אוריאל העיר אותי בדרך משעשעת, אותו לפחות. אותי זה לא הצחיק בכלל. הוא עף ממני תוך שניה מההלם של הצרחות.
הסעודה הייתה משעממת ברמה עולמית כאילו. אני ותהל לא הפסקנו להחליף פרצופים איזה שעה. והאוכל לא היה טעים. פעם אחרונה שאני מרשה להם לקנות אוכל הקייטרינג.
ואז הלכתי לחדר במטרה לישון אבל הצלחתי לבהות שעה בחדר שלי, להגיע למסקנה שאני אוהבת אותו, ולא להירדם. בסוף נרדמתי ואז תהל העירה אותי ואמרה לי לקום אבל ממש לא רציתי אז צעקתי שתסתלק, והיא הסתלקה. אחרי שניה קפצו עלי שתי ילדות שאני בכלל לא קשורה אליהם והתחילו לזרוק עלי כריות. איך יכולתי לשכוח שקבענו שהן יבואו אלי, שיראל ממש התפלאה מהחדר שלי, והיא עדיין בשוק שאני גרה בוילה, בושה לאנושות. הלכתי להתנצל לתהל. לא עזר. היא ברוגז. לאנורא.
אחרי שנמאס להילה לצחוק עליי שאני טחונה היא החליטה שמפקד עוד שעה ואנחנו צריכות להיות שם לפחות 40 דק' לפני. היא כנראה שחכה ששעון בני עקיבא זה קדימה, לא אחורה. בסוף נכנענו והגענו חצי שעה קודם, ברוב כבוד הוזמנו להשתתף בישיבת צוות. עשינו להם תמוות, הם התחרטו והעיפו אותנו אחר כבוד לקבל את פני החניכים. וואו איך הם התרגשו לראות אותי! אפילו ענבר חייכה אלי בגעגוע. יו! התגעגעתי להיות מדריכה של הפצ'ולים האלה! אחרי מנחה הרגשנו שמיצינו כבר והלכנו ליהל. היה שם עצוב. שה' ישלח להן כוחות.
החלטנו לקרוא תהילים. היה יפה.
ושרה ועומר באו להגיד שלום. יואו הם מצחיקים.
ואז הבדלה.
וזהו. שבת נחמדה הייתה. ועוד שבוע הוא חוזר. הידד!
ו..עכשיו מתמטיקה.
שלום.
הסעודה הייתה משעממת ברמה עולמית כאילו. אני ותהל לא הפסקנו להחליף פרצופים איזה שעה. והאוכל לא היה טעים. פעם אחרונה שאני מרשה להם לקנות אוכל הקייטרינג.
ואז הלכתי לחדר במטרה לישון אבל הצלחתי לבהות שעה בחדר שלי, להגיע למסקנה שאני אוהבת אותו, ולא להירדם. בסוף נרדמתי ואז תהל העירה אותי ואמרה לי לקום אבל ממש לא רציתי אז צעקתי שתסתלק, והיא הסתלקה. אחרי שניה קפצו עלי שתי ילדות שאני בכלל לא קשורה אליהם והתחילו לזרוק עלי כריות. איך יכולתי לשכוח שקבענו שהן יבואו אלי, שיראל ממש התפלאה מהחדר שלי, והיא עדיין בשוק שאני גרה בוילה, בושה לאנושות. הלכתי להתנצל לתהל. לא עזר. היא ברוגז. לאנורא.
אחרי שנמאס להילה לצחוק עליי שאני טחונה היא החליטה שמפקד עוד שעה ואנחנו צריכות להיות שם לפחות 40 דק' לפני. היא כנראה שחכה ששעון בני עקיבא זה קדימה, לא אחורה. בסוף נכנענו והגענו חצי שעה קודם, ברוב כבוד הוזמנו להשתתף בישיבת צוות. עשינו להם תמוות, הם התחרטו והעיפו אותנו אחר כבוד לקבל את פני החניכים. וואו איך הם התרגשו לראות אותי! אפילו ענבר חייכה אלי בגעגוע. יו! התגעגעתי להיות מדריכה של הפצ'ולים האלה! אחרי מנחה הרגשנו שמיצינו כבר והלכנו ליהל. היה שם עצוב. שה' ישלח להן כוחות.
החלטנו לקרוא תהילים. היה יפה.
ושרה ועומר באו להגיד שלום. יואו הם מצחיקים.
ואז הבדלה.
וזהו. שבת נחמדה הייתה. ועוד שבוע הוא חוזר. הידד!
ו..עכשיו מתמטיקה.
שלום.
)
