כמה רחוק!
כמה רחוק כמה כואב,
כמה מתוק!
שפכי כמים לבך.
ובחושך הזה יש פתחים הרבה, יש פתחים הרבה.
ובחושך הזה יש פתחים הרבה, והאדם לא רואה!
וכל החיים במרחב הזה
הולך מסתובב
וכל החיים במרחב הזה
בין הפה והלב.
בכל מפגש או הפקה
בכל מאורע וכל עניין
אני רץ נגד הזמן.
והלב שלי דופק
ואוכל אותי ספק
הלחץ והחרדה
שמא אאבד שליטה
פזמון:
תן לי דעת להרפות ידיים
תן לי דעת להרים עיניים לשמייים.
כל נסיעה וכל תכנון
גורמים לי להרגיש מג'נון,
והמפגש עם בני אדם
מרים לי את הלחץ דם.
כל כך לחוץ מהעתיד
והעבר רודף תמיד.
ולא מצליח להיות
כאן ועכשיו פשוט לחיות.
פזמון...
תמיד צריך לתפוס הכל
ולהרגיש ה'כל-יכול'
ת'עולם לבלוע לאכול
ולפתוח פה גדול.
לו רק ידעתי לשחרר
את השכל המתסכל
לגלות כמו ילד את העולם
להתפעל מכל עניין.
פזמון...
אין כמו השירים האלה.
אבל גם אין אותם ביוטיוב נראלי..
הם באותו דיסק עם זה:
אין על מרדכי גרנביץ'! (כמו כל זמר, לפעמים)
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.
ילדים יכולים להיות אכזריים
מה אני צריך את כל השריטות האלה?
איפה את @ענבל
פורום שריטות ליליות.
אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.
האשכנזים מצטרפים לספרדים ואומרים סליחות החל ממוצ"ש.
