נממ כמה חברים יש לי היום
אתמול שוב בכיתי משיר
זה פשוט יוצא לי
לא בכוונה
נממ כמה חברים יש לי היום
אתמול שוב בכיתי משיר
זה פשוט יוצא לי
לא בכוונה
שורדתתתנכון?

|עף|
איך אפשר לא לבכות משיר?
הוא נוגע לך בנשמה
הוא מרעיד שם את הכל
הוא מטלטל
וזה יוצא החוצה בדמעות!
פשוט וקל הכנה!
יעל
כמעט בכל שיר שאני שומעת יורדות לי דמעות
אבל בלב.
הלב שלי מדמם ודומע,
ויש גוש מעיק ומעצבן בגרון
אבל העיניים יבשות 
ואני כל כך רוצה לבכות.
לא בכיתי איזה חודש.
יודעת מה? |מהרהר בחמלה|
אני מוכנה לתרום לך משלי קצת
ישלי המון
המון! ומספיק לכולם!
לא צריך לריב ילדים חמודים!
תביאי תביאי תביאי!
|זומם|
ישלי רעיון איך לגרום לך לבכות
מעוניינת?
(זה לא משהו עצוב
)
יעלבצל
ובנימה יותר רצינית
שירים?
כתובים כאילו
למרות שזה אחלה רעיון.
|שוקל|
כלומר, נתחיל עם בצל ונעבור לדמעות אמיתיות
(אחרי המעשים נמשכים הלבבות, כך אומרים)
(ויש גם את הבדיחה על בנ"ע - אחרי הפעולות נמשכים הלבבות ![]()
אבל זה לאקשור)
וגם אלו לא עושים לי את זה 
גיליתי שאני פשוט אדם אטום.
או שאני חוסכת את הדמעות למשהו, לא יודעת למה.
וזה נשמע די מפחיד.
הבדיחה ההיא לא מגחיכה
אני שונאת את כל הקטע הזה
זה פשוט מגעיל!
את בטוחה? 
רוצה לנסות?
(אני יכולה לשבור לבבות
)

אני אשמע רצף שירים מהסרט שבחתימה שלי.
זה בטח יעשה את העבודה
(או שאני אראה את הקטע עם הברית)
אבל לא משנה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)