בו בכלל

בהצלחה!

(ללמוד איך לא לריב וגם לזכות בארוחה זוגית היכנסו לאתר zugiyut.co.il בלשונית"חידוני זוגיות")

ו.....

את מנסה ליישם את הייעוץ או מסתפקת בתיאוריה ?

תשבי עם עצמך ברוגע ובלי הפרעות, ותנסי לחשוב לעומק ובלי להדחיק מה היה עובר עליך, ואיך את היית מרגישה,

אם המצב היה הפוך, והוא היה זה ש-

את לא מספיק צדיקה לטעמו,

לא חכמה בכלל בעיניו,

המראה שלך מציק לו,

לדעתו המשפחה שלך לא מוצלחת כמו המשפחה שלו,

ושכל הנשים מסביב - בעיניו - יותר יפות, יותר חכמות, יותר מצליחות.

אני לא אומרת לך את זה בשביל להכאיב לך, למרות שאם תכנסי חזק לדמיון הזה - הוא ללא ספק יהיה כואב.

אלא בגלל שמה שלא תעשי, מה שלא תחליטי או כן תחליטי,

יש פה מולך אדם, שצריך להתייחס אליו ברגישות ובכבוד.

כמה זמן לוקח למחוק פגיעות כאלו!...

כמה את ואני וכל אחת אחרת לא היתה מוכנה לחיות עם זה יום אחד..

אין לי ספק שאת בעצמך חווה קריעה, צער וקושי רבים מאד.

כל הנ"ל לא בא להפחית מכך..

אבל קחי בשיקול דעת כבד ורב מאד כל עיקום אף וכל מילה שלך,

כי די בהרגשה! די בהרגשה, כשאחד מבני הזוג לא מעריך את רעהו,

או בז לו או נדחה ממראהו, בשביל שהשני יחוש בכך. (וירצה למות)

גם בהרגשה בלבד צריך לטפל ובדחיפות..

אבל במילים, במעשים, בפרצופים- - אוי כמה כואב!

והוא לא אשם, כך נשמע, בדברים שצצו פתאום בליבך. הרי החלטתם יחד להתארס ולהנשא,

והחלטה כזו אומרת לשני - אני בוחר/ת בך, אני אוהב/ת אותך כמו שאת/ה.

ופתאום קרה אצלך משהו.. ונשמע שאלו דברים לא ניתנים לשינוי

(כמו: הוא לא מספיק מתענין בי, הוא לא יודע להיות אחראי וכד')

כי מדובר ביופי, חכמה, משפחה, נתונים קיימים.

ואסור, אסור לפגוע בו על דברים כאלו במיוחד...

הרבה הרבה כוח וחכמה לדעת מה לעשות, מקווה שתגיעי לייעוץ נכון שיעזור לך לדעת איך לכוון את חייך!

סליחה על אורך הנאום, נגעת לליבי..

בהצלחה!!!!

שבהחלט הבחור מוצלח- נאה, צדיק.. אבל לא מספיק..

גם המשפחה- אולי די משכילה.. אבל אנחנו יותר. 

כדאי לבדוק עם עצמך איפה הבעיה- האם את צריכה להוכיח משהו לחברה כדי להרגיש שווה? האם להרגיש שהמשפחה שלי שווה יותר גורם לך לחוזק? יש לך אומץ לבדוק במה המשפחה שלו שווה יותר?

כדאי כדאי לעשות חשבון נפש מהר לפני שהבחור יתייאש מהיחס שהוא מקבל ואז עלול להיות מאוחר מדי. חבל

ועוד דבר- זה שהוא סובל את הפגיעות מבלי להחזיר כבר מראה שהוא משכמו ומעלה

נשמע שאת אישה פרפקציוניסטית מאוד. וזה לא דבר רע בכלל, אם יודעים לנתב אותו לכוון הנכון.

אם מההתחלה התארסת עם הבחור כנראה שיש לו מעלות שמצאו חן בעיניך, וגם שהייתה פה התאמה כלשהי.

את רגישה מספיק וחכמה להבין שאת בבעיה. את מרגישה קרועה ורע עם עצמך. לכן אני מקווה שתביני את הדברים שלי שנכתבים מלב אוהב בשבילך-

תגידי לי בכנות- האם את מושלמת? האם יש בכלל אדם מושלם בעולם כולו?

תחשבי עם עצמך, תחשבי מה קשורה ההשכלה של המשפחה שלו לאהבה שלכם? תחשבי למה את חושבת מחשבות עליו כמו "הוא לא מספיק צדיק צדיק?" ולמה את שמה את עצמך במקום בורא עולם?

את כותבת כל כך הרבה דברים שנראים לך כחסרונות אצל בעלך. אבל לא כתבת כלום על היחסים ביניכם. זוגיות זה לא אם הוא חכם או צדיק. זוגיות זה הקשר ביניכם, האהבה, ההכלה, הקשר. זה מה שחשוב בבני זוג!

אני חושבת על בעלך ומרחמת עליו. לא קל לחיות עם אדם שחושב שהוא פי אלף ממך. מי אתה בכלל? אפס ממשפחה לא משכילה, טיפש, ורשע. ככה זה נשמע שאת מרגישה כלפיו.

מציעה לך להתמקד בעצמך. ובאהבה ביניכם. בעלך הוא לא מוצר בשוק עם תג מחיר. בעלך הוא אדם עם נפש ונשמה שרצה להתחתן עם אשה אוהבת.

כבדי אותו. כאדם. כאחד שאהב אותך ובחר אותך לאישה כדי להעניק לה את אהבתו.

ועוד משהו חשוב-

ילדים משותפים מעצימים.

אם הקשר טוב מלפני כן-הוא יהיה עוד יותר טוב אחרי.

אבל אם היה מקרטע לפני כן-הוא יהיה עוד יותר מקרטע אחרי כן.

באהבה.

תודה על התגובות, עזרתם לי...

אבל...

כשאני קוראת קל לי מאוד להסכים עם כל מילה, אבל כשאני מגיעה לעלם המעשה קשה לי עד בלתי אפשרי.

יש לכם אולי בן אדם שאתם יודעים שכל מה שהוא יעשה/יאמר יעצבן אתכם?

היו לי כמה כאלה בחיים (לא הרבה בכלל), ועכשיו אני מרגישה ככה כלפיו, וזה פשוט נורא...

(היתה לי כזאת תחושה גם בתקופת האירוסין, במוקטן בהרבה כמובן, ואני ממש מצטערת שלא ידעתי להביע את עצמי ככה אז, אולי הייתי חוסכת כמה דברים... מה שכן, אני לא מעיזה לחשוב על גירושין, אפילו שכ"כ קשה לי במצב הזה... אז אל תציעו לי כזה דבר...)

בנוסף, קשה לי מאוד לא להשוות, במיוחד שמושא ההשוואה הוא מאוד קרוב, והוא בעיני הרבה יותר בהכל -

הוא חוצניק ואני מאוד רציתי חוצניק (אנגלית וכו'), בעלי ישראלי... הוא בעל הרבה יותר טקט וחוש הומור בעיני, מראה, חכמה, הערכה... הכל...

איך אפשר לא להשוות כשזה כ"כ קרוב?????

אני פשוט נקרעת. ואני יודעת גם שאני פוגעת גם בו ושלא תחשבו שאני אטומה וזה קל לי, אבל אני פשוט לא עומדת בזה...

רק רוצה לברוח לישון כל היום...

אני יודעת שזה נשמע אומלל, ואני לא אוהבת להישמע ככה, אבל זו המציאות...

לפחות לא אני. גירושין זו מילה כל כך גסה שאנשים מעדיפים להשאר אומללים ובלבד שלא להתגרש.

אני גם חושב שהפותחת הנכבדה לא צריכה לדחות את זה על הסף. זכותה לאושר וגם לא הוגן כלפי הבעל שגם זכותו לאושר.

לדעתי, זה אפילו פגם מוסרי להשאר נשואים לפעמים אם זה מאמלל את הבעל, את האשה, את הילדים, את המשפחה.

תחליפי יועצ/ת. יעוץ אמור לעזור, בנקודות המהותיות של הקשר. אם הוא לא עוזר, ולא מתקדם לנקודות המהותיות, כנראה צריך יועץ אחר.

וזה עושה את זה עוד יותר מתסכל לא להצליח !!

כל העצות פשוט  מדהימות, אבל נראה שקודם כל

את צריכה להבין למה יש לך עין כזו מאד חינוכית שמעוניינת לשנות אותו?

 ולהבין למה כל מפגש ביניכם במקום להיטיב לו את מצערת אותו ואת עצמך כל כך.

זה ברור שכשאת פוגעת בו את קודם כל פוגעת בעצמך ובדימוי עצמי שלך. אבל רק ייעוץ אמיתי יוכל לעזור לך!

אני יכולה לספר שהלכתי לייעוץ בגלל בעיה דומה וממש שנאתי את עצמי. והתברר שהיה משהו בהתנהגות 

של בעלי שהיה לא רגיש ונפגעתי שוב ושוב ולא שמתי לב לזה בכלל שאני מגיבה לפגיעות חשאיות ושקטות כאלה. 

רק בעזרת הייעוץ הצלחנו לצאת  ממחול השדים הזה ולהתחיל לחיות

שהבעיה היא אצלך ובכלל לא אצל בעלך.

ואת בעצמך מתארת אותה במפורש אבל את מפחד לקרוא לה בשמה המפורש ואני אעשה זאת בשבילך.

הסיפור הוא פשוט...

את מאוהבת בגבר זר\אחר ואת משווה את בעליך לאותה פנטזיה שרצה לך בראש על אותו "אביר על הססו הלבן" עם דרכון תוצרת חוץ שכביכול היית יכולה להפליג איתו לעולמות מופלאים ובמקום זאת את תקועה עם ישראלי נעאבך לא יוצלח...

וכשאת (לא רק את,כמובן) מאוהבת בגבר אחר את מתחילה לתעב ולא לסבול את בעלך... יותר נכון... לסבול מנוכחות בעלך ואז את גם הבזה לו.

וכך את עצמך כותבת באחת מתגובותייך:

"בנוסף, קשה לי מאוד לא להשוות, במיוחד שמושא ההשוואה הוא מאוד קרוב, והוא בעיני הרבה יותר בהכל -

הוא חוצניק ואני מאוד רציתי חוצניק (אנגלית וכו'), בעלי ישראלי... הוא בעל הרבה יותר טקט וחוש הומור בעיני, מראה, חכמה, הערכה... הכל...

איך אפשר לא להשוות כשזה כ"כ קרוב?????

אני פשוט נקרעת. ואני יודעת גם שאני פוגעת גם בו ושלא תחשבו שאני אטומה וזה קל לי, אבל אני פשוט לא עומדת בזה...

רק רוצה לברוח לישון כל היום...

אני יודעת שזה נשמע אומלל, ואני לא אוהבת להישמע ככה, אבל זו המציאות..."...

אם כן הבעיה היא את ואצלך והיא שאת מאוהב בגבר זר ואת " פשוט נקרעת" ואת "לא עומדת בזה" ואת " רק רוצה לברוח לישון כל היום"   ואת "נשמעת אומללה" (וכנראה גם מרגישה אומללה) ולא אכפת לך מכלום ו"את יודעת שאת פוגעת בו" זאת אומרת שאת מתנהגת באטימות מוחלטת ואבל את כותבת:  "ושלא תחשבו שאני אטומה" (יעני הפוך) ....

הרי לך כל הסימפטומים של אהבה\התאהבות...

גם אני לא אוהב להישמע ככה אבל ככה את נשמעת וזו המציאות !!!...

אז ראשית "לא כול הנוצץ הוא זהב" ו"הדשה של השכן לא תמיד יותר ירוק".

שנית, "טובה ציפור אחת ביד משתיים בצמרת"...

סבא שלי עליו השלום לימד אותי איזו תפילה קטנה לאמור:

אדוניי אלוהיי ואלוהי אבותיי

שומרני נא מיד אויביי

ומלטני נא מכף שונאי

ועוד יותר מאלה שמור נפשי מאוהביי

וכשאיני מבחין מי הוא מי

הצילני יהוה מעצמי.

כנראה שאת נמצאת בשתי השורות האחרונות ממש

ואני  בכלל "לא מקנא בך".

בהצלחה.

גם אם נניח שאתה צודק, יש דרך לפנות לאדם כאוב כל כך. 

 זו המציאות, שבא היא חיה ושאותה היא עצמה תארה כאן, שמכאיבה לה, רק שקשה לה לקרוא לילד בשמו ואין טעם לטפל ב"יוחנן" כשהבעיה היא בעצם "יונתן" ובטח שלא ללכת סחור סחור ולקרוא לילד "יונננם".

וכידוע לכולנו הרי שחמישים אחוז (לפחות) מפתרון הבעיה היא הכרה במציאות, זיהויי הבעיה והגדרתה באופן ברור.

ואין מה לעשות אבל כשהמציאות הכבדה אז גם האמת לא קלה ולפעמים צריך לומר אותה.

    "לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא."

המקרה שלך מציג אדם רע, או במקרה הפחות גרוע אדם שצריך טיפול דחוף

(וכבר אמרו לך אינספור פעמים שבמקרה כזה את חייבת ללכת לטיפול ובו לבדוק אם יש דרך להציל את הנישואין או שאת צריכה לברוח. את בטוחה שאת רוצה לברוח אחרי שיהיה לך ילד ואז יהיו בעיות עם תשלום מזונות ויתכן שיקחו ממך את הילד שלך? אם אכן צריך גירושין הרבה יותר פשוט להתגרש בלי ילד שצריך לדאוג לו. מאד לא קל להיות אם חד הורית במדינה הזאת)

ואילו הפותחת הציגה בעל נפלא שלה קשה איתו כי היא משווה אותו לאחר

ולכן הטיפול חייב להיות בה

הפותחת הסבירה יפה את המצב שלה, ועל בסיס ההסבר כל אחד הביע דעתו. אצלך אין שום הסבר. מאיפה זה בא? מה השורש? ממתי זה התחיל? התחתנתם מרצון או בעקבות לחץ חברתי? אולי הבעיה אצלך? או אצלו?

קצת רקע...

לא בכל מצב צריך לפנות לגירושים כמו שכתבתי לפותחת, שאצלה זה לדעתי מתבקש. אצלך אולי זה לא מתבקש כמו אצלה.

וארם אני יעשה את - מה יהיה איתי אחרי...?

פרק ב' הרבה יותר גרוע מפרק א', זה ידוע, ועם היצע הרבה פחות טוב,

וכבר שמעתי שיש הרבה גרושים שאומרים שהם היו קופצים על שידוך כמו הזיווג הראשון שלהם - בתור זיווג שני...

זה שמישהו פה החליט שמה שאת צריכה זה להתגרש לא מחייב אותך לעשות את מה שהוא הציע

(אגב, את לעולם לא יודעת מה מסתתר מאחורי ניקים, יכול להיות שעצה מסוימת באה ממישהו שיש לו בעיה כמו נרקיסיזם, עדין היית מקבלת ממנו עצה? לא אומרת שיש פה מישהו כזה, רק אומרת לקחת בערבון מוגבל עצות שניתנות בפורום)

ורוב העצות פה היו דווקא לכיוון הטיפול העצמי- לבנות בך הסתכלות שונה על האחר ולהתרחק ממושא ההשוואה

(ובכל אדם יש מה להעריך אם מחליטים להעריך אותו, גם אם יש דברים שלא ראית קודם וחבל)

אז חבל להיתפס לעצה בודדת שמי שכתב אותה גם לא יקח אחריות על דבריו, את זו שתצטרכי לחיות לבד 

וגם אם שום דבר לא יצליח וכן תחליטו להיפרד, לפחות תדעי שניסית הכל לפני כן

רק רציתי להבהיר שזה לא פשוט לזרוק לי כזאת עיצה - צריך ראיה קצת יותר רחבה על הסיכויים והסיכונים שיש לעיצה כזאת בעתיד...

אני ממש לא מתכוונת לרוץ לגירושין בידיים פתוחות.... 

ומומלץ להתייעץ עם מישהו מקצועי

הדברים היחידים שהם בטוחים זה המוות ותשלומי מיסים  

מי שמכיר אותך הכי טוב זו את ואת בלבד. דעתי היא על בסיס מה שכתבת בפתיחה. אני, ושוב, זה רק אני, הייתי נוהג על פי העצה שנתתי. לא הייתי ממהר לעשות ילדים עם מי שאני לא מרגיש ש"זה זה".

וגם פותח בהליך גירושין.

עכשיו, את יודעת עוד דברים מן הסתם שאת יודעת ואנחנו לא, עליך ועל בעלך.

למשל, אולי ההשוואות שלך אל אחרים ימשיכו לקפוץ לעיניים שלך גם אחרי שתמצאי בעל אמריקאי, עשיר, חתיך עוצר נשימה וכיפי. ואולי גם לא. את צריכה להיות כנה עם עצמך. ואת זה רק את יודעת. אני יודע על עצמי שאני לא משווה את עצמי או את אישתי לאחרים. ואם הייתי לא מרגיש מאוהב בה כן הייתי משווה לאחרות ואחרי שהייתי מתחתן בשנית עם אישה שאני כן אוהב, הייתי מפסיק את ההשוואות.

זו דעה. הבהרתי את עצמי כמה פעמים. כך אני הייתי נוהג. אין דברים בטוחים בחיים. אני בטוח שהפותחת לא תיישם את העיצה שלי על בליינד, אלא תעשה מכלול שיקולים.

שלנשואה מבולבלת זה מתבקש ןלפותחת ממש לא

כי אצל נשואה מבולבלת הבעיה (כנראה) אצל בעלה ולא נראה שהוא מתכוון להשתנות

ואצל הפותחת הבעיה בה והבעיה הזאת נשמעת בהחלט ניתנת לפיתרון

שאלות כמו שלך חוזרות שוב ושוב בפורום

יש מישהו  שם בחוץ שנראה לנו כל כך קורץ עד שמה שיש לנו ביד נראה חיוור לעומתו

הבעייה לא התחילה מהיום.האבן עזרא כבר שואל איך אפשר לצוות על "לא תחמוד"?

האם בידי לא לחמוד את מה שאני חפץ בו? הרי זה תלוי בלב ובלבי איני שולט.....

התשובה שלו היתה צריכה לזכות אותו בפרס נובל לפסיכולוגיה

הוא טען שאדם אינו נמשך למה שבוודאות אינו ריאלי.

אם לאדם יהיה ברור לחלוטין ומוסכם שדבר מסויים לא יגיע אליו הוא יפסיק לחמוד אותו.

אני יודע שזה נראה הזוי אבל אם מעמיקים רואים שהדמיון אינו כוח שפועל עצמאית, הוא מושפע מהשכל!!!!

תוכלי לעיין באורות הקודש של הרב קוק ולראות איך מחוברים כוחות הנפש דמיון- רצון-שכל- רגש

היום גם מדברים על כך שהרגש אינו דבר שמנותק מהשכל. קוראים לזה שכל שברגש .

חלק מהמשיכה שלך החוצה בא מכך שלא בררת עד הסוף שכלית כמה האופציה של אותו בחור חוצניק איננה ריאלית!!!

באיזה שהוא תא במוח את עדיין מדמיינת אותך ואותו חיים יחד וכו'..............

קחי לעצמך שבוע ניסיון. תכתבי את כל הסיבות שאת יכולה מדוע החיבור איתו אינו ריאלי.

למשל: הוא בכלל לא מעוניין בך, ההורים שלו יתנגדו וכו' וכו'

אם תתמידי בכך יתברר לך לתדהמתך שהמחשבות שלך יתמעטו באופן משמעותי מאד.

הוא יהפוך להיות דמיון רחוק ותו לא.

אחר כך "פני לביתך",תשקיעי שם את כל מה שיש לך ותבני עם בעלך בית לתפארת....

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.