היה היום יום נורא ממש.
זה היה פשוט טעות לספר. ואוף
ולמה אני זאתי שיודעת הכל.
זה ממש לא בסדר מה שהלך שם. ממש לא.
זה היה מגעיל נורא.
ואוף. אני יצאתי לעצמי צבועה. ואני שונאת את זה.
והיא בכלל יצאה מטומטמת מכל הקטע הבלעכס הזה. ודי מגיע לה. כי היא יותר מידי זמן מחרפנת אותי. ואני לא אוהבת שאנשים מחרפנים אותי.
ובכלל
היום לא אהבתי אנשים. רק את תמר. וגם זה לא החזיק הרבה.
אבל מירב הייתה ממש נשמה. ולא הייתי נחמדה. ואני צכה לדבר עם הילדה המתוקה זאת. יואו מירב.
וממש התעצבנתי על אמא היום. אבל אחרי זה היא הבינה ובאה לדבר איתי וזה עשה לי טוב.
ואוף. לדאוג זה לא טוב.
במיוחד לא לה. כי אני יודעת שזה חסר סיכוי.
ויאו אין לי כוח.
יואו ואז יעל התקשרה! זה היה מצחיק.. אני ונעמול נקרענו מצחוק.
אבל שטליה התקשרה זה היה כאילו השיא.
חמודות שתי אלה.
ובכלל אני מתגעגעת נורא לנועה.
והזאתי התחילה לעצבן אותי ממש היום. כאילו מה נראלה בכלל?? נראלי תכף זה יגמר. לאנורא.
יש עוד הרבה אנשות נחמדות.
נראלי אני פאקצה. אהמאריאלאהמ. אחים מצחיקים.
ויש לי משקפיים חדשות מושלמות לגמרי. אבל מחר נלל לקנות עדשות!
והוא חוזר תכף, עוד רגע והוא כאן. ומחר האולפיזמון. נראלי אני יוותר. או שלא. נראה.
היום ממש חרפנתי את שיראל. זה היה משעשע בקטע אחר. בסוף היא חיבקה. נו גמכן גאון.
ויאו איזה עצבים להיום.
וזהו.
אני עייפה.