במיוחד אם מכירים את הנהג אני לא רואה בעיה לשבת מקדימה..

אבל בד"כ מקדימה

נ.ב. השבוע עליתי על טרמפ עם נהגת ותוך כדי הנסיעה היא מספרת לי שהיא ג'מילה מ"זכויות האזרח". בקיצור הזוי - הייתי מנומס (בלי צעקות וקללות) אבל בהחלט הסברתי לה שאני בעד טבח בחפים מפשע. 

היא ספרה לי שהם עובדים על התיק של דוובשה ומסתבר שהצבא פנה כדי לשלם למרות שאין הוכחות מי זה והוא מוכן לשלם פחות או יותר כל סכום - עד שהיא עצמה החליטה לא להעביר את זה כי זה היה נשמע לה הזוי מידי 

בקיצור טרמפ הזוי

אם היא מכוערת אז בבאגז'

סתם. בגדול היא יושבת איפה שמתחשק לה, לא ממש משנה לי

אז לא ממש עניתי לך על השאלה.

ב"ה אני כבר לא צריך טרמפים  ואם כבר אני לוקח טרמפ זה עם אנשים שאני מכיר.

ואם אני לוקח טרמפיסטיות רובן יושבות מאחורה

ודרך אגב הטרמפיסטים והטרמפיסטיות מהציבור הדתי-לאומי לגווניו הרבה יותר מנומס.

והדבר הכי אהוב עלי.. (בלחש) אני בטרמפ אני לא יכול לדבר

שישיבה מקדימה מביעה נימוס כלשהוא.

מעניין.

הוא לא רואה אותך, לא מה אתה עושה..

אתה מאחוריו..

עולה - נוסע - יורד.

זה בהחלט נותן תחושה של נהג מונית..
הלו.. עשו לך הכנסת אורחים. תכבד את האדם שמארח אותך.

כמובן שהכל תלוי בסגנון הטרמפ ובמנטליות המקומית, כן?

ואף יצא לי להעלות טרמפיסטים ולבקש מהם לשבת מאחורה

בס"ד

היה לי פעם טרמפיסט שהתרווח על המושב לצידי, שקלתי 3 פעמים לפני כל העברת הילוך לחמישי.. (פשוט כי בשביל ההילוך החמישי צריך ממש ללחוץ ימינה..)

בכללי- ברור שמקדימה. מאחורה יש נעילת ילדים.

מלבד פעמים בודדות שאני שפוכה מעייפות ולא בא לי לדבר..

"הכל סובב את האשכנזים". 

ובמסגרת הנסיעות היומיומיות אני עורכת מחקר על נהגים לעומת נהגות.

דווקא הגברים יותר חפרנים.

(לא רק כשהם נוהגים)

במיוחד כאשר רוב המקרים הם בלילה.

בנסיעות ממושכות , שיחה עם הטרמפיסט מסלקת עייפות . גם מעניקה לא פעם הכרות אם הלכי מחשבה בעמנו, וגם מוסיפה ידע.  בתקופת הסכינאות מרגיש בטוח יותר כשמקדימה.

 אבל אני מבין  שיש טרמפיסטיות בעלות דמיון (ואולי  ניסיון שלהן או של חברה?)  שמעדיפות לשבת מאחור. במקרה זה יהיה נחמד אם תגיד  "אפשר לשבת מאחור?" , " אמי מבקשת שאשב מאחור" ..

ברור

גובר על ערך הדרך ארץ והשלום

זה לא שממש יפריע לו שישבו מאחורה, אלא שיהיה לו יותר נחמד שיישבו מקדימה.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל