דווקא אני רוצה לשתף אתכן בלימוד שלמדתי בשביל עצמי ואולי זה היה לתועלת למי מכן.

אני בשלבים אחרונים (אני מקווה מאוד) של לימוד נהיגה עשיתי כבר 2 טסטים.

ביום שלישי התקשר המורה שלי ואמר לי שיש לו טסט פנוי ביום שישי הקרוב אם אני רוצה.

מיד אמרתי לו כן בטח שאני רוצה- וכבר דימיינתי לי איך אני מוציאה רכב ונוסעת לבקר את אחותי שילדה לפני 3 ימים וכו'...

ביום שישי היה לי טסט שלישי..נהגתי מעולה ובסוף הטסטר ביקש שאעשה חניה. דווקא חניה זה לא הדבר הכי קשה לי אבל הפעם לא הצלחתי לחנות נורמלי- ביקשתי ממנו אפשרות לתקן הוא דווקא הסכים אבל החניה השנייה הייתה עוד יותר גרועה מהראשונה... ונכשלתי בטסט.

בבית חשבתי לעצמי מה ה' רוצה לומר לי בזה והגעתי למסקנה.

לא הייתי צריכה לעשות את הטסט הזה ביום שישי. השבת היא קודמת לכל. והייתי צריכה לקחת בחשבון שיציאה לכמה שעות ביום שישי וודאי תתנקם איכשהו בשבת.(באמת לא הספקתי אפילו להתקלח....) והיה מלא לחץ וסתם עצבים....

אני לוקחת את זה ללימוד עצמי- לפעמים אני כל כך להוטה לעשות משהו שהחלטתי שאני לא רואה מה קורה בדרך.....

וביהדות הדרך דווקא מאוד מאוד חשובה ומוערכת הרבה יותר מהתוצאה.

אחרי הלידה הראשונה שלי הייתי צריכה לעבור ניתוח לכריתת מיומה,

אחרי הניתוח (עם קשר או בלי  קשר) היה לי קושי להיכנס להריון...

ב"ה הלכנו לרופאה מוכרת שהייתה שליחה של ה' שנתנה לי לקחת

כדורים מסוימים ואמרה שאם אחרי 3 סבבים לא תהיה קליטה

נצטרך להמשיך לצילום רחם וכו'.

ב"ה אחרי הסבב השלישי נקלטתי.

למרות שהיה לי קושי להיכנס להריון השני, ב"ה להריון השלישי נכנסתי בקלות

ובטבעיות....

אומנם לא סיפרתי פה נס גדול מדי אבל מבחינתי כל הריון - עצם הקליטה הראשונית

וזה שהעובר מתפתח ב"ה זה כ"כ כ"כ לא ברור מאליו ונס גדול...

חנוכה שמח!

אבל כשראיתי את הנושא של השירשור הייתי חייבת לספר גם אז נרשמתי...

זה היה בהריון השלישי שלי בדיוק נכנסתי לשבוע 30.שבועיים קודם לכן עשיתי אולטראסאונד והכל היה בסדר,העובר היה מצג ראש והכל נראה תקין לגמרי. באמצע הלילה אני מתעוררת בגלל תחושה מוזרה ומגלה שיש לי ירידת מים מטורפת,סרבתי להאמין שזה קורה לי אך בעלי לקח אותי מיד לבית חולים.לא אלאה אתכן במה שעברתי בלילה ההוא את מפלס החרדה שהייתי נתונה ואת כמות הדמעות שבכיתי בתפילה שהכל יהיה בסדר.עיקר הדבר הוא שהעובר היה במצג עכוז ולכן ניתן היה לשמור את ההריון כ30 שעות נוספות וכך הספקתי לקבל את הזריקות של ההבשלת ריאות אמנם נאלצתי לעבור ניתוח חרום קיסרי למרות שהתינוק שקל קילו וחצי... מאוחר יותר נאמר לי שאם הוא לא היה מתהפך לעכוז הייתי יולדת אותו בבית ואז המצב היה חמור בהרבה. ברוך ה הוא היה פג בריא שלא נזקק לעזרה בנשימה ונשם בכוחות עצמו מהרגע שנולד!!!! אתוודה ואומר שאני מכורה להנקה אז שאבתי לו חלב במשך כחודשיים בהמון עמל ובתמיכה אדירה של בעלי כשלמול עיני אני מדמיינת את עצמי מחזיקה אותו ומניקה אותו כמו כל ילד ובאמת הקטנציק ינק עד גיל שנתיים וחודשיים!! 

אז זהו,הייתי חייבת לשתף. תזכורנה תמיד שגם בתוך הקושי הכי גדול מסתתרת נחמה. ''ואפילו בהסתרה...גם שם נמצא ה' יתברך'' 

בס"ד

לאחר נישואי חווינו קושי רב בעיבור זמן רב חלף מאז שנפקדתי לראשונה:

וגם שזה קרה אחרי 3 שנים של ציפייה מייגעת ומורטת עצבים, ההריון הראשון הסתיים בהפלה טבעית.

לאחר מכן שוב המתנו יחד בחסדיו המרובים לאחר תקופה ארוכה נקלטתי בהריון שני שכבר החל להתפתח לשבוע 14

אלא שגם אז הקב"ה רצה אחרת ובבדיקה שגרתית התברר שלעובר אין דופק

בשלב הזה הרגשתי איך חרב עלי עולמי ושלא שפר מזלי וכמה כאב ודמעות ובכי לה' יתברך על האובדן הכפול

תוך כדי אמונה וצפייה והכרה שכל מה שה' יתברך עושה הוא לטובתינו הנצחית!!

התחלתי לכתוב מחברת תודות שגם בתוך הכאב והאובדן לכתוב את הניסים והטובות שה' עשה עימי

שלא נזקקתי לטיפולים ושנקלטתי באופן טבעי וכו'

ובתוך כל הערפול שבוע 14 מצריך גרידה לא עליכן בנות ישראל-

כמה בכיתי לה' וביקשתי ילדים בריאים ושלמים בגופם רוחם ונשמתם- והקב"ה לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך,

הרגשתי שבקעתי רקיעים התחברתי לרחל אמנו ולכלל הצדיקים בתפילה ובהכרה שה' עימדי גם בחושך.

כעבור שנה בדיוק קיבלתי את בתי בכורתי אפרת. לאחר ציפייה והמתנה היא נולדה בניתוח קיסרי כבת מלכים עדינת נפש וטהורה.

תודה לה' יתברך על חסד כפול ומכופל על הריוןן תקין על כוחות שנסך בי לא לוותר על היכולת להביא לעולם חיים חדשים של ממש של חינוך ועצמאות של בגרות וטוהר שאין כמותו מאחלת לכל מי שזקוקה לישועה שתזכה לה בקרוב בקלות ובשמחה בידים מלאות ובברכה.

(יש המשך מהמם אקצר ולא אעלה אתכן אך כעבור שנה זכיתי לבת שנייה מדהימה לא פחות מיכלי היקרה שנולדה 3 ימים לפני חנוכה בדיוק שלשום חגגנו לה יום הולדת שנה ) תודה לך אבא רחמן תודה.

בלידה הראשונה של הבן שלי קיבלתי פיטוצין לזרז וקרה משהו נדיר- הרחם שלי נקרע!

התינוק נעלם מהמוניטור ואני איבדתי את ההכרה! הרופאים לא הבטיחו לבעלי כלום לא אשה ולא תינוק ועמלו קשה בחדר הניתוח... בקיצור- ניסים עצומים ואני כאן כותבת לכם והבן שלי בן 9 יפהפה טהור וגאון. אבל זו רק ההתחלה.

כשהשתחררתי הסביר לי הרופא הבכיר שלא הוציאו לי את הרחם אלא תפרו הכל. אבל ילדים נוספים לא יוכלו להיוולד לנו.

עשינו הרבה השתדלות רוחנית ורפואית. אחרי המתנה של 5 שנים ובליווי פרופסורים מכל העולם-הריתי שוב ושכבתי 7 חודשים במיטה בבית ובבי"ח לסירוגין כשהרחם הלא תקין מנסה להוציא את העובר.והרופאים משכנעים אותי לעשות הפלה ... כבר בשבוע 24 התחילה לידה.אבל- עם עצירת צירים והמון תרופות וס"ד -המהממת הבאה יצאה בניתוח לאויר העולם רק בשבוע 36-חודש תשיעי!! ואז בניתוח גם שיפצו את הרחם...את הגובלן שם. לקחתי אותה לרופא שהמליץ הפלה ושאלתי אותו אם גם עכשיו הוא רוצה לקחת אותה ...היום היא כבר בת3. מהממת ברמות על כיאה לכ"כ הרבה תפילות.

העולם עצר מלכת וכל הרופאים חשבו שאני אובייקט נפלא למחקר בינלאומי. 

אני באמת מקצרת.אבל תנחשו מה? אני בהריון שלישי! תאומים!!!! והכל בסדר אני כבר בחודש שביעי. אוטוטו מוציאים אותם.

זה בן ובת. אנימאושפזת המון ומטופלת אינטנסיבית אבל- יש אלוקים בשמים!!! תזכרו בכל מצב!!

הרופאים יודעים מעט אבל הוא זה שיודע הכל והוא זה שמחליט!

מחזק. 

וברוך שנתן מחוכמתו לבשר ודם

שיהיה לך בשעה טובה, בידיים מלאות, והמון נחת מאלו שבבית ואלו שעוד בבטן...

ובהזדמנות זו תודה לכל מי שכותבת פה . זה סוג של אקמול עם אנטיביוטיקה לנשמה שלי ...איכשהו לא מרגישה בנוח לתרום את חלקי כרגע , אבל ממשיכה לקרא כל מה שכותבים כאן. ותודה רבה .

הלוואי שנזכה כולנו לניסים!!

בעזרת ה' עוד בחנוכה הזה

תגלי שאת בהריון ותעברי אותו בשלום

ותצאי בידיים מלאות ולב שמח ומאושר

אמן!!!!!!!!!

זה מה שיביא את הגאולה.

ואגב- לכל המצפות לילדים. החפץ חיים בקונטרס אהבת חסד מביא שם שחסד הוא הסגולה הכי גדולה.

כ"א יכול למצוא חיזוק בזה.

והסגולה הכי גדולה שמדבר עליה החפץ חיים זצ"ל היא להכניס יתום או ילד שזקוק לכך.

חברתי מימי מפרסמת את סיפורם כל העת. היא ציפתה 10 שנים! ואז הם אימצו את הסגולה ולקחו ילד עני ממש וגם לומד בחינוך מיוחד. וטיפחו אותו מאד, הוא גם הגיע אליהם פעם בשבוע קבוע ליום פינוק. תאמינו או לא אבל למרות התחזיות הקודרות אחרי שנה נולדה להם בת מהממת! ומאז עוד שתי בנות...צפוף.

חוץ מהנסים עצמם - רק לחשוב אילו בנות צדיקות יש בעם הזה ואיזו מסירות נפש יש לכל אחת רק כדי להביא עוד נשמה יהודית לעולם... שנמשיך תמיד להתחזק באמונה שהכל ממנו יתברך בכל דבר ודבר ובטח בנושא הילודה שזה כ"כ זועק איך מפתח חיה רק בידיו של ה'....

אין לי גרם אינטואיציה , וכולם יודעים למי ניתנה נבואה ...אבל ככה ממה שאת כותבת...

שתזכי בקרוב בע"ה!

כותבת פה רק בשביל פרסום הנס..

ההיריון התחיל רגיל (שלישי), בחודש שביעי גילו האטה בגדילה ונכנסתי לשמירת הריון.

ישבתי בבית וחוץ מלגדול מאכילה רגשית, העובר לא ממש התרשם ונשאר קטן..

בחודש תשיעי היה מחדלון בצפיפות הבדיקות וגילו שצריך לילד במיידי..

התחלתי לבכות, כ"כ רציתי לידה טבעית, אך הבנתי את המצב והסיכונים וניגשתי לבי"ח. 

בבי"ח התלבטו, בדקו שוב והתחילו השראת לידה (זירוז). איך שמכניסים את הפיטוצין לוריד, העובר מוריד דופק באופן מפחיד שגורם להפסקת הפיטוצין באופן מיידי והמלצה על קיסרי (מהפח אל הפחת). בעלי בדיוק הלך להתפלל מנחה וביקשתי חמש דקות לפני שאני מאשרת את הקיסרי. כשהוא חזר (ממש חמש דקות) הרופא כבר רץ לקיסרי חירום וחזר אחרי שעה וחצי. הדופק התייצב בזמן הזה והרופא החליט לנסות שוב פיטוצין, יותר בהדרגה. השעות נוקפות, והרופא רוצה לבקוע מים, המיילדת לא נותנת לו בטענה שמוקדם מדי. כך ארבע פעמים, בכל פעם שהוא רוצה לבקוע מים, המיילדת לא מאפשרת לו בשכנועים שונים. לבסוף, הרופא בדק, ראה מחיקה 70%, פתיחה 6-7 אצבעות והוא בוקע את המים ללא נוכחות המיילדת. איך שהוא בוקע את המים, הדופק הולך ויורד במהירות עד שנהיה שקט.. המיילדת רצה לחדר ומתחילה לירות הוראות באנגלית (כדי שלא אבין ולא אלחץ), את ההוראות הבנתי וגם את המצב, הזעיקו את כל הרופאים הרלבנטיים (6 אנשי צוות נוספים) והתחילו לידה. בעלי בחוץ, לא מודע לכל הדרמה (הוציאו אותו לצורך בקיעת המים), ואני לבד עם ה'. מתלבטת מה להתפלל, מבינה שתינוק תקין לא יוצא מפה, ושואלת את עצמי על מה להתפלל, לבקש תינוק בכל מחיר או רק תינוק תקין.. משתפת פעולה בכל מה שצריך, המיילדת מכניסה יד למשוך (קטנציק וזה אפשרי), הרופא יושב מלמעלה, אני צועקת עליה "תחתכי אותי שיצא חי, תחתכי הכל", וה' עושה נס והתינוק בחוץ.. כל הרופאים קופצים קדימה, והמיילדת מראה להם שהוא חי (זז) והם חוזרים למקומם.. נולד תינוק מושלם, 2200 גרם, חיוני, יונק. בעלי אחרי כחמש דקות שהתינוק נולד שומע פתאום תינוק בוכה, הוא נכנס לחדר בשאלה: "מה נולד תינוק?" מבסוט.. לכי תסבירי לו איזו דרמה הייתה עכשיו..

מה למדתי?! שמותר לבקש הכל.. ה' עושה ניסים לא נתפסים.. לא לפחד לבקש ה-כ-ל, הדברים הכי לא הגיוניים שאפשר.. ה' יכול ונותן..

סוף דבר, קראנו לו "טוביה".. שגם כשקוראים במלעיל ומלרע זה עדיין הכי מדהים עבורו.

לא חשבתי על כלום, רק שיוציאו את התינוק בחיים.. רקמות מחלימות וכאב זה עניין שרובו פסיכולוגי..

שכחתי לציין שלא חתכו כלום.. יצא בקלות, מושלם ואני שלמה..

רואים את יד ההשגחה בכל שנייה מהלידה הזו.

לכך התכוונתי שמותר וצריך לבקש ה-כ-ל.. לא לעשות את החשבונות של שמיים.. ה' "מלוא כל הארץ כבודו".

אני מתנשפת מרב שנכנסתי לסרט...ה' ישמור.

ברוך מחייה המתים!

הייתי בהריון שלישי שלנו.

בסקירת- מערכות מצאו דברים חשודים. שלחו לעוד אולטראסאונד, החשדות רק התגברו...

מכאן לשם- עוד בדיקות ועוד, ייעוץ גנטי, דיקור... הרופאים מדברים איתנו על הדברים הכי נוראיים שיכול להיות.

שלא לדבר על החששות הכבדים להפלה או ללידה מוקדמת.

עברנו גיהנום.

הבן שלנו נולד כמעט בזמן, בריא ושלם.

אני אומרת שוב: בריא ושלם!

מעל הטבע.

בשבוע 12 היה לי דימום מטורף!!  הגעתי לבי"ח עשו לי במהירות הכנה לניתוח והכניסו אותי בלחץ לגרידה, בחדר ניתוח בקשתי שיעשו אולטראסאונד נוסף,הם צחקו עלי ואמרו שאין סיכוי שיש משהו בפנים אבל בכל אופן הסכימו כי התעקשתי  

ובאולטראסאונד ראו-עובר! עם דופק!  הרופאים לא האמינו וקראו להרבה רופאים לראות את זה ,זה היה הזוי כי הדימום היה ממש ממש קשה, השאירו אותי בבי"ח ואמרו שיעקבו וכנראה עד הבוקר זה יפול לבד אבל ההריון המשיך וילדתי בזמן תינוקת מתוקה מתוקה!!

ונס נוסף-

בלידה הראשונה היו לי המון סיבוכים ואחרי הלידה נשארה שארית עם זיהום קשה ברחם, הרופאים אמרו שזה גרם לי לנזקים קשים והידבקויות ואין הרבה סיכויים ללדת אח"כ וב"ה מאז ילדתי עוד ילדים בריאים ושלמים.

שרשרת ניסים הביאה לכך שנולדה לי ילדה בריאה  קצת אחרי גיל ארבעים . אין מילים להודות , אני לא כל כך מתפללת , אבל מודה תמידית ובגילי מקווה שהיא תתחתן צעירה, ושאזכה לראות נכדים .  

נכנסנו להריון, נולד לנו ילד בריא.

Applause! Applause!

הדרן!

מקווים לנס נוסף

כשנסעתי ללדת את בני השני, היתה איתי בצוות האמבולנס אמה של חברתי. חברתי היתה נשואה תקופה כמעט כמוני, ועדיין לא זכתה לפרי בטן.

בחדר הלידה, לפני שנפרדה ממני, הזכירה לי האם שזה זמן טוב להתפלל עבור אלו שעוד לא זכו. אני מעצמי בכלל לא חשבתי על זה, אבל לאחר שביקשה באמת התפללתי על מי שידעתי שעדיין מצפות, ובתוכן גם על חברתי.

לאחר כ10 חודשים חברתי ילדה את בנה הבכור.

לפני שנה וחצי. המחזור מאחר בכמה ימים אבל זה בטווח שאני רגילה אליו כבר. דימום או שניים שהרב מתיר. ואז-

22:00 בלילה, בעלי בטלפון עם אמא שלו ואני מתחילה להרגיש כאבים בבטן. תוך 20 דקות אני על הרצפה לא יכולה לדבר מרוב כאבים.

בעלי מזעיק אנשי מד"א והם מזעיקים אמבולנס. השכן הטוב מתנדב לישון על הספה שלנו הלילה כדי לשמור על הבנות.

אני מתעלפת בפעם הראשונה בחיי, ונוסעת באמבולנס טיפול נמרץ בפעם ראשונה בחיי...

אחותי הגדולה מחכה לי במיון נשים כדי לתגבר את בעלי ולעזור, ואחרי שעתיים של בדיקות והתיעצויות מודיעים לי שאני נכנסת לניתוח.

אני שואלת את הרופאה מה ההשלכות של הניתוח לגבי הריונות בעתיד והיא מסתכלת עלי במבט קצת מוזר ועונה לי תשובה שהפילה אותי: "בע"ה תוכלי להרות, אבל עכשיו את בסכנת חיים."

בעלי המסכן שמע את זה וניסה לעשות כאילו הוא רגוע. איך שנכנסתי לחדר ניתוח הוא נסע לציון של הרב אליהו להתפלל.

6 בבוקר, אני פותחת את העיניים בחדר התאוששות, מרגישה כמו סמרטוט ורואה מולי את אחותי המסורה. (בעלי נסע הביתה לילדות). הרופא המנתח מגיע, מחייך אלי ומבשר לי שהיה לי הריון חוץ רחמי שהתפרץ, שכרתו לי חצוצרה ושהוציאו לי ליטר וחצי דם מחלל הבטן.

אחרי יום וחצי אני בבית, עם ברזל 9 אחרי 2 מנות דם, מתחילה לעכל שעד לפני כמה עשרות שנים נשים היו פשוט מתות מהדבר הזה, מדממות דימום פנימי בלי שאף אחד רואה ופשוט מתות.

אחרי חודש וחצי אני כבר חוזרת לכוחות שלי ומבינה שנעשה לנו נס גדול מאוד. שכפשע היה בינינו לבין סוף אחר לגמרי.

אחרי שנה וחצי אני עם תינוקת מהממת בת ארבעה חודשים.

וכשנסענו באמבולנס ללידה- באותו בית חולים שבו היה הניתוח, אמרתי לבעלי: תראה מה זה...לפני שנה נסענו ככה, הייתי בסכנת חיים. עכשיו אנחנו נוסעים כדי להביא חיים חדשים".

תודה לך ה' על הניסים שאתה עושה עמנו בכל רגע ורגע.

ברוך שעשה לך נס!

תודה ששיתפת...

ראשית - תודה לפותחת השרשור.  כל סיפור וסיפור הוא מדהים.  תזכורת נחוצה שהקב"ה מנהל את עולמו.

אמנם כל לידה הוא נס, ובכל זאת, יש ניסים שיותר ניכרים.

ההריון השישי שלנו היה תקין לחלוטין, ב"ה.  הבעיה התחילה כשההריון נמשך ונמשך, ולא הראה שום סימן להתקדם לקראת לידה.  אנו אמנם רגילים ללדת באמצע ואף מעבר לכך של החודש העשירי, אבל גם את התאריכים האלה עברנו - ואין תהליך של לידה.  הסיבה ללידה באמצע העשירי היא כי למרות שהמחזור שלי הוא 30-32 ימים, הביוץ הוא בסביבות היום ה- 24-25.  זאת אומרת, שצריך להוסיף לפחות 10 ימים לתאריך המשוער שמקבלים מכל סרגלי חישוב לידה כדי להגיע ליום המשוער שלנו.

עברתי את האריך המתוקן שלי, ועוד שבוע ועוד שבוע  הרופא יעץ לי ללדת בקיסרי.  אבל לידות 2 ו- 3 היו בקיסרי (אחד עקב התערבות לא נכונה של המיילדת שתקע את הלידה.  השני כי חבל הטבור היה כרוך פעמיים סביב צווארו של החמוד), ונלחמתי כדי ללדת את 4 ו- 5 בלי ניתוח, ולא הסכמתי להתנדב לניתוח.  לא הציעו לתת לי זירוז עקב שני הניתוחים שעברתי.

הלכתי מאחד לשני , לשלישי, לרביעי... בבית, מהגדול לקטן, ובקשתי את ברכתם\רשותם ללדת.  הרגשתי שיש אנרגיה "מונעת לידה" בבית, כי לא רצו לוותר על אמא, לא לוותר לזמן הלידה ולא לוותר על אמא לאחר החזרה הביתה, כשאמא צריכה יותר לנוח ולטפל בתינוק.

ואמנם, הנס הראשון היה שהתחילו צירים.  הצירים התחילו יומיים לתוך החודש ה-11 (כן, אחת עשרה) לפי התאריך המתוקן.  מבחינת התאריך הרגיל - יותר משבועיים לתוך החודש ה- 11.  ב"ה הרופא המיילד ידע שיתכן שהתינוק יהיה זקוק לסיוע חיצוני מיד לאחר הלידה.  בחר הלידה היה רופא ילודים עם אינקובטור מוכן.

ב"ה התינוק נולד (עם קצת ואקום), והיה נראה תינוק מושלם.  רק שהוא היה מכוסה במעטה דקיק של מקוניום והוא לא נשם.  רופא הילודים ניסה להנשים אותו, אבל אויר לא נכנס.  אז הרופא נאלץ לשטוף לו את הראות.  להחדיר לראות נוזל (תמיסת מלח), לשאוב את הנוזל החוצה עם המקוניום (הקקי הראשוני של תינוקות.  אצל תינוקות בשלים מדי, פעולת המעיים מתחילה עוד לפני הלידה.).  

סיפור של 90 שניות (ראיתי כל שניה ושניה מתקתקת בשעון הקיר בחדר הלידה), ואז הוא בכה בקול גדול וכל מי שהיה בחדר חזר לנשום גם הוא!  חוץ מלעשות לו הרבה אמבטיות כדי לשטוף את המקוניום (אפילו סרקו את שערותיו עם מסרק סמיך כדי לנקות את השער שלו!).  ולהחליף לו הרבה חיתולים מלוכלכים ביומיים הראשונים, הכל בחסדי שמיים, בסדר גמור.

היום הבחור כבר מדריך בבני עקיבא ומתנדב במד"א.  ב"ה יום יום.

וזו הסיבה שרופאים מתחילים להילחץ כשההריון נמשך יתר על המידה.  

אגב, בהריון הבא גיליתי את נפלאות טיפולי הכירופרקטיקה.  הלידה היתה בתום תשעה ירחי לידה (כמו בשיר ;)  ), לפי הלו"ז האישי שלי (מתוקן לפי הביוץ).  נודע לי שמי שמטופלת לאורך ההריון  בכירופרקטיקה, נוטה ללדת בתחילת התשיעי.  אז הפעם ילדתי יום יומיים לתוך העשירי - תאריך סביר לחלוטין.  (הכירופרקטור, לעומת זאת, היה היסטרי שאהיה מוכנה עם תיק כבר מתחילת התשיעי!)

בשורות טובות לכל עם ישראל,

ושנזכה לראות את הנס בכל דבר, גם בדברים הלכאורה פשוטים ושגרתיים.

אפשר לשאול מה זה כירופרקטור?

כמה אהבה שופכים עלינו שם מלמעלה!!

שוכבת בבית חולים עם הרבה חרדה מסביב ותכונה לקראת הניתוח...

(מי שלא קראה את מה שכתבתי לפני שבוע בערך- שתקרא)

ופשוט דומעת. דמעות של תודה ותפילה.

בטוחה שאתן מצטרפות.

באמת כמו שה' שלח לך את ברכתו עד עכשיו שימשיך לשפוך עליך שפע ברכה!!

המון בהצלחה

ושהכל יעבור בשלום!

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

נכון יש

זה היה גוזמה, וכנראה לא היה ברור מספיק מחילה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

אלישבע

אילה

הדסה

שירה

שני

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

חתכו אחד אחרי השני. הטקס היה ביחד.

בעלי בירך ברכה אחת אצל הראשון ואז שהחיינו אצל השני

זה מה שאנחנו עשינו בברית תאומים שלנו

שיהיה בשעה טובה ומוצלחת 

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

הכוונה כנראה לאריג כותנה,

זה מרגיש יותר אוורירי ופחות ניילוני מחולצות מכופתרות שאינן כותנה והרבה יותר מתקמט וקשה לגיהוץ.

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריך לחפור אבל יש ;)

יודעת אם נקסט ישראל אתר אמין? משלוחים מגיעים כמו שצריך מה שהוזמן? תוך כמה זמן מגיע?

(בזמן שגרה כמובן)

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה