אבל עם השנים היא נהייתה עמוקה יותר ע"י למידה וכדו'.
זה לא ממש בירור - לא היה מה או את מי ליידע - זה פשוט דבר בסיסי עם החיים... גדלים יותר, לומדים יותר, יודעים יותר.

יש בורא לעולם הזה, וזהו בעצם. לא דבר שאפשר לחלוק עליו לפחות לא בעיניי...

הבסיס לאמונה תמימה חייבת להיות בירור עמוק והוכחות חותרות להימצאות "בורא" בעולם.

(מי הבורא, מתי והיכן הוא פועל- זה כבר קשור למידת הביטחון. וזה נושא אחר)

תחילה היה ברור שאין עוררין על התשובה לשאלה "האם יש בורא לעולם". יש וזהו..

וזה מתקבל. עד גיל מסוים.

אח"כ יש צורך בהוכחות ובירור מעמיק ויסודי. (בעיקר למידה והרצאות בנושא).

לדעתי הסביבה הקרובה אלי ידעה על כך (חברות ובני משפחה).

וכן כל אחד שיש לו לבטים בנושא אמונה- אני ממליצה לו לבדוק את הנושא מקרוב ולא לסמוך על חינוך או הרגל.

עכשיו א"א לתקן..

אמונה היא לא עיוורון.

אלא תוצאה של בירור שיכלי לגבי המציאות החוקית שיש בעולם הזה.

הרמב"ם כותב: " יסוד היסודות ועמוד החוכמה ,ידע שיש שם מצוי ראשון ...". ז"א- אמונה היא ידיעה. לא רגש או הרגל או חינוך/אילוף. אלא ידיעה ברורה שהדבר קיים.

אדם מבין שהגוף מורכב מעצמות, גידים, תאים וכו' עד שהוא למד על כך בקורס אנטומיה.

הרי ברור לכולם שגוף האדם מורכב מעצמים שונים ואינו מלא בחלל ריק. (חיריק)

אך עד שיש ידיעה ברורה והבנה במציאות- יש רק השערה.

אנחנו לא "משערים" שהקב"ה קיים. אנחנו "יודעים".

ידיעה=אמונה.

(נא לא להתבלבל בין "אמונה" שהיא ידעה לבין "ביטחון" שהיא השענות מוחלטת על הקב"ה)

האמונה הייתה מאוד טבעית (לא ברור אם מחינוך או סתם כך).

אבל!!!! 

בירורים לא נועדו רק כדי לבטל ספקות באמונה.

אמנם יש גישות אחרות, אבל אותי לימדו שלימוד אמונה הוא מצוות עשה.

נפרט:

הרמב"ם מנה את האמונה כמצוות עשה, והרמב"ן הקשה עליו:

אם הוא מאמין - מה צריך מצווה, ואם לא - לא תעזור מצווה.

את שיטת הרמב"ם מסבירים שאמונה אינה רק מציאות, אלא היא מצריכה לימוד.

הרב (זצ"ל, כן...?) מסביר שאנחנו מתחילים בוודאות ומסיימים בוודאות,

ובאמצע אנחנו עוברים כברת דרך משמעותית, דרכה אנו מעמיקים ודאות זו.

"יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו"

(רמב"ם, פירוש המשנה סוף מסכת ברכות)

בס"ד

היה יותר משלב אחד שהיה צריך לעבור בירור לא קטן(ואולי אגיד גם מאוד משמעותי).פעם בנושא עבודת ה' ופעם בנושא קיום ה' וכו'. ובאופן מסויים הבירור עדיין לא ניפסק-כלומר עוד לא הגעתי למצב שאני מרגיש שבררתי מספיק(למרות שאני משער שכל החיים יש עוד מה לברר).
תפילה(שהבירור יצליח ולא יגרום להזק במקום לתועלת,שאדע איך לברר,שאצליח לברר. שתהיה לי אמונה שלמה וכו'...). חיפוש מקורות ושיעורים באינטרנט(ובמיוחד בערוץ מאיר).שיחה עם משהו קרוב.

האמונה עצמה היתה ברורה לי כשמש, כך מתברר, אבל היתה תקופה שבה ניסיתי בכל הכוח להסביר אותה היטב, בין השאר כדי להוכיח לעצמי שאני מאמין. זה היה מייסר מאוד. עבדתי די לבד, בלימוד מספרים ובמחשבות משלי, ועם התכתבות עם מי שהיה ר"מ שלי באחת השנים. כמה בירורים אמיתיים שעשיתי אז הולכים איתי עד היום.

אני חושב שתמיד חשבתי ששיש בורא, ואע"פ כן למדתי כוזרי.

אך אני לא בטוח לגמרי איך להגדיר אמונה.
אני חושב שהרב דסלר הסביר שזה בדרך להבנה, והרב (כן, זצ"ל=) כמשהו שנמצא מעל השכל והרגש(אך כבניין-והם יסודותיו)

לצורך העניין-איך קורה שאדם מאמין לא תמיד הולך עם היד על הדופק, יודע שיש לכל מעשה שלו תוצאות, מסתובב עם 'קצת' כבידות, כמו שאמר הקוצקר על מי שאומר שצריך להתפלל בכובד ראש שאינו מבין אותם... שהרי הכל צריך לעשות בכובד ראש....

אבל מצד שני ריב"ז בירך את תלמידיו שיהיה מורא שמיים עליהם כמורא בשר ודם, שאדם חוטא ומפחד שיראו אותו.

אז רואים שתלמידי ריב"ז לא חיו כך אבל

איך ייתכן שמאמין לא מתנהג כך?
זה לא הפועל יוצא של אמונה-'יש' ה'(משגיח יודע ועד) ו'אכפת' לו מה אנחנו עושים והוא אמר לנו איך להתנהג???כן כן כן. אז איך זה שזה לא יושב אצלנו במוח ומנקר לנו בקדימה בכל פעם שמנסים להזיז יד או רגל-זה לשם שמיים?
הררמב"ם אומור שמעט יגיעו למעלה זו, אך זו נראת לי המשמעות של להאמין.

של באמת להאמין.

ואני לא שם... אז זה לא טבעי לי (אך לא לזה התכוונת, לא?)
אז בנתיים חיים בלי כל התשובות...
אם יש למישהו משנה סדורה בנושא,פרגנו לי בה?
שבוע טוב

בד"כ היו אנשים שידעו על זה- אנשים שביקשתי מהם הפניה לספרים, או אנשים שהעמתי עליהם קושיות בניסיון לקבל עזרה... 

מה את מנסה לברר? כמה אנשים שומרים בבבטן את הספקות שלהם? 

היה טבעי. אבל היה שלב שבו הרגשתי צורך לעשות בירור לאחר ששמעתי מספר שאלות חשובות והשערות שונות ומשונות שסותרות את השקפתי. ביררתי עם רב בישיבה התיכונית ובשלב מאוחר יותר שאלות שהופנו אליי ביררתי בעצמי ועם חברים. חושב שהבירור הזה הוא חשוב מאוד למי שמתעוררות אצלו השאלות. דבר טבעי וטוב.

0526071362 ניתן לשאול לבוא ללמוד לשוחח...

יש תמיד בתוכך איזשהו שיח של עצמך עם עצמך. לחפש את הטוב המושלם הטהור ומה שאתה מבין אחר כך וקורא לטוב הזה קדושה. לפעמים אתה נופל ומתרחק ואז הוא אמנם נמצא בעיניך אולם רחוק ודי מחוץ לטווח...תמיד אבל תמיד אתה רוצה להיות קרוב אל הטוב הזה...מה שגורם לך להאמין בו. כן. הטוב הזה קיים עד כדי כך שהוא ואפילו מחפש אותך. ואז בא הנס...זה מגיע. פתאם מהיכן שלא צפית והוא מתחזק ונראה לך היטב.  

לא תוכל להתכחש לה

זוהי האמונה

האמונה בטוב

כי טוב ה' לכל. 

הצורך לחפש אחר האמונה לא בא על ספוקו כל כך מהר. כי כשמצאת אותה אתה מחפש עוד נדבך ועוד אחד. ואז אתה נופל שדוד על ידי החיפוש הזה ומחפש אותה בכל מיני פינות וחרכים ושם היא דווקא עוד יותר נסתרת. ופתאם בא הטבע בפנים גבורות ומתכחש לאמונה. 

ושואל את שאלותיו.

באים גם הגבולות הישנים הסגירות והקבעון ומפריעים בחיפוש אחר השלמות היותר עליונה. 

ואנו נתונים בידיה של איזו מלחמה הרסנית שמתנצחת עם הצורך הטבעי והבריא של החיפוש.

אולם אם תהיה עקבי ותחפש באמת את הטוב הטהור והמושלם

ובעיקר תאמין בו שהוא קיים הוא יגיע אליך ויחבק אותך ויעריף עליך טובות ונפלאות.

יהוא המלך הגיע לעבודה זרה בגלל שהוא אמר בצחוק שהוא יעבוד את ה"בעל" 

יהוא צדיקא רבה הוה שנאמר "ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל" וכתיב  "ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל" מאי גרמא ליה? (מה גרם לו?) אמר אביי ברית כרותה לשפתים שנאמר "אחאב עבד הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה"

הידיעה שהקב"ה קיים ומנהל את העולם? - על זה ב"ה אף פעם לא היה לי ערעור

לגבי הרובד הגבוה יותר של האמונה - שהקב"ה טוב ומיטיב ואוהב תמיד תמיד תמיד -  וכל מה שהוא עושה  - לטובה עושה
 - את זה אני בונה מהתחתית ממש בשנים האחרונות.. לאט לאט ובעזרתו גם בטוח!

אמונה בסיסית בה' היא טבעית , 

אך אמונה ובטחון יש בהם רמות ודרגות אינסופיות. 

ודורשות הרבה אימון, לימוד עצמי בספרים (כמו אמונה ובטחון לחזון איש, שער הבטחון של חובות הלבבות ועו')

האמונה דורשת עבודה תמידית, משום שפעמים הבורא מסתתר מאיתנו ואנו נדרשים להחזיק באמונה עד להתגלות 

אני מרגישה רגעים כאלה שלחושך שמביאים אותי אחר כך חנקודת הארה של אמונה גבוהה יותר

מן ספירלה שעולה כלפי מעלה. כל פעם נסיון, הסתר פנים  חיזוק אמונה שהכל לטובה והכל מהבורא המשגיח עלי באינסוף רחמים

ואז התגלות הארה עצומה מלאה שמחה. ושוב נסיו ןוכו' שכל פעם מגיעים למקומות גבוהים יותר. 

יש חוברות מדהימות בנושא אמונה הנקראות "כי אתה עימדי" שווה !

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.