יש שיטה שנקראת הנקה אינסטינקטיבית, והרבה נעזרות בה במצבים מאתגרים כאלה (שהם נפוצים הרבה הרבה יותר משנדמה לך).

הסבר על רגל אחת:

ביגוד - פלג הגוף העליון של האמא חשוף. אם אפשר שגם פלג הגוף העליון של התינוקת יהיה חשוף - נהדר. אם זה לא נוח לה, אז בגד דק ככל האפשר (כמובן שהחדר יהיה מחומם היטב).

תנוחה - אמא יושבת שעונה לאחור, בין ישיבה לשכיבה. התינוקת מונחת עליה בתנוחה אורכית (כלומר הגוף שלה מקביל לאמא, לא לרוחב). הראש בסביבות החזה (קצת מעל, קצת מתחת, לא משנה).

תהליך - במצב כנ"ל, רוב התינוקות יתחילו "לחפש", להיעזר בידיים לזחילה קלה, לנקר פה, לבדוק שם. צריך סבלנות (בשביל זה כדאי להתחיל במצב שהתינוקת לא הכי רעבה). ייקח כמה דקות, בסוף היא תמצא את המקום הנכון ותתביית עליו מעצמה. סיכוי גבוה מאוד שהתפיסה תהיה מצוינת.

עד שהיא מגיעה אפשר לנשום להרגעה (אפשר לשיר - זה גם כיף לתינוקת וגם מסדיר את הנשימה היטב), ללטף אותה, לעודד...

זו כמובן לא שיטה להנקה באוטובוס, אבל חכי עם זה עוד קצת. אחרי שמגיעים לשלב שההנקה זורמת מסתדרים גם באוטובוס.

להסבר נרחב יותר של המנגנון + תמונות (לא צנועות) להמחשה, את יכולה לקרוא כאן:

http://www.beofen-tv.co.il/alon/2011/03/biological-nurturing/

לכולן זה קשה בהתחלה. יש לי 4 בנות, עם כל אחת מחדש היתה התחלה כזאת קשה- כואב, לא מצליח, קצת מתסכל.

אבל את תראי שזה יסתדר הרבה יותר מהר ממה שנראה לך. וגם את תרימי והופ עוד שבועיים או שלושה...

כמעט לכל הנשים זה קשה. מעטות הן הנשים שלא נאבקות על ההנקה. בטוחה שאם תשאלי את הנשים ההן באוטובוס הן יספרו לך שבהתחלה גם להן היה קשה.

לי עזר לאחוז את העטרה ולנסות לכווץ אותו כדי שיותר יכנס לפה של התינוק

למרכזה קצת את השד. כלומר אם היא יונקת מצד ימין, למשוך אותו קצת שמאלה, לכיוון מרכז הגוף, ואז לתת לה לתפוס. אם מצד שמאל - למשוך קצת ימינה. לא יודעת למה, אבל זה ממש עוזר.

והאחות צודקת, עד שלוש קילו חייבים להאכיל כל שלוש שעות (וצריך גם לוודא שיש מספיק חיתולים רטובים). וואי, זה בטח קשה לך...

קחי נשימה ארוכה.... תקופה ויעבור...

ביומים הראשונים אני מוסיפה תמ'ל אם  הנקתי של 40 דקות והם עדיין רעבים 

למה? כי הנקה בלי הפסקה עושה פצעים מאוד כואבים - כלומר בכל מקרה יש פצעים בהתחלה - אבל ככה זה עוד נסבל

ואני אישית צריכה כמה שעות לישון ואז יש חלב, בדרך כלל זה מסתדר תוך כמה ימים

והכי חשוב זה בלי לחץ - תינוקות מרגישים לחץ ונלחצים בעצמם ואז זה פשוט לא הולך

הנקה בלי הפסקה עושה פצעים מאוד כואבים

אז חשוב לי לציין לטובת מי שקוראות שזה לא חייב להיות ככה.

אם התפיסה לא הכי טובה, אז זה נכון - כמה שיותר ארוך יותר מכאיב.

ואם התפיסה לא הכי טובה גם הרבה פעמים לא מגיע מספיק חלב,

ואז נוצר מצב כמו שתואר פה עוד בשרשור שלפעמים זה גם לא מסתדר עם הגיל והנקה יורדת לטמיון. כשעוברים לבקבוק אחרי הנקה יש תינוקות שזה מחזק אצלם את התפיסה הלא טובה וככה מכפיל את הבעיה.

אבל כשמצליחים להגיע לתפיסה מצוינת אז גם הנקה ממושכת לא גוררת כאבים בכלל!

לכן העצה העיקרית היא להיפגש כמה שיותר מהר עם יועצת הנקה ולסדר שהתפיסה תהיה טובה.

לפותחת, אני ממש מקווה שהפגישה שלך במוצש תהיה טובה!

לא יהיה חלב

וגם תינוק רעב שמוצץ לריק יתעייף ויתעצבן ולא יתפוס טוב או יישן וזהו

במיוחד כשזה ילד ראשון ועדיין לא מזהים כל מיני דברים

ויועצת הנקה - פותחת השרשור כבר ראתה אותה ועוד מישהי כתבה שבת שלה כמעט מתה , העיקר לפנות ליועצת שתייעץ משהו

ואני זוכרת גם יועצת בבית חולים אחרי לידה ראשונה, אז היא עזרה, הוא תפס טוב, ינק כל מה שהיה, התנתק ובעוד עשר דקות ביקש עוד וככה בלי הפסקה, לברית הגעתי בלי כוחות ובוכה מעייפות, העיקר שיש הים יועצת הנקה, יועצת שינה, מאמנת אישית, מטפלת בכל דבר אפשרי

כמעט תמיד זו אחות רגילה שעברה "הכשרה" של איזה חצי שעה.
 יש מעט מאוד בתי חולים שמעסיקים יועצות מוסמכות ibclc - וגם אז בתנאים של בית חולים אפשר להשיג הרבה פחות מפגישה פרטית.

לחפון את כל העטרה ולהכניס לה לפה זה בעייתי.

בשביל תפיסה טובה ממליצים היום לקרב את התינוק לשד, לא את השד לתינוק.

תודה ויישר כוחך.

ילדתי את הבת שלי לפני חצי שנה ומהרגע הראשון ההנקה הלכה  לי מזעזע! כל פעם שהייתי באה להניק אותה הייתי נאבקת איתה עד שתסכים להתחיל (!!) לאכול.. שלא לדבר על כמה זמן היא הסכימה לינוק..כל תחילת הנקה איתה התחיל בצרחות והאבקות (שלי ושלה). אחרי 4 חודשים של תחנונים מצד בעלי הפסקתי להניק ואני באמת מרגישה יותר שמחה.. אז אם את מחליטה להפסיק את תשארי האמא הכי טובה בעולם.. תאמיני לי- התינוק יעדיף אמא בריאה בנפשה מאשר עוד כמה חודשים של הנקה.. אני לא מזלזלת בהנקה כי זה באמת חשוב אבל לא להשתגע עם זה.. אל תקשיבי לכל אלא שאומרים לך לא להפסיק לנסות כשזה בא על חשבון הבריאות הנפשית שלך. שיהיה בהצלחה!

ממש זוכרת בבי"ח, בלילה, בחדר הנקה של התינוקיה, כל הנשים המנוסות יושבות ומניקות בנחת, בלי הנד אפעף, ורק אני מסתבכת עם כרית ההנקה, פטמת הסיליקון, ואיך בכלל להחזיק את הפיצית הזו..

היא דווקא אכלה בסדר, אבל היו פצעים עם דם, וכאבים, ופחדתי מכל הנקה...

במצטבר היו שתי יועצות הנקה של בית החולים, עוד אחת פרטית (כשהייתה היה מצויין, אח"כ לבד לא הסתדרתי), ובסוף מה שהציל אותי הייתה המשאבה ורופאת הילדים שקצת סתרה חלק ממה שאמרו יועצות ההנקה (למשל היא ממש לא אהבה את הגישה של הבאת התינוק אל הפטמה כמו שלימדה יועצת ההנקה...). הפצעים עברו וב"ה היא ינקה ואכלה רק חלב שאוב, בלי תוספות! אומנם עוד לקח לי זמן עד שהרגשתי ממש בנוח עם ההנקה (עד גיל גדול החזקתי אותה בתנוחת הגיטרה, ולא בתנוחה הקלאסית, שזה קצת מסרבל...), אבל בסוף גם זה הגיע.

לא יודעת מה יעזור אצלך, אבל בע"ה כל ההשתדלות אינה לחינם!

כל הכבוד על כל המאמצים, ההשקעה... 

לינוק בסדר

בחודש הראשון ממש כאב, בלי קשר לכלום ולא היה צריך יועצת הנקה 

ואחכ עבר והכל בסדר.

אז אולי סבלנות....?

בהצלחה!!

חמותי אמרה לי לשים ויטמין D על הפטמות, זה עוזר להן להתרכך... גם שמן זית מרגיע

ומרגישים שפחות כואב

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

ביסגליצינאט דווקא.

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

לא ניסיתי

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

לא זוכרת אם יום או משהו אחר

ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל

אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

תעדכני

לק"י

שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.

(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)

אני עשיתי פנורמי בשביל זה

אם ישלמו להם מספיק כסף

אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי

זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.

לק"י

אז אולי באמת אין איך לטפל ( @124816 ).

אבל טוב לחשוב על אופציה של מצבים שאולי זה יתאפשר.

למה לעקור שן בריאה

כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש

ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.

לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך

לק"י

יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.

ירושלים לא רלוונטי.

ותודה על התגובה!!

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

עם רופא ממש נחמד

2 זריקות של הרדמה

קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו

5 דקות בחוץ.

אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה

תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה

(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)

הגעתי מפוחדת

נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים

הודעתי מראש שאני שבוע במיטה

העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד

בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה

חשבו שאני לא נורמלית

אבל מרוב פחד

אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..

אני עשיתי לפני איזה 12 שנה 2 ועדיין לא הגעתי ל2 האחרות 🫣 בנתיים הספקתי ללדת את כמה וכמה ילדים אבל לשיניים אני מפחדתתת

גם אני מתתי מפחד

אבל הרופא היה מעולה .

זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...

יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו

עבר חלק ברוך השם

אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי

שיהיה בהצלחה !!

לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.

עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח

אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂

כבר שנה צריכה לעקור.

קובעת תור ולא מגיעה

מפחדת ממש... גם מגעיל כזה, וגם האחרי.

כאבה לך השן בינה? לכן עקרת?

העקירה עצמה מורגשת?

ואיך זה אחרי?

איזה כיף לך שסיימת עם זה.