הייתי ממליצה לחזק את האמונה, את הקשר עם הקדוש ברוך הוא, את החיבור לתו"מ.

זו תופעה מוכרת ורווחת מאוד. ככל שקצת מתרחקים המחשבות הזרות מגיעות.. לכן חשבו מאוד מאוד כל הזמן להשתדל להתקרב.

בהצלחה רבה

משהו מעמיק יותר שמזיז את הנשמה שלך למקום בו היא צריכה להיות..

אבל כמו שכתבתי למטה, אם אתה לא מכיר ב"נשמה" כדבר הכי מרכזי אצלך (יותר מהשכל אחינו..) אז אין בכלל על מה לדבר

הרב וולבה בספרו עלי שור... קורא לתופעה הזאת "ימי שנאה וימי אהבה" 

יש יום שהשכל פתוח הכל זורם האמונה מאירה.. ויש יום שהכל נראה סתום והאמונה חשוכה

אבל הוא מוסיף ואומר שככל שאדם יותר עובד על האמונה "ימי השנאה" הולכים ומתמעטים

כי אם כן זה כבר סיפור אחר..

אתה מעיד על עצמך שאתה חוקר בשדות זרים.. אין פלא על הרגשת הפיצול..זה מאוד הגיוני שכשאדם קורא ספר כפירה יכנסו לו מחשבות כפירה לראש גם אם הוא תמיד ידע שיש אלוקים.

זה כוחו של הסטרא אחרא

להכנס הכי חזק היכן שרק פותחים לו פתח.

האם אחרי עיסוק בספר כזה יש לך איזה התחזקות ביראת שמים?

בקיום מצוות יותר בהתלהבות?

יש לך חשק לקבל על עצמך משהו שלא קיימת עד עכשיו?

אמונה= מעשים

אם אין מעשים זה אומר שהאמונה בבעיה.

כנראה שזה לא זה..

נסה לדבר אמונה... כגון "ה' עזר לי לעשות כך וכך"  "אם ירצה ה' אני אעשה כך וכך"  "הכל לטובה" וכו'

שיהיה שם שמים שגור על פיך... זה מחזק באמונה

נסה לדבר עם ה' ולבקש ממנו שיעזור לך להאמין בו.

 ולהודות לה' על דברים שהוא עשה איתך... כך נהגו הרבה צדיקים

וכמו שאמרנו... ביום כזה שפתאום שמדברים איתך אמונה זה מרגיש כאילו סתם קשקושים..

קודם כל אל תילחץ מזה... זה קורה. 

ועוד יותר תשתדל לדבר אמונה ותעשה מה שאתה יכול

תחשוב שיש אחד שקם יום אחד בבוקר ולא בא לו להניח תפילין... או בכלל לא בא לו לקיים שום מצווה שהיא..

הרי זה היצר הרע שמתחבא שם...

מצוות ה' הם תרופות לנפש... לפעמים הן מרות לאדם

אבל לברוח מבית החולים זה לא פיתרון.. אתה מסכים?

כמובן שביום כזה אפשר וצריך להוריד לחץ... אבל צריך לשמור על משהו

בימים שאתה לא סקפטי... על סמך מה אתה מאמין ומקיים מצוות? 

כי כל התגובות שהגבתי לך היו על סמך זה שאתה מאמין ויודע גם למה... רק יש ימים שזה קצת חשוך..

אבל עכשיו לפי מה שאתה מגיב.. זה נראה כאילו ה"ימים הטובים" שלך זה בעצם ימים שלא אכפת לך אם זה נכון או לא... אתה עושה וזהו... כי ככה אמרו.

אני מבינה שנשמה זה משהו שאתה לא מכיר בו.

עריכה: האמת בפורום צמ"ע הוא שרבנים הם מחוץ לתחום. 

חולה.

"המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו".

וכשנותנים נגד דברים מטורפים "טיעון", זה כבר הופך אותם לבאים בקהל, כביכול.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.