פשוט לנסות ללמוד אותו ואת הצדדים הטובים שבו. ה' נתן לך מתנה נפלאה... איש..... בית.... מיליון בנות היו מתות להתחלף איתך.

אם הוא או המשפחה שלו משכילים או לא זה חשוב אך לא זה מה שיסב לך אושר בחיים. הסתכלי על האהבה שלו כלפייך, על המידות הטובות, הנימוס, הפירגון, היחס החם, העזרה, הכתף התומכת... על זה שהוא יאהב ויחבק את הילדים שלך...

אני ממש מאמינה בזה שאהבה היא דבר שנבנה ומעמיק במידה ומשקיעים...

חכמת נשים בנתה ביתה.

תיהי חכמה ותבני את ביתך בחכמה את בתחילת הדרך....

ואל תסתכלי על אחרים. את לא יודעת מה הולך להם בתוך הבית. אני אישית עברתי איזה משבר אישי (לא זוגי) במהלך הנישואים, משבר שבאמת אני לא מאחלת לאף אחד.... וכלפי חוץ הייתי מאושרת ושמחה וכולם חשבו שאנחנו יפים וצדיקים ומשפחה מתוקה ואף אחד לא ידע מה הולך לי בתוך הבית... ב''ה זה מאחורי ומאחורינו אבל זו דוגמא קטנה לכך שתסתכלי פנימה... לתוך ביתך... ותעשי הכל, כולל שינוי עצמי, אישי ומידותי כדי שיהיה לך ולאיש היקר שלך טוב בתוך הבית.

בהצלחה. 

הייתי שם!!בדיוק בנקודה שאת נמצאת...אמירות חסרות טקט.. חוסר הבנה לעיתים.. הרבה פחות שכל גם לעומת המשפחה שלי..

הכל.. כל מה שאת מתארת.. כולל זה שזה התחיל מיד אחרי האירוסין.

אבל.. לא בא לי לפתוח שוב הכל על גבי הפורום. אם את מעוניינת בשיחה עמוקה יותר תפני אלי באישי בכיף!!!!

אבל אני חייבת לא להסכים עם מניעת ההריון! ההריון שלי זה מה שהציל אותנו.. זה הכריח אותי להסיר מעל הפרק את אופציית הגירושין ולהתחיל להתמודד. כי הרי הסיבות הנל הם לא באמת סיבה לפרק בית.. רק דורשות עבודה עמוקה ויסודית יותר אצלינו..

ילד זה משהו מחבר.. ודווקא לפעמים, ילד מאפשר לגלות צדדים חיוביים נוספים בבעל שמוסיפים הערכה.

את מחזירה אותי בפלשבק שש שנים אחורה... לנקודת היאוש הזאת.. להלקאה העצמית על הבחירה הבלתי מוצלחת שלי.. סיווווט!!!!!!!!! אני באמת מזמינה אותך לשיחה אישית..

למה צריך *להכריח* את עצמך להיות עם מישהו שאת לא רוצה? למה האובססיביות הזאת של לא להתגרש כשזה לא מתאים?

יותר טוב להוליד ילדים לתוך מציאות של תסכול סמוי ואומללות חבויה? זה ש"מכריחים" את עצמם להיות נשואים זה לדעתי יותר נזק מתועלת, כי הבעיות אולי ידחו אבל יצופו כל פעם מחדש. אם זה פעם בשבוע או פעם בעשור.

שנראה שלפותחת יש בעיה אישית

של ביקורת גדולה כלפי מי שהכי קרוב אליה

הרי הם החליטו להתחתן מסיבה מסויימת,

אז מה קרה פתאום שכל האישיות שלו פסולה בעיניה?

הרי היא זאת שהחליטה להתחתן איתה (עם האישיות) מלכתחילה

העניין הוא שהרבה פעמים שקרובים לאדם מסויים מתחילים לראות בו דברים שליליים

רק כי מכירים אותו יותר לעומק, ויחד עם זה מתחילים להכיר גם את חסרונותיו (ולכל אדם יש חסרונות)

או אפילו כי יש קושי מסויים בעצם חיי הנישואים (קושי בהתחייבות, באינטימיות, בעבודות הבית תוך כדי עבודה)

וזו הדרך לנסות להתחמק מהמחוייבות הזאת בדרך הגיונית- כי הרי הוא לא מתאים לי

ולא, זאת לא הדרך הנכונה.

מי שמרגיש שיש לו בעיה כזאת, שהוא נותן ביקורת על דברים שטבועים באדם והוא ידע עליהם מלכתחילה (הרי הוא היה חכם באותה המידה כשהם נפגשו, וכנ"ל המראה שלו לא השתנה. היא לא סיפרה על תאונת דרכים או משהו כזה שעלולים לשנות אותו באמת) ומן הסתם בזמן הזה הוא לא השתנה ברמת הצדיקות שלו..

אז אדם כזה צריך קודם כל לטפל בעצמו, לרכוש עין טובה, להיות פחות ביקורתי, ואז סביר שהיחס ישתנה

וכן, צר לי לבאס אותך, אבל נישואין זה מחוייבות

ברגע שמחליטים להתחתן עם מישהו מחוייבים אליו לעשות לו הכי טוב שאפשר 

נכון שאם מנסים הכל ועדין לא מצליחים להגיע למצב של זוגיות טובה עדיף להיפרד,

אבל אי אפשר לעשות את זה בלי שהזוג ניסה הכל ולא הלך לא, כי המחוייבות גדולה מכדי לעזוב כי "לא בא לי"

ולסיום- מה אתה חושב, שאם היא תתגרש יהיה לה טוב יותר?

נכון לעכשיו שהבעיה עם זה שדברים בו מפריעים לה, שהיו קודם גם בזמן הפגישות ואז לא הפריעו לה,

סביר להניח שגם עם אדם אחר שהיא תחליט להתחתן איתו הם יצוצו מחדש..

אם לא מטפלים בבעיה שבגללה הזוג התגרש, היא תצוץ מחדש עם כל בן זוג אחר, כי היא עדין קיימת

(שלא לדבר על זה שגרושין זה ממש ממש לא דבר פשוט)

אבל להזכירך, היא עכשיו אחרי החתונה

ולכן אין עניין להעלות את השאלה 'מה היה אילו'

אלא להתמודד עם המציאות בצורה הכי טובה שיש

ולהתגרש בלי לנסות לעבוד קודם זה ממש לא הצורה הכי טובה שיש..

ומאותה הסיבה אין טעם להגיד דברים שלא קשורים לנושא השרשור

את הרעיונות האלה אתה מוזמן להעלות בפורום לנ"ו, פה הם פשוט לא קשורים

ואני מקווה מאד שתחנך את ילדיך שלפני החלטה חשובה חושבים עד הסוף ושוקלים את ההחלטה מכל הכיוונים,

אבל אחרי החלטה מקבלים את ההחלטה ומנסים שהיא תהיה הכי מוצלחת שאפשר.

נכון שלפעמים גם אותה צריך לשנות, אם למרות השיקולים והחשיבה החלטת החלטה לא נכונה, או שהיו דברים חשובים וקריטים שלא ידעת עליהם לפני ההחלטה, אבל זה ממש לא האידיאלי ולא הדבר הראשון שעושים.

לצורך העניין, אם התחלת לימודים גבוהים ושילמת מראש עליהם בלי יכולת להחזיר את הכסף (40,000), גם אז כל כך בקלות תחליט שהם לא מתאימים לך, או שתנסה לראות אם בכל זאת הם מתאימים לך ותוכל לעשות איתם משהו, ורק אם ממש לא תפסיק אותם ותעבור ללימודים אחרים?

ואם תבצע עסקה רצינית שאם תבטל אותה תפסיד מליוני שקלים, גם אז תבטל כי לא מתאים?

(ונישואין הרבה הרבה יותר חמור מלימודים או הפסדת כסף!)

הדברים שמפריעים לי זה דברים שלא ראיתי בפגישות,

בפגישות הייתי בטוחה שהוא בחור מאוד מאוד חכם (זה גם מה שאמרו עליו בברורים, ובאמת במתמטיקה וכאלה הוא כן מוצלח, אני מדברת על החכמה של היומיום - שאתה מדבר עם הבנ"א, שבתחום הזה מפריע לי),

ולא ראיתי הרבה דברים נוספים, זה לא נכון שזה דברים שראיתי כבר לפני...

מילה במילה

כולל הקטע עם ההריון!

והיום אני כ"כ שמחה בבחירה שלי

תמיד תמיד- להזכיר לעצמי למה אמרתי לו כן

מה אני אוהבת בו

מה המידות הטובות שלו וכו'

עם זאת, חשוב מאד לדעת שיש הרבה זוגות שההריון שלהם לא הציל אותם.

להפך, הוא פשוט הוסיף למערכה ילד אומלל אחד או יותר, וסיבך את תהליך הגירושין המסובך גם כך.

בעיניי, מתגרשים כשיש סיבה טובה להתגרש, איש איש לפי שיקול דעתו ודעת יועציו. ולהפך, בוחרים להישאר יחד כשיש סיבה טובה להישאר יחד, כאמור - איש לפי רוחב דעתו. הימצאותם של ילדים בתמונה או היעדרם הם לא שיקול בעיניי. 

ולכן, אם אפשר למנוע מילדים להיכנס למערבולת הזאת, דווקא משום שהם לא מהווים שיקול - בעיניי חובה לעשות את זה. 

ללדת ילד כדי שאולי יעזור לזוג להישאר יחד (האם זוג שנשאר יחד כי יש לו ילד משותף הוא זוג מאושר?) נראה לי טעות חמורה. על גב הילד. 

ובעיני..אם אין אלימות או איזה סיבה טרגית..

חייבים להתאמץ!!

וכש'אף אחד' (ילד) לא קיים.. קשה יותר לעבוד על עצמי..

לא נשארים יחד כי יש ילד..עובדים ומתאמצים כי יש ילד!

על אשה אחת, בחורה יותר נכון, שהגיעה לפרקה וכל הצעה שהגיעה אליה לא מצאה חן בעיניה. 

ההוא ככה והזה ככה... עבר זמן והיא נהייתה רווקה מבוגרת, ההצעות התחילו להיות לא כ"כ מחמיאות..מן הסתם בגלל הגיל.

בסופו של דבר (זה הרי סיפור שלם..כן? ואני גם לא ממש זוכרת אותו בדיוק) היא התחתנה עם מישהו טוב אבל פשוט, פשוט מדי בשבילה, לא ברמה שלה. אבל התחתנה איתו. הוא היה עובד באיזה מפעל או משהו דומה. וכל החיים איתו היא ממש הייתה בבעסה שהיא התחתנה איתו ושהוא לא מתאים לה ולא ברמה שלה, היה מגיע לה מישהו הרבה יותר חכם, וכו' וכו'.

פעם אחת בעלה נפצע בתאונת עבודה, הוא היה ממש בסכנת חיים. היא באה להיות איתו בבית חולים והתחילה לבכות ולהתייסר...ואז התחילו המחשבות של- אוי, איזה אדם גדול איבדתי, תמיד הוא היה טוב אלי והחמיא לי ופירגן לי..ואני כלום...רק ביקורתית ומתנשאת..

קיצר בסוף הוא הבריא והיא חזרה בתשובה על מעשיה.

מסכנה? לחיות מההתחלה בענווה ובפרגון אחד לשני.

להאיר אחד את השני במילים טובות.

המחשבות האלה על - חכם או לא חכם.. זה סתם.. זה דמיונות.

גם לנו קורה שאנחנו נראים לפעמים לא חכמים בכל מיני סיטואציות..אבל את עצמנו אנחנו תמיד דנים לכף זכות..

אם תתייחסי אליו כמלך- את תהיי מלכה. זה ככה ממש באמת! מניסיון.

אולי יעזור שתקראי גם דברים בנושאים האלה. 

יש את חכמות נשים של הרב ארוש..לא זוכרת כמה זה קשור אבל בטוח יש איזה פרק או שניים שקשורים.

בהצלחה!

יש דברים טובים שאת רואה?

יש לך השערה ממה זה בא?

[אני מניח שאת מודעת שכל "לא מספיק צדיק לטעמך", מתגמד מול "חוסר-הצדיקות" בלהשוות אותו לגברים אחרים]

ודבר ראשון - להפסיק טוטאלית, מיידית, לפגוע בו, ולהתנצל. כל מה שכתבת - זו בעיה אצלך, שצריך לראות האם יש לך אופן להתגבר עליה. וטוב שזה באמת איכפת לך. אבל בוודאי שהוא לא אשם - ולמה שייפגע כי פתאום המראה שלו לא נראה לך, או לא נראה לך חכם מספיק (קל וחומר המשפחה שזה בלי קשר בכלל..)

אם יש לך קשיים ודברים שאת סוחבת אתך מהעבר או בעצם האישיות שלך, לא יעזרו יועצים!  את צריכה לקבל טיפול פסיכולוגי מאיש מקצוע - פסיכולוג/ית, זאת אמנם דרך ארוכה ויקרה, אבל זאת כנראה הדרך היחידה, איך שיהיה, גם אם תתגרשי ח"ו, הבעיות שלך לא יפתרו מאליהן. בהצלחה.

על ידי משיכת הלב, והמחשבה.

הייתי ממליצה לך לכתוב על דף את כל מה שאת מרגישה וחושבת

יחד עם הדברים הטובים שישנם, ומאמינה שיש..

קראי את הדברים ברגע של נחת,

בינך לבין עצמך,

נסי לקרוא את המכתב כמה פעמים ביום.

כך כל פעם מחדש.

לפעמים תצטרכי לכתוב מחדש את הדברים, תוך כדי התחדדות של מחשבות בעקבות מה שקראת

מקווה שיועיל לך..

בהצלחה!

קודם כל - תודה רבה לכולכן! אתן מקסימות... 

האמת...

אני יודעת שהרבה מאוד זה באמת נקודת המבט שלי, לכן אין לי כמעט שום מחשבה על גירושין, אפילו שאני בטוחה שהקשיים שלי מתעוררים ספציפית מולו ויש אנשים שזה לא היה קורה לי מולם, אבל אני גם מספיק ריאלית להבין שבפרק ב' לא יכול להיות הרבה יותר טוב (ושמעתי כבר על כאלה שהתגרשו ואמרו שהבעל הקודם היה יכול להיות מציאה עבורם בפרק ב'),

וגם אחרי הכל באמת יש לבעלי מידות טובות (יצא לי לראות את זה אחרי כל ההתפרצויות שהיו לי מולו, שאמרתי לו בדיוק מה מציק לי בו ולא קשה להבין שזה היה מאוד פוגע, במיוחד כשמדובר בגבר... עכשיו הכל כבר יותר רגיש כי הוא כבר לא סופג כמו בהתחלה, אבל אני מבינה שיש איזשהו סף...)

בקיצור, אני לא בכיוון של גירושין, ולכן באמת לא חושבת על מניעה... באמתילד נראה לי יכול רק לתרום...

ואגב, אני קוראת המון ספרים שאמורים לעזור ובאמת עוזרים קצת (החכם והתם של הרב ארוש שהרעיון זה שמח בחלקו וכו'...), אבל לפעמים זה כ"כ קשה... שוב, בעיקר כשעולות לי השוואות...

זה גורם ממש לדברים לא טובים. הכי חשוב לך זה הקשר שלכם! ומה שמעניין אותך זה רק הוא.

מה אכפת לך מה קורה בחוץ? רק הוא ואת וזהו. רק אתם קיימים בעולם.

זה קשה לעשות את הסוויץ' הזה..אבל זה ממש הכרחי.

להקשיב לשני, להתסכל, להתבונן בשני, להבין מה הצרכים שלו, מי הוא. 

זה עבודה, וזה בסוף יוצא כ"כ טוב.

כפי שכבר כתבו כאן, תזכירי לעצמך תמיד שבכל אדם, גם זה שנראה לך מושלם וצדיק, יש חסרונות שרואים רק מקרוב.

ומה שאת מתארת קורה לרוב הנשים (הייתי כותבת שלכולן, אבל אני לא בטוחה), ברמה כזו או אחרת, בשלבים שונים של חיי הנישואין. 

כדאי לזכור שבחרת באדם, עם יתרונות וחסרונות, שיועדו לך בדיוק. עם החסרונות האלה הקב"ה שלח אותך להתמודד! וגם לך יש חסרונות שאישך צריך להכיל.

ממליצה ממש לקבוע ערב בשבוע שבו אתם יושבים ופותחים מה שיושב על הלב, ברגישות ובלי לפגוע! לעשר השנים הקרובות לפחות. אני עם ותק של עשור ומפה זה בהחלט נראה אחרת. בהצלחה!

חז"ל  מתארים את דבורה הנביאה כאישה מרשימה מאד. יפה,אצילית,חכמה וחדת לשון. והנה..אותה בחורה מיוחדת התחתנה עם בחור מאד פשוט. לפידות קראו לו.בחור לא מי יודע מה חכם,לא מי יודע מה יפה... והנה אני מצטטת מתוך המדרש ממש: "ונקראה שמה אשת לפידות כיון שהיה בעלה של דבורה עם הארץ אמרה לו: בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש אשר בשילה וכאשר תתעסק במצוה זו תקנה לך זכות עצומה לעולם הבא עם כל האנשים הכשרים..."עד כאן המדרש. ואני חושבת לעצמי-הרי היא היתה יכולה לרדת לחיייו-איזה טיפש אתה,מה אתה מבין בכלל,מה אני לעומתך, איפה אני ואיפה אתה...אבל היא מכבדת אותו ומעריכה אותו ובונה זוגיות נפלאה ועדינה.ובשכר זה שרתה עליה רוח הקודש. מעשי אמהות סימן לבנות....

למה התחתנת דווקא אתו

הייתה התאהבות, משיכה, שיחות ארוכות? אם היה אז איפה כל אלו?

וגם ברמה שכלית האם היית מוכנה לפני חתונה או שלא היית שלמה?

ובקשר להשוואות - אז קראתי שבן אדם אחרי בחירה עובר מן תהליך של שכנוע עצמי שזאת הייתה בחירה הכי טובה בשבילו

מצד שני אני לא הייתי רוצה שבן זוג שלי יחיה אתי כשמראה שלי מפריע, שהוא חושב שאני לא צדיקה ולא חכמה, אז מה נשאר בעצם? מה כן בסדר? איך חיים עם זה? לי זה היה מוריד לי בטחון עצמי וכן הייתי מתגרשת

במקום להתמקד בו הייתי מתמקד בך.

הביקורתיות שלך כלפיו היא תופעה מוכרת,אבל אצלך זה קצת קיצוני.

כולנו ירדנו מה"היי" של ההיכרות אל  המציאות שלצידנו יצור בן תמותה ולא מלאך.

אבל אצלך זה בא מהר וקיצוני.

ייתכנו כאן שתי אפשרויות:

הראשונה שהחסרונות שלו מחפים בעצם על חסרונות שלך, ואת מחפה על שלך באלה שלו.

כלומר את מעדיפה להפיל עליו חסרונות כי קשה לך להתמודד עם אלה שלך. הדרך במקרה כזה היא לקבל ולהשלים עם החסרונות שלך.

(האפשרות הסבירה יותר)

השנייה היא שיש לך רגש התנשאות עליו ואז הדרך היא להנמיך מעט את הדימוי העצמי שלך.

להסתכל על החסרונות של עצמך לעומת היתרונות שלו בדברים מסויימים ולהגיד לו תודה

 על שלמרות החסרונות שלך הוא בחר בך.

אם תרחיבי יותר אפשר יהיה לתת כיוון יותר ברור. 

לשאלון הזוגיות החדש היכנסו ל

http://zugiyut.co.il/

האם הביקורתיות היא רק כלפיו או גם כלפי אנשים אחרים?

דווקא אני אחת שמאוד בקלות מתחברת לאנשים ומעריכה ממש כמעט כל אחד,

אבל לגבי דברים ששייכים לי אישית אני יותר ביקורתית...

אבל, איך זה שאני בטוחה במליון אחוז שעם מישהו אחר (כמובן לא כל אחד אחר אבל יש לי בראש כמה דוגמאות) - זה לא היה קורה לי?

את לא באמת יודעת מה היית מרגישה כלפי מישהו אחר, כי אף פעם לא חיית ככה עם אף אחד.

יש סיפור מעניין על מישהו שהתלונן על אישתו 

שהיא מתארגנת כל כך באיטיות  שהם מגיעים

תמיד לחתונות באיחור של שעתיים.

ענה לו החבר שאם הוא היה מתחתן עם החברה של אישתו

הוא בכלל לא היה מגיע לחתונה

כי החברה הביקורתית היתה מבקרת אותו על כל מה שעשה באותו יום

ואז הם היו רבים במשך שלוש שעות ובכלל לא מגיעים לחתונה

וכך החבר בנה לו סיפור גם על החברה השניה והשלישית של אישתו כך

שעם כל אחת אחרת היה לו גרוע יותר

זה בדיוק חטא עץ הדעת להעצים את מה שאין לך ולחשוב ששם נמצא כל הטוב.

תתחילי לבנות לך סיפורים על אנשים אחרים שאת מכירה

תתבונני על השלילי שבהם

ותחשבי איך היה לך גרוע ועצוב עם התכונות השליליות שבהם.

תמציאי סיפורים בהם התכונות השליליות שבהם באות לידי בטוי בחיי היומיום ומצליחות למרר את חייך

ופשוט להוציא אותך מדעתך

תחשבי שחווה היתה ממציאה סיפור אימה על עץ הדעת שהוא גורם לעוויתות ופרכוסים וכו'- בטוח שהיא לא היתה נוגעת בו בכלל

בהצלחה!

(ללמוד איך לא לריב וגם לזכות בארוחה זוגית היכנסו לאתר zugiyut.co.il בלשונית"חידוני זוגיות")

ו.....

את מנסה ליישם את הייעוץ או מסתפקת בתיאוריה ?

תשבי עם עצמך ברוגע ובלי הפרעות, ותנסי לחשוב לעומק ובלי להדחיק מה היה עובר עליך, ואיך את היית מרגישה,

אם המצב היה הפוך, והוא היה זה ש-

את לא מספיק צדיקה לטעמו,

לא חכמה בכלל בעיניו,

המראה שלך מציק לו,

לדעתו המשפחה שלך לא מוצלחת כמו המשפחה שלו,

ושכל הנשים מסביב - בעיניו - יותר יפות, יותר חכמות, יותר מצליחות.

אני לא אומרת לך את זה בשביל להכאיב לך, למרות שאם תכנסי חזק לדמיון הזה - הוא ללא ספק יהיה כואב.

אלא בגלל שמה שלא תעשי, מה שלא תחליטי או כן תחליטי,

יש פה מולך אדם, שצריך להתייחס אליו ברגישות ובכבוד.

כמה זמן לוקח למחוק פגיעות כאלו!...

כמה את ואני וכל אחת אחרת לא היתה מוכנה לחיות עם זה יום אחד..

אין לי ספק שאת בעצמך חווה קריעה, צער וקושי רבים מאד.

כל הנ"ל לא בא להפחית מכך..

אבל קחי בשיקול דעת כבד ורב מאד כל עיקום אף וכל מילה שלך,

כי די בהרגשה! די בהרגשה, כשאחד מבני הזוג לא מעריך את רעהו,

או בז לו או נדחה ממראהו, בשביל שהשני יחוש בכך. (וירצה למות)

גם בהרגשה בלבד צריך לטפל ובדחיפות..

אבל במילים, במעשים, בפרצופים- - אוי כמה כואב!

והוא לא אשם, כך נשמע, בדברים שצצו פתאום בליבך. הרי החלטתם יחד להתארס ולהנשא,

והחלטה כזו אומרת לשני - אני בוחר/ת בך, אני אוהב/ת אותך כמו שאת/ה.

ופתאום קרה אצלך משהו.. ונשמע שאלו דברים לא ניתנים לשינוי

(כמו: הוא לא מספיק מתענין בי, הוא לא יודע להיות אחראי וכד')

כי מדובר ביופי, חכמה, משפחה, נתונים קיימים.

ואסור, אסור לפגוע בו על דברים כאלו במיוחד...

הרבה הרבה כוח וחכמה לדעת מה לעשות, מקווה שתגיעי לייעוץ נכון שיעזור לך לדעת איך לכוון את חייך!

סליחה על אורך הנאום, נגעת לליבי..

בהצלחה!!!!

שבהחלט הבחור מוצלח- נאה, צדיק.. אבל לא מספיק..

גם המשפחה- אולי די משכילה.. אבל אנחנו יותר. 

כדאי לבדוק עם עצמך איפה הבעיה- האם את צריכה להוכיח משהו לחברה כדי להרגיש שווה? האם להרגיש שהמשפחה שלי שווה יותר גורם לך לחוזק? יש לך אומץ לבדוק במה המשפחה שלו שווה יותר?

כדאי כדאי לעשות חשבון נפש מהר לפני שהבחור יתייאש מהיחס שהוא מקבל ואז עלול להיות מאוחר מדי. חבל

ועוד דבר- זה שהוא סובל את הפגיעות מבלי להחזיר כבר מראה שהוא משכמו ומעלה

נשמע שאת אישה פרפקציוניסטית מאוד. וזה לא דבר רע בכלל, אם יודעים לנתב אותו לכוון הנכון.

אם מההתחלה התארסת עם הבחור כנראה שיש לו מעלות שמצאו חן בעיניך, וגם שהייתה פה התאמה כלשהי.

את רגישה מספיק וחכמה להבין שאת בבעיה. את מרגישה קרועה ורע עם עצמך. לכן אני מקווה שתביני את הדברים שלי שנכתבים מלב אוהב בשבילך-

תגידי לי בכנות- האם את מושלמת? האם יש בכלל אדם מושלם בעולם כולו?

תחשבי עם עצמך, תחשבי מה קשורה ההשכלה של המשפחה שלו לאהבה שלכם? תחשבי למה את חושבת מחשבות עליו כמו "הוא לא מספיק צדיק צדיק?" ולמה את שמה את עצמך במקום בורא עולם?

את כותבת כל כך הרבה דברים שנראים לך כחסרונות אצל בעלך. אבל לא כתבת כלום על היחסים ביניכם. זוגיות זה לא אם הוא חכם או צדיק. זוגיות זה הקשר ביניכם, האהבה, ההכלה, הקשר. זה מה שחשוב בבני זוג!

אני חושבת על בעלך ומרחמת עליו. לא קל לחיות עם אדם שחושב שהוא פי אלף ממך. מי אתה בכלל? אפס ממשפחה לא משכילה, טיפש, ורשע. ככה זה נשמע שאת מרגישה כלפיו.

מציעה לך להתמקד בעצמך. ובאהבה ביניכם. בעלך הוא לא מוצר בשוק עם תג מחיר. בעלך הוא אדם עם נפש ונשמה שרצה להתחתן עם אשה אוהבת.

כבדי אותו. כאדם. כאחד שאהב אותך ובחר אותך לאישה כדי להעניק לה את אהבתו.

ועוד משהו חשוב-

ילדים משותפים מעצימים.

אם הקשר טוב מלפני כן-הוא יהיה עוד יותר טוב אחרי.

אבל אם היה מקרטע לפני כן-הוא יהיה עוד יותר מקרטע אחרי כן.

באהבה.

תודה על התגובות, עזרתם לי...

אבל...

כשאני קוראת קל לי מאוד להסכים עם כל מילה, אבל כשאני מגיעה לעלם המעשה קשה לי עד בלתי אפשרי.

יש לכם אולי בן אדם שאתם יודעים שכל מה שהוא יעשה/יאמר יעצבן אתכם?

היו לי כמה כאלה בחיים (לא הרבה בכלל), ועכשיו אני מרגישה ככה כלפיו, וזה פשוט נורא...

(היתה לי כזאת תחושה גם בתקופת האירוסין, במוקטן בהרבה כמובן, ואני ממש מצטערת שלא ידעתי להביע את עצמי ככה אז, אולי הייתי חוסכת כמה דברים... מה שכן, אני לא מעיזה לחשוב על גירושין, אפילו שכ"כ קשה לי במצב הזה... אז אל תציעו לי כזה דבר...)

בנוסף, קשה לי מאוד לא להשוות, במיוחד שמושא ההשוואה הוא מאוד קרוב, והוא בעיני הרבה יותר בהכל -

הוא חוצניק ואני מאוד רציתי חוצניק (אנגלית וכו'), בעלי ישראלי... הוא בעל הרבה יותר טקט וחוש הומור בעיני, מראה, חכמה, הערכה... הכל...

איך אפשר לא להשוות כשזה כ"כ קרוב?????

אני פשוט נקרעת. ואני יודעת גם שאני פוגעת גם בו ושלא תחשבו שאני אטומה וזה קל לי, אבל אני פשוט לא עומדת בזה...

רק רוצה לברוח לישון כל היום...

אני יודעת שזה נשמע אומלל, ואני לא אוהבת להישמע ככה, אבל זו המציאות...

לפחות לא אני. גירושין זו מילה כל כך גסה שאנשים מעדיפים להשאר אומללים ובלבד שלא להתגרש.

אני גם חושב שהפותחת הנכבדה לא צריכה לדחות את זה על הסף. זכותה לאושר וגם לא הוגן כלפי הבעל שגם זכותו לאושר.

לדעתי, זה אפילו פגם מוסרי להשאר נשואים לפעמים אם זה מאמלל את הבעל, את האשה, את הילדים, את המשפחה.

תחליפי יועצ/ת. יעוץ אמור לעזור, בנקודות המהותיות של הקשר. אם הוא לא עוזר, ולא מתקדם לנקודות המהותיות, כנראה צריך יועץ אחר.

וזה עושה את זה עוד יותר מתסכל לא להצליח !!

כל העצות פשוט  מדהימות, אבל נראה שקודם כל

את צריכה להבין למה יש לך עין כזו מאד חינוכית שמעוניינת לשנות אותו?

 ולהבין למה כל מפגש ביניכם במקום להיטיב לו את מצערת אותו ואת עצמך כל כך.

זה ברור שכשאת פוגעת בו את קודם כל פוגעת בעצמך ובדימוי עצמי שלך. אבל רק ייעוץ אמיתי יוכל לעזור לך!

אני יכולה לספר שהלכתי לייעוץ בגלל בעיה דומה וממש שנאתי את עצמי. והתברר שהיה משהו בהתנהגות 

של בעלי שהיה לא רגיש ונפגעתי שוב ושוב ולא שמתי לב לזה בכלל שאני מגיבה לפגיעות חשאיות ושקטות כאלה. 

רק בעזרת הייעוץ הצלחנו לצאת  ממחול השדים הזה ולהתחיל לחיות

שהבעיה היא אצלך ובכלל לא אצל בעלך.

ואת בעצמך מתארת אותה במפורש אבל את מפחד לקרוא לה בשמה המפורש ואני אעשה זאת בשבילך.

הסיפור הוא פשוט...

את מאוהבת בגבר זר\אחר ואת משווה את בעליך לאותה פנטזיה שרצה לך בראש על אותו "אביר על הססו הלבן" עם דרכון תוצרת חוץ שכביכול היית יכולה להפליג איתו לעולמות מופלאים ובמקום זאת את תקועה עם ישראלי נעאבך לא יוצלח...

וכשאת (לא רק את,כמובן) מאוהבת בגבר אחר את מתחילה לתעב ולא לסבול את בעלך... יותר נכון... לסבול מנוכחות בעלך ואז את גם הבזה לו.

וכך את עצמך כותבת באחת מתגובותייך:

"בנוסף, קשה לי מאוד לא להשוות, במיוחד שמושא ההשוואה הוא מאוד קרוב, והוא בעיני הרבה יותר בהכל -

הוא חוצניק ואני מאוד רציתי חוצניק (אנגלית וכו'), בעלי ישראלי... הוא בעל הרבה יותר טקט וחוש הומור בעיני, מראה, חכמה, הערכה... הכל...

איך אפשר לא להשוות כשזה כ"כ קרוב?????

אני פשוט נקרעת. ואני יודעת גם שאני פוגעת גם בו ושלא תחשבו שאני אטומה וזה קל לי, אבל אני פשוט לא עומדת בזה...

רק רוצה לברוח לישון כל היום...

אני יודעת שזה נשמע אומלל, ואני לא אוהבת להישמע ככה, אבל זו המציאות..."...

אם כן הבעיה היא את ואצלך והיא שאת מאוהב בגבר זר ואת " פשוט נקרעת" ואת "לא עומדת בזה" ואת " רק רוצה לברוח לישון כל היום"   ואת "נשמעת אומללה" (וכנראה גם מרגישה אומללה) ולא אכפת לך מכלום ו"את יודעת שאת פוגעת בו" זאת אומרת שאת מתנהגת באטימות מוחלטת ואבל את כותבת:  "ושלא תחשבו שאני אטומה" (יעני הפוך) ....

הרי לך כל הסימפטומים של אהבה\התאהבות...

גם אני לא אוהב להישמע ככה אבל ככה את נשמעת וזו המציאות !!!...

אז ראשית "לא כול הנוצץ הוא זהב" ו"הדשה של השכן לא תמיד יותר ירוק".

שנית, "טובה ציפור אחת ביד משתיים בצמרת"...

סבא שלי עליו השלום לימד אותי איזו תפילה קטנה לאמור:

אדוניי אלוהיי ואלוהי אבותיי

שומרני נא מיד אויביי

ומלטני נא מכף שונאי

ועוד יותר מאלה שמור נפשי מאוהביי

וכשאיני מבחין מי הוא מי

הצילני יהוה מעצמי.

כנראה שאת נמצאת בשתי השורות האחרונות ממש

ואני  בכלל "לא מקנא בך".

בהצלחה.

גם אם נניח שאתה צודק, יש דרך לפנות לאדם כאוב כל כך. 

 זו המציאות, שבא היא חיה ושאותה היא עצמה תארה כאן, שמכאיבה לה, רק שקשה לה לקרוא לילד בשמו ואין טעם לטפל ב"יוחנן" כשהבעיה היא בעצם "יונתן" ובטח שלא ללכת סחור סחור ולקרוא לילד "יונננם".

וכידוע לכולנו הרי שחמישים אחוז (לפחות) מפתרון הבעיה היא הכרה במציאות, זיהויי הבעיה והגדרתה באופן ברור.

ואין מה לעשות אבל כשהמציאות הכבדה אז גם האמת לא קלה ולפעמים צריך לומר אותה.

    "לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא."

המקרה שלך מציג אדם רע, או במקרה הפחות גרוע אדם שצריך טיפול דחוף

(וכבר אמרו לך אינספור פעמים שבמקרה כזה את חייבת ללכת לטיפול ובו לבדוק אם יש דרך להציל את הנישואין או שאת צריכה לברוח. את בטוחה שאת רוצה לברוח אחרי שיהיה לך ילד ואז יהיו בעיות עם תשלום מזונות ויתכן שיקחו ממך את הילד שלך? אם אכן צריך גירושין הרבה יותר פשוט להתגרש בלי ילד שצריך לדאוג לו. מאד לא קל להיות אם חד הורית במדינה הזאת)

ואילו הפותחת הציגה בעל נפלא שלה קשה איתו כי היא משווה אותו לאחר

ולכן הטיפול חייב להיות בה

הפותחת הסבירה יפה את המצב שלה, ועל בסיס ההסבר כל אחד הביע דעתו. אצלך אין שום הסבר. מאיפה זה בא? מה השורש? ממתי זה התחיל? התחתנתם מרצון או בעקבות לחץ חברתי? אולי הבעיה אצלך? או אצלו?

קצת רקע...

לא בכל מצב צריך לפנות לגירושים כמו שכתבתי לפותחת, שאצלה זה לדעתי מתבקש. אצלך אולי זה לא מתבקש כמו אצלה.

וארם אני יעשה את - מה יהיה איתי אחרי...?

פרק ב' הרבה יותר גרוע מפרק א', זה ידוע, ועם היצע הרבה פחות טוב,

וכבר שמעתי שיש הרבה גרושים שאומרים שהם היו קופצים על שידוך כמו הזיווג הראשון שלהם - בתור זיווג שני...

זה שמישהו פה החליט שמה שאת צריכה זה להתגרש לא מחייב אותך לעשות את מה שהוא הציע

(אגב, את לעולם לא יודעת מה מסתתר מאחורי ניקים, יכול להיות שעצה מסוימת באה ממישהו שיש לו בעיה כמו נרקיסיזם, עדין היית מקבלת ממנו עצה? לא אומרת שיש פה מישהו כזה, רק אומרת לקחת בערבון מוגבל עצות שניתנות בפורום)

ורוב העצות פה היו דווקא לכיוון הטיפול העצמי- לבנות בך הסתכלות שונה על האחר ולהתרחק ממושא ההשוואה

(ובכל אדם יש מה להעריך אם מחליטים להעריך אותו, גם אם יש דברים שלא ראית קודם וחבל)

אז חבל להיתפס לעצה בודדת שמי שכתב אותה גם לא יקח אחריות על דבריו, את זו שתצטרכי לחיות לבד 

וגם אם שום דבר לא יצליח וכן תחליטו להיפרד, לפחות תדעי שניסית הכל לפני כן

רק רציתי להבהיר שזה לא פשוט לזרוק לי כזאת עיצה - צריך ראיה קצת יותר רחבה על הסיכויים והסיכונים שיש לעיצה כזאת בעתיד...

אני ממש לא מתכוונת לרוץ לגירושין בידיים פתוחות.... 

ומומלץ להתייעץ עם מישהו מקצועי

הדברים היחידים שהם בטוחים זה המוות ותשלומי מיסים  

מי שמכיר אותך הכי טוב זו את ואת בלבד. דעתי היא על בסיס מה שכתבת בפתיחה. אני, ושוב, זה רק אני, הייתי נוהג על פי העצה שנתתי. לא הייתי ממהר לעשות ילדים עם מי שאני לא מרגיש ש"זה זה".

וגם פותח בהליך גירושין.

עכשיו, את יודעת עוד דברים מן הסתם שאת יודעת ואנחנו לא, עליך ועל בעלך.

למשל, אולי ההשוואות שלך אל אחרים ימשיכו לקפוץ לעיניים שלך גם אחרי שתמצאי בעל אמריקאי, עשיר, חתיך עוצר נשימה וכיפי. ואולי גם לא. את צריכה להיות כנה עם עצמך. ואת זה רק את יודעת. אני יודע על עצמי שאני לא משווה את עצמי או את אישתי לאחרים. ואם הייתי לא מרגיש מאוהב בה כן הייתי משווה לאחרות ואחרי שהייתי מתחתן בשנית עם אישה שאני כן אוהב, הייתי מפסיק את ההשוואות.

זו דעה. הבהרתי את עצמי כמה פעמים. כך אני הייתי נוהג. אין דברים בטוחים בחיים. אני בטוח שהפותחת לא תיישם את העיצה שלי על בליינד, אלא תעשה מכלול שיקולים.

שלנשואה מבולבלת זה מתבקש ןלפותחת ממש לא

כי אצל נשואה מבולבלת הבעיה (כנראה) אצל בעלה ולא נראה שהוא מתכוון להשתנות

ואצל הפותחת הבעיה בה והבעיה הזאת נשמעת בהחלט ניתנת לפיתרון

שאלות כמו שלך חוזרות שוב ושוב בפורום

יש מישהו  שם בחוץ שנראה לנו כל כך קורץ עד שמה שיש לנו ביד נראה חיוור לעומתו

הבעייה לא התחילה מהיום.האבן עזרא כבר שואל איך אפשר לצוות על "לא תחמוד"?

האם בידי לא לחמוד את מה שאני חפץ בו? הרי זה תלוי בלב ובלבי איני שולט.....

התשובה שלו היתה צריכה לזכות אותו בפרס נובל לפסיכולוגיה

הוא טען שאדם אינו נמשך למה שבוודאות אינו ריאלי.

אם לאדם יהיה ברור לחלוטין ומוסכם שדבר מסויים לא יגיע אליו הוא יפסיק לחמוד אותו.

אני יודע שזה נראה הזוי אבל אם מעמיקים רואים שהדמיון אינו כוח שפועל עצמאית, הוא מושפע מהשכל!!!!

תוכלי לעיין באורות הקודש של הרב קוק ולראות איך מחוברים כוחות הנפש דמיון- רצון-שכל- רגש

היום גם מדברים על כך שהרגש אינו דבר שמנותק מהשכל. קוראים לזה שכל שברגש .

חלק מהמשיכה שלך החוצה בא מכך שלא בררת עד הסוף שכלית כמה האופציה של אותו בחור חוצניק איננה ריאלית!!!

באיזה שהוא תא במוח את עדיין מדמיינת אותך ואותו חיים יחד וכו'..............

קחי לעצמך שבוע ניסיון. תכתבי את כל הסיבות שאת יכולה מדוע החיבור איתו אינו ריאלי.

למשל: הוא בכלל לא מעוניין בך, ההורים שלו יתנגדו וכו' וכו'

אם תתמידי בכך יתברר לך לתדהמתך שהמחשבות שלך יתמעטו באופן משמעותי מאד.

הוא יהפוך להיות דמיון רחוק ותו לא.

אחר כך "פני לביתך",תשקיעי שם את כל מה שיש לך ותבני עם בעלך בית לתפארת....

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)