שלום חברים יקרים,
אני שם משתמש מוכר פה בפורום ובשל כך החלטתי לפתוח ניק חדש בכדי שאוכל לשתף אתכם ולהיוועץ בכם.
אנא, אם מישהו/י מזהה אותי אל תשאלו אותי אם זו אני. זה יהיה לי מאוד לא נעים. כבדו את בחירתי להישאר אנונימית ולו בהרגשה...
ב"ה הרב המוחץ של חברותיי נשואות או נמצאות בזוגיות רצינית. כך שלתאם איתן זמן להיפגש זה רק מספיק זמן מראש.
הערב, הייתי אמורה להיפגש עם חברתי הטובה לחברותא. אך בגלל חנוכה נאלצה לבטל כדי להיות עם בעלה ובנה.
תקפה אותי תחושת בדידות איומה שזורה בעצבות מעיקה. תחושת הבדידות אצלי מורגשצ ומועצמת כאשר אני לא בקשר/זוגיות. וכעת אני לא.
מצאתי את עצמי בודדה בבית. והרגשתי שאני זקוקה ליחס נעים של בני אנוש.
חשוב לי לציין שחלק מהקושי שלי להזדהות הוא מכיוון שאני בחורה רצינית מבחינה תורנית. בבחירת דרכי. במעשיי. בכוונותיי. בשאיפותיי. ואני גם כן נתפסת ככזו בעיני אחרים.
הבדידות והעצבות גברו עליי, ונסעתי לחברתי שעובדת בחנות. אך האווירה לא לגמרי איפשרה והיו עוד אנשים שעבדו איתה, ולכן נסעתי לבר כשר. התיישבתי על הבר. לא הזמנתי משקה אלכוהולי. אבל הזמנתי משהו מתוק למתק קצת את גרוני. הברמן היה מאוד נחמד והתעניין בשלומי. הראה לי כל מיני קסמים. ושיפר את מצב רוחי, אמנם לא במהות, אך כן ברמה הפשוטה החיצונית. מצד אחד הצטערתי שאני זקוקה לעזרים חיצוניים כאלה להפיג לי את הבדידות. מצד שני, זה היה לי נחמד שהוא היה נחמד.
בליבי הרגשתי שלא שייך שאני יושבת שם ונהנית מנחמדותו. כשהוא הכין משקאות לאחרים, לקחתי דך ועט וכתבתי לעצמי את הדברים שבאמת חשובים לי בבחור. לאחר שסיימתי לכתוב בכדי להזכיר לחבר את עצמי לעצמי, לקחתי את הרגליים והלכתי. אבל עדיין הייתי עצובה. אז עברתי למסעדה קטנה חמודה כמה צעדים משם. והזמנתי מרק. ושוב אותו סיפור. שני הבחורים שהיו שם היו מאוד נעימים ונחמדים והתענייננו. ושוב אני מצחקקת ונהנית איתם.
ואותה תחושה אמביוולנטית חוזרת ומהדהדת.
לאחר זמן מסויים, שוב הצלחתי להקים את עצמי וללכת. ואחד מהם הביע את אכזבתו שאני הולכת.
בעיקרון זו הייתה הפריקה.
אני לא מחפשת ביקורת או שיפוטיות. מכיוון שאני יודעת היטב שלא נהגתי כשורה. לא לשם כל כתבתע את זה. כתבתי על מהת לפרוק.
ועכשיו לחלק של ההיוועצות.
מה עליי לעשות בזמנים שאני חשה את הבדידות האיומה עם התחושת עצב המתלווה?
ולא. לא עוזר לי באותו רגע לשמוע שיעור. לדאבוני אני לא בדרגה הזו.
מה אני עושה כשאין חברה טובה שם? אני באמת זקוקה לעצות.
תודה למי שהחזיק ראש עד כה.
לילה טוב. חג שמח.
אני שם משתמש מוכר פה בפורום ובשל כך החלטתי לפתוח ניק חדש בכדי שאוכל לשתף אתכם ולהיוועץ בכם.
אנא, אם מישהו/י מזהה אותי אל תשאלו אותי אם זו אני. זה יהיה לי מאוד לא נעים. כבדו את בחירתי להישאר אנונימית ולו בהרגשה...
ב"ה הרב המוחץ של חברותיי נשואות או נמצאות בזוגיות רצינית. כך שלתאם איתן זמן להיפגש זה רק מספיק זמן מראש.
הערב, הייתי אמורה להיפגש עם חברתי הטובה לחברותא. אך בגלל חנוכה נאלצה לבטל כדי להיות עם בעלה ובנה.
תקפה אותי תחושת בדידות איומה שזורה בעצבות מעיקה. תחושת הבדידות אצלי מורגשצ ומועצמת כאשר אני לא בקשר/זוגיות. וכעת אני לא.
מצאתי את עצמי בודדה בבית. והרגשתי שאני זקוקה ליחס נעים של בני אנוש.
חשוב לי לציין שחלק מהקושי שלי להזדהות הוא מכיוון שאני בחורה רצינית מבחינה תורנית. בבחירת דרכי. במעשיי. בכוונותיי. בשאיפותיי. ואני גם כן נתפסת ככזו בעיני אחרים.
הבדידות והעצבות גברו עליי, ונסעתי לחברתי שעובדת בחנות. אך האווירה לא לגמרי איפשרה והיו עוד אנשים שעבדו איתה, ולכן נסעתי לבר כשר. התיישבתי על הבר. לא הזמנתי משקה אלכוהולי. אבל הזמנתי משהו מתוק למתק קצת את גרוני. הברמן היה מאוד נחמד והתעניין בשלומי. הראה לי כל מיני קסמים. ושיפר את מצב רוחי, אמנם לא במהות, אך כן ברמה הפשוטה החיצונית. מצד אחד הצטערתי שאני זקוקה לעזרים חיצוניים כאלה להפיג לי את הבדידות. מצד שני, זה היה לי נחמד שהוא היה נחמד.
בליבי הרגשתי שלא שייך שאני יושבת שם ונהנית מנחמדותו. כשהוא הכין משקאות לאחרים, לקחתי דך ועט וכתבתי לעצמי את הדברים שבאמת חשובים לי בבחור. לאחר שסיימתי לכתוב בכדי להזכיר לחבר את עצמי לעצמי, לקחתי את הרגליים והלכתי. אבל עדיין הייתי עצובה. אז עברתי למסעדה קטנה חמודה כמה צעדים משם. והזמנתי מרק. ושוב אותו סיפור. שני הבחורים שהיו שם היו מאוד נעימים ונחמדים והתענייננו. ושוב אני מצחקקת ונהנית איתם.
ואותה תחושה אמביוולנטית חוזרת ומהדהדת.
לאחר זמן מסויים, שוב הצלחתי להקים את עצמי וללכת. ואחד מהם הביע את אכזבתו שאני הולכת.
בעיקרון זו הייתה הפריקה.
אני לא מחפשת ביקורת או שיפוטיות. מכיוון שאני יודעת היטב שלא נהגתי כשורה. לא לשם כל כתבתע את זה. כתבתי על מהת לפרוק.
ועכשיו לחלק של ההיוועצות.
מה עליי לעשות בזמנים שאני חשה את הבדידות האיומה עם התחושת עצב המתלווה?
ולא. לא עוזר לי באותו רגע לשמוע שיעור. לדאבוני אני לא בדרגה הזו.
מה אני עושה כשאין חברה טובה שם? אני באמת זקוקה לעצות.
תודה למי שהחזיק ראש עד כה.
לילה טוב. חג שמח.
