שיעור אנגלית.
אחרי שעה שלימה של חפירות שכל ארכיאולוגיות.
בא שיעור שני אחרי ההפסקה.
חברה מספר 1: בואי נבריז
אני: יאללה |פרצוף מיואש|
חברה 2: לאא! את יכולה להבריז, אבל יעל נשארת לשיעור!!
חברה 1: סליחה?!
אני: לאלאלא, נמאס לי מאנגלית. בואי, חברה 1, הלכנו
חברה 2: אז אני באה אתכן!
אני: |מופתע|
ואז... המורה נכנסה לכיתה.
מברה 1: רחמנא לצלן אתכן!!!
חברה 2: |בורחת לכיוון הדלת|
אנחנו רודפות אחריה
חברה 3: חברה 2! לאן את הולכת?!
חברה 2 (תוך כדי מנוסה): רחוק רחוק מכאן!!
בסופו של תהליך מצאנו את עצמנו במסדרון על הרצפה מתנשפות ומתפוצצות מצחוק.

וכשרצינו לחזור לכיתה (כי שפחתכם הגאון שכחה את המחברת שם) ראינו את המורה בחדר מורים, ורצנו כל עוד נפשנו בנו "רחוק רחוק משם".



עד כה נרשמו לטובתי שתי הברזות. אחת ממתמטיקה ואחת מאנגלית, למרבה האירוניה.
והאחרונה מצחיקה ומסעירה מכולן